אור ברסלב

עמק יהושע חלק א· רבי יהושע איזיק שפירא

הקדמה

אמר יהושע אייזיק בא"א מוהר"ר יחיאל נ"י

תחילת כל דיבור וראשית כל חיבור לבקש רחמים מאת ה' שלא להכשל בדבר הלכה. כמו דאמרינן בברכות (דף כ"ח) בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דברכות) בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך כו' שלא אקפיד כנגד חבירי. ולא חבירי יקפידו כנגדי. שלא נטמא את הטהור ולא נטהר את הטמא ולא נאסור את המותר. ולא נתיר אח האיסור ונמצאתי מתבייש לעוה"ז ולעוה"ב. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דסנהדרין) וידבר ה' אל משה אמר לפניו רבש"ע הודיעני האיך הלכה. אמר לו אחרי רבים להטות. רבו המזכין זכו כו'. כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. מנין ודגל"ו. וכן הוא אומר אמרות ה' כו' מזוקק שבעתים. ואומר מישרים אהבוך. היינו להכריע ע"פ הסברא הישרה לאמיתה של תורה. ולא לייגע בפלפול של הכל דמעיילי פילא בקופא דמחטא. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דסנהדרין) א"ר תלמיד ותיק הי' לר"מ והי' מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים. אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מוריי'. א"ר יעקב בר דסאיי ההוא תלמודא קטוע מטורא דסיני הוי. [ובתוס' פ"ק דסנהדרין (דף י"ז) הקשו דמה לנו בחריפות של הבל וכן בפ"ק דעירובין (דף י"ג)]:

רק לעיין בשמעתא ולירד לעומקה של הלכה. ולחקור אחרי כללי ועיקרי הדינים בסברותיהן ובטעמיהן. אשר לזה צריך יגיעה רבה. כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דשבת) ר' יוחנן ור"ש בן לקיש עבדן הוויי בחדא פרקא תלת שנין ופלוג כו'. בנוי דר' חייא עובדן הויי בחדא פרקא שיתא ירחי. א"ר סידור יהודה בר' עבדין הוי במכשירין שיתה ירחי. בסופא אתא חד תלמיד מן דר' סומאי ושאל לי' ולא אגיבי' אמר ניכר הוא זה שלא עבר על פתחה של תורה. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ה דברכות) ריש לקיש מנהגי' באורייתא סגין הוה נפיק לבר מתחומא דשבתא והוא לא ידע. לקיים מה שנאמר באהבתה תשגה תמיד [וכה"ג איתא בבבלי שבת (דף פ"ח) גבי רבא דקא מעיין בשמעתי' כו' וקא מיץ בהו וקא מבען אצבעתי' דמא] ובירושלמי שם ר' יודן בי ר' ישמעאל מנהגי' באורייתא סגין הוה גולתי' שרעא מיני' [וכה"ג איתא בבבלי בעירובין (דף נ"ד) באהבתה תשגה תמיד. כגון ר"א בן פדת שהי' יושב ועוסק כו']. ובירושלמי (פ"ח דב"ב) אמר ר' אושעי' כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהה [וכמו דאמרינן בב"ב (דף קי"ט) היא גופא קא מסתפקא ליה ע"ש] התיבון והכתיב מורשה קהלת יעקב אמר לית דיהא סוגין מינ' מן דו לעי כו'. ובירושלמי (פ"ק דשבת) כי לא דבר רק הוא מכם ואם דבר רק הוא מכם למה. שאין אתם יגיעין בו. וכל עיקר היגיעה הוא להבין הסברות והטעמים. וכמו דאמרינן בספ"ב דסוכה (דף כ"ח) הא למיגרס הא לעיוני. כי הא דרבא ורמי בר חמא כו' והדר מעייני בסברא:

אך אעפ"כ אי אפשר לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ולקבוע בה מסמורות ולומר יתד היא שלא תמוט אם לא נביא ראיות מהש"ס בבלי וירושלמי מאתרין סגיאין. והא בלא הא לא סגי. וכמו דאמרינן בספ"ה דסנהדרין (דף מ"ב) כי בתחבולות כו' במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה. וכמו דאמרינן בספ"ח דבכורות (דף נ"ב) טובה חכמה עם נחלה. ואמרינן בזבחים (דף צ"ו) מר כי בעינא מילתא פשיט לי מסברא כי משכחנא מתניתא פרכא לה. רב ששת כי בעינא מיני' מילתא פשיט לי ממתנית'. דכי משכחנא מתניתא אחרית' מתניתא ומתניתא הוא:

ע"כ אמרתי שניהם כאחד טובים. לבאר הסברא והעיקר של הלכה ולהביא ראיות לזה מהש"ס בבלי וירושלמי. חדא מגו חדא וחדא מגו חדא. וממילא רווחא שמעתתא. ועל דרך זה הלכתי בספרי זה עמק יהושע אשר חברתי בעז"ה. כי ביארתי בו בעז"ה במה כללים ועיקרי הלכות בסברותיהן. אשר מקום הניחו לי אבותי. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דשקלים) הראשונים חרשו וזרעו ניכסו כו' ואנו אין לנו מה לאכל. והבאתי ראיות נכוחות מהש"ס בבלי וירושלמי לדמות מילתא למילתא וכמו דאמרינן בב"ב (דף ק"ל) והא כל התורה כולה דמוי מדמינן. ובירושלמי (פ"ג דר"ה) ד"ת עניים במקומן ועשירין במקום אחר. ובכמה מקומות הארכתי הרבה. מענין לענין באותו ענין. וכמו דאמרינן כירושלמי (רפ"ז דברכות) אין תימר אין למידין אזוב מברכה ואנו חזינין רבנן קיימין בסוכה וילפי מטיט הנרוק [וכמו דאיתא בבבלי פ"ק דסוכה (דף י"ט)]. וכן בירושלמי (פ"ק דיומא) בעי למידין מדת הדין מעשרון. אשכח תני למידן מדת הדין מעשרון. [וכה"ג בבלי פ"ט דב"ב (דף קמ"ג)]. ובאופן זה הלכתי בתשובותי. עד שכל תשובה כלולה בש"ס בבלי וירושלמי מכמה ענינים הלכתא גיברתא איכא למשמע מינייהו וקראתי שמו עמק יהושע כמו שדרשו חז"ל בפ"ק דמגילה (דף ג') וילן יהושע כו' שלן בעומקה של הלכה. וכמו דאיתא במדרש חזית לבאר עמוקה מלאה מים והי' מימי' צוננים ומתוקין וטובים כו' בא אדם אחד וסיפק לה חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ממנה. התחילו הכל דולין ושותין. וכן אני בעז"ה דליתי מים מבארות עמוקות ע"פ ראיות חבילות נכוחות למוצאי דעת:

אך שמעתי רבים וכן שלמים אומרים מי יתן ויכתבון מילי בספר ויוחקו מדרשותי אשר דרשתי בעז"ה בשבתות ויו"ט דבר בעתו עריבים לשומעיהם. ועושים אזניהם כאפרכסת לקנות להם לב מבין. ואמרינן בספ"ז דסוטה (דף מ') ר' אבהו ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא. ר' אבהו דרש באגדתא. ר' חייא בר אבא דרש בשמעתא. שבקו כ"ע לר' חייא בר אבא ואזול לגבי דר' אבהו כו'. משל לשני בני אדם א' מוכר אבנים טובות וא' מוכר מיני סדקית. על מי קופצין לא על זה שמוכר מיני סדקית. ובירושלמי (סוף הוריות) אמרינן חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו. חכם בעיניו איש עשיר זה בעל תלמוד. ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה. לשנים שנכנסו לעיר. ביד זה עשתות של זהב. וביד זה פרוטרוט. זה שבידו עשתות של זהב אינו מוציא וחי' וזה שבידו פרוטרוט מוציא וחי'. ע"כ אמרתי אימא לכו מילתא דשוי לתרווייכו לחבר לזה חלק א' מדרשותי אשר דרשתי בתוכחת מוסר בשבתות ויו"ט ולעתים מזומנים:

אמנם לא הלכתי בדרך הכבושה של הדרושים הבנוים על אדני החקירה. ומפסקי לקראי. וי"ו דכתיב אאופתא קאמרי. ושבקי לקרא דדחיק ומוקי אנפשי' וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דמעשרות). ר' זעירא ור' אבא בר כהנא הוי יתבי. והוי ר"ז מקנתר לאילין דאגדתא כו'. א"ל ר' אבא בר כהנא למה את מקנתר להון. שאל ואינון מגיבין לך. א"ל מהו דכתיב כי חמת אדם תודך שארית חמות תחגור. א"ל כי חמת אדם תודך בעוה"ז שארית חמות תחגור בעוה"ב. א"ל או נימר כי חמת אדם תודך בעוה"ב שארית חמות תחגור בעוה"ז. כו' א"ר זעירא היא הפכה והיא מהפכה לא שמעינן מינה כלום. ובירושלמי (רפט"ז דשבת) אמר ריב"ל אנא מן יומי לא אסתכלית בספרא דאגדתא כו'. [אך באמת דהתם קאי מענין כתיבת אגדות. וכדמשמע התם להדי' ע"ש. ועוד דהא אמרינן בספ"ה דב"ק (דף נ"ה) כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה, וכן בירושלמי (רפ"ד דמגילה) אמר ר' יהושע בן לוי עליהם ועליהם כו' מקרא ומשנה ותלמוד ואגדה כו' כבר נאמר למשה מסיני כו' אלא ודאי דהתם קאי לענין כתיבת אגדות. משום דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבם. אך אנן סמכינן אהא דאמרינן בבלי פ"ה דגיטין (דף ס') דר' יוחנן וריש לקיש מעייני בספרי דאגדתא כו'. ואפי' באגדה נמי אמרינן משום דלא אפשר עת לעשות כו'. וכן ברפ"ד דתמורה (דף י"ד) ע"ש]. ע"כ בניתי דרשותי על הקדמת הש"ם ותוס' בבלי וירושלמי. תפוחי זהב במשכיות כסף. ובחדא מחתא מחתינהו עולים בקנה אחד. וכמה דרושים ביארתי ע"פ מה שביארתי בחלק התשובות חלק א'. וכמו שביארתי בדרשותי חלק ב' בדרוש א' בענין מחילה דמעיקרא ומחילה דלבסוף וזהו ע"פ מה שביארתי בחלק א' בתשובה סימן ה' ע"ש. [וכן ביארתי שם דירושלמי שאלו לחכמה כו' ע"פ מה שביארתי בתשובה (סי' י"ט) בענין קיימו ולא קיימו כו' במכות (דף ט"ו) שהתראת ספק אינו אלא אם הספק בחטא ולא בעונש החוטא ע"ש]. גם בדרוש ב' ביארתי הא דאיתא בספ"ג דנדה משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע. ע"פ מה שביארתי בחלק א' בתשובה סימן כ"ד דנזירות דמי לנדר ולא לשבועה. והשגתי על האחרונים. וכן בדרוש ז' ביארתי המדרש איכה מה אעידך. כמה נביאים העדתי בכם. ע"פ מה שביארתי בעדות מיוחדת בחלק א' בתשובח סי' י"ג. תן לחכם ויוסיף עוד. ומזה ידין על השאר:

ע"כ יראה המעיין גם בחלק התשובות גם בחלק הדרושים. הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מחדא. דא ודא אחת היא. והיו לאחדים בידו. כי כלם נתנו מרועה אחד. אל אחד נתנם פרנס אחד אמרן. מפי אדון כל המעשים ב"ה. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דסנהדרין) ר' לוי היה עבר פרשתא והוי ר' זעירא מפקיד לחברי' עלון ושמעין קלי' דר' לוי דרש דלית אפשר לי' דהוא מפקא פרשתא דלא ריבוון כו'. ושמע ר' זעירא ומר אוף באגדתא אית ריבוון. ובכמה מקומות שמתי פנים מסבירות והמתקתי הסברא בחלק הדרוש יותר מבתשובות. בכדי להסביר הדרוש במאי דדמי לי'. להבין דבר מתוך דבר. וכמו ראיתי במס' סופרים (פ' ט"ז) וותיק בהתלמוד וסבר באגדה. וכן (שם) פנים בפנים דבר ה' עמכם כו' ארבעה אפין פנים של אומה למקרא בו' פנים מסבירות לאגדה:

ועוד שחלק הדרוש הם דברים המושכין לבו של אדם ומקרבין את לבן של ישראל לאביהם שבשמים. וכמו דאיתא באדר"נ (פ' כ"ט) ר"י בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה. כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא כו'. כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות כו' כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו. יש בידו זה וזה גבור ומזויין. גם נתבאר כמה ענינים ועיקרי הלכות בחלק הדרוש מה שלא נתבארו בהלכות. כמו דאיתא באדר"נ (פ' ח') עשה לך רב כיצד מלמד שיעשה אדם את רבו קבע וילמד ממנו מקרא ומשנה כו' הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמר לו במשנה כו טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמר לו בהאגדה. נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה:

והנני מבקש לכל מעיין בתשובותי שאני דן לפניהם בקרקע והשגתי כמה פעמים על האחרונים, שלא לסמוך עלי למעשה. כמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ו דגיטין) רבי כד הוי מקשיי' על דר' יוסי. אמר אנן עלוביי' מקשיי' על דר' יוסי. שכשם שבין קדשי קדשים לבין חולי חולין. כך בין דורנו לדורו של ר' יוסי [ועיין בר"פ ב' דנדה (דף י"ד) בתוס' שם] א"ר ישמעאל בר' יוסי כשם שבין זהב לעפר כך בין דורנו לדורו של אבא. ובבבלי רפ"ה דעירובין (דף נ"ג) א"ר יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם. ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלא נקב מחט סדקית. אמר אביי ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא. אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקירה לסברה. ובירושלמי (פ"ק דמ"ק) אנן אפי' רבנן לא חכימין מבארין מתניתין. וא"כ אנן בעניותינו דבצר לבא מה נענין אבתרייהו להשיג על אבות העולם שקדמוני. וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ובירושלמי (רפ"ד דתענית) בגין דאתותבת תיבטל'. ע"כ בקשתי שלא לסמוך עלי לעובדא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דמ"ק) לא ילפינן עובדא מן בר נש זעיר:

אולם סמכתי על הברייתא הביאה התוס' בסוטה (דף ל"ו) משל כו' למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים. א' גדול וא' קטן. אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה. אמר לגדול העמידני בג' שעות. בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול. אמר כו' והקטן אמר כו' מתוך שהי' עומדין צוהבין ננער אביהן. אמר להן בני מכל מקום שניכן לא כוונתם אלא לכבודי. אף אני לא אקפח שכרכם. וכן במקומות שהשגתי על האחרונים. מיני ומינייהו יתקלס עילאה. ובירושלמי (פ"י דסנהדרין). אם שמעת דבר מפי קטן ישראל והנייך. אל יהי בעיניך כשומעו מפי קטן אלא כשומעו מפי גדול. ולא כשומעו מפי גדול כו' אלא כשומעו מפי רועה. ואין רועה אלא משה. כו' ולא כשומעו מפי רועה אלא כשומעו מפי הגבורה כו':

עוד בקשתי מן המעיין שידקדק היטב בחבורי זה. הכי קראתי שמו עמק יהושע על כי מימיו עמוקים. ואיש תבונה ידלנה. ואם אחרי העיון והדקדוק ימצא שגיאה. אזי אם אפשר שיודיעני. אודה ולא אבוש. כמו דאמרי' בירושלמי (ספ"ק דחגיגה) הכין כתב לי' הרי שלחנו לבם אדם גדול. ומהו גדולתו שאינו בוש לומר לא שמעתי [וכל כי האי מילתא נימא אינש ולא נישתק. כי מין האנושי לא ימלט משגיאות. כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דיומא) וכי ר' טרפון אביהם של כל ישראל לא טעה בין תקיעות הקהל לתקיעת קרבן. וכן בבלי בזבחים (דף ע"ז) תורה תורה. אימרא בדיכרי מיחלפי לך. ובגיטין (דף מ"ג) והמכשלה הזאת כו' אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהן וכן בב"ב (דף קכ"ו) דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי. וכה"ג פעמים רבות בש"ס] ואם צדקתי אשיב על דבריו. [רק שיהי' לשם שמים ולא לקנתר, שלהם אין צריך להשיב כמו דאמרינן בקידושין (דף נ"ג) אל יכנסו תלמידי ר' מאיר לכאן. מפני שקנתרים הם ולא ללמוד תורה הם באים. וכן בפ"ח דב"ב (דף קי"א) גוד לית דין צבי למילף. ובירושלמי (פ"ה דפסחים) מסורת כידי מאבותי שלא ללמוד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי. שהן גסי רוח ומעוטי תורה [וכה"ג בבלי בפסחים (דף ס"ג) אין נדונים לא ללודים כו' ועיין בירושלמי פ"ק דסנהדרין מפני מה אין מעברין בהן מפני שהן גסי רוח כו'] וכעת אנא מצלי קדם רבון עלמא (כמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דברכות)) יהי רצון מלפניך ה' אלהי כו' שלא תעלה שנאתנו על לב אדם ולא שנאת אדם תעלה על לבנו. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם כו'. ותהא תורתך מלאכתנו כל ימי חיינו. ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל:

ברם כגון דא ודאי צריך לאודועי. שעיקר כוונתי בתשובות היינו לבאר כמה כללים ועיקרים בש"ס בבלי וירושלמי ולא ללמד על עצמ' אלא ללמד על הכלל כולו. וכמו דאיתא (בילקוט פ' האזינו) ר' יהודה אומר לעולם הוי כונס דכרי תורה כללים שאם אתה כונסן פרטים מייגעים אותך. ואין אתה יודע מה לעשות. משל לאדם שהלך כו' לנצרך מאה זוז מאתים זוז הוצאה נוטלן פרט מייגעין אותן ואינו יודע מה לעשות. אבל אם מצרפן ועושה אותן סלעים כו'. וכן מי שהלך כו' וצריך ק' מנה כו' אם מצרפן סלעים מייגעין אותו כו' אבל אם מצרפן ועשה מהן דינרי זחב פורט ומוציא בכל מקום שירצה:

והנה לא גבה לבי ולא רמו עיני כו' נפשי כגמול עלי אמו כו' כמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דסנהדרין) כהן ינקא דנחית ממעי אמיה כן חוות נפשי עלי. וע"כ קראתי שמו עמק יהושע וממעמקים קראתי לה' להושיעני מתורתו הקדושה. כמאמר הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ונאמר טוב טעם ודעת למדני וכמו דאיתא בפ"ק דתענית (דף ז') מה מים מניחין מקום גבוה ויורדים למקום נמוך. אף ד"ת אינן מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה. וכמו דאיתא (בירושלמי ס"פ י"ב דיבמות) בני סימנייא אחון לגבי רבי אמרו בעא תתן לן חד בר נש כו' ויהב לון לוי כו' עשו לו בימה גדולה כו'. אתון ושאלון לי' כו' ולא אגיבון כו' א"ל ולמה לא אגיבתון. א"ל עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עלי' וטפח רוחי עלי. וקרא עליו אם נבלת בהתנשא כו'. ובבבלי בפ"ה דעירובין (דף נ"ד) מ"ד ממדבר מתנה כו' אם עושה אדם עצמו כמדבר שהכל דשין בו. תורה ניתנה לו במתנה. וה' ישים חלקנו בתורתו ונמצא יחול לבבינו. ויצילנו משניאות. וכל גיא ינשא אמן ואמן:

ומחזיקנא טיבותא לכבוד אדוני אבי מורי המופלג בתורה המפורסם י"א מרבים העוסק בתורה ועבודה. עבודה תמה יראת ה' היא אוצרו. וכל מעשיו לשם שמים חו"נ כקדש"ת כמוה"ר יחיאל נ"י בהרב המאוה"ג הצדיק כמוהר"ר מרדכי זצלה"ה. ומצד אמו הרבנית הצדיקת הוא נכד של הרב הגאון הגדול המפורסם איש מופת קדוש יאמר לו נ"י ע"ה פ"ח כקש"ת כמוהר"ר

יחיאל זצלה"ה אב"ד ור"ם דק"ק מינסק בעל המחבר ס' סדר הדורות ועה"כ. על אשר הרגילני מנעורי לעול התורה לחזות בנועם ה'. וגם הוא פקד עלי כעת להוציא חבורי עמק

יהושע לאור. זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. אשר הוא לתועלת לרוות עם ה' הצמאים ומשתוקקים לשמוע דבר הלכה. ובפרט בחלק הדרוש אשר רבים נכספים מאוד לידע הדרוש הבנוי על עיקרי הלכות בבלי וירושלמי וכמו דאיתא (בילקוט פ' האזינו) יערוף כמטר לקחי. מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים לכל א' וא' לפי מח שהוא. בגפן לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהוא. כך דברי תורה כולן אחד. ויש בה מקרא ומשנה הלכות ואגדות. וידעתי כי כל א' וא' לפי מעלתו ימצא בו תועלת. אם בהלכה או באגדה. בהמתקת הדרוש. או בתוכחת מוסר בדברי כבושים. כל א' לומד במקום שלבו חפץ. כמו דאיתא בילקוט (שם) כשעירים עלי דשא. מה שעירין יורדין על העשבים ומעלין אותם. ויש בהם ירוקין. ויש בהם אדומים. ויש בהם שחורים. ויש בהם לבנים. כך דברי תורה. יש בהן רבנן חכמים. ויש בהן כשרים. ויש בהן צדיקים. ויש בהם חסידים. ובירושלמי פ"ק דפיאה ר' ברכי' ור' חייא כו' חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר א של תורה. וחד אמר אפי' כל מצותי' של תורה אינן שוות לדבר א' מן התורה כו' כתוב א' אומר כל חפצים לא ישוו בה. וכתוב א' אומר וכל חפציך לא ישוו בה כו' [ועיין בבבלי פ"ק דמ"ק (דף ט')] ובפ"ג דסוטה (דף כ"א) כי נר מצוה ותורה אור כו' מה אור מאיר לעולם אף תורה מגינה לעולם:

והנה נתקיים באא"מ ותגזר אומר ויקם לך. ועל דרכיך נגה אור ואסכים מרן על ידי'. יהי רעוא שימצא יחול לבבו ויאריך ימיו ושנותיו בנעימים ויהי' נכסיו מוצלחים ובית אבי יתברך. ויצליחו בעסקייהו כרצונו ורצון בנו המעתיר מקרב ולב עמק יהושע.

גם הנני נותן תשואת חן להמחזיקים בידי ונמנו לדבר מצוה וחתמו לקחת הספר במחיר. ואמרינן בפ"ז דסוטה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצוות בצילם של בעלי תורה מאי טעמא כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים חיא למחזיקים בה, ויתברכו כולם ברוך בכלל וברוך בפרט כרצונם ורצון המעתיר מקרב ולב עמק יהושע.

תוכן העניינים

עמק יהושע חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה