עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
קריאת שמע
א
ברכות ד' ט': ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה.
כתב הרי"ף וז"ל:
מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כהא מלתא ואפ"ה מצוה למיקרי קודם הנץ מעט כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה שנמצא מתפלל ביום ואע"פ שאינו עם הנץ דוקא. עכ"ל.
עיין ברבינו יונה שהאריך לבאר דזמן ק"ש לכתחילה הוא עד הנץ החמה, וע"כ כתב בכוונת הרי"ף, להנץ דותיקין, מפני שהיו משערין בדקדוק, היו מצמצמין שמיד כשיגיעו ל"גאל ישראל" תהיה הנץ החמה ושאר בני אדם אינם בקיאין לשער כל כך ואם יבואו לצמצם שמא יטעו ותנץ החמה קודם ק"ש ויעבור הזמן ק"ש דלכתחילה, וע"כ יקדימו מעט בענין שיוכלו לכל הפחות לקרוא קודם הנץ פרשה ראשונה.
ולענ"ד דבריו תמוהים, דהרי בלשון הרי"ף מבואר להיפוך, דעיקר הדין נץ החמה אינו אלא משום התפלה, שהרי כתב:
"מצוה למיקרי קודם הנץ מעט כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה שנמצא מתפלל ביום", וא"כ אדרבה צריך לאחר עד סמוך כדי שבודאי לא יתפלל אלא ביום, וזהו שכתב קודם הנץ "מעט'' דוקא:
אבל משום ק"ש לא חיישינן כלל אפי' תתאחר אחר הנץ, ודלא כדבריו של ר"י. שו"מ בחי' רעק"א שעמד בזה.
ב
ברכות ד' י"ג: ת"ר שמע ישראל וגו' זו ק"ש של ר"י הנשיא וכו' בר קפרא אומר אינו חוזר וגומרה ר"ש ברבי אומר חוזר וגומרה א"ל בר קפרא בשלמא לדידי היינו דמהדר רבי אשמעתא דאית בה יציאת מצרים אלא לדידך דחוזר וגומרה למה ליה לאהדורי כדי להזכיר יציאת מצרים בזמנה. ופרש"י:
בזמן ק"ש.
הנה משמע, דמצות זכירת יצ"מ דאורייתא אינה תלויה בזמן שכיבה וקימה אלא ביום ולילה, וע"כ הקשה בר קפרא דאם חוזר וגומרה אח"כ שפיר הוא יוצא בה ידי זכירת יצ"מ אף דהוי לאחר זמן קימה, ומשני כדי להזכיר יצ"מ בזמן ק"ש, פי' דמדרבנן, כיון דרבנן קבעוה ליצ"מ דהיינו פרשת ציצית, בק"ש, דינה כק"ש וזמן אחד להם, וזה דוקא בשחרית, אבל בק"ש דערבית לא קבעוה לפרשת ציצית בק"ש, כמבואר לקמן ד' י"ד דבמערבא לא אמרי אותה כלל, ואליבא דכולהו מדינא אין צריך לאומרה.
ולפ"ז קשה, בהא דאיתא לעיל ד' ט' דאם קורא ק"ש של ערבית קודם הנץ החמה לאחר עלות השחר דלא יאמר ברכת "השכיבנו", משמע דוקא "השכיבנו", אבל ברכת "גאל ישראל" יאמר, וכן פי' הראשונים, וזה קשה, דהא ברכת "גאל ישראל" תקנוה בלילה כנגד יצ"מ, כמו שכתב הרבינו יונה בריש מכילתין, ולאחר עלות השחר הרי כבר עבר הזמן יצ"מ דלילה, דהא זמנה אינו תלוי בזמן שכיבה אלא בזמן לילה, כנ"ל, וא"כ קשה למה צריך כלל לומר ברכת "גאל ישראל". וצ"ע. שוב מצאתי בתשו' שאג"א סי' ט' שעמד בזה.
ג
ברכות ד' ד': כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה וכו',
הנה מבואר כאן דאסור לישון לפני ק"ש ותפלה של ערבית אפי' קימעא. וכן פסק במ"ב סי' רל"ה. ויש לעיין, אם דוקא שינת קבע אסור או אפי' שינת עראי
ולכאורה נראה הדבר מבואר בסוכה ד' כ"ו, דאין ישינים שינת עראי חוץ לסוכה גזירה שמא ירדם, הרי דבמקום דאסור לישון, אפי' עראי אסור, גזירה שמא ירדם, אם לא שמשים ראשו בין ברכיו, כדאיתא התם.
אמנם מצאתי בריטב"א ובמאירי שם שכתבו, שאין ללמוד מכאן במי שנדר או נשבע שיעשה איזה דבר בחצי לילה או בשליש הלילה שאין לו לישון קודם לכן אפי' שינת עראי שמא ירדם באותה שעה ולא יעשה מצותו, שאין אומרים כן אלא דוקא בדבר שהשינה עצמה אסורה, כגון התם לישון חוץ לסוכה:
אבל בנשבע זה, שאין השינה עצמה אסורה לו כלל, אלא שצריך לעשות מצותו באותה שעה, אין לנו למונעו קודם לכן משינה. ולפ"ז גם בנ"ד, כיון שאין השינה עצמה אסורה לפני ק"ש ותפלה, אלא שמא יעבור כל הלילה ולא יעשה מצותו, אין לגזור בזה שמא ירדם ולאוסרו אפי' בשינת עראי.
אך אפשר דשאני הכא, כיון דהוי דבר השכיח כל לילה, אסרו חז"ל אפי' שינת עראי. וכן משמע לישנא ד"אישן קימעא". וצ"ע.