עמודיה שבעה· רבי בצלאל מקוברין
עמוד השישי מגדל דוד · (לג)
בגמ' פרק ערבי פסחים וז"ל דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרב אמי וזימנין משמי' דרב אשי מ"ד ויגדל הילד ויגמל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים בעת שיגווול חסדו לזרעו של יצחק לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ואומר להם איני מברך שיצא ממני ישמעאל א"ל ליצחק טול וברך א"ל איני מברך שיצא ממני ממני עשו א"ל ליעקב טול וברך א"ל איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה התורה לאוסרה עלי א"ל למשה טול וברך א"ל איני מברך שלא זכיתי לכנוס לא"י אמר ליה ליהושע טול וברך א"ל איני מברך שלא זכיתי לבן א"ל לדוד טול וברך א"ל אני אברך ולי נאה לברך שנ' כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא ע"כ והנה ודאי הוא שדוד הצדיק ראוי היה לברך אבל יש לידע שהרי לפי הנראה לעינים חטא חטאים גדולים באשת איש שלקח בת שבע מאוריה ושפיכות דמים שצוה להרוג את אוריה וע"א כמ"ש רז"ל בקש דוד לעבוד ע"א ואפי' שלא עבד מ"מ מחשבה רעה דע"א מצטרפת גם אצל ישראל למעשה כנודע מדרז"ל על פסוק למען תפוש בית ישראל בלבם ועוד שלקח יפת תואר מעכה בת תלמי במלחמה שיצא ממנה אבשלום והתורה אסרה כמ"ש לו חושי הארכי לדוד מ"ט נסבית יפת תואר הי' לך לדרוש סמוכים וא"כ מה אלו האבות שבשביל דבר קטן לא רצו לברך ואיך אמר דוד לי נאה לברך ועוד הם לא רצו לברך שיצא מהם פסול והלא אמרו עליו על דוד שהוא עצמו פסול שבא מרות המואביה ורצו לפסלו בקהל כמ"ש בהאריכות בגמרא דיבמות אבל דע ביאור הענין שודאי לא הי' דוד ראוי לברך מטעמים אלו ואע"פ שהי' נקי נגד ה' בכל אלה מ"מ כל זמן שלא הי' נקי גם מישראל לא הי' ראוי גם הוא לברך אבל אחרי שראה דוד שחמשה האלה הקודמים אליו לא רצו לברך מטעמים הנ"ל ועל ידי הטעמים האלה ראה וידע בראי' והוכחה מינם ובם שהוא נקי גם מישראל ולא חטא כלל ואין בו פסול ומטעם שלא ברך אברהם שיצא ממנו ישמעאל עי"ז מוכח שלא חטא כלום בבת שבע ומטעם שלא בירך יצחק שיצא ממנו עשו עי"ז מוכח שאין בו פסול מצד רות המואביה ומטעם שלא בירך יעקב מחטא אחיות בזה מוכח שלא חטא ביפת תואר ומטעם שלא בירך משה שלא זכה לבא לא"י בזה מוכח שלא חטא כלום במה שבקש לעבוד ע"א ומטעם שלא בירך יהושע שלא זכה לבן בזה מוכח שלא חטא כלום בהריגת אוריה. ונתחיל מן הראשון אברהם שלא בירך ונבאר תחלה מאמר תימה בפסיקתא רבתי וז"ל ויהי בחצי הלילה ר' תנחום דיפו בשם ר' מני דקיסרין פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני אמר דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה אבל אני עמל הוא בעיני וכו' רבי מנחמון בשם רבי טניא אמר אין כל בריי' יכולה להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינו של בכור אלא הקב"ה אבל אני עמל היא בעיני וכולי. וקשה בין למר בין למר אם אין שום בריה יכולה לעמוד עליהם למה הוא בקש לעמוד עליהם מה תכלית ותועלת הי' יוצא לו מזה ועוד מה ז"ש עמל הוא בעיני אבל דע שמלת עמל יש לו שני פירושים עמל הוא לשון חטא כמ"ש הזוהר בפסוק מה יתרון לאדם בכל עמלו כד"א ישוב עמלו בראשו ועמל הוא לשון יסורין כד"א ויסתר עמל מעיני אדם לעמל יולד והאחרון מפרש עמל מלשון חטא והראשון מפרש עמל יסורין וביאור הענין דע מ"ש בזוהר ברוב המקומות ובפרט בכתבי הקודש האר"י זללה"ה בתיקוני המצות שאחרי חצות הלילה אז נפש דוד למעלה בוכית ומייללת ואינה פוסקת מלומר שירות ותשבחות כל הלילה כי הדינים מתגברים אז ביותר והם חבלי שינה על עיני וזה הי' ענין דוד שמחצות הלילה ואילך הי' מתגבר כארי לעסוק בתורה בשירות ותשבחות ליתן כח עוז ותעצומות לנפשו למעלה להעביר חבלי שינה מעיניו ולא ישן גם הוא כי כשאדם ישן למטה נפשו ישינה גם למעלה וזה הי' ענין הכינור לדוד כי חשב מחשבות לבל יעבור עליו ח"ו חצות לילה ונ"ל שז"ש דוד אין כל בריה בעולם שיוכל לעמוד על חצי הלילה אפילו משה אמר כחצות שנסתפק אבל אני אחשבה לדעת זאת שחשבתי מחשבה לעשות לי כינור כדי לדעת זה השיעור של חצי הלילה וכ"כ למה ואומר עמל היא בעינ"י דייקא ר"ל היסורין שהם נקראים עמל הם בעיני למעלה שאני בוכה ועיני נוזלת דמעות בלי הפוגות ומה שאני נתתי אל לבי לידע חצות לילה בתורה ובשירות ותשבחות הוא תרופה למכתי. ומ"ד שני הדורש על הבחנת הטיפות יבואר ע"ד מ"ש בזוהר בראשית דל"ח הוויכוח שהיה להקב"ה עם דומה שר של גיהנם במעשה דוד שלקח את בת שבע אשת אוריה אמר דומה אם פטרה אוריה בגט היה לו לדוד להמתין שלש חדשים להבחנה בין טיפת זרע אוריה לזרע דוד והשיב הקב"ה גלוי וידוע לפני שלא שכב אוריה עם בת שבע מעולם אמר לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי לפניו מי היה גלוי ע"ש נפלאות בהאריכות כללא דמלתא אם היה דוד יכול להבחין בין טיפה לטיפה והיה ברור אצלו שזה היה טיפתו וטיפת אוריה לא נתערבה ולא היה חטאו חטא בבת שבע וז"ש דוד אין בריה יכולה להבחין וכו' ואני אחשבה לדעת זאת וכל כך למה ואומר עמל הוא בעיני עמל הוא חטא כנ"ל בעיני דייקא ר"ל אע"פ שבעיני הקב"ה הוא אינו עמל כי יודע שלא נתערבו הטיפת מ"מ בעיני הוא עמל ואון לפי שלא נגלה לפני מה שגלוי לפני הקב"ה ולפיכך אחשבה לדעת זאת ויהי' לי תשובה על חטאי נגד המקטרג. ובזה יובן דקדוק אחד בתהלים סי' נ"א כאשר בא נתן הנביא והוכיחו על דבר בת שבע אמר דוד כי פשעי אני אדע וקשה מאי אני אדע ידעתי מיבעי' ליה או אדע וקשה מה הי' המקרא חסר אם לא הי' כתוב אני ועם מ"ש יובן והכי קאמר כי פשעי אני אדע אני דייקא ר"ל כל פשעי בבת שבע אינו אלא אני בעצמי ג"כ אדע שאפילו הקב"ה הוא יודע שלא חטאתי מ"מ היה מן הראוי שגם אני בעצמי אדע שלא נתערב זרעי בזרע אוריה אחר שלא ידעתי זה הוא חטאי והנה מה שצריך להמתין שלש חדשים להבחין בין זרע לזרע למדו רז"ל בגמ' דיבמות מדאמר הקב"ה לאברהם להיות לך לאלהים ולזרעיך אחריך שיהי' זרעיך מייחס אחריך מה שאין כן אם אינו מבחין אז הולד בספק אם הוא מתייחס אחר הראשון או אחר האחרון והקשו בתוספות והא מיבעיא ליה לזרעך אחריך כמ"ד דאזהרית רחמנא לאברהם דלא תינסיב גויה ושפחה דלא ליזיל זרעה בתרה כי ולד שפחה כמוה והניחו בתימה וקשה ושמא שניהם הם אמת אלא ודאי זה היה ליתד אצלה שמ"ד אהבחנה פליג אמ"ד דלא תינסיב שפחה וגו' ובזה נבא אל כוונת אברהם שלא רצה לברך משום שיצא ממנו ישמעאל כי חטא בזה שיצא ממנו כי לקח הגר שפחתו ויצא ממנה ישמעאל המתייחס אחריה כמש"ה גרש האמה ואת בנה ולא אמר בנך והקב"ה אזהריה ואמר לזרעיך אחריך דלא תנסיב שפחה דלא ליזיל זרעה בתרה ולפיכך לא רצה לברך ובראות דוד זאת אמר לי נאה לברך דבשלמא מקודם הייתי סבור שאין אני ראוי לכך שחטאתי בבת שבע שלא המתנתי שלש קדשים להבחנה וכתיב לזרעיך אחריך להזהיר על הבחנה ואע"ג שהייתי יכול להשיב לזרעך אחריך כמ"ד דלא תינסיב י"ל מאי חזית אבל עכשיו אם איתא שהוא כמ"ד להבחנה וא"כ למה אין אברהם רוצה לברך אלא ודאי הוא כמ"ד אזהרה על השפחה ולא להבחנה וא"כ חטאי בבת שבע לאו חטא הוא ובודאי לי נאה לברך. ואחר שראה שיצחק אינו מברך שיצא ממנו עשו בזה ראה שלא היה בו פסול רות המואביה כי איתא בגמ' דיבמות בהאריכות בוויכוח שאול אם דוד מותר לבא בקהל שבא מרות המואביה ומואבי ולא מואבית או אסור לבא בקהל ומסיק שם מואבי ולא מואבית דזיל בתר טעמא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים דרכו של איש לקדם ולא דרכו של אשה ומקשה היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים ומשני במערבא תירצו להו הכי כל כבודה בת מלך פנימה ואין דרכה לצאת ופליגי רז"ל במד' וישלח בענין דינה שבא עליה שכם חד אמר מפני שלא נתנה לעשו וחד אמר משום שהיתה יצאנית ותצא דינה וכל כבודה בת מלך פנימה והנה אחרי שיצחק אינו רוצה לברך משום שיצא ממנו עשו ודאי ליכא לאוקמי כמ"ד שנענש יעקב בדינה על שלא נתנה לעשו ולכך נ"ל כאשר ראה דוד שהוא אינו מברך בשביל עשו אמר לי נאה לברך שאין בי פסול מצד רות המואביה דבשלמא מקודם הייתי סבור כמ"ד מואבי אסור בקהל ומואבית מותרת ואע"ג שי"ל זיל בתר טעמא על דבר אשר לא קדמו ואין דרך אשה לקדם שכל כבודה בת מלך פנימה הייתי סבור שהכתוב מדבר בדברים אחרים דרך כל אשה לצאת ואע"ג שנענשה דינה על זה י"ל שנענשה לפי שלא נתנה יעקב לעשו אבל עכשיו שיצחק אינו מברך בשביל עשו ודאי אינו ראוי היה ליתן לו ונענשה שהיתה יצאנית שכל כבודה בת מלך פנימה וא"כ ודאי הנשים מואביות לא חטאו בזה שלא הקדימו לנשים ומותר אני לבא בקהל כי אין בי פסול ועל כן ודאי לי נאה לברך. ובזה תבין עוד מאמרים אחרים רק יש ליישב תחילה קושיא גדולה מה ראה יעקב שלא בירך בשביל אחיות א"כ מתחילה מאי קסבר דבשלמא האחרים שלא ברכו אם היה בידם הבחירה ודאי אברהם לא היה בוחר שיצא ממנו ישמעאל וכן כולם אבל יעקב בתחילה ובסוף מאי קסבר ונ"ל שבאמת הי' ליעקב טעם מתחילה מה לקח אותם וכשראה שיצחק אינו מברך בשביל שיצא עשו ממנו מטעם הנ"ל בזה ראה שטעה מתחילה ליקח שתי אחיות ותחילה נבאר וויכוח איוב ואשתו כשראתה ייסורין שלו אמרה לו ברך אלקים ומת והשיב לה כאחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאלהים והרע לא נקבל וארז"ל שאשת איוב היה דינה בת יעקב דכתיב בה כי נבלה עשה בישראל ששכב עמה שכם בן חמור לפיכך אמר לה כאחת הנבלות תדברי וקשה מה ראתה לומר ברך אלקים ומה ראה איוב לזכור פה ענין שכם וכי בשביל זה לא הי' לה לדבר ועוד מאי גם את הטוב וגו' מלת גם הוא כמיותר ויבואר זה בשני דרכים דרך אחד ע"ד מ"ש בהאריכות גדול בעמוד השלישי עפר יעקב ע"ש סי' ט"ז נפלאות מזה וזה קיצור עניינו מדברי פה קדוש האר"י זללה"ה איוב הוא תרח שחטא ובא על אשתו אמתלאי בימי נדתה והמשיכו על עצמם זוהמת נדה והוצרכו להתגלגל להסיר מהם זוהמתן חלק הרע שיהיו בכי טוב ונתגלגל תרח באיוב ואשתו אמתלאי בדינה וע"י יסורין שבאו על איוב הוסר זוהמת רע ונשתייר טוב ודינה ע"י שבא שכם עליה וסברו הבריות שטימא אותה ואדרבה עי"ז נטהרה מזוהמת נדתה ונשארה טוב. ולכך נ"ל כאשר אמרה לאיוב ברך אלקים בשביל היסורין ומת לא עלה על לבה זאת וחשבה שהיסורין באו עליו במקרה ובא איוב וגילה לה סוד הדבר וא"ל כאחת הנבלות תדברי ר"ל אחרי שאתה נעשית בעיני הבריות כאחת הנבלות שבא עליך שכם וכל זה היה בשביל למרק זוהמתך שהי' בך תחילה וא"כ למה תדברי כי גם ממני מהראוי הוא למרק הרע ולהיות בכלל כי טוב וז"ש גם את הטוב נקבל מאלהי והרע לא נקבל גם דייקא ר"ל כמו שאתה נעשית בעיני הבריות כנבלה כדי שיוסר ממך הרע וישתייר הטוב גם אני ע"י היסורין ג"כ את הטוב נקבל שיזוכך חלקי ויהי' טוב והרע לא נקבל שיסולק ממני ואין לי להתרעם על היסורין אחר שהם לטובתי. וזהו דקדוק לשון כאחת הנבלות ולא אחת ועל פי זה מה טוב ונעים מה שאמרו המפרשים שני פירושים על הנבלות האחד מלשון נבלה והאחד מלשון נבל וכינור כי מי שידע סוד הדבר הי' אצלו המעשה כנבל וכנור המסלק רעיונות רעות מבני אדם ומי שלא ידע הי' אצלו המעשה כנבלה. ובדרך אחר יבואר עוד כי שבעים פנים לתורה ויבואר אגב מאמר נפלא בילקוט תהילים רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו אמר דוד לשבטים עד מתי אתם מבזים אותי שאני פסול שבאתי מרות המואביה רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם שבאתם מאיסור שתי אחיות ודומו סלה וקשה מה ענין זה לזה ולמה דומו סלה בזכרם בשתי אחיות ועוד רגזו ואל תחטאו מאן יימר שקאי על ענין רות רות היכא רמיז כאן הנה קושיא זו לבד י"ל כי ראשי תיבות של ר"גזו ו"אל ת"חטאו היא רות הנ"ל בדבר רות שאתם אומרים שהיא פסולה אל תחטאו. וביאור הדברים האלה ע"פ מ"ש בעמוד שלישי עפר יעקב בסופו בהאריכות גדול שהיסורין שבאו על איוב משום שהוא הי' גלגול יעקב שחטא בשתי אחיות ולפיכך באו עליו היסורין ע"ש נפלאות בוויכוח איוב וחביריו איך היו נושאים ונותנים בדבר זה וכבר כתבנו גם שם בשם הציוני שמה שאסרה התורה עריות דקורבה מפני שהוא שרביטו של הקב"ה שבמרכבה עליונה מצוי יחוד הקורבה שמקבלין דין מדין ופניה אשה אל אחותה ואיש באחיו ידובקו והמשתמש בהם משמש בשרביטו של מלך הקב"ה והמשתמש בשרביטו מלך בשר ודם חייב מיתה כל שכן בשרביט הקב"ה והקשה א"כ למה נשא יעקב שתי אחיות ותירץ שאני יעקב דכתיב בי' ויקרא לו אל אלוק ישראל ואמר רז"ל הקב"ה קרא ליעקב אלוק אני אלוק בעליונים ואתה בתחתונים הותרה לו להשתמש בשרביט הקב"ה. ובזה יבואר מדרש נפלא בפרשת וישלח אמר הקב"ה ליעקב אל תתהלל ביום מחר אתה אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר למחר בתך דינה יוצאת שנאמר ותצא דינה בת לאה וקשה למה נענש דווקא יעקב בזה ועוד הקב"ה בא להראות לו בזה שלאו צדיק הוא ולא יפה אמר ענתה בי צדקתי והרי הרבה צדיקים גמורים יש בעולם ובניהם רשעים ומחטה יצא חוח אבל הוא הדבר שדברנו שיעקב הי' צדיק באחיות משום שהקב"ה קראו אלוק אני אלוק בעליונים ואתה בתחתונים אבל יש עוד מדרש שם בפרשת וישלח ויקרא לו אל אלקי ישראל יעקב עצמו קרא לו שם אלוק ואמר לו הקב"ה בלשון בתמיה אני אלוק בעליונים ואתה בתחתונים בתמיה חייך שאני מכשיל אותך שבתך דינה תצא לחרפה ולבוז ולקלון ולכך מסמיך ויקרא לו אל אלקי ישראל לותצא דינה בת לאה שזאת גרמה לו שיצאה דינה ונעשית נבלה. וזה שאמר הקב"ה ליעקב אתה אמרת וענתה בי צדקתי ותיפוק לי' שחטאת שלקחת שתי אחיות והשתמשת בשרביט שלי אלא ודאי סבר אתה שלך מותר להשתמש מפני שקראת את עצמך אלוק וסבר אתה שאני הסכמתי עמך הנה אפרסם הדבר לעין כל שאין הדבר כן ואין אתה צדיק כי הרי בתך מחר יוצאת ואם איתא כמאן דאמר אני קראתיך אלוק והסכמתי ודאי לא הייתי מענישך בדינה אלא ודאי אתה קראת את עצמך ואין אני מסכים בזה וא"כ גם לך הי' אסור להשתמש בשרביטי ואיך אתה מחזיק עצמך לצדיק. וזה הי' הוויכוח בין איוב ואשתו שאמרה לו ברך אלקים ר"ל ברך הקב"ה וכל כך למה ואמרה אלקים ר"ל אחר שאתה אלקים ומותר הי' לך להשתמש בשרביטו של הקב"ה כי גם היא סברה כמאן דאמר ויקרא לו אל אלקי ישראל הקב"ה קראו אלוק והשיב לה כאחת הנבלות תדברי ר"ל אתה נעשית נבלה ואיך תדברי כי ודאי אם לא נעשית נבלה הדין עמך שהקב"ה קראו אלוק אבל אחרי שאנה אלקים זאת לידו שנעשית נבלה וכל זה בשביל שהוא עצמו קראו אלו' והקב"ה לא הסכי' עמו ודאי אסור היו לו שתי אחיו' ובדין הוא שיבואו היסורין עלי וא"כ למה תדברי כי הקב"ה לא עביד דינא בלא דינא וכבר זכרנו עוד טעם למה נענשה דינה בשביל שהי' יצאנית וכל כבודה בת מלך פנימה ומטעם זה הי' דוד מותר לבא בקהל כנ"ל וזה הי' הוויכוח בין דוד והשבטים שאמר להם אתם אומרים שאני פסול זכרו בשתי אחיות ודומו כי אם אני פסול וקשה והרי מותר אני לבא בקהל כי אין דרכה של אשה לקדם משום שכל כבודה בת מלך פנימה אלא סבורים אתם שדרכה לצאת ואם כן למה נענשה דינה וצריך לומר בשביל שקרא יעקב את עצמו אלוק ואם כן זכרו בשתי אחיות שבאתם מאיסור שתי אחיות דעכשיו אין לכם לומר שמותר הי' ליעקב להשתמש בשרביט הקב"ה משום שהקב"ה קראו אלוק דהא אתם מודים כמאן דאמר שיעקב קרא עצמו אלוק והקב"ה לא הסכים אלא ודאי סבורים אתם כמאן דאמר שהקב"ה קראו אלוק ודינה נענשה שהיתה יצאנית שאין דרכה כל אשה לצאת ואם כן דומו סלה ואל תחטאו לומר שאני פסול לבא בקהל דזיל בתר טעמא למה אסרו מואב לבא בקהל על דבר אשר לא קדמו ואין דרך אשה לצאת ולקדם והנה זכרנו עוד טעם אחר למה נענשה דינה בשביל שלא ניתנה לעשו אך בשביל שיצחק אינו רוצה לברך משום שיצא ממנו עשו הוכחנו שלאו מטעם זה נענשה ולכך כאשר ראה יעקב שיצחק אינו מברך בשביל עשו גם הוא אמר אני לא אברך בשביל שנשאתי שתי אחיות בשלמא מקודם הייתי סבר שהקב"ה הסכים עמי שאני אלוק אבל עתה שהוא אינו מברך בשביל עשו ודאי דינה לא נענשה מטעם שלא נתנה לעשו וצ"ל משום שקראתי עצמי אלוק והקב"ה לא הסכים עמי ובודאי חטאתי שלקחתי אחיות ולא אברך. הנה עתה יש לבאר איך דוד כשראה יעקב אינו מברך בשביל אחיות אמר לי נאה לברך וראה בזה שלא חטא הוא במה שלקח יפת תואר כנ"ל. כי אמרו רז"ל בסנהדרין ליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור והקשו והרי יפת תואר שהותרה לישראל ולעכו"ם אסורה ותירצו שאני יפת תואר דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו ופירש רש"י לא ניתנה הארץ לכבוש לפני עכו"ם שגם לישראל לא הותרה אלא בשעת מלחמה בשעת כיבוש עכ"ל ואם תאמר והא פירש רש"י בחומש כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר ולא במלחמת ארץ ישראל וי"ל שגם במלחמת ארץ ישראל יש מלחמה שנקראת מלחמת הרשות כמ"ש במדרש מכילתא איזה מלחמת רשות כגון מלחמת דוד שכבש ארצות וקדשם בקדושת ארץ ישראל וא"כ דוד שלקח יפת תואר במלחמה והיא מעכה בת תלמי כמ"ש בתנחומא פ' כי תצא לא חטא בזה כלום כי הרי התירה התורה במלחמת הרשות ומלחמתו נקראת מלחמת רשות אבל דע שהני מילי למאן דאמר בגמרא דע"א דע"א כיבוש יחיד שמיה כיבוש כי התורה לא התירה במלחמת רשות אלא במלחמה בשעת כיבוש אבל למ"ד כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ודאי לא יפה עשה. והרמב"ן כתב בפ' אחרי מות טעם למה לקח יעקב שתי אחיות כי איסור עריות היתה תלויה בקדושת ארץ ישראל והם היו בחוצה לארץ ע"ש בהאריכות ושמעתי מפי הרב הגדול כבוד מוהר"ר גרשון אשכנזי החונה בק"ק ווין שאין זה אלא למ"ד כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש כי מקום שנשא יעקב שתי אחיות הוא ארם נהרים אשר כבש דוד אח"כ וקידש אותם בקדושת ארץ ישראל והקדושה חלה עלייהו גם מתחלה וא"כ ודאי אם כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש ולא חלה עלייהו שם קדושת ארץ ישראל בכיבוש דוד והיתה לעולם חוצה לארץ בודאי יפה עשה יעקב אבל למ"ד כיבוש יחיד שמי' כיבוש וחלה עלייהו הקדושה למפרע ליקרא בשם א"י ודאי לא יפה עשה יעקב. ונראה לי שלפיכך כאשר שמע דוד שיעקב אינו רוצה לברך משום שנשא שתי אחיות אמר לי נאה לברך שאין בי חטא יפת תואר כי בשלמא מקודם הייתי אומר שהוא חטא ואע"ג שלקחתי במלחמת רשות בשעת כיבוש מ"מ היו יכולין הבריות לומר שסוגיא אזלי כמאן דאמר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש אבל עכשיו שיעקב אינו רוצה לברך משום חטא אחיות ואם איתא כמאן דאמר כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש וא"כ למה אינו מברך שהרי בזה מוכח שלא חטא אלא ודאי כיבוש יחיד שמיה כיבוש וא"כ לי נאה לברך שאין בי חטא יפת תואר. וכאשר ראה דוד את משה שאינו מברך בשביל שלא זכה לבא לארץ ישראל אמר לי נאה לברך ואין בי חטא שבקשתי לעבוד ע"ז. ונבאר תחלה הגמרא בחלק ודוד בא עד הראש בקש דוד לעבוד ע"ז בא חושי הארכי כנגדו קרוע כתנתו ואדמה על ראשו ואמר מלך שכמותך יעבוד ע"ז ופירש רש"י מלך שכמותך חסיד שכמותך וקשה וכי חסיד שאינו גדול בחסידות כמוהו מותר לו ח"ו לעבוד ע"ז וכי בחסידות תליא מילתא ועוד למה לקח אדמה על ראשו וכי לא היה יכול להגיד לו סתם דרך תוכחה וסיפור דברים. אבל ביאור הענין כי יש לידע מה ענין ע"ז שבקש דוד לעבוד הביא בעל עשרה מאמרות בחלק א' ח"ה לפי שדוד הי' חסיד גדול וחשב שיאמרו בני דורו חסיד וצדיק כמוהו איך לא עשאו הקב"ה שיהא חי וקיים לעולם וכו' והי' ח"ו עי"ז מתחלל שם שמים ולפיכך עבר על שלשה ראשי עבירות ע"ז ג"ע דבת שבע שפיכות דמים דאוריה כדי שיאמרו הבריות חטאו גרם למנוע הטוב מאתו ושלא לחיות לעולם ע"ש בהאריכות ובזהר חדש פ' בראשית יש שם שני חילוקי דיעות חד אמר אם לא הי' חוטא אדם הי' מהראוי לחיות לעולם וחד אמר שמכל מקום הי' מת אלא צדקתו הי' מועיל לו להאריך ימים אבל המיתה היא בהכרח לפי שהאדם הוא עפר מן האדמה ומהראוי לו אל עפר תשוב והנה מה שבקש דוד לעבוד ע"ז שלא יאמרו למה אינו חי לעולם מתוך רוב חסידותו ליכא לאוקמי אלא למ"ד שהאדם בצדקתו יכול למלט נפשו מיד שאול ובגמרא דחולין ארז"ל מצא קן בראשו של אדם חייב לשלחו ומביא ראי' מפסוק הנ"ל גבי חושי הארכי ואדמה על ראשו ופי' רש"י שמע מינה אע"פ שהוא על ראשו קרוי אדמה ש"מ האדם גופי' הוא כולו אדמה עכ"ל ולפיכך נ"ל כאשר ראה חושי הארכי שדוד רוצה לעבוד ע"ז הי' קשה לו למה הוא עושה אם בשביל שלא יתחלל שם שמים שלא יאמרו הבריות חסיד כמותו למה אינו חי וקיים ותיפוק לי' שאפי' חסיד אי אפשר לחיות לעולם אלא ודאי שדוד הוא סבר כמ"ד שמצד חסידות יכול אדם לחיות לעולם ולפיכך בא והראה לו שהוא טועה ולקח אדמה על ראשו והראה לו שהאדם הוא כולו אדמה ועפר וא"כ אפי' חסיד שבחסידים אי אפשר לו לחיות לעולם משום שהוא אדמה ואל עפר תשוב ואם כן למה אתה רוצה לעבוד ע"ז ולכך אמר שלקח אדמה על ראשו והראה לו שהוא טועה א"ל מלך שכמותך חסיד שכמותך יעבור ע"ז ר"ל אע"פ שאתה חסיד וסבר אתה שהחסידות גורם זאת שלא להתחלל שם שמים אבל קודם לכן היית יכול לומר אדרבה מאחר שאתה חשיד יש לך לעבוד ע"ז שלא יתחלל שם שמים. וכתב בעל עשרה מאמרות בחיקור הדין כוונת משה שרצה לבא לארץ ישראל כדי לחיות לעולם ולהעביר להט החרב המתהפכת ולבא אל שערי גן עדן ומה שלא בא זה מבואר בתורה לפי שחטא במי מריבה והנה משה שלא רצה לברך מפני שלא זכה לבא לארץ ישראל כי סבר הי' שחטאו גרם מזה מוכח כמ"ד שצדיק ע"י מעשיו וחסידותו יכול לחיות לעולם דאם לא כן למה תלה הסרחון שלא בא משום איזה חטא ודלמא הוא צדיק גמור ומה שלא בא משום שביאתו הי' לחיות לעולם ואי אפשר לאדם אפי' צדיק גמור לחיות לעולם אלא ודאי שבחסידות וצדקות תליא מילתא ולפי שלא זכה לבא לארץ ישראל ולחיות לעולם ודאי סבר הי' שחטאו גרם ואין הוא צדיק גמור ולכך כאשר ראה דוד זאת אמר לי נאה לבדך ואין בי חטא שבקשתי לעבוד ע"ז כי בשלמא מקודם הייתי אומר שחטאתי ואע"ג שהי' כוונתי לטובה שלא יתחלל ע"י שם שמים לומר למה דוד הצדיק וחסיד אינו חי לעולם י"ל שלאו בזכותא תליא מילתא וכל אדם סופו למות אבל עכשיו שמשה אינו מברך אם איתא כן למה אינו מברך אלא ודאי כמ"ד שיכול אדם לחיות לעולם מצד מעשיו וא"כ אם לא הייתי חוטא בע"ז הי' מתחלל שם שמים ע"י ולכך עשיתי זאת ואין בידי חטא ובודאי לי נאה לברך. וכאשר ראה שאינו מברך יהושע בשביל שלא זכה לבנים אמר לי נאה לברך ואין בי חטא שהרגתי את אוריה כי ארז"ל בגמרא דשבת שאוריה מורד במלכות הי' ואוקמוה שם בתוספות שהמרידה הי' שא"ל דוד לך לביתך ושכוב עם אשתך יהוא א"ל והנה ארון וישראל חונים בסוכות ואני אלך ואשכב עם אשתי ואיתא בגמ' דעירובין וז"ל לא נענש יהושע שלא הי' לו בנים אלא על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת שנאמר ויהי יהושע ביריחו יכו' וגמירי שכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן ישראל אסורין בתשמיש המטה והקשו בתוספות תימה דגבי אוריה הי' הארון שלא במקומו דכתיב והנה הארון וישראל חונים בסוכות ואני אלך ואשכב עם אשתי ומשמע שאחרים היו מותרים בתשמיש המטה אלא שאוריה הי' מחמיר על עצמו דהא קאמר לי' דוד לך לביתך ועוד אמרינן בחלק גבי דוד שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה משמע שבלילה הי' מותר ותירצו התוספות ששני ארונות היו אחד שבו שברי הלוחות מונחים ואותו היו מוליכין במלחמה כדתניא בספרי וכו' עד שעשה בצלאל ארון של זהב ואז נתנו בו לוחות אחרונות ובההוא איירי הכא דהיו נאסרים בתשמיש המטה כשלא הי' במקומו עכ"ל. והנה משמע מזה דאוריה הי' מורד גמור שלא שמע לדברי דוד לילך לביתו ולא הי' לו להחמיר על עצמו ולמרוד במלך אחר שמן הדין הי' מותר לכל אע"ג שהארון שלא במקומו הי' כי אותו ארון לא הי' קודש כל כך כמו זה שהי' עם יהושע ודבר זה מוכח מדנתעלמה ממנו הלכה על ידי הקב"ה ואע"ג שמוכח גם כן מדוד דקאמר לך לביתך י"ל לנו היא הוכחה אבל דוד בעצמו לא הי' יכול להוכיח מיניה ובי' כי שמא טעה בדבר ולפיכך נראה לי כאשר ראה דוד שיהושע אינו מברך לפי שלא זכה לבנים מיד אמר דוד לי נאה לברך שלא חטאתי בהריגת אוריה דבשלמא מקודם הייתי אומר שחטאתי כי אוריה לאו מורד במלכות היה אבל עכשיו שיהושע אינו מברך מפני שחטא ולא זכה לבנים וקשה מה הי' חטאו וצ"ל שבטל ישראל מפריה ורביה שהלך לכבש יריחו ונסע עם הארון וקשה קושית התוס' והא נתעלמה ממני הלכה שהפכתי משכבי של לילה ליום ומשמע שבלילה הי' מותר וצ"ל שאותו ארון שהי' בסוכות הוא הי' ארון שהי' מותר לשמש אע"פ שאינו במקומו וא"כ אורי' שאמר ארון בסוכות ואני אשכב מורד במלכות היה וחייב מיתה ועל כן לי נאה לברך כללא דמילתא שלפי הנראה הי' דוד חוטא בעבירות הנז"ל אלא לפי שהקדים הקב"ה לזקנים ממנו לברך ולא ברכו מטעמים הנ"ל בזה הוכחה גדולה שדוד לא חטא כלום ונ"ל שזה שאמר דוד מזקנים אתבונן כי פיקודיך נוצרתי: