עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
שמחת יום טוב · א
סוכה ד' מ"ח: ת"ר והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון או אינו אלא יו"ט הראשון כשהוא אומר אך חלק וכו'.
הרמב"ם השמיט דין זה, דבלילי יו"ט הראשון ליכא חיוב שמחה. ונראה עפ"מ שאמר מרן הגר"ח הלוי מבריסק ז"ל, בהא דהקשה ה"שאגת ארי'" סי' ס"ח, מהא דאיתא במ"ק ד' י"ד, דאבל אינו נוהג אבילותו ברגל, שנא' ושמחת בחגך אי אבילות דמעיקרא הוא אתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד, והקשה, לשיטת הרי"ף והגאונים דאבילות יום ראשון הוא מן התורה, והרי"ף עצמו כתב ספ"ב דברכות דהגמ' דמ"ק הנ"ל אזלא אליבא דמ"ד דאבילות יום ראשון תופס לילו עמו מן התורה, והיינו שמת בערב יו"ט וליל יום המיתה הוי לילה הראשונה של יו"ט, ואפ"ה קאמר דאתי עשה דשמחת הרגל ודחי לעשה דאבילות, ואמאי, הרי ליל יו"ט הראשון נתמעט משמחה:
ואפי' נאמר דמ"מ מדרבנן חייב בשמחה, מ"מ קשה, איך אתי עשה דרבנן ודחי עשה דאורייתא, ותירץ ע"ז מרן הגר"ח הלוי ז"ל, דהא דנתמעט ליל יו"ט הראשון משמחה, היינו דוקא שמחת שלמי שמחה, דמכיון דאין שמחה לפניו אינו מחויב לזבוח בערב יו"ט שלמי שמחה כדי לאכלם ולשמוח בהם בלילה:
אבל משאר מיני שמחות, אנשים בראוי להם, ביין, ונשים בבגדי צבעונים, דהוו נמי מן התורה, לא נתמעט, וחייבים בהם אפי' ליל יו"ט הראשון.
ולפ"ז שפיר השמיט הרמב"ם דין זה. דכיון דעיקר המיעוט אינו אלא משלמי שמחה, הרי ממילא מתבאר דין זה מתוך דבריו בהל' חגיגה, מדכתב שם דביו"ט הראשון של רגלים חייב להביא שלמי שמחה ולא כתב דגם בערב יו"ט חייב להביא שלמי שמחה כדי לאוכלן בלילה, הרי ממילא משמע דבליל יו"ט הראשון ליכא כלל חיובא דשלמי שמחה.