אור ברסלב

עץ יוסף על במדבר רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף

פרק יח

פרק יז

פסקה א

זה קרח שהיה הוא ומשה בני אחים:

וירד מן כבוד שהיה בידו וכדאי' בזוהר ריש ס' זה מאי ויקח. נסיב עיטא בישא לגרמיה. כל דרדף בתר דלא דיליה איהו עריק מקמיה. ולא עוד אלא מה דאית ביה אתאביד מיניה. קרח רדיף בתר דלאו דידיה. דידיה אביד ואחרא לא רווח עכ"ל. וז"ש המדרש וירד מן הכבוד שהיה בידו:

מלך מואב פשע בי. מקרית עוז שפשע בתורה שהיא קרית עוזו של הקב"ה שנא' ה' עוז לעמו יתן. ומדינים כבריח ארמון שעשה דינין עם משה ועם המקום העלית הארץ בריחיה בעדו כארמון. ויקח כצ"ל (א"א ומת"כ):

פסקה ב

אלא משיכת דברים שלקח בעצתו את אנשי ישראל. ומביא ראיה שגם על דברים בלתי ממשיים שייך לשון לקיחה כמו קחו עמכם דברים. וכן ויקח משה ואהרן את האנשים האלה. לקחם בדברים. וכן ותקח האשה בית פרעה בודאי אין לומר שלקחוה בזרוע שאין זה כבוד מלכות אע"כ פי' בדברים. וכן קח את אהרן ואת בניו אתו כדאי' בילקוט שם קח את אהרן וגו' פתה אותו בדברים לפי שהוא בורח מן השררה. ואין קח אלא לשון פיתוי. וכ"ה ותקח האשה בית פרעה ע"כ. וכן אפשר שהנשיאים ג"כ ברחו מן הגדולה לפיכך כתיב ויקח משה ואהרן את האנשים האלה שלקחם בדברים:

ע"י אליצפן כו' לכך ויקח קרח לכן פי' יחוסו כאן לרמז שבשביל יחוסו שהוא בן יצהר הוא שחלק:

פסקה ג

מה כתיב למעלה מן הענין הביאו ראיה לויקח קרח שלקח פ' ציצית:

טלית שכולה תכלת כו' צ"ל דס"ל לקרח דצריך להטיל בה ד' חוטין לבן רק שפטורים מתכלת (ז"ר):

טלית שכולה תכלת כו'. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה הלעיג על שני מצות אלו דוקא. לפי ששניהם עשוים לזכרון. כי בציצית כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. וכמו כן מצות מזוזה בא לזכרון לאדם שיזוכר בה בה' בצאתו ובואו מן הבית. וקרח אמר שכיון שכל העדה כולם קדושים וצדיקים לא יצטרכו לדבר המזכיר להם ביראת החטא כי מעצמם הם נזהרים. ובטענות אלו היה מחניף את העם כדי שיסכימו אתו במחלוקתו. וכן כתיב בסוף ויקהל עליהם קרח את כל העדה (עיר גבורים). והבחיי כתב שבזה רמז משל על ישראל. כי המשילם לטלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים. וכיון בזה לומר כי ישראל שכולם קדושים וכולם חשובים מלאים מן המעלות למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם. והמשיל המשתררים לחוט של תכלת שכרוך על השבעה חוטין כן הם מתגאים עליהם שיהיו כפותים תחת ידם. גם המשיל המשתררים למזוזה שהיא עומדת בחוץ וכולם כלויים מבפנים:

ארבע חוטין פי' בכל ציצית חוט אחד:

בית מלא ספרים כתב הש"ך על התורה לא ידעתי מאין להם ששאל קרח שאלה זו. ומצאתי גמר קיחה קיחה כתיב הכא וכתיב התם ויקח ספר הברית עכ"ל. וכלי יקר כתב דמפיק לה מדכתיב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם. למה לי לכתוב פתח אהליהם אלא שיצאו נצבים לחרף ולגדף על המזוזה שבפתח אהליהם:

את הבית ושני פרשיות שבמזוזה פוטרת כצ"ל:

רע"ה פרשיות אבל בירושלמי פרק כל כתבי ומס' סופרים ס"פ ט"ז ובשוח"ט מזמור כ"ב ואותיות דר"ע אות צדי"ק אי' קע"ה פרשיות בתורה שכתוב בהם דבור אמירה ציווי כנגד שנותיו של אברהם. ואפשר שצ"ל גם כאן כן. ועיין בספר לק"ש להרב המקובל מוהר"ש א"פ שתופס הגירסא כמו שהיא לפנינו רע"ה פרשיות:

בודאן פי' מוציאן כמו (מלכים א י״ב:ל״ג) בחדש אשר בדא מלבו. וכמו (נחמיה ו׳:ח׳) מלבך אתה בודאם:

שלבו לקחו לצד אפיקורסות:

ומטועני הארון היה והיה צריך להיות עניו ולא לבקש גדולות. והוא לא כן עשה:

וקרח בן יצהר בן קהת ובני קהת היו טועני הארון:

ועשה להם משתה כמ"ש בחולין ה' שאין הסתה בלא אכילה ושתיה:

לא דבר המקום כך כפר לאמור אין תורה מן השמים כדאי' במדרש קהלת פסוק זבובי מות:

מיד עמדו כנגדו לקדמו לפני משה בתנחומא גרס עמדו כנגדו שנא' ויקומו לפני משה:

אע"פ שלא פרסמן הכתוב כו' והנה זה מדרכי התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום שמפרסמין אצל המצוה והזכות כמו בחנוכת המזבח וכאן אצל הפורענות הסתירן (בחיי):

אותו בן טובים פי' אותו שגנבו הוא בן טובים:

פסקה ד

לקח טליתו כדלעיל טלית שכולה תכלת:

והלך ליטול עצה משאתו אולי דייק מדכתיב יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם. מורה שגם המה הסכימו עמהם. וכמו שאחז"ל על פסוק חכמת נשים בנתה ביתה וגו' בפרק חלק:

מיד עשה כן לקרח לפי שאהרן היה כהן ולא היו מגלחין אותו. וא"כ לאחר משה היה קרח שבני קהת היו עמרם ויצהר. וקרח היה בן יצהר. א"כ הוא היה גדול שבלוים (ז"ר):

מי עשה לך כך שהשחית את שער שלך לגנות שלא תהיה נאה כדרך האדם שהוא נאה כשהוא מסולסל בשערו:

מעשר לכהן ר"ל מעשר מן המעשר היינו תרומת מעשר. או אתי כראב"ע ביבמות פ"ז דאמר אף לכהן:

הרביתם כו' לשון רב דייק. וכ"ה בילקוט:

טוב לנו למות תחת מצרים כ"ה בתנחומא. ודרש מ"ש כי העליתנו כו' למות במדבר. ר"ל טוב היה לנו למות במצרים ולא במדבר:

ובקשו לסקלו אפשר יליף האי ויפול על פניו דמשה ממ"ש במרגלים ויפול משה ואהרן על פניהם שכתוב שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים שדרשוהו שם על משה ואהרן (רד"ל):

לא יוכלו וכשם שהבדלתי בין אור כצ"ל:

כך הבדלתי את אהרן להקדישו בק"ק כי אין קדושתו במקרה וברצונו כי אם בעצם הנפש הוא נבדל מזולתו:

אמר משה הואיל ולא רצו כו' משום שאין מחזיקים במחלוקת:

בחרופין כי היציבה מורה על ההתחזקות הנמצא בלב איש נגד זולתו:

כמה קשה מחלוקת ובשבט מוסר מביא מאמר חז"ל שביום מחלוקתו של קרח לא ירד המן. וביום שעשו את העגל ירד המן הרי כמה קשה המחלוקת:

הקב"ה מאבד זכרו ולכן אבד את זכרם שגם קבורה לא היתה להם שעי"ז יזכרו לפעמים כשנראה קבריהם בעולם:

תינוקות בן יומן נשרפו דכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש את מרבה אף הקטנים. ונבלעו דכתיב וטפם שהם עוללים קטנים:

ולכך כתיב ויקח קרח שלקח לו דין מיוחד ומשונה משאר עונשים (מת"כ):

פסקה ה

בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים כו' כן הוא בתנחומא כאן. אבל בס' ויחי ברבה ובתנחומא אי' בסודם אל תבא נפשי במעשה זמרי. ובקהלם אל תחד כבודי בשעה שהן נקהלין על משה בעדת קרח. ואגדתינו מפרש כדעת רב שמואל בר יצחק בפרק חלק בסודם כו' אלו המרגלים ובקהלם כו' זה עדת קרח. שמעשה מרגלים היה קודם מעשה קרח:

אלו המרגלים שהיה קבלה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם (רש"א):

זה קרח מדכתיב תחד ותבוא בלשון עתיד דריש דרמז נמי אהא (יפ"ת):

אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע לא במרגלים כו' כי מטבע הבנים נמשכים ממזג אביהם והתנצל שאין בקרבו שמץ מן מדות האלה. כי אם ברוע בחירתם יעשו ולא נמשך ממזגו:

ואימתי יזכר שמי כשהן עומדין על הדוכן מפני שבד"ה בהתיחסם על הדוכן לא מצינו בכל משפחות לוי שנזכר בהם שם יעקב אלא על בני קרח. לכך דייקו שיעקב ביקש רחמים לבל יזכר שמו עליהם כי אם כשיתקנו דרכם לעשות תשובה מאז שוב יהיו מתייחסים אחריו במעשה הטוב כמו בענין הדוכן. ולפיכך נזכר שמו עליהם (נזה"ק):

מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו וכדכתיב (דברי הימים ב כ׳:ל״ז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך:

זכו להיות בני תורה שלמדו והגו תמיד מפי משה ואהרן:

יהודה מחוקקי וכדכתיב לא יסור שבט מיהודה זו סנהדרין שהוא מכה ורודה. ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים כו' (ב"ר פ' צ"ח):

יודעי בינה לעתים כדאי' בבמדב"ר פ' י"ג מהו לעתים ר"י אמר לעיבורים. לדעת מה יעשה ישראל באיזה יום יעשו המועדות. ראשיהם מאתים אלו מאתים ראשי סנהדראות שהיה שבט יששכר מעמיד כו'. וכן אי' באסת"ר:

פסקה ו

אלמלא צ"ל אלמלי ביו"ד לבסוף. ועין מגילה כ"א תוס' ד"ה אלמלא:

והם לא שמעו הייתם אומרים כלו' היה לכם מקום לומר טובים אנחנו מכם:

מיד נזדעזע משה בקודם זה היה יכול להמליץ בעד ישראל על מעשה העגל שאמר להקב"ה לי צוית לא יהיה לך. ולהם לא צוית. אבל עכשיו שאמר קרח כולם שמעו בסיני אנכי ה' כו' א"כ אין להם תירוץ על מעשה העגל. ולכן נזדעזע שזהו בידם עכשיו סרחון רביעי וכתיב פעמים שלש עם גבר:

פסקה ז

אין לפניו לא אכילה כו' כלו' לא משום שיש לפניו אכילה ושתיה ח"ו אלא כו':

כבר הוא מתוקן ר"ל הקדוש משמע הוא קדוש. וה"ק ואת הקדוש כבר. והקריב אליו:

פסקה ח

נימוסין בלשון יוני חק ומשפט (מוסף). ור"ל שעובדים לאלילים הרבה כי אינן יודעים האחדות האמתית הפשוט'. ולכן הם מעמידים כהנים רבים איש איש כפי עבודתו ואלהות מיוחד אבל אנחנו לא כן:

וסם המות נתון לתוכו והכוונה שנתן להם עצה שיענשו בה עונש מיתה. וזה סם המות דרך משל (בחיי):

הרי אמרתי לכם התראה רבה וגדולה:

ולא טפשים היו כלו' איך נתפתו כל כך ולא נפל פחד עליהם. ומתרץ הם חטאו בנפשותם כי נפשם נהפכה לרע עד שלא מצאו בחירה בנפשם להפוך לבם. ולכן מכנם חטאים בנפשותם. כי מי שמגביר בחטא גם נפשו נהפכה לרעה ואז אין תקוה לו לשוב:

אפשר הגדולה הזאת כו' ולכן חשב עצמו מוכן לאלו הגדולות. ולכן החל במחלוקת. ואחר שהחל במחלוקת אז החל להצית אש המריבה במאמרו כל העדה כולם קדושים וכאילו אינו מכוון על עצמו:

ששקול כו' כן דרשו חז"ל מה שנא' משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו:

אדום לשון וידום אהרן:

פסקה ט

מי שילך כו' דסיפיה דקרא שמעו נא בני לוי וגו':

ואומר לפניו דברים רכים דאין אמירה אלא תחנונים כדאי' בספרי פסוק ותדבר מרים:

הקטן הוא הכבוד שבידכם המעט כו' מפרש המעט המעט באיכות:

אינה כנגדו פי' כנגד אהרן ובמדרשים אחרים אי' אינה כנגדנו:

וליתן לו זמורה שכן היה המנהג שכל מי שהמלך משחררו נותן בידו זמורה והוא סימן חירות ושבט מושל כמו עדיין ביש מקומות שהמושלים והרודים בעם יש בידם מקל יד והוא סימן לממשלתם:

סנקליטיקום בש"ר פ' ומשה עלה לך קרא לפלוני סניקליטקוס. פי' יועץ אחד מבית דין (מוסף). וכן אהרן בראשונה היה לוי נבחר לעבודת השם ואח"כ נבחר לכהן גדול. ובילקוט לא גרס חזר כו':

בשעה שהציק כו' נזדעזע כו' שמא לא הייתי ראוי כו' לפי הנוסחא דכאן צריכין לפרש שאהרן חשש שהוא מעל בחטא העגל וכמ"ש ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. שע"י כך הוא וזרעו אינן ראוין עוד לכהונה וליכנס לפנים. וע"כ היה דואג שמא הוא מועל בשמן המשחה. אבל בהוריות פ"ב אי' (וכ"ה בשוח"ט) ת"ר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן אמרו כמין שתי טיפין ( של שמן) מרגליות היו תלויות בזקנו של אהרן. אמר רב פפא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקר זקנו ועל דבר זה היה משה דואג אמר שמא מעלתי ח"ו בשמן המשחה (שיצקתי יותר מדאי) יצתה בת קול ואמרה לו כטל חרמון מה טל זה אין בו מעילה אף שמן שבזקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין אהרן דואג שמא הוא לא מעל לפי שלא נהנה אני מעלתי שנהנתי יצתה ב"ק ואמרה הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד מה משה לא מעל אף אתה לא מעלת ע"ש. ואפשר שגם כאן הכוונה על שני טיפין הללו היה מצטער. ומפני דמייתי הנה מה טוב וכו' שהוא תשובת אהרן מפרש נמי כשמן הטוב שהוא תשובת משה מה טל אין בו מעילה כו':

מה טל חרמון כו' דפי' כשמן הטוב וגו' כטל חרמון. ר"ל כשמן הטוב כטל שניהם שוין:

יקפחני פי' יסתום ויסתיר דברי:

פסקה י

שמתו וירדו שאול תחתית זו גיהנם:

שאולה זה פי הארץ. ודייק מדכתיב ב' פעמים לא נעלה ובשעת הדין כתוב ג"כ וירדו וגו' ואח"כ ויאבדו (מת"כ):

מתרברב מתגדל עלינו:

ומשיבו תשובה על דבריו בהן ולאו:

מהו אל מנחתם שהיה לו לומר אל עבודתם שהרי הקטורת אינה מנחה:

שהקריבו כלו' שישראל מקריבים ערב ובקר:

מלבד כו' כלו' מנחת התמיד שעליו נאמר מלבד וגו' ואותה מנחה היתה קריבה משל ישראל:

דרכי כלו' מנהגי מצד הדין:

שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי הכוונה לומר שאותו החמור שנא' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור היה מן הראוי שאקח מהם הואיל ואני ירדתי למצרים בשבילם ולא לקחתי. ואמר זה לבדות מחשבתם שחשבו שמשה לקח לעצמו המלוכה להנאתו:

שור שהייתי מקריב כו' דייק דאל"כ מאי רבותיה שלא לקח משלהם שאם לקח הרי הוא גזלן:

וכן למשוח כו' בשעה שהיה הולך למשוח את דוד למלך:

כי זבח היום לעם בבמה וזה הזבח היה משל שמואל אשר עשה והכין לעם להאכילם לכבוד שאול בבמה. וזהו שאמר לעם בבמה ולא קאמר כי זבח העם בבמה. וע"כ נאמר כי הוא יברך הזבח כי היה בעל הבית בזבח הזה ובעל הבית בוצע והאו יברך הזבח:

ממקום למקום וחמור שלי כמ"ש בברכות י' כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו. אלא שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי ביתו עמו ואהל חנייתו וחמורו. שלא ליהנות משל אחרים:

שלא חייבתי את הזכאי כו' שעמד על אמתת הדין אפי בדין מרומה:

כל שבט ושבט כראוי להם פי' לפי מה שהיה גדולת משה ואהרן נוגע להם ומזיק להם:

כלם מדברים עמו דברו דברי מחלוקת על משה:

אנדרלומוסיא תיבה מורכב מן אנדרא פי' איש ולומסיא פי' הכרתת האנשים כלומר מגפה כוללת רעים וטובים:

ארבעה נקראו רשעים שלא ידומה כי אין עבירה גדולה כ"כ אחר שלא הכה. והעזות היא תכונה טבעית בתולדה. והמחלוקת אחר שמדמה כי הוא צדיק במחלוקתו. והלוה ואינו משלם אחר שאין לו. לזה אמר שלא כן הוא כי המה מן מדות הגרועות מאד. ואף שהם רק בין אדם לחבירו עכ"ז נקרא ג"כ רשע למקום:

הכית לא נאמר דאע"ג דאשכחן עתיד במקום עבר רבים. מ"מ היכא דאיכא למדרש דרשינן (יפ"ת):

פסקה יב

תכלית כך נדרש התי"ו. והוא לשון כלייה וכדמפרש:

בנפקין בלשון רומי תועלת הן בממון הן בכבוד (מוסף):

אני אומר לא דבר י"י בי דייק משום דאפי' אחאב לא היה כופר בנבואת מיכיהו כי מוחזק לנביא אמת היה אלא בנבואה זו הוא שהיו מכחישים אותו לפי שדברי הנביאים פה אחד היה טוב. לכן לא ה"ל למימר לא דבר ה' בי שהוא הכחשת נבואתו לגמרי. אלא לא דבר ה' הדבר הזה. אלא שבכעסו אמר שיהיה כופר בנבואתו לגמרי דרך גוזמא (יפ"ת):

וכן משה אם כמות כל אדם אם מתים אלו על מטותיהם כו' אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני. והכוונה בזה שאם לא יעשה ה' המבוקש לו. כל השומע כפירת קרח יתחזק בדבריו וכאילו אף הוא יהיה כופר ואומר לא ה' שלחני. כלו' שהענין יתפרסם כאילו הוא יודה בו (יפ"מ):

רבש"ע אם בריאה כו' אם בראת כו' פי' אם הפה של הארץ בכאן מוטב ואם לאו יקרב לכאן ועיין נדרים ל"ט. ודייק זה דאל"כ לא הוה צריך לומר אלא ואם יברא ה' (יפ"מ):

פסקה יג

שנא' בקרב כל ישראל דברים י"א:

והרי כתיב ותפתח הארץ את פיה שמשמע פה אחד:

ואת כל היקום בסדר עקב (דברים י״א:ו׳) כתיב גבי דתן ואבירם אחר שכתב ותבלעם ואת אהליהם כתיב ואת כל היקום אשר ברגליהם דהיינו דבר נוסף שהוא עושר וממון שלהם שמעמידין האדם על רגליו (כדאי' בסנהדרין ק"י) שעל זה סמכו לחלוק עם משה (רש"א):

כלים ביד הכובס אפשר דרש אשר ברגליהם על הכובס על שם שדורך הבגדים ברגליו. וכן פרש"י בש"ב י"ז וז"ל עין רוגל עין קצרא כובסי בגדי צמר שבועטין אותם ברגל:

אפי' מחט דמלתא זוטרתי היא והיתה שאולה דה"ל כאילו אינה שלהם אלא דשואל כל ימי שאלתו דהא באחריותו קאי. ומכל אשר להם מרבה אפי' מחט. ומשאולה דריש לשון שאלה ר"ל שאולה כמו שאולה במלאפו"ם (יפ"מ):

וכן חנה מתפללת עליהם כו' לפי דאי' לעיל שקרח ראה שלשלת יוחסין יוצא ממנו וזה הביאו למחלוקתו ולא ידע כי בניו יעשו תשובה ומהם יצא שמואל ולזה כשאמרה חנה על עצמה עד עקרה ילדה וגו' אז אמרה ה' ממית ומחיה וגו' ולאלו לא המתה אותם אלא ירדו חיים שאולה לפחות העלה אותם. וזהו מוריד שאול ויעל (רש"א). והאר"י ז"ל כתב צדיק כתמר יפרח סופי תיבות קרח ללמד שבסוף תיקון העולם גם הוא יתוקן:

פסקה יד

זה קרח שהיה הוא ומשה בני אחים:

שפשע בתורה שאמר אין תורה מן השמים:

שנא' ה' עוז לעמו יתן התורה היא מעוזם של ישראל. ועיין בעין יעקב זבחים בסי' י' ומ"ש שם:

שנא' והבריח התיכון זה ראיה למ"ש מה הבריח אינו זז. הוא כמו שנא' והבריח התיכון כו'. גם י"ל ששב על משה ויש לו סוד ע"פ הקבלה שהבריח התיכון רמז למשה (מת"כ):

פסקה טו

קטליקום ממונה על האוצרות שהלוים לא היו משועבדים בעבודת פרך:

אף כשימות אינו קם ר"ל אף כשימות לא יקום חילו לבניו. כי נבלע כל ממונו ורכושו עמו:

לעולם אינו סר מן החשך של גיהנם:

כיבת אותה צ"ל כיוה אותה מפרש יונקתו אשתו שיניקתה וחיותה מבעלה קרח. ואמר יונקתו תיבש שלהבת. שהשלהבת של גיהנם שרפה אותה והכוונה שתכלה גופה בגיהנם ולא תעלה עוד משם לעתיד. אבל קרח יעלה כדאי' לעיל סי' י"א:

אף הוא יסור כלו' יסור הזכות של רוח פיו שעתיד לעמוד ממנו איש אשר רוח בו:

טועה הוא אל יאמן בשוא נתעה כי שוא תהיה תמורתו בלא יומו כו' כצ"ל:

פסקה טז

אני בנו של שמן שאני בן יצהר שנא' כו' ויצהר הוא שמן. ויותר נראה שצ"ל אני בנו של יצהר בנו של שמן שנ' כו':

איני נמשח פי' איני צריך למשיחה. שאף שאיני נמשח נעשה כ"ג ומלך. וזהו שנתכנה אני בשמו של שמן שהוא עליון על כל המשקים לרמוז שאהיה עליון במדרגה על הכל:

פסקה יז

כי לא אויב יחרפני מייתי זה כאן משום דדריש לה בענינא דמשה עם קרח כדלקמן. ואגב דריש ליה בדרוש אחר:

לא היו שונאי לא היה להם ממני שום רעה שיהיו שונאים אותי. וגם לא הראו שנאתם עלי בפרסום ובפני:

מדוע לא בא בן ישי זה אמר שאול ליהונתן. ואפשר שמה שזלזל שאול את דוד היה ע"י דואג כדאי' במדרש ובילקוט. לכן הביא קרא המדרש ביזוי שאול לדוד על שמו של דואג:

וננותן עמי בהלכה כצ"ל (א"א):

כדתנן התמיד היה קרב בי"ב. הפר היה קרב בכ"ד. וארבע פייסות היו שם. ולמה. א"ר יונתן כדי להרגיש את כל העזרה שנא' בבית אלהים נהלך ברגש. ישי מות עלימו כצ"ל (א"א):

כך דואג ואחיתופל היה בהם מינות מתחלה כצ"ל (מת"כ):

שהוא משלי ממשפחתי:

זה שוחט ומקריב וזה זורק את הדם תיבת ומקריב הוא מיותר. ור"ל קרח היה שוחט את הקרבן ואהרן היה זורק את הדם. וגירסתינו ומקריב נוכל לתרץ דלהקריב היינו הולכה וכדרב חסדא יומא מ"ט שס"ל שהולכה כשירה בזר. ועיין זבחים י"ד וצ"ע:

פסקה יח

את מחית בחוטרא ובמה דמחית כו' אתה הכית אחרים במקל. ובמה שהכית תנקה בו גם אתה:

את שמע כו' אתה תשמע ממני רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה:

פסקה יט

שמכל מקום שהוא רוצה כו' שלא היה בזה דרך הטבע מבקיעת האדמה כי אם בדרך נס ברצון ה':

יש אומרים חיים נדונים עד עכשיו כ"ה בתנחומא. וכן לפי גירסתנו ג"כ פי' שהם חיים וקיימים בגיהנם עד עכשיו ונדונין שם. והטעם בזה לפי שהמיתה היא ממרקת עון כאמרם ז"ל מיתה מכפרת. אבל אלו שכפרו בה' ובתורתו ובנבואתו ובכהונת אהרן. וחיללו את השם. אין מן הדין שימותו. שהמיתה מכפרת ואלו אין להם כפרה עולמית:

פחדותם פי' שררתם ואימתם שהיתה מוטלת על העם. כי היו כולם נשיאי עדה אותו תכסיס וממשלה לא נתבטל. שאחרים נעשו תחתיהם. וקמ"ל שאע"ג שהמחלוקת בא מכח השררה מ"מ עשו אחרים תחתיהם (ז"ר):

שנשרף ונבלע נשרף שנא' ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמישים ומאתים איש. וקרח היה בהדייהו (גמרא בחלק) ופרש"י דתיבת את לרבות קרח. או מדכתיב מקריבי הקטורת וקרח ממקריבי הקטורת היה ע"כ. ר"ל דילמוד סתום מן המפורש כיון דר"ן איש נשרפו משום שהיו מקריבי קטרת. קרח נמי נשרף שהיה ג"כ מקריב קטורת (רש"י). ונבלע כמו שסיים בסוף ותפתח הארץ את פיה וגו' ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל אשר לקרח:

וקפלתו האש ככדור פי' שהאש היתה מקיפו סביב בעגול ככדור:

פסקה כ

שנאמר ותפתח כו' אשר לקרח ובפ' פנחס כ"ו י"א כתב שם להדיא תבלע הארץ אותם ואת קרח. וכן הוא בחלק דף ק"י:

ואון בן פלת מכאן ולהלן מועתק מן ש"ס סנהדרין ק"ט:

שכל ימיו באנינות פי' מתאבל על שהיה עמהם מתחלה בעצה. וקם והעיז פניו כנגד משה. ואחרים אומרים שישב באנינות לפי שבא לו ההצלה ע"י אשתו ולא בא לו ע"י עצמו (ש"ך על התורה):

שנעשה בו פלאות ר"ל שניצל מהם והבין שאין מנהגם כשורה (רש"י):

מה לך בהדי פלוגתא כו' פי' מה לך לחלוק בשררה זו. אם אהרן כ"ג אתה תלמידו. אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו. מ"מ אתה לא תהיה כ"ג. וא"כ מה לך לחלוק על אהרן:

אמרה ידענא דכוליה כנישתא קדישא כצ"ל. ור"ל שהיתה חושבת בלבה עצה איך להצילו ושלא יוכלו קרח ועדתו לבא לביתה לפתות את בעלה. ונגמר בלבה ואמרה ידענא כו'. או אפשר שחסר כאן וצ"ל כדאי' בגמרא אי קרח יהיה כ"ג תהיה אתה ג"כ תלמידו (מ"מ אתה לא תהיה כ"ג) אמר לה מה אעביד הואי בעצה ואשתבעי ליה אמרה ליה ידענא כו':

כי כל העדה כולם קדושים וצנועים ולא יכנס אלי אם אני אהיה פרועת ראש (רש"י):

אשקיתיה השקתה אותו יין והשכירתו והשכיבתו במטתו וישן לו. ועשתה זאת כדי שלא ישמע אם יקראו אותו מבחוץ:

והות יתבא אבבא כו' והיתה יושב היא ובתה על פתח ביתה וסתרה קליעת שערה וכל מי שבא לקרוא את און בעלה. כשראה אותה פרועת ראש היה חוזר לאחוריו. ובין כך ובין כך בלע האדמה את קרח ועדתו:

זו אשתו של קרח שהיא הסיתה אותלו לכל המחלוקת כדאי' בחלק:

מיוחדים שבעדה פי' מיוחדים מתוך בני ישראל בתורה ובחכמה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים דבהן תלויה קביעות המועדים. וע"כ כתיב מועד ולא כתיב עדה כדרך הכתוב בכל מקום (Rש"א):

שהיה להם שם בכל בגמרא אי' בכל העולם. והוא דבר נוסף על חשיבותן שהיה להם בבני ישראל. שגם בכל העולם היה להם שם בחשיבות ומעלה:

מה שמע דייק מדהול"ל וישמע משה ואהרן ויפלו על פניהם. וע"כ דרשו שמיעה הזאת למשה לחוד:

שחשדוהו באשת איש ודרשו כן מדכתיב ויקנאו למשה במחנה דמשמע כל זמן שהיה במחנה קנאו לנשותיהם. עד שנטה אהלו מחוץ למחנה:

מכאן שאין מחזיקין במחלוקת שגם אחר שא"ל הקב"ה למשה העלו מסביב למשכן קרח דתן כו' הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי רצוי אולי ישובו עוד. ומכאן שאין מחזיקים במחלוקת שמחל על כבודו והוא בעצמו הלך לבטל מחלוקת:

לא יהיה כקרח וכעדתו דמאחר שכתב למען אשר לא יקרב איש זר וגו' ע"כ ולא יהיה כקרח וגו' והוא ענין אחר דהיינו שלא יחזיק במחלוקת כמו שעשה קרח (רש"א):

תוכן העניינים

עץ יוסף על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה