עמק ברכה (פומרנציק)· רבי אריה פומרנצ'יק
ברכות קריאת שמע · א
בשו"ע סי' ס"ו פסק, דמותר להפסיק באמצע ק"ש וברכותיה לקדיש וקדושה וברכו. וטעמא, דאם פוסק לשאול מפני כבוד בנ"א ק"ו מפני כבוד הקב"ה. וכתב המג"א, דמה"ט אם שמע קול רעמים יפסיק ויברך, וה"ה לכל מצוה עוברת. וה"תבואות שור" חולק עליו בזה. אך זהו באמצע הפרק, אבל בין הפרקים משמע מח"א דמותר להפסיק לכל מצוה עוברת.
ונסתפקתי, לענין תפלת ערבית, אם עומד באמצע ק"ש וברכותי', או בין הפרקים, והצבור כבר עומדים להתפלל י"ח, לפ"מ שמבואר בסי' רל"ו דמשום תפלה בצבור נדחה סמיכת גאולה לתפלה, אם מותר להפסיק להתפלל עם הצבור. ולכאורה היה נראה דמותר, כיון דמותר להפסיק לכל מצוה עוברת:
ועוד, דהא כתב המג"א בסי' ק"ט דתפלה בצבור עדיפא מקדיש וקדושה, ואם מפסיקין לקדיש וקדושה כ"ש לתפלה בצבור. אך האחרונים פליגי ע"ז וסברי דתפלה בצבור גרע מקדיש.
אמנם אשר נ"ל בזה, דבאמת תפלה בצבור אינו כלל חיוב מצוה ככל מצות דרבנן. וראיה לזה מהא דאיתא בברכות ד' ז': א"ל ר"י לר' נחמן מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי א"ל לא יכילנא א"ל לכנפי למר עשרה וליצלי א"ל טריחא לי מילתא. ואם נימא דהוי חיוב מצוה ככל המצות המחויבות, מה טענה היא זו טריחא לי מילתא, הא חייב אדם להשתדל ולטרוח במצות אפי' אם קשה לו הדבר [ואולי משום בטול תורה]. וע"כ מוכח מזה דתפלה בצבור מצד עצמה אינה מצוה, ולפיכך אין שוב חיוב להתפלל עם הצבור, אלא כיון שאין תפלת היחיד נשמעת בכל עת אלא בצבור, ולפיכך צריך האדם להשתדל להתפלל עם הצבור כדי שתקובל תפלתו. וזהו כל הענין של תפלה בצבור. וכן מבואר הוא בלשון הרמב"ם רפ"ח מתפלה וז"ל:
תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפי' היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל יחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור. עכ"ל. ולשונו זה:
"ולא יתפלל יחיד כ"ז שיכול להתפלל עם הצבור", מורה להדיא, שאינו חיוב כלל, אלא השתדלות שתקובל תפלתו. ולפ"ז נראה שאין כאן שום היתר להפסיק באמצע ק"ש וברכותיה לתפלה בצבור מטעם כבוד שמים, כיון שתפלה בצבור מצד עצמה אינה מצוה, אלא מטעם שתקובל תפלתו, א"כ הוי ענין עצמי ואינו שייך כלל לכבוד שמים.
שוב מצאתי בס' "יריעות האוהל" על ס' "אוהל מועד", בנדון אם יקרא שמע כוותיקין לא יהיה לו צבור להתפלל אז איזה מהן עדיף, שכתב שם וז"ל:
תפלה בצבור אפי' מדרבנן לא מצינו שגזרו בה שצריכה להיות בצבור כמו יתר מצות דרבנן אשר ציוו עליהן הגם כי באמת גדלה מעלת התפלה בצבור כי הן אל כביר לא ימאס מ"מ אינה מהמצות המחויבות. והרב "חות יאיר" בסי' קי"ד לא רצה להתיר אפי' אמירה לגוי בשבות דשבות כדי להתפלל בצבור. והגאון מהר"מ חזן ז"ל בס' "כרך של רומי" כתב וז"ל:
ענין תפלה בצבור אין לה זכר בין המצות ואפי' מדרבנן ודי לנו מאי דאתמוהי קמתמה ר' נחמן מארי' דתלמודא לר"י בברכות ד' ז' כשא"ל שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים א"ל מאי כולי האי והכי הלכתא דבצבור אין מצוה בדבר כאשר הארכתי במ"א ועיין "בית אלקים" להמבי"ט. עכ"ל. הרי להדיא כמש"כ ומהראיה הנ"ל מההיא דברכות.