עץ יוסף על בראשית רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרק לח · פסקה ב
במלבן הוא יד המכתשת שכותשין עמו (יפ"ת):
סבור שהוא מביאו כו' ואלעיל קאי (יפ"ת):
ועד הוא סליק כו' בעוד שמגביה המטה מעליו עד שחוזר ומורידו עליו כבר שכח מוסרו ולא תסור מעליו אולתו. ומפרש בעלי בעודו מעלה המטה עד שמורידו (יפ"ת ונזה"ק):
כך דור המבול כו'. שמיד אחר זמן מועט מהמבול חטאו בדור הפלגה:
שנתים אחר המבול. התחילו בעצה זו ומאז כבר נתמלאה הארץ באשר פרו ורבו אז חוץ לטבע וכמש"ל פל"ו סי' ד' ועל אותו הפרק כבר נאמר ויהי כל הארץ שפה אחת: