עץ יוסף על במדבר רבה· רבי חנוך זונדל ב"ר יוסף
פרק ב · פסקה יז
כל הדברים יש להם מדה. רק בחול לא מצינו שכתוב בו מדה. ולכן נדמו ישראל לחול שאין להם מדה באיכות.
זהבי. אומן צורף זהב ועושה אומנות בזהב.
ויוצר אומן. העושה כלי חרס.
וזגג. אומן העושה כלי זכוכית.
בנו של זהבי. כי משה שהיה אוהב לישראל מאד ויודע ערכם המשילם לזהב שהוא יפה עד מאד כך הם יפים באמונתם ובמדותם הטובות גם חזקים כזהב שעומדים לעולם להיות עם ה'.
וכל מי שהוא שונאו. כגון בלעם המשילם לעפר שהוא עכור ולא חזק. וכך צ"ל שונאו היה קורא אותו של יוצר. ומי שאינו לא אוהבו ולא שונאו קורא אותו של זגג. והוא הושע שהיה בינוני בדעתו אמר שישראל הם יפים אבל כזכוכית ובעת שחוטאים הם נוחים להשבר כזכוכית. שדימה אותם לחול וזכוכית עושין מחול.
אם אין אתה נותן חול בסיד אין לו עמידה. עיין בבבא בתרא ס"ג.
גומא מבערב. שהחול הוא עצמיים קטנים ונפרדים על כן יתקבץ מהם מהצדדים ויתמלא הגומא כבראשונה. כן ישראל אינם נחשבים ונאהבים לה' מצד כללותם. כי אם כל איש פרטי נחשב ג"כ והוא נאהב לה'. ועל כן יתמלא כל חסרון מאיש איש בפרט.
שלא לצורך חסרו. כי ברית כרותה למראית העין שיתחסרו ח"ו מצד עין הרע. ולא כן אם הקב"ה מצוה על זה אז לא ישלוט בו שום הפסד.