עץ יוסף על בראשית רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרק נו · פסקה ג
כזה שהוא טוען צלובו כו'. כמו שטוענים העץ על הנתלה להאדיב את נפשו. כן עשה אברהם ליצחק לזכותו יותר לכפול שכרו (יפ"ת):
שמכשרת אוכלין לשון תקון כמו מכשירי אוכל נפש:
ורבנן אמרי כו'. ס"ל שהוא ע"ש סכין דיצחק שנקראת מאכלת לפי שאנו אוכלים בזכותה:
זה לעקוד וזה ליעקד. והיינו דדייק למימר וילכו שניהם יחדיו דייקא ללמד שהושוו בלב אחד לעבודת ה'. ומה ששאל אחר כך איה השה לעולה. זה היה אחר דבריו של שטן שנכנס קצת טינא בלבו כדמסיק. ולכך מאז עשה עצמו כלא ידע כדי שיתמלא עליו רחמים. וע"פ תשובת אביו חזר לאיתנו הראשון להשוות דעתו לדעת אביו: