אור ברסלב

עץ יוסף על במדבר רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרק כ

פרק יט

פסקה א

זש"ה הצור תמים פעלו דריש שנכתבה פ' בלק בתורה להודיע שכל דרכיו ופעולותיו של הקב"ה הוא במשפט צדק:

שאתה רחקתנו ולא נתת לנו נביאים:

כך העמיד כו' עי' בתנחומא מה שמסיים עוד:

ולקח הבית לשמו שנא' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. שנקראת על שמו על שהכין הכל וגם בנה היסודות:

העמיד פרצה לאבד את הבריות זה בלעם שהשיאן לזנות ופרץ הגדר שגידרו האומות עצמן מן הזנות מימות דור המבול:

פסקה ב

מה ראה דהל"ל וישמע בלק דמסתמא לא היה במלחמה. אלא וירא הוא לשון ראיית הלב. ור"ל שחשב מחשבה לבא עליהם בדבר שאינם יכולים לעמוד בו כדמסיק. ובתנחומא גרס ראה בפורענות העתידה לבא על ישראל ושונאן היה יותר מכל שונאים. שכולם היו באים כו':

שמוצא דבר כלו' קללה ודיבור בעלמא:

נח לרשעים כו' ובא לרמז שהראיה של רשעים גורם להם תקלה:

וירא חם שע"י הראיה בא לחטא וסרסו:

וכן כולם רצה לומר כמו וירא שכם וגו':

וירא בלק משל למלך כו' ודריש וירא לשון הבנה וכמו שמפרש:

הגייס חיל:

והיה המרתת על עצמו היה רותת ומפחד מן אותו גייס:

פסקה ג

מהו ויגר דהל"ל ויירא מואב:

כל מין גירוי דלא כתיב אל תתגר בם מלחמה:

שהיו רואין כו' המואבים:

ואחזו לשון אחוזת נחלה:

ומשכירין כו' הישראלית היתה משכרת בתים למצרים שנא' ומגרת ביתה שכינוי הה"א של ביתה שב על מלת אשה הקודם לו והיא ישראלית:

לשון יראה מורא כד"א גורו לכם מפני חרב:

שאין בו עולה מפני שנא' אל תצר גבי מואב ועמון כי לא אתן וגו' שסיחון כבר נטל מהם כמ"ש חז"ל עמון ומואב טהרו בסיחון וכדלעיל סדר חקת:

פסקה ד

לכך היו מתייראין שלא ידעו הם שנטהרו בסיחון:

נדע מהם פי' מהמדיינים:

המכה את מדין משמע שתמיד היה מכה והולך:

אין בו סי' ברכה לפי שעוקר את הכל מן השורש. כך אלו כן שעוקרין את הכל כדכתיב עד בלתי השאיר לו שריד:

שנא' וקרני ראם קרניו ורישא דקרא בכור שורו וגו':

נסיך היה פי' מושל היה. שר קרוב למלכות ולא מלך:

את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סחון יושבי הארץ. כן כתיב ביהושע י"ג. אבל במדבר ל"א כתיב ואת מלכי מדין. ועכ"פ כוונת המדרש דצור הוא בלק הרי שלא היה אלא נסיך:

שגרמה לו שעה דוחק השעה דחקם להמליכו עליהם:

פסקה ה

עמי מה עשיתי לך כלו' לכו נא ונוכחה מה עשיתי לך שעשית לי כנגדן:

לא צויתי אלא מהבהמה שהיא ברשותך כו' שלהורות שאין ה' חפץ ביגיעתן פסל אותם שיש יגיעה בהבאתם (יפ"ת):

ולא הפלתי אותם בתמיה:

לא ראה בלק כו' בא לדרוש קרא דבתריה עמי זכר נא מה יעץ בלק כו' ומה ענה אותו בלעם כו':

פסקה ו

משלשה בני אדם בב"ר פ' י"ט סי' כ' אי' מד'. וחשב שם גם אדה"ר ע"ש:

שבדקן הקב"ה פי' שניסה אותם בשאלות כמי שאינו יודע עניינם ח"ו. וחשבו שי שספק לשואל:

קרון פי' הערוך כלי שרוחצין בו:

בקש להטעות שחשב שאין הכל צפוי לפניו יתב':

כך דברת קול דמי אחיך צועקים ואי אפשר לך להכחיש:

ואמר מארץ רחוקה כו' והוה ליה לאסוקי אדעתיה שלא א"ל דרך שאלה אלא ליכנס עמו בדברים. ולא הל"ל אלא מה דבר ה' בפיך (נזה"ק):

אלא אמר לו בלק כו' וכדאי' בתנחומא שאמר יש עתים שיודע ויש עתים שאינו יודע כו':

בבבת עינו של הנוגע עצמו. כלו' שיסתום עינו:

פסקה ז

עירו היה ופתורה פירושו כמו לפתור למ"ד בתחילה כמו ה"א בסופה:

שולחני היה תרגום של שולחן פתורה:

כשולחני הזה שהכל מריצין לו מעות כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם שיודיע להם עצתו:

פותר חלומות היה פתורה לשון פתרון:

להיות קוסם דכתיב ביהושע בלעם בן בעור הקוסם:

לרוח הקדש דכתיב ותהי עליו רוח אלהים ובסנהדרין דף ק"י אי' אר"י בתחלה נביא ובסוף קוסם וע"ל פ' מן ארם:

שמשם היה בלק שאע"פ שהיה מנסיכי סיחון. ארץ מולדתו היה פתורה:

והוא אומר לו פי' בלעם אמר לו:

שכתב לו כו' פי' הקריאה היתה שלו ולהנאתו:

כנען ומצרים משתחוים לך כצ"ל הנה עם יצא ממצרים לכן מצרים משתחוים לך. ואגרשנו מן הארץ שלא יכנס לארץ כנען וישתחוו לך הכנענים:

א"ל ואת מה איכפת לך כ"ה בתנחומא. ומלת ואת הוא ר"ת וא"ת וע' במזרחי. וה"ק בלק אל המלאכים לאמר לבלעם הנה עם יצא ממצרים ואם יאמר בלעם מה איכפת לך. אמרו לו הנה כסה את עין הארץ:

סתמו עינים שהארץ תלוי בהם בתנחומא גרס הנה כסה את עין הארץ שתי עינים שהארץ כו':

ממלי כתיב חסר לשון כריתה שהוא יושב להכריתני:

כאדם שהוא אורה את התאנים שלוקט את התאנים מעט מעט לפי שאינן נגמרים בבת אחת. וארה לשון לקיטה כדאמרי' בב"ב כמלא אורה וסלו:

אלא שהיה בעל קסמים כצ"ל וכ"ה בתנחומא:

שנא' וירא בלק שהל"ל וישמע אלא וירא ראה בקסמים:

חוברי שמים מבררי הליכות המזלות:

ולא היה יודע לכן נטל עצה מבלעם:

מכ"ד לסאה כו' פי' הסאה היא ששה קבין שהן כ"ד רובע הקב. והמוכר סאה פחות רובע אינו ניכר כלל. שלפיכך אחז"ל בפרק המוכר את הפירות שהמוכר פירות מקבל עליו הלוקח רובע פסולת לכל מין ומין. או י"ל שמנכה אחד מכ"ד כו' כוונתו על אותו פסולת עצמו שצריך הלוקח לקבל. וכן היו ישראל עתה כ"ד פעמים כ"ד אלף. שהרי ששים רבוא עולים כ"ה פעמים כ"ד אלף. וכבר מתו במחלוקתו של קרח ובמגפה של אחריו קרוב לחמשה עשר אלף מלבד המתים בוירד העמלקי והכנעני ויכתום וגו'. וכמה משפחות נהרגו כשחזרו אז לאחוריהם כמו שפרש"י בסדר פנחס וקרוב הוא שהיו ט' אלף או יותר עד שמתו מהם כ"ד אלף וא"כ נשארים כ"ד פעמים כ"ד אלף. וכאן מתו כ"ד אלף הרי שהגיע לכל כ"ד אלף אלף אחד ואע"פ שמיד אחר המגפה מונה אותם בפ' פנחס ועולה מספרם ששים רבוא והותר. מ"מ הולך אחר המספר שהיו בצאתם ממצרים ששים רבוא והמספר הזה היה גלוי לבלק (מת"כ):

מנא היה יודע שבשעה כו' והכוונה על סוף פסוק ואשר תאור יואר מנא ידע זה. וקאמר מסיחון ומסיים לכך אמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':

ע"כ יאמרו המושלים ע"כ על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב. יאמרו המושלים בלעם ואביו בעור. והם אמרו באו חשבון תבנה ותכונן חשבון בשם סיחון להיות עירו. וכתיב אוי לך מואב זהו הקללה שקללו את מואב שימסרו בידו של סיחון:

פסקה ח

כל מיני קסמים ר"ל כאילו אמר כלי הקסמים בידם:

וביד זקני מדין היו הקסמים כו' ותלה הקסם בזקני מדין משום דכתיב בתריה וישבו שרי מואב עם בלעם דזקני מדין הלכו להם (מזרחי):

אם יבא עמנו יצליח כו' הכוונה אם יבא עמנו תיכף ולא יצטרך לשאול כלל אצל הש"י. א"כ הוא גדול ממשה שצריך לשאול מפי הגבורה שנא' עמדו ואשמעה וגו' א"כ בודאי יצליח. ואם יעכב עד שישאל תחלה מפי הגבורה תיכף ומיד. א"כ הוא במדרגת משה שבכל עת שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה אין בו תוחלת שאינו ידוע מי ינצח את חבירו כיון ששניהם שוים. וכיון שאמר להם לינו פה הלילה שהוא צריך להמתין עד הלילה דוקא א"כ הוא גרוע הרבה ממדרגת משה ידעו בקסמים שלהם שאין בו הנאה של כלום והלכו להם ועיין באד"א:

פסקה ט

נוהגת בכשרות פי' שמתחלה היו גדורים בעריות כדאי' בב"ר פ"ע ופ"פ:

ורחל באה כו' ולא היתה מתיראה שלא יענו אותה הרועים:

בה נפל שהלך לשם ליטול שכר כ"ד אלף שנפלו מישראל בעצתו ונהרג שם:

והטעהו הקב"ה שאמר לו מי האנשים כו':

משגיא כו' דרשו משגיא לשון שגגה בשי"ן ימנית (מנחת שי):

ד"א מי האנשים האלה עמך דבר אחר מיותר וצ"ל כדאי' בתנחומא לכך אמר מי האנשים האלה עמך כדי להטעותו. ואמר בלעם בלק בן צפור כו':

המלכים מבקשים אותי וזהו מלך מואב שלח אלי:

שבלק לא אמר קבה לי אלא ארה והוא בקש מה' קבה במקום ארה:

וזה קבה בפירוש שנוקב השם ומפרש הקללה יותר (תנחומא). שמלת קבה שרשו נקב (מזרחי) שנוקב השם כו' וכתרגום ויקב את השם ופריש:

פסקה י

א"ל א"כ אקללם במקומי כו' לא תלך לא תאור את העם כי ברוך הוא כל אחד ואחד נדרש לעצמו שמפני שבקש ללכת לקללם א"ל לא תלך עמהם. ומפני שבקש לקללם במקומו נאמר לו לא תאור את העם. ומפני שבקש לברכם נאמר לו אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא:

א"ל א"כ אקללם ממקומי דאי' בשוח"ט מזמור א' כשאמר לו הקב"ה אל תלך עמהם מיד אמר בלעם בלבו בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני א"ל ואקלל אותם מכאן כו':

אין צריכין לברכתך דאי' שכל הברכות שברכם בלעם נהפך פעם אחד לקללה כדי שלא יאמרו עכו"ם שברכות שלהם נתקיימו בישראל. וזהו שסיים אומרים לה לצרעה לא מן דובשך ולא מן עוקצך. משל הוא שאומרים אל הצרעה איני חפץ בדבש שלך ולא בעוקצך:

לפיכך ויוסף עוד בלק כו' ר"ל לפיכך לפי שלא אמר להם רק תחלת דברי ה'. ולא אמר להם שא"ל ג"כ לא תאור את העם. לכן שלח בלק עוד שרים רבים ונכבדים מאלה:

לשעבר ר"ל במלחמת סיחון מתשובת בלעם אם יתן לי כו' כסף וזהב כו' אתה למד שבלק אמר לו תחלה לכבדו בממון הרבה:

דכתיב וישא בלעם את עיניו שבקש להכניס בהם עין רעה כמו שפרש"י:

לתתי להלוך עמכם שמשמע אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו שרוחו גבוהה עליו ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של הקב"ה:

אם יתן לי בלק כו' אחר שהיה זאת לרבותא שאם יתן לו מלא ביתו כסף וזהב לא יוכל לעבור משמע שהיה עכ"פ חביב בעיניו הממון. ואגב הודיע שחפץ במלא ביתו כסף וזהב:

שאינו יכול לבטל הברכות כו' ודרש לעבור את פי ה' כמו להעביר ולבטל פי ה':

בפחי נפש בדאבון נפש ופיו הכשילו ואמר גם אתם:

מתנבא שעתיד להוסיף להם ברכה ניבא ולא ידע מה ניבא:

פסקה יא

שהליכתו מאבדתו זהו להסיר אדם מעשה מה שיעשה לו עבור זה ע"י שגופו מגבר יכסה שיאבד ע"י זה. וכן הנפש שבו תאבד מבלי להחשיך מני שחת כי אם תשחת בשחת אבידת הגוף והנפש יחד:

השטן מרקד לו הוא השטן הוא היצה"ר ואחר שיש לו רצון מעט אז מטבע היצר לעורר עוד יותר:

חוזר ומודיעו כמ"ש בב"ר יורד ומסית ועולה ומסטין כו':

עד יפלח חץ כבדו שאז כבר אין לו חיים. כן האדם הנפתה מיצה"ר לדבר עבירה:

וידע במה שהוא באיזה מעמד הוא עומד התחיל מבקש על נפשו. שעכ"פ נפשו בל תהי אבודה אף שיאבד מעוה"ז:

פסקה יב

כל הנסים שנעשו לישראל כו' בלילה היה מפני שמדה"ד שולטת בלילה:

בלילה מדבר עמם ע"י החלום שאז ביטול החוש והנפש מתבודדת יותר אז:

וכן אליהוא אומר (שם ל"ג) בחלום חזיון לילה על שדיבר אתו בלילה כצ"ל וכ"ה בתנחומא. ואתי' כמ"ד אליהוא לאו מישראל הוי:

מוליכין אותו נותנין לו רשות לילך כי הבחירה בידו:

כיון שהעיז פניו כו' ואע"פ שהוא נגד רצונו יתברך. וכמ"ש חז"ל בסנהדרין ק"ד חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני. וע"ז אמר שכך כתיב כו':

ויחר אף אלהים כי הולך הוא שלא אמר לו קום לך אתם אלא מפני שהעיז:

איני חפץ באיבודן של רשעים כי למען ישראל לא היה חושש אחר ששם הברכה בפיו. ורק החרון היה שהולך לאבד את עצמו:

הואיל ואת רוצה כו' קום לך אתם דרש לך אתם להיות בגיהנם כמותן:

שבהתראה הלך ולכן מחוייב מיתה על הליכתו:

כבר קדמך כו' ע"י זריזותו בטוב בטל כחך. כי כל מעשה אבות סימן לבנים:

ללמדך שהיה שמח כו' דאל"כ עם שרי מואב למה לי:

פסקה יג

ונעשה לו לשטן וזהו דכתיב לשטן לו דמשמע דלאחר לא היה שטן. אלא מלאך של רחמים:

זה דרך ארץ כו' דאל"כ ונעריו עמו מיבעי ליה אלא להודיעך דרך ארץ:

וחוזרים ומשמשין זה לזה כלו' אם יצטרך אחד לנקביו יהיה השני משמש שמוש שלו ושל חברו:

ותרא האתון כו' כתב בספר נשמת חיים הבהמות רואים מה שאין האדם רואה ואחז"ל כלבים צועדים מלה"מ בעיר:

לנשוף בו ענין נפיחה:

ויכה במחנה אשור ואי' בסנהדרין צ"ה י"א בחוטמו נשף להם ומתו שנא' וגם נשף בהם ויבשו:

וגם נשף בהם ויבשו אלא כך כצ"ל וכ"ה בתנחומא. ולגירסתינו מלת חייהם הוא פירוש על וגם נשף בהם:

וחרבו שלופה בידו שלופה כלו' שלו פה. הפה לישראל שמתפללים להקב"ה ולא שלך:

פסקה יד

ומכה אתונו שלא תלך בשדה כלו' שהיה לו להכריחה ברוח פיו:

ספקלטור פי' בלשון רומי ממונה להרוג מחוייבי מיתה:

בא אצלו ברגליו רמז ללשון הש"ס רגלוהי דבר נש אינון ערבין כו':

כדי שלא יצטער המלאך כי אינו חפץ לשכון אצל רשעים ולהופיע עליהם:

הכרמים נמכרים כשועלים ואפשר שצ"ל הכרמים נרמסים לשועלים והוא ע"ד הכתוב שועלים קטנים מחבלים כרמים וישראל נקראו כרם ה' צבאות:

שבידיהם שני לוחות אבנים כתובים כ"ה בתנחומא ור"ל כדפרש"י בתורה שסתם גדר של אבנים מזה ומזה רומז לכך:

משני עבריהם הכוונה שכתובים גלוי ונסתר כי כל התורה שמותיו של הקב"ה. וא"כ בה יכול לשנות כל טבע ומערכה וקסם ואיך יכול לשלוט בהם:

בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל כדמפרש שיעקב מטה שלימה אין בה פסולת:

במקל על בזיונות שביזתה אותו ודרש במקל מלשון מקלה אביו ואמו:

שהפה והלשון ברשותו של הקב"ה. שאם יחפוץ לקלל הוא ברשות הקב"ה להכריחו לברכם. כמו שפתח פי האתון:

החוגגת וכאומרת זכור למי תלך לזו החוגגת ג' רגלים להתקרב בזה אל ה'. ואיך אוכל להוליכך לשם:

לשונו סרוח התעללת בי הוא לשון טומאה כד"א ויתעללו בה כל הלילה:

אנקה אפשר שצ"ל נאקה. והוא גמל נקבה:

התחילו תמהין שרי מואב ואע"פ שכן ראו ותמהו לא שבו מרעתם:

וי"א אמר להם אינה שלי קאי אדלעיל שתק ולא מצא תשובה. וי"א שא"ל אינה שלי ולכך לא הרגתיה בפה. והיא השיבתו הלא אנכי כו' ובסנהדרין דף ק"י אי' א"ל מ"ט לא רכבת אסוסיא. א"ל דשדאי ברטיבא. א"ל הלא אנכי אתונך. לטעינא בעלמא. אשר רכבת עלי. אקראי בלעמא. מעודך עד היום הזה כו' ע"ש:

שהאתון גדולה הימנו שמעודך משמע מיום הולדו כמו מעודי עד היום הזה (בראשית מ״ח:ט״ו) אף שעדיין הוא רך ואינו רוכב בעצמו. מ"מ היה רוכב ע"י פדגוגו וטבע האתון אינו מאריך ימי יותר מארבעים בשום פנים. וגנאי הוא לו שהוא נער ובער וע' בש"ר פ"א סי' י"ב מ"ש:

וכיון שדברה מתה דרש ההסכן לשון סכנת מות:

ד"א ההסכן הסכנתי לעשות לך כה חס ובילקוט גרס ד"א חס כו':

לא היו יכולין לשעבדה כי היו בושים מפני דבריה ובקשתה לחמול עליה:

פסקה טו

וכי סומא היה כלו' מהו לשון ויגל. רק שהראה לו השם שהעין ברשותו שכשירצה הקב"ה לא יראה האדם מאומה:

וישתחו לאפיו שדבר עמו הכיור שמלאך ה' הוא. לפי שדבר עמו בחזיון לילה והכירו בהכרת פנים. וזהו לאפיו פי' בשביל הכרת פניו (מת"כ) ולכן נפל ארצה שלא היה יכול לשמוע הדיבור מעומד:

וכי דקיון כו' פי' עלבון וגנאי ר"ל וכי קרוב או גואל המלאך לה שיתבע עלבונה. אלא א"ל כו':

יראה ראתה נטתה פי' בשביל שראתה אותו לכך נטתה:

ירט בא"ת ב"ש מגן שיצא להיות מגן על האתון. ואפשר שפי' לעשות לך מגן. כי מלאך רחמי היה ויצא לשטנו כדי שישוב לביתו ולא יאבד וע' במת"כ:

מכאן את למד שהרג את האתון עיין רש"י ומזרחי. וזה לשון בחיי אולי נטתה מפני לולי נטתה מפני כאשר הרגתיה הרגתיך ואותה החייתי. מכאן שמתה האתון אחר שדברה:

שהיה רשע ערום כי לא יתכן שעשה תשובה באמת. שא"כ היה חוזר לביתו:

כך אומנתו כו' שזה רמזו במלת ועתה שהוא היפוך הקודם כאומר הוא ציוני לילך ועתה אתה מעכבני:

עם האנשים שחלקך עמהם שעשה אותו טפל להם והוא העיקר אצלם (מת"כ):

מלמד שכשם שהם שמחים כו' דאל"כ עם שרי בלק למה לי:

פסקה טז

מלמד ששלח שלוחים לבלק לבשרו בכדי שיכבדו ויצא לקראתו:

למטרפולין פי' אם של עיירות אם בל"י מטרי פולין עיר (ערוך):

למטרפולין שלהן דאל"כ עיר מואב למה לי:

קובל מתאונן:

נתנבא שסופו לצאת כו' ר"ל מדהל"ל האמנם אוכל ואמר לא אוכל לשון שלילה. לרמוז כי באמת לא יוכל (מת"כ):

וכענינו השיבו כלו' כענין נבואתו דבר גם הוא שבודאי יצא ממנו כך. שפיו אינו ברשותו:

תוכן העניינים

עץ יוסף על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה