עץ חיים· רבי חיים ויטאל
שער כה
פרק א
השער התשיעי שער דרושי הצלם ובו ח' דרושים:
כבר נתבאר לעיל כי המוחין דעיבור דז"א היה מזווג או"א בכלים החיצונים והמוחין שלו אז נמשכו מהאורות הנקרא נפש אשר להם ומוחין דיניקה הם מכלים האמצעים ומהאורות הנקרא רוח. ועתה בגדלות חוזרין או"א להזדווג בבחי' כלים פנימים שלהם עם האורות אשר שם הנקרא נשמה ומולידין מוחין דגדלות דז"א והם נשמה אליו ג"כ ונקרא צלם נשמת ז"א ואלו הם המוחין האמיתים הנמשכין מפנימית או"א אחר שנתבאר כל פרטי בחי' צלם (עניינה וענין כל בחי' הצלם) דז"א דעיבור יניקה ומוחין. עוד צריך לפרש ענין מוחין דז"א וזה הדרוש הוא עיקר להבין ענין דתבונה מה ענינה וענין כל בחי' הצלם דז"א וזה שורש לכל הדרושים הנה מוחין אלו הם נמשכים מבחי' טפה שנותן אבא באמא בעת זווגם זה בזה ומבשרי אחזה אלוה כי כמו שמטיפת זכר נוצר ולד שלם בכל איבריו כן טפה זו אע"פ שאנו קורין אותה מוחין דז"א. עכ"ז הם פרצוף א' שלם שם במקומם שהוא בראש ז"א גם יש בחי' ב' כי הם ג"כ מתפשטים אח"כ בכל איברי הגוף דזו"ן כי הרי טפה זו כלולה מזווג זכר ונקבה הוא כמ"ש לכן היא כלולה משניהן ומתפשטין בז"א ונוקבא כמ"ש. והנה מוחין אלו יש להם ג' בחי' כמ"ש וכללותן נקרא צלם והוא הצלם ההולך עם האדם תמיד כנז' בזוהר כמה פעמים והנה נתבאר כי ג' בחי' הם באמא וכנגדן באבא ונבאר אותן דאמא ומשם יתבאר של אבא כי הנה הם בתחלה בינה העליונה והוא עד החזה [שלה] ותבונה היא מהחזה ולמטה ואלו השנים נקרא מ"ם ואח"כ הוא התבונה גם היא נחלקת לב' והם תבונה ראשונה עד החזה שלה (בבחי' בינה ותבונה ראשונה) ותבונה ב' מהחזה של התבונה הזו למטה ונקרא תבונה ב' אשר נקרא שלישית בערך בינה ראשונה והם ג' בינה ותבונה ותבונה דתבונה וזה התבונה השנייה שהיא השלישית כנ"ל היא הנעשית צלם ומוחין אל ז"א כמ"ש והנה בעת זווגם להוציא טפת צלם המוחין האלו הם נעשין כולם פרצוף א' ונמצא תבונה ראשונה שהיא הב' מהחזה ולמטה של כל הפרצוף בהיותו שלם ובתבונה זו היא בית הרחם של כללות הפרצוף ושם מקום העיבור דצלם דמוחין [דז"א] כנ"ל. ואמנם עיקר זו הטפה של הצלם נוצר מן חו"ב העליונים בהיותן מלובשים ונכללין בחכמה ותבונה הב' והנה צלם זו נוצר שם ברחם תבונה זו הב' שהיא תבונה הא' כנ"ל ובעת הלידה יוצא צלם זו מהרחם שלה ומתלבש תוך תבונה השנייה שהיא הג' ושם נקראת צלם דז"א כמ"ש בע"ה. ונבאר תחלה אלו המוחין עצמן ואח"כ נבאר בחי' העושה אותם צלם. והנה המוחין הם ג' בחי' חב"ד והדעת נחלק לב' שהם חו"ג והרי הם ד' מוחין חו"ב חו"ג. ואמנם שרשם הם נמשכים כך חו"ב הם נמשכין ממוחין או"א עצמן שהם חכמה ממוח אב והיא מבינה שלו ובינה ממוח האם והיא מבינה שלה כמבואר בדרוש הציצית. ואמנם הדעת הנקרא חו"ג ב' חצאי הדעת הם היו תחלה התרין כתפין דא"א ומשם נמשכו אל ב' העטרות היסודות דאו"א שהם גבורות דאבא ודאמא ומשם נמשכו להיות תרין עטרין בדעת דז"א כנזכר באד"ר ואדר"ז. ואמנם הב' מוחין עצמן שהם חו"ב אלו נמשכין מתרין מוחין ממוחא דאו"א ממש ומשם נמשכין אל ב' יסודותיהם חכמה ביסוד אבא בינה ביסוד אמא וב' עטרין שהיו תחלה ב' כתפין דא"א נמשכו בב' עטרות דיסודות הנ"ל דאו"א החסדים בעטרת יסוד אבא וגבורות בעטרת יסוד אמא נמצא כי ב' מוחין הנקראו חו"ב דז"א הם בב' היסודות דאו"א אשר בחי' היסוד הם לעולם זכרים בין באבא בין באמא וב' עטרין דדעת הם בב' העטרות של היסודות שלהם ששתיהן נקבות. ומזה תבין למה הדעת נקרא תרין עטרין באדר"ז כי הם בחי' ב' העטרות של יסודות שלהם ובזה תבין פסוק ברכות לראש צדיק הנזכר בזוהר פרשה ויצא קס"ב והענין כי תרין עטרין אלו ברדתן פה למטה בב' עטרות דאו"א שמקומם הם בין תרין ירכין (ובירכין) ולכן נקרא ברכות לשון ברכיים ואלו ברכיים. והברכות הם בראש צדיק כי צדיק יסוד וראש צדיק עטרה שבו הנקרא ראש יסוד ושם מקומם. גם בזה תבין איך אח"כ בעת הזווג נותן ז"א בנוקבא את הה"ג ואח"כ הה"ח כי כולם בחי' מלכות הם. ונבאר עתה איך אלו מוחין נקרא צלם ונעשין בחי' צלם והענין כי הנה נת"ל כי יצאו מרחם של תבונה הא' שהיא הב' ומתלבשים בתבונה הב' שהיא הג'. ואמנם התלבשות זה נחלק לכמה בחי' כי הנה תחלה קודם יציאת המוחין האלו היה ז"א איש בעל ו"ק והיה לו אז צלם א' אל הו"ק ועל אותו צלם נאמר אך בצלם יתהלך איש כי עדיין ז"א נקרא איש ולא אדם ועתה בבוא לו המוחין האלה הנקרא צלם כנ"ל נקרא צלם אדם כי כבר הוא נקרא אדם שלם ועל צלם זה נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו וכן כי בצלם אלהים עשה את האדם כי ז"א נקרא אדם וצלם זה נקרא צלם אדם. ודע כי כללות כל בחי' צלם הזה כמ"ש בעז"ה הוא שם א' הנקרא הוי"ה כי המוחין דגדלות נקרא הוי"ה ותבין זה וג' אותיות ראשונות שהם יה"ו נקרא צלם ג' אותיות וה' אחרונה נקרא דמות וז"ס נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וכללות צלם ודמות הוא אדם שלם הכולל זו"ן שהם אותיות יה"ו עם ה' אחרונה. ונבאר ג' אותיות צלם איך הם ג' אותיות יה"ו ותחלה נתחיל מן ם' דצלם כי הנה הוא ממטה למעלה והמ' שבו הוא בחי' עליונה מכולם וכנגדו י' של יה"ו והוא חכמה והנה הם' של צלם כלולה מד' מוחין חו"ב חו"ג כל א' כלול מי' הרי ם'. ואמנם אלו מוחין יוצאין מרחם תבונה ראשונה שהיא הב' ונתלבשו בו"ס של תבונה הב' שהיא הג' כנ"ל והם כחב"ד ח"ג דתבונה זו שהוא עד החזה שבבחי' עצמה וכבר ידעת כי כפי סדר התחלקות התבונה הוא ג"כ התחלקות החכמה וממילא יובנו. נמצא כי ג"כ יש בחי' מוחין אחרים שנתלבשו בחכמה הג' של החכמה בו"ס ראשונות שבה שהוא עד החזה שבה. נמצא כי ב' צלמים זכר ונקבה זו בחי' חיה וזו בחי' נשמה וצלם אבא נעשית נשמה אל צלם דאמא ומתלבש בתוכו ונעלם שם לכן תמיד אין אנו מדברים אלא בצלם דאמא וממנו יתבאר צלם אבא וזכור ואל תשכח. והנה נודע כי או"א הם הוי"ה ואהי"ה ביודי"ן והוי"ה נעלם תוך אהי"ה כנ"ל לכן צלם גימטריא אהי"ה דיודי"ן כי הוי"ה נעלם בתוכו ואינו נגלה וניכר רק אהי"ה דיודי"ן שהוא גימטריא צלם כי כבר נת"ל כי צלם זה מזווג חו"ב עלאין הנקרא הוי"ה ואהי"ה דיודי"ן ומשם נמשך לכן נקרא על שמו עם שמתלבשין אח"כ בתבונה הג' שאינו כך שמה רק שם ס"ג כמ"ש. והנה בזה הבחי' המתלבשת בו"ס ראשונות דתבונה הג' יש כללות כל הבחי' (שלמטה ממנה) ע"ד שיתבאר שהם ג' אותיות צלם ולכן בחי' זו לבדה נקרא צלם כי בה נכללו כולם עם שאינם רק ם' של צלם כנ"ל ונמצא היות בחי' ם' זו כמו או"מ ממקומו אל כל הז"א עד רגליו. ואמנם אינו יורד ממש שם אמנם נשאר שם למעלה בבחי' או"מ לכל הז"א וכבר ידעת כי כל או"מ הוא אהי"ה דיודי"ן לכן צלם בגימטריא אהי"ה כנ"ל. נמצא כי הצלם זה יש בו כללות כל הבחי' התחתונה שהוא צ"ל מצלם וכמ"ש בע"ה. ודע כי ד' מוחין אלו שבזה הצלם הם סוד ד' יודי"ן שיש בשם הוי"ה במילוי יודי"ן דאבא כי משם נמשכו והם מ' של צלם גם זה המ' של צלם אשר נקרא צלם גמור לפי שגם בחי' התחתונים נכללין בה הנה בחי' זו נקרא אויר כי עדיין לא נכנסו תוך גופא דז"א ממש רק עומדין בסוד או"מ כנ"ל ונקרא אויר וגם הסבה כי הנה ידעת כי החו"ב וחסד כל א' כולל ע"ב והגבורה כולל כולם שהם רי"ו כנ"ל בסוד ויעבור ע"ב רי"ו והטעם כי הגבורה הוא לצורך המלכות ה' אחרונה של שם וצריך לכלול בה כל הבחי' של ג' אותיות יה"ו שעליה שהם חכמה בינה חסד שכל א' כלול מע"ב והוא כללות ג"פ ע"ב ונעשים רי"ו והטעם כי גם היא כוללת י"ס דוגמת הזכר וכמו שהזכר יש לו ג"פ ע"ב כן תהיה בנוקבא ולכן בחי' זו נקרא אויר בגימטריא רי"ו ע"ה והוא ע"ש היות אויר זה כולל ג"פ ע"ב חב"ח זכרים שהם רי"ו וגם בגבורה יש רי"ו א' כנזכר ולכן בחי' זו נקרא אויר ונמצא כי בחי' זו היא י' ראשונה של הוי"ה הכולל כל התפשטות המוחין ונקרא חכמה והוא ם של צלם והוא אויר והוא מ' (ו"ס) ראשונות דתבונה הג' ונקרא צלם כי ב' אותיות צ"ל נמצאים בו ונכללין שרשם פה במ'. אח"כ בחי' הב' היא ה' ראשונה של הוי"ה הכולל התפשטות המוחין כנ"ל ונקרא בינה והוא ל' דצלם אמנם גם זו כוללות בה גם בחי' ג' שלמטה ממנו הוא צ' דצלם נקרא צ"ל ולא חסר ממנו רק מ' דצלם כי היא עליונה ממנו ונקרא צ"ל. אך עיקרה ל' דצלם לבד והענין כי אחר בחי' א' חוזרין הד' מוחין הראשונים שנתלבשו בו' ספי' ראשונים של תבונה הג' ויורדין עוד ירידה ב' והתפשטות ב' ומתלבשין בנה"י דתבונה הג' כל א' כלול מי' הם ל' דצלם נמצא כי תחלה היו ד' מוחין עצמם ניכרין לכן נקרא מ' דצלם אך פה נעלם מציאותן ואין ניכרים רק המלבושים שהם נה"י דתבונה הנ"ל והנה"י ההם נקרא ל' דצלם ובחי' המוחין נעלם ומכוסה תוך ל' זו. ונודע כי אהי"ה (דיודי"ן) הוא בבינה העליונה כי תבונה נקרא שם ס"ג ולכן צ"ל זה עם ב' אותיותיו גימטריא מילוי דאהי"ה דאלפין וגימטריא בצל שדי וחסר ממנו אהי"ה עצמו ולא נשאר בו רק מלואו כנ"ל כי שם אהי"ה בעצמו הוא בבינה ולא בתבונה נמצא כי למעלה בבחי' הא' שהיתה נקרא ע"ש מוחין עצמה נקרא מ' דצלם ע"ש המוחין עצמן לכן היה מ' דצלם רומז אל ד' יודי"ן של הוי"ה דיודי"ן כנ"ל אך בבחי' זו הב' שנקרא ל' דצלם ע"ש נה"י דתבונה עצמה והנה התבונה אינה רק שם ס"ג כנ"ל ולכן נעלם ממנו אפי' אהי"ה עצמו ולא נשאר ממנו רק המילוי דאלפין שהוא גימטריא צ"ל וגם שרשו אינו רק ל' לבדה של צלם שהוא רומז אל ס"ג תבונה והם ג' יודי"ן שבס"ג שהם גימטריא ל' דצלם והם ג' יודי"ן אלו ג"ס נה"י דתבונה כי הם הנגלין לא המוחין עצמן. גם בחי' זו נקרא אור כי (הבחינות) ראשונות נקרא אויר ועתה חסר ממנו י' דאויר כנ"ל כי בחי' ראשונה הוא י' דהוי"ה מ' דצלם וזהו הב' נקרא ה' כנ"ל והוא אור דאשתאר מאויר. גם נקרא מגדל הפורח באויר (כי גם בחי' זו כמו אור מקיף אל ז"א ובחי' נה"י דתבונה הנקרא מגדל הפורח באויר) כי גם בחי' זו נקרא אויר כנלע"ד ועי' בדרושים אחרים והוא בחי' הל' בעצמו והנה הוא תלוי ונאחז בבחי' ראשונה הנקרא אויר וזהו מגדל הפורח באויר כי כבר ידעת כי אות ל' נקרא מגדל הפורח באויר כמ"ש בזוהר פ' יתרו והוא בחי' ל' זו דצלם שהוא נה"י של תבונה הג' והבן זה ונמצאת בחי' זו ב' שהוא ה' ראשונה של הוי"ה הכולל התפשטות המוחין ונקרא בינה והוא ל' דצלם והוא אור הוא נה"י דתבונה ג' ונקרא צ"ל כי גם בחי' ג' הנקרא צ' נכלל בה וגם נקרא ל' ע"ש ג' יודי"ן שיש בשם אהי"ה באמא במילוי יודי"ן כי הצלם שהיא בחי' א' נקרא ם' ע"ש ד' יודי"ן דהוי"ה דע"ב יען נגלו המוחין עצמן אך כאן שנתגלו נה"י דתבונה ונעלמים המוחין לכן נקרא ל' ע"ש ג' יודי"ן דאהי"ה דיודי"ן דאמא וכנ"ל אח"כ בחי' ג' הוא ו' של הוי"ה הכוללת התפשטות המוחין כנ"ל ובבחי' זו נקרא ז"א ו' של הוי"ה והבן זה וו' זו שהוא בחי' הג' נקרא דעת ופה נשלמו ג' אותיות יה"ו של הוי"ה הכוללת התפשטות מוחין כנ"ל ונודע כי יה"ו הם חב"ד והבן זה. ועתה הוא בחי' צ' של צלם לבדה והיא בחי' ג' של ז"א שנתפשטו המוחין התפשטות ג' ונכנסו תוך ז"א עצמו בסוד מוחין פנימים ולא מקיפים. ואמנם היותה עתה נקרא צ' של צלם כי הנה ד' מוחין אלו בהתלבשותן תוך נה"י דתבונה ג' נעשין ג' לבד כי החו"ג נעשין דעת א' ואלו הג' מוחין בהיותן מלובשים תוך נה"י דתבונה ירדו ונתלבשו תוך ז"א כמ"ש ותחלה נכנסין בגלגלתא ואח"כ מתפשטין בכל גופו כמ"ש בדרושים אחרים לקמן בע"ה. ונודע כי הז"א הוא ט"ס ולא יותר וכל אחד כלול מי' והם צ' לכן המוחין אלו המתפשטין בכל ז"א נקרא צ' דצלם. והנה עתה בזו הבחי' הג' נתקנו ג' מוחין תוך גלגלתא דז"א בסוד חב"ד וכבר נת"ל כי ג' בי' הנ"ל הם ג' אותיות צלם והם חב"ד מ' חכמה ל' בינה צ' דעת והנה תחלה באה החכמה ואח"כ הדעת ואחר כך הבינה שהם ג' אותיות שבצלם הזכר א"כ יהיה הסדר מצ"ל שהם חכמה דעת בינה והוא הנקרא ביחזקאל יפה ענף וחורש מצ"ל שהוא ז"א הנקרא ארז הלבנון כנודע ונמצא היות בחי' זו צ' ע"ש ט"ס דז"א עצמו שבהם מתלבשין המוחין הנ"ל דוגמת בחי' הב' הנק' ל' ע"ש נה"י דתבונה הג' שבהם מתלבשין המוחין ואע"פ שגם פה ג"כ מתלבשת תוך נה"י דתבונה עכ"ז כיון שגם נה"י דתבונה מתלבשין תוך ט"ס דז"א והם נגלים לכן נקרא צ' ע"ש הט"ס דז"א שהם הנגלות. והנה נת"ל כי בחי' ראשונה הוא ם' נגד ד' יודי"ן דהוי"ה דיודי"ן ובחי' ב' ל' דצלם שהוא נגד ג' יודי"ן דאהי"ה דיודי"ן כי צלם זה הוא בחי' אלו מאו"א הנקרא הוי"ה ואהי"ה דיודי"ן כנ"ל נמשכו ולכן אלו ב' שמות נרמזין בכל ג' בחי' הצלם. והנה האותיות הנשארות מב' שמות הוי"ה אהי"ה דיודי"ן הם ד' ווי"ן וד' ההי"ן וב' דלתי"ן וא' ל' פ' ונקח עתה ההי"ן והווי"ן כי הם האותיות השרשית הנמצאין בהוי"ה ואהי"ה הפשוטין בלי מילוי ונעשה ההי"ן כל א' ג' קוין ווי"ן נמצא ד' ווי"ן וד' ההי"ן הם י"ו וווי"ן תניח ו' א' למ"ש בע"ה ונשארו ט"ו ווי"ן והם גיטריא צ' דצלם הרי כי צ' דצלם נקרא ע"ש הווי"ן וההי"ן שבב' שמות הוי"ה אהי"ה הנ"ל נשארו שאר האותיות שהם ו' אחד וב' דלתי"ן וא' ול' ופ' ותחלה נקדים לך הקדמה א' והוא זאת:
דתבונה זו וצ' בג"ת דתבונה והוא צ':
נל"ח כי ג' אלו הם צלם שהם חיה נשמה רוח של ז"א והבן זה:
דע כי ב' דעות הם אחד הוא דעת העליון המכריע בין חו"ב עלאין שהם המוחין עצמם הזכרים כנ"ל והב' נקרא דעת תחתון והם סוד כללות הב' עטרין שהם ב' מלכיות דאו"א כנ"ל והנה זה דעת העליון הוא נעשה מאלו ו' אותיות הנשארין שהם ו' אחת וב' דלתי"ן וא' ול' ופ' כי הדלתי"ן יען אינם שרשיות ונמצאו בשמות פשוטים לכן לא נחלקו בציור ווי"ן כמו ההי"ן. והנה מספר ו' אותיות הנ"ל גימטריא קכ"ו והם ג"פ מ"ב ואלו הג"פ מ"ב הם בחי' דעת עליון המכריע בין חו"ב מוחין עלאין וזה הדעת שביארנו בברכת אבות במלת ואלהי יעקב כי כבר ביארנו כי אותה ו' הנוספת הוא סוד דעת עליון הזה לכן נקרא ואלהי גימטריא מ"ב. ואמנם היות ג"פ מ"ב כי מ"ב ראשון בחב"ד דז"א ומ"ב ב' בחג"ת דז"א ומ"ב ג' בנה"י דז"א גם טעם ג' למה נקרא צ' כי עתה ז"א נקרא מלך שהוא גימטריא צ' משא"כ קודם היות לו מוחין. והבן אימתי נקרא מלך והוא בהיות לו מוחין הנקרא צ' וכבר הודעתיך בפסוק ה' מלך כו' בגי' מנצפ"ך שהם כוונת מנצפ"ך כנודע כי מלך גימטריא צ' דמנצפ"ך והענין כי אלו המוחין שהם זו הצ' הנעשים מט"ו ווי"ן הנ"ל הנה הם נמשכין ממ"נ דבינה שהם מנצפ"ך כנודע נמצא כי צ' של צלם הוא ג"כ גימטריא מי"ם ול' דצלם נקרא אור ומ' דצלם נקרא אויר כנ"ל ומאלו המים הם ה' אותיות מנצפ"ך דבינה שהם ה"פ מי"ם שבפסוק יהי רקיע. ונבאר ענין ג' מוחין אלו הנקראים צ' איך נעשו ל"ב נתיבות ונ' שערים כנודע. והנה ב' בחי' יש לאלו המוחין א' בגולגלתא עצמה במקומה ושם הוא כללות ט' כי הנה הם ג' מוחין והם חב"ד מתלבשין תוך ג' שהם נה"י דתבונה הג' ומתלבשין תוך חג"ת דז"א אשר נעשו אח"כ בחי' ג' חללי דגולגלתא כמבואר אצלינו הרי ט' בחי' והם חב"ד חג"ת נה"י וכל אלו הט' הם בגולגלתא ואח"כ מתפשטין בכל הט"ס דז"א הרי ט' בחי' אחרות וכבר נודע כי כל התחתונים נשרשו ונכללו בחכמה כי ז"ס כולם בחכמה עשית. ולכן צריך שבחכמה יהיו נכללות כל ח' בחינות שתחתיה וגם כל א' מהם תהיה כלולה מכל ד' מוחין והנה ד"פ ח' הם ל"ב נתיבות חכמה ועד"ז צרי שגם במוח הב' הנקרא בינה יוכללו בו כל הז' שתחתיה וכל א' מהז' כלולה מהג' מוחין התחתונים כי כבר נכללו במוח הראשון בחכמה כנ"ל. והנה ז"פ ג' הם כ"א כמנין אהי"ה ולכן אהי"ה בבינה ולהיות להם ב' בחי' כנ"ל שהם בחי' גולגלתא ובחי' ט"ס דז"א כולו לכן נכפלו ויהיה ב' שמות אהי"ה גימ' מ"ב ויש בהם ח' אותיות הרי ן' שערי בינה. גם הטעם כי הנה הז' הכלולים במוח בינה כאשר מתפשטים למטה בז"ת דז"א כנ"ל צריך שכל א' מהז' יהיה כלול מז' עצמן הרי מ"ט שערים כי שער הנ' נשאר למעלה בגולגלתא. אך בחי' התפשטותן למטה אינם רק מ"ט לא נ' כמו למעלה וזהו ההפרש שיש בבחינותן למעלה בגלגלתא שהם נ' לבחי' למטה שאינה רק מ"ט כי שער הנ' נשאר למעלה. ונחזור לעיל כי זו הבחי' הג' הוא ו' דהוי"ה הכולל התפשטות המוחין ונקרא דעת והוא צ' דצלם ונקרא מים שהם גימטריא צ' והוא תוך גולגלתא ותוך ט"ס דז"א מלבד היות גם כן התלבשות נה"י דתבונה בתוכם כנ"ל והרי בזה נגמר בחי' הצלם כולו שהוא הזכר ועתה נבאר דמות שהיא בנוקבא. הנה נוקבא זו היא לאה היוצאת מאחורי המוחין נגד הדעת כנ"ל וז"ס וצדיק יסוד עולם כי צ' הוא בחי' הג' דצלם והוא ז"א ו' של השם כנ"ל והצד"י נקרא צדיק כנודע ומאלו המוחין הנקרא צד"י וצדיק משם נתייסד העולם שהוא לאה כנודע כי הנוקבא נקרא תמיד עולם ומשם יצאה לאה בסוד קשר של תפלין והוא סוד ה' אחרונה של שם הוי"ה הכולל התפשטות המוחין ובה נשלם שם הוי"ה של צלם המוחין נמצא כי ג' אותיות צל"ם הם ג' אותיות יה"ו והם זכרים וה' אחרונה היא דמות והיא נקבה. והנה להיות כי צ' של צלם הוא גם כן גימטריא מי"ם יען נמשכו ממנצפ"ך דבינה שהם ה"פ מים שבפרשת בראשית כנ"ל והם בחי' מ"ן כנ"ל לכן היה בהם כח להוציא לאה קשר של תפילין נוקבא וה"פ מים שהם מנצפ"ך הם גימטריא דמו"ת לכן נקראת לאה דמו"ת כי מן כח המים הרומזין באות צ' שהם גימטריא מי"ם יצא מדמותם לאה גימטריא דמו"ת שהם ה' מים. ודע כי אלו המים הובררו ומהמים הזכים נעשה ד' קשר של תפלין והוא ד' של דמו"ת ונשארו ג' אותיות מו"ת מן דמות והם עכירות פסולת של מים והם הקליפות וז"ס מות הנרמז בפסק ותקח מפריו ותאכל הנזכר בחוה שגרמה המיתה והבן זה וזה נזכר במעשה דרב ספרא פרשה תרומה ופרשה בראשית על ותקח מפריו ותאכל והבן זה. והנה נת"ל כי ל"ם דצלם נעשו מבחי' יודי"ן דהוי"ה ואהי"ה דיודי"ן וצ' דצלם מט"ו ווי"ן שבהם כנ"ל הרי כי כללות הצלם הוא יודי"ן ווי"ן ומן זה הצלם שהוא מיודי"ן ווי"ן נעשו דמות שהיא נוקבא וז"ס שיורד על פי מדותיו ר"ל דמות י"ו דמות הנמשך מיודי"ן ווי"ן. והנה אמרנו לעיל כי משאר אותיות הששה נעשית דעת עליון שהם ג"פ מ"ב בחב"ד ובחג"ת ובנה"י ואח"כ מסופם נמשכו אל המלכות שהיא נוקבא ומהם נעשה כתר שבה כמ"ש שבכתר שבה הוא שם אדנ"י ברבוע גימטריא קכ"ו כמנין ג' מ"ב הנ"ל. ונלע"ד כי היא רחל העומדת תחת נה"י כי לאה בחב"ד למעלה גם נודע כי כתר רחל הוא אדנ"י ברבוע גימטריא קכ"ו:
נל"ח כי אלו הט"ו ווי"ן שהם גימטריא צ' וגימטריא מי"ם שהוא הדעת כנ"ל הנה הוא הדעת התחתון ב' עטרין ב' מלכיות לכן ב' נקראים מים ונמצא כי צ' דצלם שהוא הדעת הנה כולו אינו רק דעת התחתון הנמשך מט"ו ווי"ן ודעת עליון נמשך משאר אותיות כנ"ל והחו"ב הם לם שבצלם הנ"ל. והבן זה היטב כי כל אלו המוחין הנקראים צ' דצלם אינם רק בחי' פרטיות דעת התחתון בז"א והם הנקראים מוחין פנימי רוח שבו יען הם מלכיות כי ג"ר עצמן שהם כח"ב דז"א הם יחידה חיה נשמה דז"א ונשארו בסוד מקיפים אליו וכללות הכל נקרא ז"א והבן מאד והנפש דז"א הוא בחי' הו"ק גופא דיליה ואז נקרא קטן:
פרק ב
דרוש חסדים וגבורות:
סדר ירידת החו"ג של זה הדעת התחתון הנה כבר נת"ל כי דעת זה התחתון דז"א כולל ב' עטרין שהם ב' מלכיות דאו"א וכל א' מהם כולל ה' ועטרא דחסד כולל ה"ח הנקראים מים ועטרא דגבורה כולל ה"ג הנקרא אש ונודע כי מקומם הם בעטרת יסוד אמא כדלקמן בע"ה כי תחלה היו בב' עטרות דאו"א כנ"ל בדרוש העבר. אך אח"כ נתחלפו ושניהם הושמו בעטרת יסוד אמא כמ"ש בדרוש ה'. ונודע כי בהתלבש נה"י דאמא עם מוחין דז"א תוך גופא דז"א הנה עטרת יסוד אמא הוא מגיע עד סוף שליש עליון דת"ת שהוא עד החזה דז"א, ופי עטרת זו נבראת סתומה וצרה כדי שכאשר ירצו החו"ג לירד ולהתפשט בגופא דז"א יהיו החסדים יורדין תחלה עם היותן עליונים מהגבורות להתקן תחלה הז"א הנתקן ע"י החסדים ולכן תחלה יורדים החסדים יען הם נחלי מים ובצאתן מרחיבים פי נקב עטרת יסוד אמא בסוד בידקא דמיא כיון דרווח רווח ופותחין המעבר ואחריהן יורדין הגבורות להתפשט אח"כ גם הם בנוקבא כי כבר מצאו פתח פתוח לרווחה. והנה נתבאר כי החסדים הם ה' לכן בצאתן מתפשטים בה' מקומות שהם ראשון בחסד דז"א הב' בגבורה הג' בת"ת הד' בנצח הה' בהוד. והנה נודע כי מחזה ולמטה דתבונה הג' היא אשר מתלבשת בז"א ובסיום הת"ת שלה שם יחד מחוברים ראשי נה"י שלה שהוא בסיום הגוף שלה במקום המתניים ומשם ולמטה מתפרדין ומתפצלין ובהתלבשותם תוך ז"א נמצא כי ראשי נה"י שלה מחוברים עד שיעור סיום הגרון דז"א ומשם ולמטה התפצלות והתחלקות נה"י דתבונה תוך הז"א ואז הנצח דאמא מתפשט תוך זרוע ימין דז"א והוד תוך זרוע שמאל דז"א ועטרת היסוד בקו אמצעי ת"ת דז"א ואז משם ולמטה כן א' מהם יש לו מחיצה בפ"ע נמצא כי מקום ג' פיצולין אלו הם תחת הגרון בשליש העליון ת"ת דז"א. והנה כאשר ב' חסדים הראשונים רוצין להתפשט בחו"ג דז"א אין יכולין לצאת כי הם מוגבלים ומוקפים תוך מחיצת עטרת יסוד דאמא ואיך יצאו להכנס אל הצדדים שהם הזרועות והרי פי היסוד הוא למטה מן הזרועות במקום החזה דרך מטה ולא מן הצדדים. האמנם ענינו כך כי ב"ח שרשם נשארו שם תוך שליש עליון דת"ת תוך מחיצות יסוד אמא והארתן לבד בוקעת ועוברת דרך צידי המחיצות דיסוד אמא ונכנס אל הזרועות אך שרשן נשאר ביסוד. ונקוט האי כללא בידך ואל תשכח. גם שליש החסד הג' המתפשט בת"ת דז"א גם הוא נשאר שם תוך יסוד אמא המסתיים עד החזה ושאר ב"ש חסד המתפשטים בב"ש תחתונים דת"ת וגם ב' החסדים התחתונים המתפשטין בנ"ה הם עצמן יורדין ומתגלין ומתפשטים למטה כ"א במומו ושמור כלל זה נמצא כי ב' חסדים ראשונים ושליש עליון הם חסדים הסתומים וב"ש (חסד הג') דת"ת וב"ח (תחתונים) דנ"ה הם מגולים ומאירין אל הז"א בגלוי גמור. והנה כיון שברדתן אין להם מחיצות המעכבות והם בחי' מים כנ"ל והנה כיון שטבע המים היורדין דרך מורד בלי עיכוב ירצו במרוצה גדולה ולא יטו אל הצדדין ולכן אלו ב' חסדים תחתונים וב"ש של החסד האמצעי ברדתן יורדין דרך יושר במרוצה גדולה עד היסוד דז"א ולא יתפצלו אל הצדדין לישאר זה בנצח וזה בהוד וזה בת"ת. אמנם אחר ירידתן במרוצה מכח הכנסתן באור יושר במרוצה חוזרין תכף לעלות בסוד אור חוזר ואז בעלייתן מיסוד עצמו הם מתפצלין לג' קוין במקומם זה בנצח וזה בהוד וזה בת"ת כי דרך השלהבת או העשן בעלייתן מתתא לעילא ומוציא אויר פנוי בלי מחיצות מתפשט אל הצדדין ועולה ולא ביושר ממש והנה ביסוד דז"א יש מקום לקבל כללות ה"ח כי לכן נקרא כל כנודע כי הם ה"ח כל א' כלול מי' הם כ"ל. והנה לא ירדו רק ב' חסדים וב' שלישי המגולים ובירידתן שם יורדין בתחתית היסוד מכח ההכאה והמרוצה ונשאר מקום של ב"ח העליונים ושליש א' של חסד פנוי וחלל בעליונו של יסוד. והנה תכף אחר צאת החסדים קודם שיחזרו לעלות יוצאת גם ה"ג מיסוד אמא והנה שם א"א להתפשט כי כבר יש שם ב"ח ושליש כנ"ל. וגם כי הם יורדות לצורך בנין המלכות הנבנית מן הגבורות כמ"ש במקומו כי דעת של רחל נגד יסוד ז"א ונעשה מה"ג שירדו ג"כ ביסוד. והנה ברדתן אל היסוד יורדות אחת לאחת מתחלה יוצאת גבורה עליונה שבכולם והוא גבורה שבחסד ואחריה גבורה שבגבורה וכו' עד גבורה שבהוד נמצא כי ברדת גבורה שבחסד ביסוד ז"א יורדת למטה מכולם והוא במקום שעומדת הוד דחסדים דז"א כנ"ל ומתחברת שם הגבורה עם החסד דהוד וכן אחריה יורדת גבורה שבגבורות ומתחברת עם החסד דנצח ז"א וגבורה שבת"ת יורדת אחריה אח"כ במקום שעומדין ב"ש חסד דת"ת דז"א וגבורה שבנצח יורד אח"כ במקום שראוי אל חסד שבגבורה דז"א אע"פ שאינו שם כנ"ל וגבורה שבהוד (נ"א והוד שבגבורה) יורדת אחרון שבכולם במקום שהוא ראוי אל חסד שבחסד דז"א הגם שאינו שם. נמצא כי ב"ג עליונות שהם של ח"ג וב"ש גבורות תחתונים של ת"ת שכל אלו ברדתן ביסוד דז"א חנו שם ועומדים עם החסדים אשר שם ומתמתקים עמהם אך ב"ג דנ"ה ושליש א' דת"ת לא מצאו שם החסדים ולא נמתקו ונמצא כי בהיות עדיין החסדים למטה ברדתן קודם שיחזרו לעלות כבר המתיקו את הגבורות ג' פחות שליש כנ"ל. גם נמצא שאע"פ שהגבורות ברדתן לא ירדו דרך קוין רק זעג"ז כנ"ל הנה בחניותן שם ביסוד נעשו בחי' קוין עם החסדים אשר שם דוגמתן שגם הם שם דרך קוין כנ"ל והרי הרויחו הגבורות ב' דברים א' שנעשו דרך קוין וא' שנמתקו ע"י החסדים. ואמנם הגבורות נשארות שם ביסוד כי הם לצורך דעת הנוקבא כמ"ש במקומו. ואמנם החסדים שהם ג' פחות שליש הנ"ל הם לצורך ז"א עצמו חוזרין לעלות ולהתפשט במקומו נמצא כי בעלייתן אינו דוגמת ירידתן כי הנה בירידה ביסוד כבר ביארנו שירדו ונעשו שם בחי' קוין ביסוד. ואמנם בעלייתן הם בב' פנים קצתן דרך קוין וקצתן זעג"ז והענין כי או"א נתנו כח בחסדים אלו הג' פחות שליש כדי שיגדילו את ז"א עד הכתר שבו דרך עלייתן כמ"ש בדרושים אחרים וגם נתנו בהם כח שימתקו את הגבורות דרך עלייתן בפעם ב'. ולכן כאשר הם עולין אינם עולים דרך קוין כי אז ג' גבורות פחות שליש אשר שם יחזרו להתמתק שנית דרך עליית החסדים נוסף על מתוק הא' שנמתקו דרך ירידת החסדים כי הרי הגבורות הם נתונים שם ביסוד דרך קוין כנ"ל ואותן הג' גבורות פחות שליש יקבלו מתוק ב"פ והב' גבורות ושליש לא יתמתקו כלל כי כבר כח המתוק של חלקם הראוי להם לקחוהו שאר הגבורות הנ"ל ולכן בעליית החסדים הם מתקבצין יחד ועולין דרך קו האמצעי שהוא ת"ת שביסוד עצמו דז"א כי כל הקוין הם ביסוד דז"א ושם עומדין הה"ג דרך קוין כנ"ל והבן היטב ואל תשכח ואז אחר עלותן אל קו הת"ת ההוא אז מתפרדין ומתפצלין לג' קוין שהם חג"ת ושם פגעו את הב' גבורות ושליש בלתי מתוק כי היו במקום פנוי בלתי החסדים ואז הם מתמתקים עם אלו החסדים דרך עלייה. והנה נמצא כי כל ה"ג נתקו עם ג' חסדים פחות שליש האלו אלא שיש ביניהן הפרש כי הג' עליונים פחות שליש שהם גבורת החסד וגבורת הגבורה וב"ש גבורת הת"ת נתמתקו דרך ירידת החסדים באור ישר מלמעלה למטה וב"ג ושליש התחתונים נתמתקו דרך עליית החסדים באור חוזר מלמטה למעלה וזכור זה הענין למקום שתצטרך אליו בענין הנוקבא הנעשית מהגבורות מה שינוי גרם בה ענין זה ועיין בדרוש ציצית כי שם נראה בהיפך מזה שהגבורות יורדין תחלה ואחר כך החסדים והוא מה שגרם חטא אדה"ר ע"ש ובדרושים הבאים בע"ה נגמר לבאר סיום דרוש זה עליית ה"ח לגמרי להגדיל ז"א כי בדרוש זה לא נתבאר רק מתוק הגבורות בעלייתן דרך קו היסוד דז"א ועדיין לא עלו למעלה מיסוד דז"א גם בדרוש שאחר זה נבאר ענין זה:
ונל"ח כי אלו הם ב' מנצפ"ך כפולות כי שניהן מלכיות אלא שזה אש וזה מים:
סדר (אותיות) מנצפ"ך כפולות פתוחות וסתומות והטעם כי הפתוחות הם ה' חסדים שהם פתוחות להשפיע, וסתומות הם גבורות והם דין. דע כי ה' מוצאות הפה הכוללת כל כ"ב אתוון שהם אחע"ה בומ"ף גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ כל מוצא כלול באות א' של מנצפ"ך. כיצד אחע"ה מוצא א' עליון שבכולם וכנגדה אות ץ' האחרונה מכל ה' אותיות מנצפ"ך ונאמר תחלה כי הג' מוצאות הם סוד ג' אהי"ה דבינה א' דיודי"ן וא' דההי"ן וא' דאלפי"ן וב' מוצאות אחרים הם סוד ב' שמות אלקים שבבינה ג"כ. ונחזור לבאר אחה"ע הוא גימטריא פ"ד והם כ"א פעמים אהי"ה ד' אותיות בכ"א כי בכ"א אהי"ה יש פ"ד אותיות וכולן מן הכאת שם אהי"ה הראשון המכה ומוציא האורות בסוד כ"א פעמים כ"א כפי חשבונה כנ"ל. והנה אהי"ה זו הוא אהי"ה דההי"ן גימטריא קנ"א והם ץ' דמנצפ"ך גימטריא תשעים וצורת ץ' פשוטה הוא ין גימט' ס' ועם צ' הרי קנ"א עם הכולל גיכ"ק מוצא הב' כי מן הגרון יוצא לחיך. והנה גיכ"ק וח"ך גימ' קס"א (והנה הוא קנ"א עם י' אותיות וגם הנה) והוא אהי"ה דיודי"ן גימטריא קס"א והוא ן' פשוטה מן מנצפ"ך כי נו"ן גימטריא ק"ו ועם ג' אותיות גימטריא ק"ט וציור ן פשוטה ממנצפ"ך יש למעלה צורת י' וארכה הוא שיעור אורך ב' ווי"ן הם כ"ב ועם ג' אותות יו"ו הם כ"ה והנה ק"ט וכ"ה גימטריא גיכ"ק ע"ה. דטלנת מוצא הג' והוא מוצא הלשון והוא גימטריא שם צת"ג של מ"ב כנודע והוא סוד ך' פשוטה דמנצפ"ך כי ך' פ'ך' גימטריא ת' ועם ך' עצמו גימטריא ת"ך וציור ך' יש בה דו כי ארכה כשיעור ב' ווי"ן גם בציור אחר יש בה ציור ג' ווי"ן. והנה ד"ו וג' ווי"ן גימטריא כ"ח ות"ך הרי תמ"ח ועם שם מ"ה דאלפין הרי צת"ג כמנין דטלנ"ת והוא נגד אהי"ה דאלפין כי אם תשים י"ה על צת"ג גימטריא תק"ח כמנין אחוריים דאהי"ה דאלפין. זסשרץ הוא סוד ם' דמנצפ"ך כי ם' סתומה הוא ת"ר ומ' פתוחה הוא נ"ו גימטריא תרנ"ז ע"ה גימטריא ז"ס שר"ץ (והנה ש' אלקים דיודי"ן ר' אלקים ברבוע וס"ץ גימטריא ק"ן שבא"ב דאי"ק בכ"ר גימטריא ט"ו שעם ק"ן עצמוו גימטריא קס"ה ועם ז' דזסשר"ץ גימטריא קע"ב גימטריא ב"פ אלקים הרי מוצא זה בשם אלקים) בומף גימטריא קכ"ח ד' מילוים דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן סוד ף' דמנצפ"ך כי פ' גימטריא שמונים וצורתה כו"י שהם גימטריא ל"ו ל"ו עם פ' גימטריא קי"ו ומילוי פ"ה לפעמים נקרא פ"א עם אלף ולפעמים עם ה' פ"ה הרי הם ד' אותיות פ"ה פ"א, הרי ק"ך ועם כללות ד' אותיות וכללות ג' אותיות כו"י ע"ה הרי הכל קכ"ח. והנה שם אלקים גימטריא פ"ה ע"ה הרי שמוצא זה ג"כ בשם אלקים.) ענין אחהע"ה בומף כו' הם חמשה מוצאות היוצאת מן הפה העליון. ואמנם כבר הודעתיך כי ה"ח הם נכנסין תוך הגוף והם או"פ אמנם ה"ג הם פוגעות ברדתן אל הגרון בפה ויוצאות משם לחוץ ושם נעשין אור מקיף מבחוץ בז"ת והם סוד ז' הבלים דקהלת וכנגדן הם ה"ח מבפנים. והנה החסדים ודאי שהם גדולים ומעולים מן הגבורות. ואמנם להיות החסדים תוך הז"א והגבורות מקיפים חוצה לו הם מאירות יותר ויש להם בבחי' זו מעלה על החסדים ואמנם ביסוד דז"א שם כח הגבורות שנתפשטו מבפנים נקבצות שם והם או"פ אמנם יוצא הבל מפי היסוד דרך העטרה לחוץ וחוזר ועולה ומקיף את היסוד מבחוץ והבל זה היוצא הוא בחי' החסדים והפנימי בחי' גבורות. ונחזור לענין כי הה"ק מחסד עד הוד (הם) מקיפים מבחוץ הה"ג אך ביסוד הם מקיפים בחי' החסדים. ונבאר עתה אלו הה"ג כי הלא הם סוד ה' מוצאות שבפה והם ה' אותיות מנצפ"ך שאלו הם סוד ה"ג. והנה כבר ידעת כי בכמה מקומות נרשמות פעולות הגבורות כי מוצאות הפה הם סוד הה"ג גם באדר"ז אמרו כי ה"ג נתפשטו בחוטמא בפומא בדרועין בידין באצבעין כו' גם שם אמרו כי הה"ג הם נגד ה' ערות שיש באשה שער כו'. ונבאר עתה ענין מוצאות הפה כי הלא אע"פ שהמדקדקים סדרו כסדר התחלת (אותן) האותיות אין זה הסדר רק כפי סדר יציאתן כי הלא הברה וקול הוא בגרון ומשם יצאו לחוץ ואז נחלקים לה' מוצאות א"כ הראשונות הם אותיות הגרון אחע"ה אח"כ יוצא הקול יותר לחוץ בחיך ושם נעשין אותיות גיכ"ק אח"כ יוצא הקול יותר ונעשה אותיות דטלנ"ת כו' נמצא כי סדרן אחע"ה גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ בומ"ף והנה הם מתחילין ממטה למעלה כי הלא ההוד הוא תחתונה שבכולם וא"כ כשיורדין הה"ג בגרון נמצא עומדין כסדרן זו למעלה מזו חסד עליונה מכולן הוד למטה מכולן וא"כ היותר קרוב אל הגרון הוא גבורת ההוד והוא סוד אחע"ה כי כבר ידעת כי אמא עד הוד אתפשטת כי הוד בחי' נוקבא ואחע"ה בחי' אמא. אך גיכ"ק הוא בחי' דכורא שהוא הח"ך הנקרא אבא והוא בחי' גבורות הנצח כי דכורא בנצח ונוקבא בהוד ואח"כ ת"ת שהוא לשון הם אותיות דטלנ"ת אח"כ הגבורה שהם השיניים זסשר"ץ וכבר ידעת כי כל השיניים הם בחי' גבורות ש' שורקת אך שפתים דוגמת בחי' חסד אחרון מכולם והוא בומ"ף (ג) והנה ענין הב' והוא התפשטותן בחוטם בפומא כו' כי חוטמא הוא ם' מרובעת מ' סתומה דמנצפ"ך כי כשתחבר החוטם ותסיר הקו האמצעי נשאר דוגמת ם' מרובעת ופומא הוא אות פ' כי פ' במילוי הוא פ"ה וסוד דרועין הוא אות נ' פשוטה והידים הם ך' פשוטה דמנצפ"ך שהם ב' כפות הידים כי כ' במילוי אותיות כ"ף ואצבעות אות ץ' דמנצפ"ך כי אות ץ' דמות אצבעות ומתחברים בכף שהוא גוף הץ הרי סוד מנצפ"ך בה' מקומות הנ"ל. גם ענין הג' והוא קול באשה ערוה ושער ושוק ורגל ויד הרי ה' ערות ושם באדר"ז אמרו כי מארי מתניתין לא הזכירו רק ג"ר ולא ב' השניות. וסוד הדבר כי ב' גבורות דמנצפ"ך הראשונים שהם ם"ן נתמתקו בסוד המ"ן שטוחנין ושוחקים והם מתמתקים ע"י הטחינה כמבואר אצלינו אלו הם ב' ערות אחרות אחרונות שהוא יד ורגל שלא הזכירו בעלי התלמוד לפי שאלו הם ב' גבורות הנמתקות שהם נ"ה כנודע כי החסדים נמתקו ב' חסדים וב"ש אך הגבורות אינן נמתקות אלא ב' אחרונות לבד נ"ה לכן לא הזכירם אמנם יתיר אינון מן הראשונים והטעם כי אלו הם עיקר הגבורות שמהם נוצר תיקון פרצוף נוקבא ובפרט שהם יותר תחתונים והם דינין קשים כי רגלים יותר קשים כנודע. לכן יתיר אינון מג' אחרים אך להיותן מגולות ונמתקו לכן לא הוזכרו. ענין הלשון ושפה והשיניים דע כי כבר בארנו כי סוד ה' מוצאות הפה הם סוד ה"ג מנצפ"ך והם סוד הגרון. וכבר בארנו ג"כ שהגרון הוא סוד ג' (אלקים) מוחין דקטנות והם ג"פ אלקים. ואמנם הלשון מבחי' אלקים כי אלקים פשוט גימטריא פ"ו אלקים דיודי"ן גימטריא ש' הרי הכל גימטריא לשון גם השפתיים הם בסוד אלקים כי סוד ה' אותיות אלקים הם [ה"ג] מנצפ"ך. והנה שפ"ה גימטריא לשון שפ"ה אלקים דיודי"ן ופשוט וכללות הכל הם סוד אלקים והוא שורש לכל ה"ג ולכן הפה שהוא כולל כל ה' מוצאות הוא אלקים פשוט גימטריא פ"ה ואמנם השינים כבר בארנו שהם קפ"ד קס"ו גימטריא ש"ן:
מ"ב סדר ירידת חו"ג והתפשטותם תוך ז"א:
כבר ידעת כי בדעת ז"א יש ב' עטרין והם בחי' ה' חסדים וה' גבורות וכבר ידעת כי החסדים נקרא מים ובודאי כי פי היסוד דתבונה שהוא בחזה דז"א הוא צר מאד ואינו רחב בודאי ולכן כאשר רוצין ה"ח וה"ג לצאת דרך שם כדי להתפשט כ"א במקומו אז החסדים יורדין ויוצאין תחלה כי הם סוד הנחלים עליונים של מים וכל עוד שהם נמשכין ויוצאין הם מרחיבין את הנקב ופי היסוד דאמא כנודע כי טבע המים כשיוצאין דרך נקב א' הם מרחיבין את הנקב כפלי כפליים ממה שהיה בתחלה לכן יצאו החסדים שהם סוד מים תחלה כדי לעשות דרך מעבר ואז כשיצאו הגבורות אחר כך מצאו פתח פתוח לרווחה ויצאו גם הם וכשיצאו החסדים מתפשטים הם כל אחד במקומו עד הוד כיצד א' נשאר בחסד וא' בגבורה וא' בת"ת וא' בנצח וא' בהוד. אך דע כי אינם דומין זה לזה כי הראשונים הם סתומים והתחתונים הם מגולין. והענין כי היסוד דאמא כבר ביארנו כי מגיע עד החזה דז"א ועד סיום הגרון דז"א שם מתחברין נה"י דאמא ביחד כי מבשרי אחזה אלוה כי במקום סיום הגוף במקום המתניים שם הם דבוקים יחד נה"י ומשם ולמטה הם מתפרדין כל אחד בקו שלו. והנה במקום סיום הגרון ולמטה שם מתחילין להתפצל נה"י דאמא בז"א כי הנצח הוא נכנס תוך זרוע ימין דז"א והוד נכנס תוך זרוע שמאל ויסוד ועטרה נכנס תוך הת"ת של ז"א וכל א' מופסק ומובדל מחבירו וכל א' וא' יש לו מחיצה בפ"ע נמצא כי בשליש עליון של ת"ת של הז"א הם מתפצלים לג' פצולין כנודע. וא"כ כאשר הב' חסדים העליונים מן הה"ח רוצין להתפשט בב' זרועות של ז"א הם אינן יכולין להתפשט בתוכם כי הם עומדין בתוך יסוד דאמא והוא מוקף מחיצות וא"כ איך יעברו אותן מחיצות כדי ליכנס תוך הזרועות ההם והרי אין לו פתח שיוכלו לצאת בו רק למטה בפי היסוד במקום החזה ששם הוא למטה מן הזרועות וא"כ איך יכנסו אלו החסדים תוך הזרועות והרי אמרנו תמיד כי ה"ח מתפשטים מחסד עד הוד. אמנם האמת הוא כי אלו ב' חסדים הראשונים מן הה"ח אינם יוצאין מן היסוד כלל רק נשארין שם ומשם עוברת הארתן דרך מחיצה ומאירין בב' הזרועות והארתן מתפשטות תוך הזרועות אך החסדים עצמן אינן יוצאין ומתפשטין חוץ מן היסוד תוך הזרועות ושמור כלל זה בידך. אמנם כל שאר החסדים הם מתפשטין במקומן עצמן נמצא כי ב' החסדים ראשונים ושליש עליון דחסד דת"ת הם סתומים תוך יסוד אמא וב' חסדים תחתונים וב"ש החסד הג' שבת"ת הם מגולין ואינם מוגבלים תוך מחיצת יסוד אמא לכן מקבל ז"א הארתן מגולה כי ב"ח וב"ש יורדין ויוצאין לחוץ מיסוד אמא ולכן כשיוצאין מפי יסוד אמא שהוא במקום החזה שאין להם משם ולמטה שום מחיצה כדי שיעכב מרוצתן לכן הם רצין ברגע א' ויורדין במרוצה גדולה ונופלין דרך קו היושר עד היסוד דז"א ואינן פונין אל הצדדין להתפשט במקומם שהם בנ"ה ואז כשיורדין ביסוד דז"א חוזרין ועולין מתתא לעילא כנודע בדרך טבע שכל הזורק מלמעלה למטה במרוצה גדולה הוא חוזר למעלה מכח תוקף ההכאה גדולה שהכה בארץ וזה פשוט. ואח"כ בדרך עלייתן הם מתפצלין לג' קוין זה עולה בת"ת וזה עולה בנצח וזה עולה בהוד כי כן דרך שלהבת או עשן כשהוא עולה ממטה למעלה ומצא מקום פנוי ואויר בלתי מחיצות מתפשט לכל הצדדין ועולה ומתפצל למעלה. וכבר בארנו כי יסוד דז"א נק' כל לפי שיש בו כללות ה"ח א"כ מוכרח הוא שיהיה ביסוד מקום כדי לקבל כל הה"ח. והנה כשיורדים אינם יורדין רק ב' חסדים וב"ש חסד לבד שהוא בחי' נ"ה וב"ש ת"ת אלו נופלין תוך היסוד. והנה אחר שיש ביסוד דז"א מקום הראוי לקבל כל הה"ח ואינן יורדין אלא ב"ח וב"ש א"כ בודאי הוא כשיורדין הב"ח וב' שלישים הם יורדין למטה בתחתיות היסוד במקום הראוי לג' חסדים תחתונים ונשארין ביסוד למעלה ממנו בראשיתו מקום לסבול ב"ח ושליש מיסוד חלל ופנוי כי אותן החסדים ירדו למטה ונשאר מקום ח"ג ושליש עליון דת"ת פנוי. ועתה אבאר ענין ירידת הגבורות כי הלא הגבורות אינם ממתינין לירד עד אחר עליית החסדים רק אחר שירדו ויצאו החסדים תכף הגבורות יצאו וירדו אחריהן ובכל גוף ז"א אינם מוצאות מקום להתפשט בו כי כבר נתפשטו בו החסדים ולכן כשיוצאין יורדין כל הה"ג ונופלין ביסוד דז"א גם הטעם כי הגבורות הם צריכין להתפשט בגופא דנוקבא כנודע ולכן אינם מתפשטין בגופא דז"א. וב' טעמים הנ"ל א' גרם את חבירו כי לפי שרצה המאציל העליון שיתפשטו הגבורות לנוקבא לכן הוציא והוריד החסדים תחלה מפי יסוד דאמא שהוא צר שכשיצאו הגבורות לא ימצאו מקום להתפשט וירדו ויתפשטו בנוקבא וכדי שירדו החסדים תחלה עשה פי היסוד צר ויתברך שמו של הקב"ה כי לו נתכנו עלילות כדי שירדו זה תוך זה וזה תוך זה. וענין ירידת גברות תוך יסוד ז"א הענין הוא כי הלא הנוקבא עומדת באחורי ז"א כנודע. והנה מנ"ה דז"א מפרקים עליונים נעשה בה חו"ב ומיסוד נעשה בה סוד הדעת כמבואר אצלינו כי בדעת דנוק' שם הוא התקבצות ה"ג והם יוצאות ומאירות מן יסוד דז"א אל הדעת שלה המכוון כנגדה מאחוריו כנודע. ולכן הם יורדין עד היסוד והנה כשיורדות אלו הגבורות ביסוד ז"א הם יורדין אחת לאחת זעג"ז ולא כסדר הקוין כי הם יוצאין מיסוד אמא אחת לאחת נמצא שיורדין ה"ג זעג"ז ויוצאת גבורת החסד ועליה גבורה דגבורה ועליה גבורה דת"ת ועליה גבורה דנצח ועליה גבורה דהוד זו למעלה מזו. והענין שהיותר גדולה וחשובה יוצאת ראשונה ולכן בראשונה יוצאת גבורות החסד והאחרונה שבכולן היא גבורת ההוד נמצא גבורת החסד היא תחתונה מכולן וגבורת ההוד עליונה מכולן. והנה כשיורדת ביסוד גבורת החסד שיורדת תחתונה מכולם היא יורדת למטה ביסוד שהיא מקום שעומדת שם חסד של ההוד וגבורה דגבורה יורדת ונכנסת במקום חסד של נצח וגבורת ת"ת יורדת ונכנסת במקום חסד של ת"ת וגבורת נצח יורדת במקום חסד של גבורה אע"פ שאינו שם שהוא מקום פנוי כנ"ל וגבורת ההוד נכנס במקום חסד דחסד אע"פ שגם הוא אינו שם והוא מקום פנוי ונמצא כי שלש גבורות פחות שליש א' שהם גבורת החסד וגבורה דגבורה וב"ש גבורת הת"ת אלו דוקא פוגעין ונכנסו במקום שיש חסדים שם ומתערבים ומתמתקין שם הדינין שלהם עם רחמי חסדים תחתונים שהם גבורות החסד והגבורה דגבורה וב"ש תחתונים של ת"ת אלו הם נמתקים עם הג' חסדים תחתונים פחות שליש החסד שהם חסד ההוד וחסד דנצח וב"ש חסד דת"ת. ואמנם נשארו ב' גבורות ושליש א' מן התחתונים שהם גבורות הנצח וגבורת ההוד ושליש ת"ת שלא נמתקו כי הם נכנסו במקום פנוי וחלל שהוא מקום חסד דחסד וחסד דגבורה ושליש חסד ת"ת ולהיות שם מקום פנוי בלתי חסדים כי החסדים האלו נשארים למעלה מכוסים ולא ירד כנ"ל לכן נשארו אלו בלתי מיתוק הרי כי ברדת החסדים קודם שחזרו לעלות המתיקו ג' גבורות ראשונות פחות שליש אחד ונשארו ב' גבורות תחתונים ושליש א' בלי מיתוק נמצא כי כשירדו הגבורות ירדו זעג"ז לא דרך קוין. אמנם אחרי הכנסתם ביסוד ונתפשטו שם במקום החסדים כנ"ל אז נעשו ביסוד בסוד קוין כי הלא מקום הה"ח שם ביסוד אינו זו למעלה מזו רק בדרך קוין ולכן כשנכנסו שם אלו הגבורות נעשין גם הם דרך קוין כמו החסדים. אמנם החסדים הם באופן אחר כשיורדין הם בדרך קוין והחזרתן לעלות ממטה למעלה אז הוא בב' פנים כי קצתן עולין דרך קוין וקצתן זעג"ז. וביאור ענין עליית זו היא באופן זה כי תחלת העליות הם מתקבצין ועולין דרך קו האמצעי ואינן עולין דרך קוין רק מתקבצין ועולין דרך קו האמצעי דרך ת"ת ועולין ג' חסדים דרך ת"ת והטעם שאם יתפשטו ויעלו דרך קוין יחזרו הגבורות אשר שם להתמתק פעם ב' דרך עלייה וישארו אלו הגבורות ממותקים ב"פ ושאר הגבורות לא יתמתקו כלל כי אע"פ שכשיעלו החסדים דרך העלייה ג"כ יעברו דרך אותן הגבורות לא יש בהם כח בחסדים העולין למתקם כי המיתוק שהיו יכולין לתת בהם כבר נטלו אותן הגבורות הראשונים בפעם ב' כי בתחלה נתנו או"א כח בחסדים אלו למתק הגבורות פעם אחד וגם כדי להגדיל את הז"א עד הכתר שבו בדרך עלייה ואם היה המתוק ניתן אל אותן גבורות הראשונים בפ"ב לא היתה בה כח להמתיק לאותן גבורות התחתונות והיו נשארין בלי מתוק כלל וגבורות הראשונים היו נמתקין ב"פ לכן עלו אלו החסדים דרך קו אמצעי ואחר הגיעם אל הת"ת אז יתפרדו ויתפצלו לב' קוין ויטלו דרך קוי חג"ת ואז פגעו שם ב"ג ושליש בלתי ממותקות העומדין שם ואז מתמתקות עם אלו החסדים העולין דרך עלייה נמצא כי ג' גבורות פחות שליש נמתקו דרך ירידת החסדים וב"ג ושליש נמתקו דרך עליית החסדים ממטה למעלה כי כח המתוק שנתן או"א באותן החסדים כדי למתק הגבורות ואלו היו עולין בדרך קוין היה נותן לאותן הגבורות ב' מיתוקין ולא היה נשאר כח המתוק להמתיק גבורות אחרים כנ"ל וגם לא היה בהם כח בחסדים לעלות עד כתר דז"א כדי להגדילו כנ"ל בדרך עלייה לכן עלו בדרך הנ"ל ואח"כ עלו יותר למעלה מכל שיעור יסוד ז"א ואז אותן ג' חסדים פחות שליש הם נחלקין לג' קוין וזה עולה בת"ת וזה עולה בנצח וזה בהוד כי כן טבע עשן או שלהבת העולה ממטה למעלה במקום מגולה שאינו עולה מקובץ אלא מתחלק ומתפצל אל הצדדין. והנה זה שאמרנו שהחסדים ירדו תחלה היינו בתיקון העולמות קודם חטא אדה"ר ובדרוש הציצית יתבאר להיפך שהגבורות ירדו תחלה והוא מה שגרם חטא אדה"ר כנ"ל בדרוש אדה"ר עצמו:
כללים של חו"ג והם י"ח:
א' הם הוי"ה הוא בחו"ג עד"ז י' הוא ה"ח וה"ג בדעת עצמו ה' הם ה"ח המתפשטין בגופא ו' הוא יסוד דז"א הנקרא ו' זעירא שבו מתקבץ ה"ג ביסוד בסוד והיה האוכל לפקדון לארץ כי הם לצורך המלכות ומופקדות בו ביסוד ה' הם ה"ג עצמן. דרך ב' י' הוא ה"ח וה"ג בדעת ה' הם ה"ח המתפשטים ה' שנייה הם ה"ג הנשארין בדעת למעלה להתמתק ו' שבאחרונה הוא היסוד ששם יורדין אח"כ יחד ביסוד ה"ח וה"ג הנ"ל הנרמזין בההי"ן כנ"ל. וזה דרך הב' הוא צירוף יהה"ו היוצא מפסוק "יתהלל "המתהלל "השכל "וידוע וגם ענין זה בדרוש תפלין (בספר פע"ח):
ב ב' עטרין דחו"ג הם ב' הויות א' דמ"ה וא' דב"ן ג' גבורות חג"ת מתמתקות מג' חסדים ביסוד דרך ירידה וב' גבורות תחתונות נ"ה מתמתקות דרך עליית החסדים לגדל את ז"א. והנה אחר שירדו החסדים למטה נגדלו כי נתפשט הארתן המכונסת בהם בכח ובצרות גדול ועתה נתגלות ולכן כשחוזרין לעלות נכנסים ביסוד אימא לגדל רישא דז"א הם יותר גדולים והם אדרבא מרחיבין היסוד דאמא שבחזה ומגדילין אותו וגם החסדים אשר נשארו סתומים מתגלים אורם והארתן ונגדלו ומראים כחם וז"ס הגדלת החסדים והבן זה:
ג ויש פירוש ב' והוא שהחסדים אינן נכנסין תוך היסוד אלא חוזרין ועולין מחוץ הדפנות דיסוד אמא ומפסיקין בין גופא דז"א ליסוד דאמא (וחלל) שביניהן והם ג"כ עולין בקו ימין ושמאל ומקיפין לנ"ה דאמא ע"ד הנ"ל ונמצא שהאורות המוחין הפנימים שבב' הקוים שבתוך נ"ה דאמא מאירין מבפנים והארת קו האמצעי שבתוך היסוד אמא מאירין מבפנים ואלו החסדים העולין ומקיפין מאירין מבחוץ ומכים זה בזה ומתגדלות הארתן ונתוספו מאד וז"ס הגדלה ומקום קו האמצעי המגולה מקיפין ליסוד אבא אשר שם והיסוד דאבא הוא שד"י במלואו תתי"ד והוא יסוד אבא שבתוך ז"א:
ד דע שיש חילוק בין ר"ה שהוא דוגמת מעת בריאת עולם לשאר ימות החול והוא שבעת בריאת עולם וכן בר"ה נמשכין בה ה"ג ע"י אמא עצמה בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע אך בשאר ימות השנה אינן נמשכין לה הגבורות אלא ע"י זעיר אנפין לבד מאחוריו ודע שאלו הב' חותמות הנז' בכוונת נעילת י"כ אינן נשלמין יחד אלא בהיותן אב"א אז לוקחת זו החותם הב' הגרוע שהרי נודע שכשעוברין הארת המוחין דרך האחור הם נכנסין מלמעלה למטה דוגמא כמו שנכנסו בז"א וא"כ תחלה נכנסה הארת החותם עם הגבורות דשייכי לחלק המלכות ואלו ירדו ביסוד שלה ואח"כ בנסירה לקחה מוחותיה ע"י אמא עצמה שנכנסים בה נה"י עצמן דאמא לכך ירד החותם ההיא שהיה ביסוד שלה עד המלכות שבה וירד אח"כ חותם הראשון דאמא העיקרי ביסוד שלה והראשון נקרא דל"ת א' מנצפ"ך א' שבמלכות שבה, והב' נקרא דל"ת ב' ומנצפ"ך ב' שביסוד שלה והראשון הם בחי' גבורות שבגבורות והב' ביסוד הם חסדים שבגבורות והם ה' דמים טמאים וה' דמים טהורים מנצפ"ך כפול וכולם גבורות כנ"ל. ואפשר לומר שתחלה [נתפשטו] לא נתפשטו הגבורות עצמם בגופא באחורי ז"א יען היותה מהחזה ולמטה ונמצא דעת שלה מכוון נגד היסוד שלו ולכן לא נכנסו בה אלא בחי' הכללות דחלק היסוד לפי שהרי כל הגבורות לא קבלתן אלא מיסוד דז"א אל הדעת שלה אך הגבורות עצמן לא קבלתן ולכן בחי' היסוד שלו נתפשטו בגופה ובחי' המלכות שלו נתפשט ביסוד שלה ואחר שננסרה לקחה הה"ג עצמן ונתפשטו בגופא ואז ירדו כללותיה של חלק היסוד עד היסוד וכללות המלכות ירדה עד המלכות שבה והרי נשלם התפשטות הגבורות שלה וכ"ז היתה מחמת קבלתה ע"י ז"א כנזכר. אך ז"א נתפשטו בו החסדים בפ"א והנה כ"ז עדיין הוא גבורות ראשונות לצורך עצמותה לגדלה ואח"כ בזווג ראשון נותן לה ה"ג עצמן יותר ממותקים ונקרא שם מ"ה דב"ן והוא רוחא דשדי בגווה תוך זה החותם הראשון וזה נשאר בה תמיד בסוד נפש פנימית שלה כי הראשונות היו הארת נפש וזה נפש עצמה ונשארין בה תמיד לצרכה ואח"כ כשנזדווג שנית חוזרת לקחת מ"נ ומוחין החדשים היא והוא ומזדווגים ע"י ההוא רוחא דעאל בה בקדמיתא כי הוא המתקנם שם ומעלה אותן באופן שהחותם הוא הכלי לבושי אמא והמ"ן גבורות ראשונות הוא להגדיל עצמותה והגבורות שנית דביאה ראשונה הם נפש פנימי גמור שהיא רוחא דשדי בגווה להעלות כל מ"ן שהם הגבורות החדשים נמצא דרוחא דשדי בגווה והגבורות החדשים כולם הם מנצפ"ך ממש והם מ"נ אלא שאלו חדשים ואלו ישנים שרשים אל אלו חדשים ואמנם החותמים עצמן הם כ"ב אותיות התורה:
ה ה"ג (ע"ש) יש ביסוד נוקבא עם לבושיהן שהם ה' דמים אשר הפסולת של ה' דמים לבושי הגבורות שהם הקליפות ויש ה"ח ביסוד הזכר עם לבושיהם שהם ה' דמים אשר הפסולת שלהם דינין קשים אך לא קליפות ובעת הזווג נותן זכר לנקבה גם את הה"ח ביסוד שלה ואח"כ מהחו"ג נעשה מהם הולד ומהמלבושים שלהם מתבררין ונעשה חלב ומהפסולת נשאר דין קשה וקליפה כנזכר:
ו הנה נ' שערים שבבינה הם ה"ג שבה כל א' כלול מי' גם יש נ' שערים מה"ח כל א' כלול מי' הם נ' ואלו הה"ח שהם נ' שערים נכללין בז"א ומתפשטין בו כנודע. והנה משליש החסד שבת"ת המתחלק חצי לכתר שבה וחצי לכתר שבו אז ע"י עליית החסד יורד ת"ת דאמא להעשות כתר לז"א כנודע. נמצא שאותו חסד גורם כניסת הכתר לכן נאמר בתקונים דס"ח ע"ב כ"ע דא איהו שלימו דנש"ב כי הכתר נקרא שער הנ' יען אינו נגמר ליכנס עד עלות החסד ההוא והוא נקרא שער הנ' ההוא של הה"ח הנחלקים לנ' כנזכר לפי שאין חסד זה עולה אלא אחר שנגמרו כל הנ' שערי בינה שהם ה"ח להתפשט בז"א וזה בא באחרונה ונקרא שער נ' לסבה זו:
ז בענין החסד הנקרא יומם משום דאזיל עם כולהו יומין שהם ו' ימי בראשית הם ו"ק שבבחי' ז"א כנודע. והנה מזה החסד שהיא ראשונה שבו"ק מתפשטות ה' בחי' חסד ומתלבשין תוך ה' ספירות שתחתיו נמצא שהם ה"ח. אמנם הראשון הוא כולו חסד ממש לכן אינו במספר עמהן כי הד' (נ"א הה') שתחתיו אינם חסד ממש אמנם מתלבשים בתוכם ה' ענפי החסד הראשון ובתוך אלו הבחי' דחסד (הראשון) המתפשט ומתלבש בתוכם מתלבש בהם הבינה דז"א ובתוך הבינה דז"א מתלבשת אמא עלאה כי מוח בינה דז"א מאמא נפקא כנודע. נמצא שכל הארה הנמשכת מאמא אל הו"ק הוא ע"י חסד זה המתפשט ומתלבש בתוכם ומקבלין הארה על ידו. ובזוהר פרשה אמור דק"ג מצאתי באופן אחר ואינו חולק עם הנ"ל רק מוסיף הענין שהחסד הנקרא אברהם שהוא קצה הראשון מו"ק שהם כללות ז"א כנודע ששרשו הוא ו"ק לבד זה החסד הוא מקבל שפע בתחלה מכל שאר הו"ק והוא מקבל ע"י החסד שבאמא עלאה הנקרא יומם כי הוא שורש לכל החסדים ואמא מתלבשת בחסד שבה הנקרא ימין שבה וע"י מאירה לאברהם חסד דז"א בתחלה ואח"כ ע"י אברהם נמשך אל ה' ספירות שתחתיו ועיין באורך במ"א:
ח בכל חסד וחסד מהה"ח או ז' חסדים שהם ה' ונכללין ביסוד הרי ו' וניתנים לנוקבא הרי ז' וכן הם ז' גבורות. והנה מכל א' מאלו בין החסדים בין הגבורות המתפשטים בגופא דז"א יש ג"כ בכל א' מהן כללות כל הז' נמצא א"כ שחסד שבחסד דז"א וחסד שבגבורה דז"א כו' וחסד שבמלכות כולם הם בחי' חסד א' הנקרא חסד הראשון ואח"כ החסד הנקרא גבורה מתפשט לז' בחי' והם גבורות החסדים שבחג"ת וגבורות החסדים שבנה"י כו' עד גבורת חסד שבמל' וכעד"ז כולם והחסד הנקרא ת"ת מתפשט בז' ספירות בת"ת דחסד וגבורה כו' ובת"ת דמלכות וכעד"ז כולם באופן שאין לומר שכל בחי' החסד שבה"ח נכנס בחסד ז"א וכל בחי' גבורות החסדים נכנס בגבורות ז"א וכיוצא בזה. אמנם חסד ראשון שבה"ח נחלק לז' בחי' לז' ספירות וכעד"ז כל ז' החסדים וכעד"ז כל ז' הגבורות כשנכנסין בנוקבא דז"א והבן כ"ז היטב. ואמנם אותו בחי' חסד שבחסד הוא שורש לכל שאר בחי' דחסד המתפשט בז' ספירות וכעד"ז גבורה שבחסד שורש לכל ז' בחי' דגבורה דחסד וכיוצא בזה מכולם. ואמנם חסד שבחסד ראשון הוא לבדו נקרא יומם בסוד יומם יצוה ה' חסדו יומא דכולהו כי הוא שורש לכולם והם ענפים מתפשטים ממנו אבל שאר החסדים נקרא יום ולא יומם והגבורות נקרא לילה:
ט חטא אדה"ר גרם שהגבורות להיותן במקום רחב יצאו תחלה אך מקודם בהיותן למעלה במקום צר היה מוכרח שהחסדים יתפשטו תחלה. גם ברדת הדעת יסוד דאמא שהוא לבושו יורד עמו ונצח והוד דאמא נשארו במקומן ואין זה תימא כי קו האמצעי יורד לבדו. והנה כמו שזו"ן הניחו שורש גו אמא עלאה בצאתן לחוץ ושרשם הוא ההוא רוחא דשדי בגווה כן הנשמות של הצדיקים היוצאין מבינה או ממלכות מניחין שם שרשם ביסוד בסוד ההוא רוחא דבגווה ג"כ והבן זה היטב. אך נשמות היוצאין אחר כך הם מתלבשין בההוא רוחא דז"א וההוא רוחא דנשמות הקודמות להם נמצא ששורשן מ"ה וב"ן הוא כלול בהאי רוחא דנוק' בין בבינה בין במלכות אלא שעיקרו במלכות הוא ב"ן דגבורות ובזכר הוא להפך שרוחא דאבא הוא ביסוד דיליה או בז"א עיקרו הוא מ"ה דחסדים ואח"כ בזווג פב"פ אז נותן בה חסדים דמ"ה עצמן:
י אע"פ שעטרא דגבורות ניתנת לנוקבא שרשם נשארת בדעת ז"א שלא יהא גם הוא דעת ק"ל כמוה וגם שורש החסדים נשארים בדעת ואחר כך ענפיהן הם המתפשטים בו"ק בין החסדים בין הגבורות וזכור זה. אך בנוקבא מתפשטים ה"ג לבדם. יא (ה"ח) הב' חסדים וב"ש ת"ת הגולין חוזרין ועולין ממטה למעלה ומגדילין את ז"א דרך עלייה וה"ג המתפשטים בנוקבא העומדת נגד נה"י דז"א ויסוד דז"א ארוך שהוא יסוד דזכר ומתפשט הרבה לכן אין מתגלות בה רק ב' גברות תחתונות דנ"ה שבה לבד ואלו הב' בלבד הם עולין גו גופה דרך עלייה ומגדילין גופה. יב בדעת דז"א יש ה"ח וה"ג והם י' הויות גימ' ק"ל ק"ל ב"פ עי"ן כמנין ס"ר לראות כי משם נמשכת ראיה אל העינים היושבים ממש כנגד הדעת אך בדעת דנוקבא יש ק"ל גבורות לבד וכאשר מתפשטות בו"ק שהם בחי' חג"ת נה"י נשארין בחי' ו' בכל אחד מה"ק שבה והם ל' ואלו נקראו מגדל הפורח באויר ונשאר ק' מהק"ל דגבורות ביסוד שלה ואח"כ כשמזדווגין נותן בה הזכר גם ק"ל ראשון דחסדים ומתחברים עם הק' שביסוד דילה. והנה ק' וק"ל גימטריא יר"ך כי היסוד נתון בין ב' הירכיים. יג דעת דנוקבא אינו רק מחיצת שהוא עטרה דגבורה לבד ואף גם בחי' זו אינו למעלה ברישא אלא בגופא בשליש עליון דת"ת שבה באמצע בין ב' הכתפיים שלה וז"ס קשר יו"ד של תפילין של יד כמבואר במקומו לפי שהמוחין דזו"ן שהם חכמה ובינה שהן הממשיכין או"א בעת זווגם ממוחין שלהן עצמם ולכן נשארים ג"כ בראש זו"ן. אך הדעת שבז"א (ונוקבא) לא המשיכוהו מדעת עליון שלהם אלא היה מהחו"ג המתפשטין בו"ק דאו"א לכן גם בנוקבא דז"א היה כך כנ"ל שירדו ונתפשטו בתחלת הו"ק בשליש עליון דת"ת בין הכתפים כנ"ל. יד שים בהקדמה זאת עיניך שהדעת דז"א צריך שיהיה בו בחי' י"ס והוא מתפשט בכל י"ס דז"א מכתר עד מלכות שבו והם בחי' התפשטות החסדים בו בסוד ירידה מהדעת ולמטה ובסוד חזרה מהדעת ולמעלה לג"ר ובתוך פרצוף זה של הדעת שמתחלק בכל י"ס מתלבשין בתוכו מוחין דנה"י דאמא ומוחין דאבא שהם חו"ב שבו וגם הם כוללין כל י"ס שבו ועד"ז הכתר שבו כולל כל הי' וכולם זה תוך זה וזה תוך זה. ובזה תבין טעם חזרת חסדים למעלה לתת דעת בכח"ב וזה הדבר קשה שנראה ללא צורך כיון שיש שם אורות יותר גדולים ומעולים אבל הם פרצופים זה תוך זה ומלובשים זה תוך זה וטעם החזרה הוא שהם סתומים ומלובשים ביסוד תבונה וצריך שיצאו לגמרי מתוכה ולחזור בסוד אור חוזר אל הג"ר ולכן לא יכלו לכנוס דרך ירידה כי נ"ה דאו"א הם חו"ב שבו שמזווגם יצא הדעת (למטה מהם) וחוזר ומתפשט מלמטה למעלה בג"ר אלא שהוא בסוד לבוש אליהם בחוץ. וגם בזה תבין איך יוצא לבושם עמהם כדי שבו יתלבש הדעת ואינו יסוד עצמו דתבונה אלא תולדה ממנה כדרך הבן הנולד היוצא מאביו ואמא מיסוד תחתון וחוזר ועולה ומלביש מחוץ ונמצא שהדעת של המוח נשאר בפנים בסוד דעת דחו"ב ועוד דעת אחר נעשה לו לבוש מבחוץ בסוד דעת האמיתי החיצון כי הפנימי נחלק לב' דעות דעת א' המכריע בין חו"ב דאבא והכל בבחי' חיה ודעת הב' המכריע בין חו"ב דאמא והכל נקרא בחי' נשמה ודעת הג' אמיתי המכריע בין חו"ב דדעת עצמו הנקרא רוח ואלו הם ג' בחי' חלקי הדעת והבן מאד כי הב' דעות הם בפנים זה בתוך זה תוך נה"י דאבא וזה תוך נה"י דאמא והדעת ג' מחוץ להם ונעשה בסוד חזרת החסדים וז"ס ענין החסדים להגדיל הדעת ופירוש הגדלה זאת הוא לעשות בו דעת לבחי' רוח מבחוץ ועד"ז תפרש בג' אחרות שהם כח"ב והבן זה. טו במזל הראשון דעתיקא דעת העליון יש בו ג' הויות דיודי"ן גימטריא רי"ו והם סוד רי"ו אותיות שבשמות ע"ב (דויסע ויבא ויט) ורי"ו זה נותן בה בעלה בביאה ראשונה ונעשה בה בחי' רוחא דיהיב בה בעלה ואז הוא שם בבחי' מ"ן ואח"כ בביאה ב' נותן בה שם הוי"ה א' דיודי"ן כמנין ע"ב והם סוד ע"ב תיבין ששרשם (שבשם) ע"ב ואז בחי' אלו הם בחי' מ"ד והם להוליד ממש ולא לבחי' רוחא דשביק בה. טז דע שהדעת הוא נשמת ו"ק ודע ששורש ה"ח נשארין בדעת תמיד אך ענפיהם הם החסדים המתפשטים בו"ק ואלו הענפים הם המגדילין את ז"א מבחוץ כנ"ל והם מבחוץ ושרשם מבפנים ומקבלין הארה משרשם דרך מחיצות שביניהן ומגדילין לגופא דז"א עצמו. ובזה תבין סוד כנפים שיש בעולם האצילות כי הם חסדים הסתומים שרוצין לעלות אל שרשיהן שבדעת לקבל הארה שלהן ולהיותן במקום צר אינן יכולין לעלות וע"י נענוע שמתנענעים מתעופפים ומעלין הז"א עצמן עמהם להיו' דבוק עמהן בחוזק ומכח זה נעשין הכנפיים הם האורות שנוצצין משם חוץ לזרועות והם סוד הגבורות אשר שם והם המעופפים מבחוץ בסוד אור חוזר העולה ממטה למעלה ואז מעלין חסדים הנ"ל בדעת וז"ס שם מ"ב הנק' כנפים. יז חו"ג הם ב' כתפין דא"א שהם קו ימין ושמאל והם תרין עטרין כנודע ובין ב' עטרין אלו סוד הדעת המזווגם ג"כ ונמצא שיש למעלה חו"ב ודעת עליון ולמטה מהם יש ב' עטרין ודעת תחתון ואמנם להיות שאלו ב' עטרין ודעת הם תחת מוחין העליונים לכן שלשתן נקרא בשם דעת המכריע ע"ש דעת המכריע בין חו"ב עלאין מוחין העליונים והבן זה. והנה החו"ב עלאין נקרא אחסנתא דאו"א כי הם העליונים וחב"ד תחתונים נקרא ב' עטרין דירית ז"א מאו"א אך אינם אחסנתא דילהון נמצא שעיקר מה שאנו מזכירין בחי' ב' דעות הם דעת עליון המכריע בין חו"ב ודעת תחתון ו' המכריע בין ב' עטרין ועליהם רמזו כי אל דעות ה' והנה דעת עליון כנגדו נקרא ל"א נתכנו עלילות באלף כי אינו מתפשט למטה אך לו כתיב בו' נגד הדעת הב' שזה מתפשט בסוד עלילות משונות זה מזה שהרי מתפשט בחג"ת נה"י וכל בחי' מהם אינה דומה לחברתה ונמצא שכל מה שאנו מזכירין תמיד שמתפשט הדעת בסוד ה"ח וה"ג בגופא דז"א ומשם יוצאין הגבורות לנוקבא דז"א לדעת שלה אנו מדברים בזה הדעת התחתון המכריע בין ב' עטרין ואך לא הב' עטרין עצמן רק הדעת שלהם. וז"ס יעקב שנאמר בו יושב אהלים כי יעקב נמשך מזה הדעת התחתון המתפשט אח"כ בגופא ויש בו דין ורחמים ב' אהלים ב' אדרין משונים זה מזה. וז"ס עם חסיד תתחסד עם עקש תתפתל וז"ס ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וארז"ל אחיו ברמאות וכי בן רבקה הוא בתמימות. אמנם משה זכה לדעת עליון וז"ש בזוהר בראשית דתרווייהו בדעת אלא דא בגופא ודא בנשמה כי זה בדעת המתפשט בגופא וזה בדעת עליון שבראש הנקרא נשמה לזה התחתון. והנה זה הדעת עליון מקורו נמשך מב' פנים דא"א שהם תיקון ז' מי"ג ת"ד הנקרא ואמת והוא כולל כל ו' תיקונים קדמאין והוא ז' להם וכולל כולם לכן יש בו ז' שמות ס"ג כנודע והם גימ' ואמ"ת והנה מז' שמות אלו מתפשטין ז' מלואים בלבד שהם ז"פ הבל והם ז' הבלים דקהלת ולהיותן מס"ג נמשכין כולם עד אמא עילאה ואח"כ הם נמשכין נגד פיה ויוצאין משם בסוד ז' הבלים היוצאין מהפה כנזכר בסוד השופר. ועיין ביחוד חוטם ושרשם מתגלין בפה שלה וז"ס תורת אמת היתה בפיהו כי תורת אמת הוא ז"א הנמשך מואמת תיקון ז' דדיקנא ונמשכה והיתה בפיהו דאמא ואמר בפיהו ולא אמר בפיו או בפיה לרמז על מילוי דס"ג המתפשט מתיקון ואמת שהוא סוד ס"ג עצמו כנזכר ביחוד של חוטם וזהו בפיהו כי ה"י וי"ו במילוי גימטריא הבל ע"ש שיוצאין ז' הבלים אלו מפיה ומקיפים בסוד אור הבל המקיף אל הז"ת שלה עצמה כנ"ל ומאלו הז' הבלים המקיפים לז"ת שבה נמשך סוד דעת עליון דז"א ונכנס תוך יסוד תבונה בין ב' מוחין דחו"ב בתוך נ"ה דתבונה ומכריע ביניהן בסוד צלם דז"א ונמצא שדעת זה נעשה מז' הבלים והם גימטריא ס"ר עם הכולל ולהיות שמשה הוא מרכבה אל הדעת הנז"ל לכן נאמר בו וירא ה' כי ס"ר לראות ועיין שם במקומו. והנה הדעת התחתון נמשך מב' כתפין דא"א שהם חו"ג ונעשין בו ה"ח וה"ג המכריעין בין ב' עטרין דחו"ג והם י' הויות כמנין ס"ר ג"כ כמו העליון. והנה גם ע"ז רמז וירא ה' כי סר לראות ואלו מתפשטים בגופא דז"א החסדים בו והגבורות בה כנודע. ודע שגם לפעמים אפשר להמשיך הגבורות שבדעת העליון ג"כ בנוק' וזה זכה משה לעשות כמ"ש במקומו בע"ה. י"ח יש דעת עליון בז"א המכריע בין חו"ב שבו בצלם דאבא וכן בצלם אמא ונמשך מדעת עליון דאו"א עצמו המכריע בין חכמה שלהן לבינה שלהן ועוד יש דעת הנק' חסד וגבורה ב' עטרין וזה נמשך מהתפשטות דעת דאבא ואמא בו' קצוות שלהם למטה וכן בז"א הוא כך אלא לפעמים עולה בראש דז"א. ונלע"ד שאפילו זה הדעת הב' יש בו דעת הג' המכריע הנקרא ת"ת וא"כ נמצא שהב' עטרין הנ"ל שהם דעת הב' נשאר לעולם בראשו לולי חטא אדה"ר אך דעת הג' הוא המתפשט תמיד בגופא דז"א ושרשה שהם הב' עטרין נשארין בראש וכן הענין באו"א:
צמח ונכון שאין לנוקבא רק ק"ל א' ועולה עי"ן לכן נקרא ד' דלית ליה עיינין כי אם עי"ן א':
פרק ג
הנה הז"א לא היה רק בעל ו"ק הנקרא קטן והוא גדל והולך עד תשלום י"ג שנה ויום אחד ע"י החסדים כנ"ל בדרוש הקודם לזה שהם ה"ח של הדעת התחתון הנ"ל הנקרא מים ומטבע המים להגדיל האילן ולהחיותו ולטעם זה נקרא ז"א אילנא דחיי. וכבר נתבאר במ"א ענין ג' בחי' שיש לז"א שהם עיבור ויניקה ומוחין והנה אחר היניקה שהם ב' שנים דיניקה כנודע אז מתחילין לבא המוחין ולהתגדל מעט מעט עד תשלום י"ג שנה ויום אחד כמ"ש בע"ה וכל זמן זה הוא זמן המוחין דז"א הבא אחר זמן היניקה. ודע כלל זה כי כל מה שאנו מדברים בו שצריך זמנים לגדלות דז"א כל זה היה בעת אצילות הראשון אך משם ואילך אחר שנאצל ז"א בעת אצילות ונתקן הנה אע"פ שבכל יום ויום חוזר לקבל מוחין חדשים כבתחילה כמ"ש בדרושים אחרים שאין פה מקומם הנה א"צ להמתין זמן כי ברגע אחד נעשה ולא בזמנים ארוכים הללו ושמור כלל זה בידך והנה בדרוש הקודם נתבאר כי אלו המוחין נקרא צלם האדם והם אור מקיף על ז"א כמ"ש וע"ש ונבאר בו ביאור יותר. דע כי הצלם הוא פרצוף גמור דק וזך מאד ושלם בי"ס והוא בחי' ד' מוחין שהם חו"ב ודעת שנחלק לחו"ג והם נעשה פרצוף אחד שלם בי"ס ובזה הפרצוף הדק בעל י"ס גמורות יש בו מוחין שהם חב"ד של י"ס האלו שבפרצוף הזה והנה הדעת של פרצוף זה יש בו ה"ח וה"ג כנ"ל והה"ח שבדעת זה של זה הפרצוף הם שם מלמעלה קודם שיכנסו תוך ז"א להעשות בו מוחין פנימים קודם כניסתן הם מתפשטין שם הה"ח בה"ס חג"ת נ"ה של אותו פרצוף הדק והבן זה היטב. ודע והבן כי ע"י היניקה דז"א נשלמו כל הו"ק של ז"א והאמת הוא שבערך עצמם הם ג"כ פרצוף שלם מי"ס כי גם הקטן יש לו ראש בהכרח אמנם כל אלו הי"ס נקרא בחינת ו"ק בערך כל בחי' ז"א בשלימותן כי אלו י"ס של פרצוף היניקה נעשין לו אח"ך בחי' ו"ק לבד והי"ס דפרצוף המוחין דגדלות הנקרא צלם כנ"ל נעשין לו מוחין שהם חב"ד ועוד יש לו בחי' הכתר של ז"א כי אינה בכלל המוחין דגדלות כי אלו המוחין הם חב"ד דז"א לבד ולקמן אחר ביאור המוחין נבאר ענין הכתר והבן ג' בחי' אלו היטב מאד מאד. ודע כי כל בחי' (זו הג') אלו הם צ' של צלם הנקרא דעת כנזכר בדרוש הנ"ל:
ונחזור לענין כי הנה הצלם הוא פרצוף דק כנ"ל שהוא בעל י"ס גמורות הנה נתבאר בדרוש הנ"ל כי אחר העשותו מבחי' זווג או"א עליונים הנה אחר כמה בחי' נתלבש בנה"י וב"ש הת"ת של התבונה הב' שהיא הג' שהוא מהחזה ולמטה של תבונה זו והוא צ' דצלם אמנם צריך שתדע כי בחי' ג' הנ"ל שהוא כתר דז"א היא המתלבשת בת"ת דתבונה הנ"ל כמ"ש סוף דרוש זה בע"ה אמנם הצלם הנ"ל שהיא הפרצוף הי"ס של המוחין כנ"ל כולו הוא מתלבש בנה"י לבדם של התבונה הנ"ל שהוא צ' דצלם והבן היטב כל מה שביארנו והוא באופן זה. כי קו ימין של פרצוף זה שהוא חח"ן מתלבש בג' פרקין של נצח של תבונה זו וקו שמאל שהוא בג"ה מתלבש בג"פ דהוד דתבונה וקו אמצעי שהוא דת"י מתלבש בב' פרקין של יסוד דתבונה שהם ב"פ לבד יסוד ועטרה ושם עומדין סתומים כל הקו אמצעי של הפרצוף דצלם. ונבאר ענין אלו הנה"י של תבונה כי הנה חיצוניותן לבד הוא אשר בו מתלבש הצלם והמוחין הנ"ל כי או"פ אינו נשאר כאן כי אין כח בז"א לקבלו והנה הוא מסתלק משם ומתקבץ בחציו ראשון של התבונה ושם נשאר נמצא כי נה"י של תבונה בלתי חיותם ואמנם חיצונותם ממש הם היורדין תוך ז"א הם בעצמם וז"ס אדם כי ימות באהל ודרז"ל אין התורה מתקיימת כו' והוא ז"א הנקרא תורה אינה מתקיימת אלא ע"י מ"י שהיא תבונה שממיתה עצמה ממש חיצונותיה שבה הנשאר בלתי או"פ שהם חיותה וזהו לצורך ז"א לתת לו מוחין שהם קיומו אמנם הצלם הזה המתלבש בנה"י דתבונה היה להם עתה חיותם ופנימותן ואחר שנסתלק פנימיותם העיקר שלהם נשארו כמתים בעת הולדת הצלם כמבואר על פסוק וראיתן על האבנים ואח"כ חוזרים להחיות ע"י הצלם הנעשה להם חיות ופנימית בהשאלה כי הלא אינו רק פנימית לצורך ז"א עצמו (א) גם נקרא בלשון מיתה על שיורדת ממקומה להתלבש בז"א דוגמת וימת מלך מצרים שהורידוהו מגדולתו ולפי שמתלבשת בזכר נקרא בינה עלמא דדכורא כנודע וזהו שממית עצמו ולא אמר שממיתה עצמה לשון נקבה. והנה אחר שנתלבש הצלם הזה בנה"י דתבונה כנ"ל מתחילין להכנס תוך ז"א עצמו שהוא בחינת הפרצוף הנ"ל הנקרא ו"ק כנ"ל ומתחילין להכנס אחר ב' שנים שהם זמן היניקה כי אז נשלמו הו"ק שהוא פרצוף הנ"ל. והנה בשנה ג' נכנס פרק תחתון דנצח תבונה ובתוכו ספירת נצח של הצלם ונכנס תוך ספירת חכמה דז"א בבחי' פרצוף ו"ק כנ"ל ועדיין פ"ת דהוד תבונה נשאר למעלה כאדם הכופף רגלו למעלה תלוי ובשנה ד' נכנס הוד דצלם אשר תוך פ"ת דהוד תבונה ונכנס בבינה דז"א ובשנה ה' נכנס חסד דצלם אשר בפרק אמצעי דנצח תבונה בחכמה דז"א ופ"ת דנצח תבונה אשר בתוכה נצח דצלם ירד למטה בחסד דז"א ובשנה ו' נכנס גבורה דצלם שבתוך פרק אמצעי דהוד דתבונה בבינה ז"א ופרק תחתון דהוד תבונה אשר בתוכה הוד דצלם ירד למטה בגבורה דז"א. ובשנה ז'. אז ביום א' של השנה תכף נכנס עטרה דיסוד תבונה תוך דעת דז"א כנודע כי עטרת יסוד דתבונה הוא בדעת דז"א כנודע כי עטרת יסוד נוקבא מבשרי אחזה אלוה שהיא למעלה בין ב' פרקין אמצעים דנ"ה דתבונה ויותר עליון מעט ולכן נכנס אחריהן ולא בין ב' פרקין תחתונים כי קו אמצעי קצר כנודע. והנה עטרה זו אינה ספירה שלימה כי אחר גדלות דז"א לגמרי תהיה מקומה בשליש עליון של ת"ת שבז"א לבד שהוא שליש מדה ולכן אינה צריכה שנה שלימה בכניסתה ותכף היא נכנסת וזה נקרא יום אחד והנה כבר עתה התחיל להתגלות אור בדעת ז"א וכיון שכבר דעת הז"א נתגלה בו אור העטרה זו ויש בו דעת נוסף מעט על שהיה מתחלה ולכן נקרא עתה פעוט בסוד הפעוטות מקחן מקח כי הם נקראו פעוטות מבן ו' שנה ויום אחד שהוא התחלת שנה הז' ואילך. ואמנם סבת ארז"ל מקחו מקח במטלטלין לבד הטעם הוא כי עדיין לא נכנסו רק בחי' ו"ק של הצלם והו"ק נקרא מטלטלין יען שהם מטולטלין ומתהפכים מרחמים לדין ומדין לרחמים משא"כ בג' מוחין ראשונים עצמן של הצלם. ואח"כ בשנה ז' כולה ויום א' נכנס חכמת הצלם שבתוך פ"ע דנצח תבונה בחכמה דז"א ופרק אמצעי דנצח תבונה יורד למטה בחסד דז"א ופ"ת דנצח תבונה יורד בנצח ז"א והרי נשלם קו ימין כולו. ובשנה ח' ויום א' נכנס בינת צלם אשר בתוך פ"ע של הוד דתבונה בבינה דז"א ופרק אמצעי דהוד תבונה יורד בגבורה דז"א ופ"ת דהוד תבונה יורד בהוד דז"א ואז נשלם קו שמאל כולו. ובשנה ט' ויום א' נכנס דעת דצלם אשר בתוך היסוד דתבונה ונכנס בדעת דז"א ועטרת יסוד תבונה נכנס בת"ת דז"א בשליש ראשון עד החזה שלו והרי נשלמו כל הג' קוין דז"א ימין ושמאל ואמצע. וכבר ידעת כי יסוד עצמו דתבונה הוא למעלה בין ראשי פרקין העליונים דנ"ה שלה ויותר למעלה מעט ולכן נכנס עתה אחר כולם והרי עתה הוא בן ט' שנים ויום א' כי יום אחד הוא כנגד עטרה דתבונה כנ"ל והרי הוא עתה שלם בכל המוחין כולם במקומם האמיתי כל בחי' במקום הראוי לה ע"ד הנ"ל ונשלם הדעת שלו אשר שם ה"ח כנודע והנה הוא ראוי עתה לביאה כי סוד הזווגים כולם להמתיק גבורות האשה בחסדי הזכר וכבר יש לו חסדים בדעתו להמשיך משם טפה ע"י זווג לתתם בתוך היסוד דנוקבא אשר שם ה"ג ולכן נקרא הזווג לשון דעת בסוד וידע האדם את אשתו וז"ס הנזכר בגמ' קטן מבן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה משא"כ עד עתה כשלא נשלמו בחי' המוחין של צלם במקומן גם לא הדעת שלו ולכן עדיין הוא קטן גמור ואינו ראוי לביאה גם נתוספו עתה בחי' אחרת. והוא כי הנה נת"ל כי ה"ח אשר בדעת כבר נתפשטו למעלה בה"ס של הצלם עצמו קודם שנכנס להיות מוחין פנימים אל הז"א והם בחג"ת נ"ה שלו של הצלם. והנה נתבאר ג"כ בדרוש הקודם כי החסדים בהיותן סתומים ביסוד תבונה אינם מתפשטין עד שיתגלו ויצאו מפי העטרה ההוא א"כ נמצא כי בו' שנים הראשונים בהיותן נכנסין הפרקין של נה"י דתבונה בז"א גם החסדים הנ"ל המתפשטין בהם היו נכנסין בז"א כ"א במקומו בכל פרק ופרק וזה היה עד השלמתו לו' שנים אמנם בג' שנים אחרונים שהם ז' ח' ט' ויום א' יורדין ג' חסדים תחתונים פחות שליש שאלו תמיד הם מגולין כנ"ל בדרוש ואז ירדו אלו כל אחד במקומו האמיתי אך עכ"ז אינו ראוי להוליד אם לא דרך מקרה אך עיקר ההולדה הוא אחר כניסת החסדים עצמן שהם לנ"ה וב"ש תחתונים של ת"ת דז"א עצמו. נמצא כי ג' חסדים פחות שליש המגולין כנ"ל כל א' עתה במקומו ואף תכף אחר ט' שנים ויום אחד כולן יורדין ביסוד דז"א כי ב"ח ושליש העליונים הם סתומים ביסוד תבונה כנ"ל. והנה נת"ל כי המים המגדלין האילן הם החסדים הנקרא מים וצריכין לחזור ולעלות ולהגדיל כולו זולת מה שהם ממתקין הגבורות בעת עלייתן כנ"ל בדרוש ואין פה מקום ביאורן רק פה נאמר ונבאר איך מגדילין את ז"א עצמו דוגמת המים הנכנסין בשורש האילן ומשם יונק האילן שהוא ז"א הנקרא אילנא דחיי ועולין ממטה למעלה להגדילו והבן זה. לכן דע גם כן כי תמיד נשארין אלו השלוש חסדים פחות שליש המגולין ביסוד ז"א ועולה אורם החוזר ממטה למעל' להאיר ולהגדילו. גם דע כי כל זה הוא עתה בעת הגדלות דז"א אמנם בעת הזווג אז כל הה"ח יורדין ביסוד דז"א לצורך הזווג והבן זה ואמנם עליית החסדים האלו אין צריכין זמן כי תכף מכח המרוצה הגדולה של הירידה חוזרין ועולין ברגע עד שליש העליון דת"ת דז"א אשר שם עטרת יסוד תבונה ומכח העלייה זו שעלו תוך שליש עליון ההוא עצמו ומצאו שם הב' חסדים ושליש המכוסים ואז הגדילו אותן ונתוסף בהם אור כי הנה שרשן עומדים בעטרת יסוד דתבונה ומשם משלחין (הב"ח) את אורם אל הב' זרועות דרך מחיצות עטרא דתבונה כנ"ל כי שם בשליש עליון דת"ת שם הוא עטרא דתבונה ושם היא פצול והתחלקות ב' זרועות. ואמנם הגדלה זו יתבאר למטה בשנים של י' י"א י"ב י"ג כמ"ש בע"ה כי משם יובן היטב ענין הגדלת זו ונמצא עתה שכבר כל הז"א נשלם כולו וגם התפשטות ה"ח בה"ס שלו בחג"ת נ"ה וגם הגדילו הב' חסדים ושליש עליון שהם חסד דחסד וחסד דגבורה ושליש עליון דחסד ת"ת כמ"ש בע"ה לקמן הגדלתן. והנה כ"ז נעשה עתה ברגע אחד בסוד אור חוזר ובמרוצה תכף אחר ט' שנים ויום אחד לכן הקטן ראוי עתה לביאה וביאתו ביאה כנ"ל לכן עתה התחלת חינוך הקטן למצוה אך לא חיוב גמור עד שנת י"ג ויום א' כי אז נשלם הגדלתו כמ"ש בע"ה והענין כי כ"ז נעשה עתה ברגע א'. אמנם גם צריך שיתפשטו חסדים של הדעת ברישא דז"א לשיהיה בחי' הדעת בכל חלקי ז"א וגם שיהיו בגלוי כי שם בראשו כל האורות סתומים תוך נה"י דתבונה והנה"י דתבונה מפסיקין בין מוחי ז"א לגופא דז"א עצמו לכן צריך בחי' חסדים מגולין בכל י"ס דז"א כדי להאיר את האורות כולם הסתומים בו המתלבשין במחיצות נה"י דתבונה וזהו ענין התפשטות אלו החסדים והגדלתן והבן כלל זה. ונמצא כי כדי לעלות אלו החסדים ג"כ ברישא דז"א שהוא מקום דחוק ומוקף במחיצות נה"י דתבונה צריך זמן משא"כ בעלייתן עד שליש עליון דת"ת דז"א כי עד שם הם בגלוי וחוזרין ברגע ונכנסין באותו שליש העליון אשר שם עטרת יסוד תבונה אשר היה בט' שנים ויום א' ועתה צריך זמן רב שיעלו ברישא דז"א לסבה הנ"ל וגם צריך לתקן מחדש הכתר דז"א כי עדיין איננו בו לא חיצוניות ולא פנימיות כמ"ש בע"ה. נמצא עתה כי בשנה י' ניתן דעת שהם החסדים המגולין בדעת ז"א עצמו ובי"א בבינה ובי"ב בחכמה ובי"ג ויום אחד בכתר ואז נשלם לגמרי ואז הוא חייב בכל המצות שבתורה. והנה היות צריך להעלות דעת בדעת ז"א אחר אשר שם שורש החסדים כולם הוא לסבה הנ"ל יען היותן סתומים ביסוד תבונה המפסיק בינם לחלל הגוף הדעת דז"א ועתה ע"י חסדים אלו יהיה אורם בגלוי כמ"ש לקמן והענין כי בעלות אלו החסדים שם הנה יש בהם בחי' אור מקיף ואור פנימי ושמור כלל זה ואז או"פ שלהם עולה ונכנס בפנימיות המוחין והדעת ומגדילין מאוד והאור מקיף עולה ומקיפם מבחוץ למחיצת נה"י תבונה ובזה מתרבה אור המוחין מאד מאד מבית ומחוץ וגם ז"א עצמו מקבל הארה מהם בלי מחיצת נה"י תבונה. ובזה תבין תועלת ב' גדול בעליית החסדים עתה מהתועלת הא' גם תבין כי עתה יש דעת ב' מגולה בגלוי גמור בגולגלתא דז"א מחוץ למחיצת נה"י תבונה והוא הנקרא דעת מגולה והבן היטב. ונבאר עתה ענין הגדלת החסדים גם ברישא דז"א הנה אחר שהאירו החסדים המגולים בב' חסדים ושליש המכוסה הגדילה ונכפלה הארתן לב'. הנה כפילת הארתן הוא כשנעריך שכל חסד מהם יש בהם ג' שלישים בסוד ג' פרקי הזרוע והשוק כנודע בסוד הדגלים שבכל א' ג' שבטים הנה בגדלותו נכפל לו' שלישים והנה נגדל חסד של החסד ונעשה ו' שלישים והג' נשארין במקומן וב"ש עולין דרך קו ימין שלו בחכמה דז"א ושליש א' עולה בדעת דז"א בימין שלו במקום החסדים אשר שם ועד"ז חסד של גבורה נעשה ו' שלישים הג' נשארין בו וב' עולין בבינה דרך קו שמאלי שלו ושליש א' בדעת ז"א בגבורות אשר שם בשמאל שלו ובכח אלו ב"ש של החו"ג הוא מכריע שם בין החו"ב ושניהן חסדים אלא שזה מן החסד דחסד וזה מחסד דגבורה ועל ידיהן מכריע בין חו"ב והבן זה והרי עתה נמצא ב"ש בחכמה וב"ש בבינה וב"ש בדעת וכולם שוין. ואמנם למטה בגופא דז"א הם ג' שלישים בכל א' והטעם לפי ששם אין בהם מוחין אך פה הם מוחין אמיתים ואינם צריכין כ"כ ויספיקו להם זה לגלות אורם ועיין בדרוש הכולל (לקמן) פ"ו. והנה הגדלה זו בחב"ד נשלמה בג' שנים האחרים נמצא הז"א עתה בן י"ב שנים ויום אחד וכבר הוא נשלם במוחין כולם ולכן חייב להתענות מד"ס ביוה"כ בן י"ב שנה ויום אחד אמנם חסר עדיין כל בחי' הכתר לגמרי וזה נשלם בשנת י"ג שנה ויום אחד וכמ"ש בע"ה. וקודם זה צריך שנבאר בחי' הכתר דז"א מה ענינו דע כי המוחין דז"א שהם חב"ד נתלבשו תוך נה"י דתבונה כנ"ל אשר נתרוקן או"פ שלהם ונכנסו אלו המוחין באותן חיצוניות הכלים של נה"י תבונה והיה להם לאו"פ דז"א אך כתר דז"א נעשה מחצי הת"ת דתבונה טבורא ולמטה והוא עצמו בב' בחינותיו החיצונים ופנימים שהוא החיות שלו נעשה כתר לז"א ואינו כעין הנה"י שלה שמסתלק פנימותם כנ"ל ונמצא כי כתר ז"א (מתחלתו) איננו זולת מחצית ת"ת התחתון דתבונה עצמה בפנימיותו וחיצוניתו וכאשר יסתלק הכתר הזה ישאר ז"א בלי כתר רק מחכמה ולמטה שהקטן אע"פ שאין לו מוחין יש לו ראש שלם והטעם לפי שכבר ידעת כי א"א הוא הכתר. אך ז"א נמנה מחכמה ולמטה לכן כתר חוץ ממנו ונעשה לו מחדש לכן אין הכתר שלו נעשה כי אם אחר שנגמר השלמת כל ט"ס והנה נבאר אח"כ בע"ה בחי' כתר ז"א מה ענינו ונשלים תחלה ענין תשלום י"ג שנים ויום א' ואח"כ נבאר בחי' הכתר. והענין כי הנה מחצית של ת"ת תבונה וגם נה"י החדשים דתבונה כולן יורדין בראש ז"א ומתפשטין גם מאחוריו עד רישא דרחל נוקבא דז"א כדלקמן וכל המשכה זאת נגמרה בשנה א' ואז נגמר הז"א בן י"ג ויום א' וחייב בכל מצות כי כבר הוא איש שלם וכבר היה לו תחלה י"ב שנים ויום א' ועם זו השנה הרי י"ג שנים ויום א'. ואח"כ נבאר פירש שני ביום א' הנוסף. והנה עם היות שאלו הב' בחי' אם התפשטות (הכתר) עצמו דז"א עד רישא דנוקבא ואם עליית דעת זה בכתר מלמטה למעלה עכ"ז שניהן נעשין בשנת הי"ג גם טעם ב' ליום א' הנוסף על השנה כי הנה השליש חסד תחתון שעולה עד הכתר הוא עולה יותר מלמטה (נ"א מלמעלה) מסיום ת"ת ז"א שליש התחתון אשר שם ואמנם הכתר אינו יורד שם עד סיום שליש הא' דת"ת שהוא עד החזה לבד ואותו השיעור שבנתיים שעודף שהתחיל לעלות תחלה אותו שליש תחתון זהו בחי' יום א' העודף על י"ג שנים והרי עתה ז"א שלם וחייב בכל המצות שהוא מבן י"ג שנה ויום א' ואמנם זה שאמרנו ששנת הי"ג היה בזה ההמשך של ירידת הכתר והנה"י החדשים עד החזה מאחוריו אינו לזה בלבד (אלא) רק ג"כ היה בשעת י"ג עליית החסד אל הכתר. וזהו ענין תשלום עליית החסדים אל הכתר כנ"ל וכ"ז נעשה בשנת י"ג. ונבאר ענין עליית החסדים בכתר להגדילו. והנה נת"ל כי ב' חסדים הם סתומים בחסד גבורה דזעיר אנפין והם הנכפלין ועולין בחב"ד דזעיר אנפין להגדילו ונשאר השליש עליון דחסד דת"ת ז"א המכוס' וגם הוא נגדל ונכפל ונעש' ב"ש. ואמנם ב"ש של הת"ת התחתונים המגולין גם הם גדלו אחר שנתגלו שם למטה מהחזה דז"א וגם הם נכפלו והנה ב"ש תחתונים המגולין נעשו ד' שלישים והב' מהן העליונים הספיקו במקומם וב' תחתונים שליש א' נעשה ממנו כתר דרחל ושליש א' עלה עד שליש עליון דת"ת המכוסה ונגדל גם הוא ונכפל לב' שלישים כנ"ל ושליש א' נשאר במקומו ושליש א' נצטרף עם זה השליש שעלה מלמטה מהחזה כנ"ל ועלו ב"ש אלו בכתר דז"א דוגמת החב"ד שבכל א' מהם יש ב' שלישים כנ"ל. ובזה תבין ענין ב' מלכים משתמשין בכתר א' כי מן שליש תחתון דת"ת נעשה ב"ש ונעשה מהם ב' כתרים דזו"ן כנ"ל אלא שכתרו גדול מכתרה כי כתרו ב' שלישי אור וכתרה חצי שליש אור: