עץ יוסף על קהלת רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרשה א
פרק א
זה שאמר הכתוב ברוח הקודש כו' חזית כו'. מפרש חזית איש כו' על שלמה שהיה זריז במלאכת בית המקדש ולכן זכה להתיצב לפני מלאכים שנראה לו כמה פעמים [עיין בכלי יקר על פסוק (מלכים א' ג, ה) בגבעון נראה ה' וגו'] וזכה לרוח הקודש ואמר שלשה ספרים הללו משלי שיר השירים וקהלת. ועיין בריש שיר השירים רבה וכמו שמסיים המדרש כאן, ואגב דריש ליה נמי על רבי חנינא בן דוסא:
למדברה של עירו, פירוש על שדות שתחת העיר:
ושבבה. לשון שבירה [מתנות כהונה]:
וסיתתה ומירקה. עשאה חלקה ובהירה [מתנות כהונה]:
ובלבד שתתן ידך כו'. כוונתם היה שישפיע מידיו כח ועזר אלהי עליהם, שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת:
לבלווטיס. אחד מחכמי העצה [ערוך]:
או מרגליות טובות הוא נותן לי. פירוש הוא נותן לי היא לבדה ולא שלימיות אחרות עולות בידי. וכן אם אני שואל ממנו בגדים הוא נותן לי בגדים ולא שלימיות אחרות, אלא הריני שואל דבר שיהיו כל הדברים נכללים בו:
אמר שלמה אם אני שואל כסף כו'. ורצה לומר ששלמה בקש בפיו חכמה ובלבו היה גם לעושר וכבוד כי בצל החכמה בצל הכסף. ולכן אמר הריני שואל את החכמה והכל בכלל כי גם העושר והכבוד בכלל החכמה. וזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר כו' בתמיה. והלא אני מבין תחבולות שלך לפיכך כו' גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך. כלומר על ידי החכמה תזכה לעושר ונכסים. וכן היה כי כל באי העולם היו מתכנסין לבא אצלו לשמוע חכמתו ועל ידי כן היו מביאין לו עושר ונכסים הרבה. ועיין ריש שיר השירים רבה:
חלום עומד על כנו. ובסיסו שהבין שחלומו אמת. שומע צפור מצפצף ומבין לשונו. חמור צועק ונוהם וידע והבין על מה נוהם וצועק:
לגמרה של תורה. שלמד וגמר כל התורה בנתינת החכמה והמדע [מתנות כהונה]. ועיין ריש שיר השירים רבה:
ואמר שלשה ספרים הללו. בפעם אחת:
הדא הוא דכתיב דברי קהלת. רצה לומר דברי לשון רבים שמרמז שאמר כל השלשה ספרים ביחד (ידי משה). ועיין ריש שיר השירים רבה:
דברי קנתרין. פירוש דברי תוכחה ומריבה:
בעצמן. ולא בהקדוש ברוך הוא. ובפרק קמא דבבא בתרא חשב גם כן דוד:
אירמיאה. לשון חרבה:
שהיה עמוס בלשונו. כבד בלשונו כאילו עמסוהו משא על לשונו [מתנות כהונה בויקרא רבה פרשה י']. ובשבחו דבר הכתוב שאף שהיו מבזים אותו אף על פי כן לא נמנע לילך בשליחות המקום [יפה תואר שם]:
פסילותא. פירוש קטוע, מלשון (שמות לד, א) פסל לך:
שהיו דבריו נאמרין בהקהל. אפשר משום שאין השכינה שורה אלא בהקהל וכדאיתא בסדר עולם פסוק אז יקהל שלמה:
ידידיה. ככתוב בספר שמואל ב' מזמור י״ב (פסוק כה):
אגור יקא למואל איתיאל. כולן בספר משלי:
עיקר אותנטייה. פירוש העיקר והטובים שבהם הם אלו שלשה:
שאגור. שאסף:
בדבריו. כלומר בדברי תורה. וכדאיתא לקמן סימן ל״ב ובריש שיר השירים רבה שהיה שלמה טפש חכם וטפש, וחד אמר שהיה חכם וטפש וחכם:
ומתפנה. ונשפך:
שנם. שדבר:
יכול אני להרבות. נשים וסוסים וכסף:
אתי אל. דרש אתיאל לשתי תיבות אתי אל. ואל הוא לשון כח כמו (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ. כלומר יש לאל ידי להרבות ואוכל עמוד שלא אחטא [מתנות כהונה]:
למען דוד עבדי. מה שנרשם בפנים (ישעיהו ל״ז:ל״ה) נראה שצריך להיות מלכים א' י״א, ששם בישעיה כתוב בחזקיהו המלך שהבטיחו הקדוש ברוך הוא להצילו למען דויד, וכאן מיירי משלמה. אך במלכים (א' י"א)כתיב שאמר הקדוש ברוך הוא לשלמה שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי:
פרק ב
ששופת. פירוש שהעמיד:
כצלו של כותל כו'. שנתעכב שם כשעה חדא:
כהדין עופא דעבר כו'. הכוונה כי משונה האדם בהגעת קצו יותר מכל בעלי החיים. כי כל הבעלי חיים קיצם הוא טבעי והם באים לקיצם במלאות הזמן, אבל האדם עיקר קיצו הוא ממנו והוא המביא עליו את הקץ, כי מרוב תנועותיו גם לילה גם יום לא ינוח וירבה עליו כעסים ומרורים, וממילא בא לאפיסת כחותיו וקיצו טמון בחובו. וזהו אמרם כהדין עופא דעבר וטוליה עבר עמיה שהצל נמשך מחמת העברת העוף בפריחתו [מלואת אבן]:
וטוליה. פירוש וצלו:
כצלן של דבורים. מצאתי בשם פרש״י כצל כנפי הדבורים שיש להם כנפים ואין להם צל [מתנות כהונה]:
באיספקרפסטי. פירוש תוך מיני בשמים. עיין בערוך ערך איספרמק [אסיפת אמרים]:
בביבין. פירוש בצינורות ששופכים שם טינוף ואשפה. וכן הוא בתנחומא סדר פקודי (סימן ג):
הרי הוא כחמור. שמניחין עליו אוכף, כך בני אדם מניחין לו אוכפו עליו נותנין לו אשה והולך לכאן ולכאן ומביא מזון לפרנס אשתו (בתנחומא):
הרי הוא כקוף. (אפע בלשון אשכנז) שנשתנה דמותו מכל הבריות (שם):
אף על פי שהוא זקן מלך הוא. וחכמתו וטעמו עמד בו ורב חדוה ושמחה ממלוכת דוד אף שהוא זקן. כמאמרם ז״ל (אסתר רבה פתיחתא ו) והמלך דוד זקן וה שמלך דוד. כי יחוד שתי אותיות אלו משם ההויה והאחדות מורה על שמחה וששון בעולם ושפע ברכה כדעת האמת למקובלים ז״ל:
כי שמים כו'. הרי שסופן להבל ולכליון:
בשבת מאי אית לך למימר. כלומר הלא לא נברא בו כלום ואינו אלא קדושה ומנוחה. ומשני מכל מקום כתיב על המחלל מות יומת. וכן הוא בשוחר טוב בהדיא. ובשוגג מכל מקום איכא מיתת בהמה לקרבן וכנגד זה נאמר הבל:
אמר רבי לוי אדם הראשון אמרו. ובבראשית רבה סוף פרשה כ״ב איתא ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו. ועיין בפרק קמא דבבא בתרא (יד, ב) שאיתא שם שמתפלה למשה עד י״א מזמורים שחזר ואמר לדוד מזמור משה אמרו. ואמנם מזמור שיר ליום השבת שהוא בתוך הי״א הנזכר הסכימו בשוחר טוב ובפרקי דרבי אליעזר בכמה דוכתין שאדם הראשון אמרו שנברא בערב שבת ונכנס לשבת מיד ונמחל עונו. ועיין בשוחר טוב מזמור ה':
פרק ג
יכול אף בעמלו של תורה. מפני שהתורה גם כן מכלל עמל האדם. אבל אחר העיון מדאמר בכל עמלו משמע דוקא המיוחד לו, והיינו עמל הגופני המיוחד לו מצד מה שהוא אדם שנברא מאדמה, לא עמל התורה המיוחד לו מצד היותו מלאך בשכלו [יפה תואר]. ועיין בויקרא רבה כ״ח:
אמר רבי שמואל ברבי יצחק בקשו כו' אמרו כל חכמתו כו'. דנהי דשלמה המלך עליו השלום אדעתיה דסיפא קאמר רישא מכל מקום כיון דנקט ביה לשון חיוב דקאמר שמח בחור כו' ולא קאמר בלשון שלילה אל תשמח נראה קצת נוטה לצד מינות, דודאי לעשות עיקר משום דבר קאמר לה בלשון חיוב. ואם תאמר שדרך לדבר כן דרך לעג כלומר עשה כן ולבסוף תתחרט. לחכם כשלמה עליו השלום לא יצדק לדבר כן דלא ליתו למטעי בדבריו כאמרו (אבות פ"א מי"א) חכמים הזהרו בדבריכם כו'. ושוב דקדקו בסיפיה דקאמר כל, וכל אתא לרבויי אפילו מאכלים מותרים על דרך קדש עצמך במותר לך. וא״כ לכן אמר בלשון חיוב, כלומר אמת שראוי שתשמח במותר לך ועם כל זה גם בזה קדש עצמך כי דע שעל כל אלה כו' [יפה תואר]:
בשם רבי חלפיי עמלו תחת השמש כו'. רצה לומר לרבי חלפיי תחת השמש קאי איתרון. וירצה כי תחת השמש דהיינו בעולם הזה אין יתרון, אבל למעלה מהשמש יש לו אוצר משפר עמלו [יפה תואר]:
אמר רבי יודן תחת כו'. רצה לומר לרבי יודן תחת השמש קאי אעמלו. וירצה שבעמל של תחת השמש דהיינו מילי דעלמא אין לו יתרון אבל במילי דשמיא שהן למעלה מהשמש יש יתרון בעמלם [יפה תואר]. ועיין בפרק שני דשבת (ל, ב):
רבי לוי ורבנן. לפרש תחת השמש קאתו. ולרבי לוי הכי פירושו דקרא מה יתרון יקוה האדם בכל עמלו, מאחר שכל שיעמול הוא תמורת השמש שהקדוש ברוך הוא הזריח לו. והכוונה כי כל מה שיזכה האדם בשכר המצות חסד הוא שעושה ה' להם כי שכרן כבר אכלוהו במה שהזריח להם אורה. ורבנן אמרי דאתי למימר שהיה די בשכר המצות מה שיזריח פניהם כגלגל חמה והיינו תחת השמש דקרא, ומה שיוסיף ה' בשכרן יותר מזה חסד הוא שיעשה להם [יפה תואר]:
אמר רבי ינאי בנוהג כו'. קמפרש מה יתרון לאדם מה יתרון ושכר לאדם, כלומר מה שכר הוא נותן בכל עמלו וקרבנות שמביא לפני ה' בשכר השמש שמוציא לבשל הפירות, כי אינו נותן לו רק העומר שהוא מעט מזער [יפה תואר]:
פסנטירך. פירוש מכין מזונתך [מתנות כהונה]:
סנטירך. שומר שלך. סנטור הוא הממונה על השדות וגבוליהם [מתנות כהונה]:
אמר רבי אלעזר כתיב ולא אמרו כו'. גם זה לתת טעם למצות העומר. ומייתי הא דקאמר שיש לבקש מה' על שבעה שבועות אלו של ספירת העומר שישמור לנו התבואה מרוחות וטללים רעים. שעל זה אתי שפיר מה שנתן לנו המצוה הזאת לזכות בה, כיון דתמימות שבתות אלו תליא בעשיית רצונו של מקום [יפה תואר]:
הא חייבין מן כדו לית אתון צריכין לי. פירוש אוי לכם הרשעים וכי מעתה אין אתם צריכין לי בתמיה. תלמוד לומר שבועות וגו'. רצה לומר דקרא הכי כתיב הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו, ופירושו היינו שאף שלא נירא את ה' מאחר שכבר נתן כל מה שצריך מגשם יורה ומלקוש בעתו ומעכשיו אין צורך לגשמים, מכל מקום צריך לירא מפניו כדי שישמור שבועות חקות קציר והיינו שבע שבועות אלו שהן זמן הקציר, שישמרם מרוחות רעות וטללים רעים דאם לא כן תפסד התבואה ומה בצע בגשמים שירדו בעתם [יפה תואר]:
הוא שדוד אומר גשם כו'. מייתי ראיה שהשם משגיח במטר וטל מה צריך:
שנאמר גשם נדבות תניף אלהים. שמתחלה קאמר גשם נדבות דמשמע שהגשם בנדבה ואחר כך מסיים תניף אלהים ואלהים הוא דין. אלא על כרחך דתניף אלהים אטל קאי. והכי קאמר קרא אם גשם היא צריכה נדבות פירוש בנדבה ורצון מאתו יתברך. אבל לטל אין צריך נדבה שטל אין נעצר לעולם כדאיתא בפרק קמא דתענית (ג,ב). ולזה אמרינן תניף אלהים כי במדת הדין יבא, אך שאינו מוכרח השם ליתן טל של ברכה כדאיתא בפרק קמא דתענית, לכן קאמר המדרש ישמור מטללים רעים:
אימתי בזמן כו'. פירוש אימתי הם תמימות בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם. פירוש כשבא ראש חדש ניסן בשבת יבא פסח בשבת ויתחילו לספור ממוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כמששת ימי בראשית, ולסימן נקט ישוע ושכניה, שעשרים וארבע משמרות היו מתחדשות בכל שבת וישוע תשיעי ושכניה עשירי, בשבת ראש חדש ניסן יהויריב ראש משמרות, שבת שני ידעיה, שבת של פסח כל המשמרות שוות, ששה שבתות עד שבת שלפני עצרת ובהן נכנסין ששה משמרות, חרים שעורים מלכיה מימין הקוץ אביה, שבת למחרת עצרת ישוע ולא יעבוד עד לאחר עצרת, הרי אין ישוע ושכניה בין פסח לעצרת. ואם יבאו ישוע ושכניה בין פסח לעצרת לא יהיו תמימים השבתות כמו ימי בראשית, כי יש למנות משלישי עד שלישי או מחמישי עד חמישי ויכנסו ישוע ושכניה לפני עצרת, שהרי שבת שלפני ניסן יהא יהויריב ויהיו שני שבתות לפני הפסח ויהיו ידעיה וחרים, ובשבת שבתוך הפסח שעורים, ויעכב אחר הפסח עד השבת לאחר הפסח, ויהיו שבעה שבועות עד עצרת שיכנס שכניה קודם עצרת, אפילו אם ניסן ופסח באחד בשבת יהיה עצרת בשני בשבת ויכנסו ויעבדו ישוע ושכניה קודם עצרת, כי באחד בשבת שלפני עצרת יעבוד שכניה [רוקח סי' רצ"ו]:
אמר רבי אבא בא וראה כמה צער כו'. משום דרבי ינאי אמר לעיל דעומר הוי שכר בישול הפירות, אתא למימר דלא הוי אלא שכר הרוח שזורה בה:
כדתנינן. במנחות:
רבי עשה סעודת כו'. מייתי הכא הך עובדא משום דהאי קרא דמה יתרון מייתי בר קפרא למלתיה כדלקמן:
ואינשי. ושכח:
וכתב על תרעא כו'. כדי לצערו בהזכיר לו המות על ראש שמחתו:
חפיה הוא. פירוש בעצב הוא:
על הדין תעלא. לפי שהשועל פקח שבחיות מושלים עליו משלים הרבה. וכדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לח, ב) שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא שלשה. ועיין שם ברש״י:
לא כן אמר שלמה מה יתרון כו'. פירוש מכיון דהכל למיתה הם עומדין כי דור הולך ודור בא מה יתרון לאדם בעמלו בשמחת עולם הזה:
אמר אבא בר קפרא. אבא היה שמו:
ומה בעולם הזה כו'. רצה לומר שלאחר דפייסין זה לזה אמר בר קפרא דמכל מקום עדיפא ליה שמחת עולם הזה מפני שהיא הוכחה לשל עולם הבא [יפה תואר]:
מה כתיב עומר כו'. פירוש מה כתיב בו בהקדוש ברוך הוא כשהמטרתי מן לישראל כתיב שהמטרתי עומר לכל גולגולת וגולגולת:
מה דיהבון אתם. וכשנותנים אתם לי נותנין כולכם יחד עומר אחד:
אף על פי כן. פירוש מן הדין אין צריך לזה שום בקשה שתביאו העומר שהוא קל וחומר בנו של קל וחומר, אף על פי כן אני מבקש שתביאו אותו בעונתו [ידי משה]:
פרק ד
משקיע. משקיע ומוריד לתוכו קדירות:
הוא אחרון. כשחוזר ולוקח אותם מתוכו:
מי שאומר כו'. פירוש וכי שייך שמי שאומר שיכול לעשות דבר חמורה וקשה הוא יאמר שיכול לעשות דבר קל והלא קל וחומר הוא, וכיון שאמר שהמתים הוא מחיה פשיטא דהמחוצים יכול לרפאות:
אלא שאני מעמיד אותן במומיהון כו'. וכך פירוש הכתוב אני אמית ואחיה מחצתי כמו שמחצתי אותם, שכדרך שהם מתים חגרים סומין אלמין כך הן חיין במומן ואחר כך מתרפאין כדכתיב [ישעיה ל"ה, ו] אז ידלג כאיל פסח וגו', ועיין בפסחים דף ס״ח ע״א:
הייתי קורא לפניו. מקרא:
הייתי שונה. משנה:
כתיב ה' אשר עשה את משה כו'. שמואל הנביא אמר לישראל הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל:
ירובעל זה גדעון. ונקרא ירובעל שעשה מריבה עם הבעל [ראש השנה דף כ״ה, א' עיין שם]:
בדן זה שמשון. ונקרא בדן על שם דאתי מדן [שם]:
דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. קוראים אל ה' והוא יענם. הרי ששקל הכתוב שמואל עם משה ואהרן. ובכתובים הראשונים כתיב ירובעל בדן ויפתח משה ואהרן ושמואל, שלשה קלים עם שלשה חמורים:
ללמדך שבית דינו כו'. בירושלמי מסיים ולא עוד אלא שסמך הגדולים מכאן ומכאן והקטנים באמצע:
ונאמר ובאת. כן צריך לומר:
אין לי אלא שופט שבדורך כו'. פירוש פשיטא דאין לו אלא שופט שבדורו שופט שאינו בדורו מניין כלומר האיך יבא לפניו. ומה תלמוד לומר בימים ההם [מתנות כהונה]:
בן מכיר בן מנשה וגו'. וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל. האבות אבות כלומר אצל בני גלעד כתיב בה"א הידיעה לשון חשיבות, ואצל משה והנשיאים שהניחו ממשלתם ומתו במדבר כתיב אבות בלא ה״א ידיעה [מתנות כהונה]:
לארכי. לממשלה:
יהוידע היה גדול ממנו. פירוש דאף על גב דאהרן גדול מיהוידע מכל מקום יהוידע בזמנו חשוב ממנו. אפילו היה קיים אז אהרן היה אהרן נכפף לפני יהוידע, שיהוידע היה אז נגיד ומצוה לאומתו:
פגמו הכתוב. שכתב ישוע חסר ה״א בשביל פלוני היינו בשביל עזרא, לרמוז דאף על גב דיהושע גדול ממנו מכל מקום עזרא בזמנו חשוב ממנו אפילו היה קיים אז יהושע. ועיין בירושלמי [שביעית] פרק ששי (ה"א) וביפה מראה שם:
היה עזרא גדול ממנו. דייק מדכתיב הוא עזרא אחר אהרן הראש, לומר שהוא עלה אף על אהרן שמלת הוא לשון חשיבות אצל הצדיקים. או י״ל דדריש הכי הראש הוא עזרא כלומר עזרא הוא הראש לאהרן [מתנות כהונה]:
לא היה צריך כו'. מפני שהארץ טפלה ונבראת בשביל האדם וכדמפרש ואזיל לפיכך ראויה לומר הארץ תבלה והדור יתקיים בקיומו לעד ולעולם [מתנות כהונה]:
בתפקידיו. במלותיו:
בולה. בלה, לשון (דברים ח, ד) שמלתך לא בלתה:
והארץ כו'. שמוציאה פירותיה כמצוה עליה בעת הבריאה:
הוי והארץ לעולם עומדת. וישראל נקראו ארץ כמה דאת אמר כי תהיו אתם ארץ חפץ וכדמפרש ואזיל:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם כו'. מביא זה לומר שאין זה פחיתות לישראל שנקראו ארץ, שהרי כל החושים שיש באדם יש בארץ:
למטר השמים תשתה מים. אדם מתגעש והארץ מתגעשת שנאמר [שמואל ב' כ"ב, ח] ותגעש ותרעש הארץ. אדם משתכר והארץ משתכרת שנאמר [ישעיה כ"ד, כ] נוע תניע ארץ כשכור. אדם מקיא כו' כן הובא הנוסחא בראשית חכמה בשער האהבה פ״ה:
מעמדת. מקיימת וכדמפרש:
תפקידה. משהפקיד וצוה עליה הקדוש ברוך הוא היא עושה ומשלמת כדלעיל:
מזונותיה. שכשאוצרין תבואה לפקדון צריכין לערב בתוכה עפר הארץ שגדל עליה, וכדאיתא בראשית רבה פרשה צ (סימן ה) ועיין עוד שם:
פרק ה
עד שלא ישקיע שמשו של צדיק זה כו'. ולפי דרש זה נקט שמש משל לצדיקים, ואמר שכמו שהשמש זורח ושוב שוקע וחוזר וזורח למקומו, כן זורח שמש הצדיק עד שלא ישקע שמשו של זה, שלעולם יזרח שמש הצדיק במקומו:
עד שלא ישקיע כו'. עיין בבראשית רבה ריש חיי שרה (סימן ב) ובאגדת שמואל פ״ח:
הוא מזריח שמשו של צדיק אחר. וזהו מהשגחת השם יתברך בעולם שלא יהיה הדור אלמון מצדיק מבין בעדו ומלמדו להועיל:
וקראו עליו כו'. כשראו שהצליח אור שמשו של הנולד קראו עליו וזרח השמש ובא השמש, שבכל יום היה זה שוקע מעט וזה זורח מעט:
יום שמת רב אדא כו'. בבראשית רבה הנזכר לעיל איתא יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה כו' יום שמת רב אדא בר אהבה נולד רבי אבין כו'. ובפרק עשרה יוחסין (קידושין עב, ב) גרסינן כשמת רבי נולד רב יהודה כשמת רב יהודה נולד רבא כשמת רבא נולד רב אשי:
גלגל חמה יש לו נרתק. פירוש שתמיד מונח בתיק, ומתוך התיק האור יוצא שהיא ספיריית. ועשה זה התיק כדי שלא ילהט העולם ברוב חומו עם היותו בגלגל השני, ועוד צריך להתיש חומו בברכת מים כשהוא יוצא להאיר לעולם שלולא זה היה עדיין שורף. ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מערטלו כלומר שולפו מנרתיקו כדי ללהט הרשעים. ולא יספיק במה שימנע התשתו במים, שאז לא יהיה שורף כל כך (יפה תואר). ועיין בראשית רבה פרשה ו' (סימן ו) ובשוחר טוב מזמור י״ח:
אבל לעתיד לבא ביום הדין להפרע מהרשעים הקדוש ברוך הוא מערטלו. ולא יצטרך להורידן לגיהנם כדאמר בסמוך:
ומהשתקו. נראה דצריך לומר מהשקתו. ופירושו שהקדוש ברוך הוא יערטלו מהשני דברים היינו שלא ישקה אותו במים, וגם לא יכניסו בנרתיקו. והמתנות כהונה גרס ומהנתקו. אבל בבראשית רבה הנזכר לעיל ובילקוט מלאכי לא גרס ליה:
ומלהט אותו ברשעים. והצדיקים יהנו בו כדאיתא בנדרים (ח, ב) ולקמן בסמוך:
אין גיהנם לעתיד לבוא. אבל השתא ודאי דאיכא גיהנם:
צדיקים נהנין ממנה. וזה יהיה דרך נס שיכין ה' טבע לצדיקים ליהנות בחום ההוא (יפה תואר):
שנאמר ולהט אותם היום הבא. רישא דקרא הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וגו' והאי קרא לעתיד מיירי. ויום משמע ליה השמש ונקרא יום לפי שהשמש עיקר היום (יפה תואר):
פרק ו
הולך אל דרום ביום כו'. כדי לבאר הטיב צריכין להאריך קצת. שהחמה לעולם ביום ממזרח לדרום מהלכת כדאמר קרא הולך אל דרום, ובלילה סובב מתחת לארץ. וביום הארוך עומדת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת מזרח דרום מערב ושוקעת בקרן צפונית מערבית, ובלילה סובבת פני צפון, ולמחרת היום נקצר מעט ואינה יוצאה בקרן אלא נמשכת מן הקרן ולמזרח מעט ויוצאה, ובערב שוקעת בתוך המערב משוך מן הקרן מעט, ובלילה סובבת אותו מעט וכל הצפון ומעט במזרח יותר מליל של אמש, וכן בכל יום עד שיוצאה בתקופת תשרי באמצע המזרח ושוקעת באמצע המערב לפיכך היום והלילה שוין, ועדיין בכל יום נמשכת לצד דרום ויוצאה ובשקיעתה נמשכת לצד דרום ושוקעת, עד שיוצאה ביום בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית ומהלכת דרום לבדו ושוקעת בקרן מערבית דרומית. ועל פי הדברים האלו מובן מה שאמר כאן הולך אל דרום ביום, שצד דרום הוא הולך תמיד ביום בין בימים ארוכים ובין בקצרים. וסובב אל צפון בלילה שלעולם מסבב צד צפון בלילה בין בלילות ארוכות ובין בקצרות. סובב סובב הולך הרוח כו' אלו פני המזרח והמערב. שפעמים מהלכתן ופעמים מסבבתן כדלעיל. וכבר פרש״י בקהלת הרוח רוחו של שמש כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ועייין בירושלמי פרק ה' דעירובין (ה"א):
הרוח הזה בשעה שהוא כו'. כלומר שהוא חזק מאד שהוא כדאי להחריב העולם. והקדוש ברוך הוא מתיש כחו בהרים וגבעות שאין שם אנשים, וכשהוא בא לישוב כבר כחו רפה ואינו מזיק. וזו היא האמירה שאומר לו הִזָהֵר, שהמעשה היא האמירה (יפה מראה). ועיין בירושלמי פ״ט דברכות (ה"ב):
מחשלו. משברו וממסמסו. או הוא לשון חולשה ותשות כח (מתנות כהונה):
משלהו. מיגעו:
כמה דאת אמר בהתעטף עלי נפשי. שהוא לשון עילוף:
שלא במשקל. כלומר שהיו חזקים יותר מדרכם. ונקט משקל כלישנא דקרא (איוב כח, כה) לעשות לרוח משקל:
בשביל אותו בית. לפיכך לא היה חזק כל כך:
קוזמיקין. פירוש הערוך חזק:
לעולם אין מלך המשיח בא כו'. חוזר למעלה על שפסוק כי רוח מלפני יעטוף. כך דרשוהו בפרק חלק ובפרק הבא על יבמתו (יבמות סב, א). ועיין בבראשית רבה פרשה כ״ד (סימן ד) ובויקרא רבה פרשה ט״ו (סימן א). ורצה לומר שהמשיח נקרא רוח כדכתיב (איכה ד, כ) רוח אפינו משיח ה'. וקאמר קרא הכי המשיח מלפני יאחר (כמו (בראשית ל, מב) העטופים ללבן) על ידי נשמות אשר עשיתי (תוספות עבודה זרה ה, א). ועיין בפרק קמא דעבודה זרה (שם) ובפרק כל היד (נדה יג, ב) דאיתא שם אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ועיין ברש״י שם:
בספרו של אדם הראשון. שבו נכתבו כל הדורות כדאיתא בבראשית רבה פרשה כ״ד:
פרק ז
מימי אוקינוס שותה. עיין בבראשית רבה פרשה י״ג (סימן י) ושם נתבאר:
דאמר רבי יהושע בן לוי קשה יום ירידת גשמים כו'. עיין בבראשית רבה שם סימן י' ושם נתבאר:
כיצד היתה הארץ שותה. עיין בבראשית רבה פרשה י״ג (סימן ט) ושם נתבאר:
בשביל ארבעה דברים חזר כו'. עיין בבראשית רבה פרשה י״ג סימן ז' ושם נתבאר:
דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים זה אוקינוס. דודאי כולן הולכים לבסוף לאוקינוס שהוא הגדול שבימים [יפה תואר]:
למקום שהמים לא היו הולכין. עיין כל זה בבראשית רבה פרשה י״ג (סימן ט) ושם נתבאר:
מהו דין שנאמר יהב חכמתא כו'. עיין בברכות דף נ״ה, א:
אילו נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לטפשין כו' אלא נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לחכימין כו'. שם חכם הונח על המתנהג בדרכי החכמה, ושם טפש על הפכו:
וישראל ממנינן אינן חסרין לעולם. פירוש ממנין ששים רבוא כמנין אותיות התורה:
תלמוד לומר הן גור יגור כו'. והכא קאמר קרא הן פירוש עתה, גור יגור פירוש בעולם הזה:
מאן גבי. פירוש מי יהיה אתי:
לעולם הבא. פירוש לימות המשיח:
דתנינן. באבות פרק ה':
עומדים צפופים. רש"י ז״ל פירש מלשון ויצף הברזל, שמרוב הקהל היו נדחקים איש באיש עד שהיו רגליהם נטולות מארץ ועומדים באויר. והרמב״ם והערוך פירשו צפופים דחוקים:
ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד ואמה מכל צד. הנה בבראשית רבה פ״ה (סימן ז) איתא רבי שמואל כו' אמר ארבע אמות לכל אחד ואחד ואמה מכל צד. ופירש היפה תואר משום דהשתחויה בפשוט ידים ורגלים היה צריך ארבע אמות לקומת האדם ואמה מכל צד שיהיו רחוקים זה מזה ולא ישמעו תפלתם, ועל דרך זה הוא באבות דרבי נתן פרק כ״ה, ועיין במהרש״א בחדושי אגדות ביומא דף כ״א. ועל פי זה היה נראה לי להגיה כאן ארבע אמות ריוח לכל אחד ואחד. אך מצאתי בויקרא רבה פרשה י' הגירסא (סימן ט) כמו הכא רק שם איתא אמה מכל צד, לא ואמה, דמשמע שהני תיבות אמה מכל צד הוא פירוש על ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד:
ויטעה. יהא נבוך וטועה בתפלתו. אבל בבראשית רבה ובויקרא רבה הנזכרים לעיל ליתא תיבת ויטעה. לכן יכלינן לפרש ג״כ כדי שלא יתבייש החוטא מהתוודות על חטאיו. וכדאמר בפרק אלו נאמרין (סוטה לב, ב) מפני מה תיקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה וכן פירש״י באבות. ואף על גב דילפינן בפרק אין עומדין (ברכות לא, א) מדכתיב וקולה לא ישמע שלא להשמיע קול בתפלה, ובסוף פרק מי שמתו (ברכות כד, ב) תניא המגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה ומנביאי השקר. י״ל דהיינו להשמיע קול גדול אבל להשמיע קצת שפיר דמי, ולכך אילו היו סמוכים זה לזה היו שומעים תפלתו של חבירו, אבל האחרונים תקנוה בלחש לגמרי רק בכדי שישמיע לאזנים:
ושני עטופי סדינים. תלמידי חכמים ידועים בדורו. ועיין בפרק ערבי פסחים (קיח, ב):
כמה דאת אמר ואוהביו כצאת כו'. עיין בתנחומא סדר בראשית סוף פסוק אלה תולדות השמים (סימן ו). ובתרגום וברש״י על פסוק ואוהביו:
סמיסריקון אולוסריקין. מיני בגדים חשובים:
פרק ח
קורא היום כו'. פירוש כשהוא אומר קורא היום רצונו לומר כבוש שמה כלומר נאסף יחד שמה:
סלע כו'. פירוש כשהוא אומר סלע כעופרת היה רצונו לומר מיעוט חתיכות:
מתפללות כו'. כשהוא אומר מתפללות בטור מסכן רצונו לומר חתוכין שרויין חתוכין. כלומר מתפללות מחותך ונח:
שור כו'. פירוש כשהוא אמר שור משפט בטור מסכן רצונו לומר תרדין בחרדל. ועיין במתנות כהונה כל זה:
נשר שעריה. נפלו שערות ראשו ונעשה קרח:
אזל להדא. פירוש הלך להדא מקום מגדל צבעים להתרפאות:
מיתאסייא. פירוש להתרפאות. ובאסיפת אמרים גרס מית אסייה. ומפרש פירושו שמת הרופא:
הוה תמן חד ספר. פירוש והיה שם ספר אחד פירוש אומן המספר שערות בני אדם ובקי ברפואתן. ואסיפת אמרים פירש ספר חכם:
אמר ליה שיטפי מאלל. פירוש השערות יצאו מהבשר:
והא סבית כו'. פירוש וזה לקחתי וקבלתי ושמעתי שיש בו תעל ורפואה לרפואתו. וסעל כמו תעל:
ואני הועתקתי כו'. פירוש ואני הועתקתי ממקומי לבא לכאן למהר הרפואה ומחית בשר:
קם ורבע כו'. קם הספר והשתחוה לו על רגליו של ר' יוחנן ואמר ליה כאן ברפואה זו היתה ראשית דברי לפני רבי באמש. וכל זה דברי חכמה ולשון ערומים (מתנות כהונה):
הדין עובדא. פירוש זה המעשה. ועיין באיכה רבתי (ג, ו) פסוק נשיתי טובה:
אומנות. של הנחתומות:
בחטי מנית כו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן כ״ז (פסוק יז). ופירש״י והרד״ק שם מנית שם מקום בארץ ישראל שחטיה יפים וגסות שנמכרות במנין. וזה שאמר חטין דמניין ודייקו מרבי אחא כמה מינים יש בו. ועיין במתנות כהונה שם באיכה: