עץ יוסף על בראשית רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרק מא · פסקה ט
מה עפר הארץ כו' דאם לענין הריבוי לבד הל"ל והרביתי את זרעך כחול הים (יפ"ת):
יהיו מפוזרים רמז שזרעו יהיה מלא הגוים:
שנמשלה למים דכתיב הוי כל צמא לכו למים:
מבלים כל כלי מתכות. שהמתכות שניתן בעפר מעלה חלודה והוא מתעכל ומתקלקל:
דייש הכל דשין עליה:
דממיגי מכתך פי' דמלחלחין מכתך. וענינו דרך משל שמצערין אותם תמיד כמי שמתעסק במכת אדם ומלחלחה שמצערו:
משקשקין מענין המסה ומירוק שיהיו עונותיהם נמסים והולכים להם ע"י היסורים:
ברביבים תמוגגנה. הוא סימן ברכה כרביבים:
בפלטריות ברחובות:
ומעבירים רדיא כלי מחרישה. לא תחרוש תרגום אונקלוס לא תרדי ולקמן פ' ס"ט הגי' מעבירים כרים. והוא ע"ד על גבי חרשו חורשים: