אור ברסלב
עמק ברכה (פומרנציק) ברכת התורה › א

עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק

ברכת התורה · א

ברכת התורה

ברכות ד' י"א: אר"י אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך מאי מברך אשר קדשנו במצותיו לעסוק בד"ת וכו'.

בתוס' ר"י החסיד (וכן הובא בחי' הרשב"א) הביא דברי רבינו שמעי' תלמידו של רש"י שכתב על רש"י וז"ל:

כשמשכים רבי לעסוק בתורה מברך ברכת התורה וכשהולך אח"כ לבית הכנסת ואומר ברכות חוזר ומברך ברה"ת ונותן טעם לדבר שכמו שהקורא בתורה מברך על התורה ולא חשיבא ברכה לבטלה אע"פ שכבר בירך ברה"ת ה"ה נמי הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה. עכ"ל. והביא שם בשם ר"י בעל- התוספות, שתמה ע"ז, דמדלא נתן טעם לדבריו שבשביל שהפסיק הוא שחוזר ומברך, כדעת הירושלמי, משמע דסבר דלא הוי הפסק, א"כ קשה דלמה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לקורא בתורה, דהתם אפי' בירד על עסק התורה שעסק בפ"ע צריך לחזור ולברך על קריאתו בצבור, שכך תקנו לברך לפניה כמו שתקנו ברכה לאחריה.

ולענ"ד נראה בדעת רש"י, שסבר, דברה"ת אינה על המצוה של למוד התורה, דהא גם נשים חייבות בברה"ת, כדאיתא בשו"ע סי' מ"ז, ונשים הרי אינן חייבות במצות לימוד התורה:

ואף שצריכין ללמוד הדינים השייכים להן, מ"מ לא בתורת מצות תלמוד תורה, אלא משום ידיעה, לידע מה לקיים. אלא עיקר חיובא דברה"ת הוא משום התורה גופא, דתורה צריכה ברכה, וזהו דילפינן מ"כי שם השם אקרא הבו גודל לאלקינו", לקמן ד' כ"א, דתורה צריכה ברכה וכל מי שלומד או קורא בתורה צריך לברך. וכן שמעתי מכ' מו"ר הגאב"ד דבריסק שליט"א בשם אביו מרן הגר"ח הלוי ז"ל [ותירץ בזה קושית הטו"א במגילה ד' כ"ג, בהא דאשה עולה למנין שבעה קרואים אפי' בסוף שבעה, שחותמת בתורה ומברכת לאחריה ומוציאה בברכתה את כל הקרואים, והקשה, הרי אשה פטורה מת"ת ואיך מוציאה אותם, הא כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים:

ולפי הנ"ל ניחא, דכיון דברה"ת אינה על המצוה אלא על התורה גופא דצריכה ברכה, וע"כ גם נשים חייבות בברה"ת מן התורה ושפיר מוציאות בזה את האנשים]. וכן כתב ג"כ המנ"ח מצוה ת"ל [אלא שנתקשה שם בנוסח "אשר קדשנו וכו' לעסוק בד"ת". אך גירסת הרי"ף היא "אשר קדשנו וכו' על ד"ת" ואינו גורס "לעסוק"].

ונ"ל ראיה לזה, מהא דפליגי כאן בגמ' אם דוקא למקרא צריך לברך או דלמדרש משנה וגמרא נמי צריך לברך, ורבינו יונה כתב, דאפי' מאן דסבר דלמשנה גמרא ומדרש נמי צריך לברך, ג"כ אינו אלא משום המקרא שבהם, שהם מפרשים פסוקי התורה, ואם נימא דחיובא דברה"ת הוא על המצוה של לימוד התורה, א"כ אדרבה היה צריך להיות החיוב ברכה על תורה שבע"פ יותר מעל תורה שבכתב, דהא עיקר לימוד התורה הוא תורה שבע"פ, שממנה הוראה יוצאה. וע"כ מוכח מזה כמש"כ, דהחיוב ברכה הוא משום התורה גופא, ולא מיקרי "כי שם השם אקרא" אלא תורה שבכתב ממש.

וזהו כוונת רש"י. דאם הברכה היתה על המצוה של לימוד התורה, כיון דסבר דלא הוי הפסק, א"כ הוי הכל מצוה אחת, ושתי ברכות על מצוה א' הוי ברכה לבטלה:

אבל כיון דהברכה היא על גוף התורה, א"כ כל לימוד ולימוד של תורה הוי דבר בפ"ע, ואין כאן ב' ברכות על דבר א' ולא חשיבא ברכה לבטלה. וזהו שהביא ראיה מברה"ת על קריאה בצבור, משום דסבר דגם ברכה זו אינה על מצות הקריאה בצבור, דהא אינו מברך "אשר קדשנו במצותיו כו'", אלא "אשר בחר בנו וכו'", ועיקר הברכה אינה אלא על גוף התורה, אלא דחכמים תקנו וחייבו בשעת קריאת הצבור לברך על גוף התורה עוד הפעם, וא"כ, מדמצינו תקנה כזו, מוכח דלא הוי ברכה לבטלה, דאל"ה לא היו חכמים מתקנים תקנה כזו.

תוכן העניינים

עמק ברכה (פומרנציק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה