עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי ישראל איזנשטיין
פרק ג
הלכה ד
[כ"י] ולמה לא מר שבועה שאוכל משחיטת פלוני אין בה חלב בשוחט צבים אין בה גיד הנשה כו'. נ"ב מזה יש להוכיח דלא כדעת המנקר שהביא הכו"פ ביו"ד (סי' ס"ה) שחידש דגיד הנשה שאנו מנקרין אינו הגיד הנשה שצריכין לנקרו והכו"פ תמה ע"ז דאותו גיד הנשה אינו בנקיבות ובסמ"ג מבואר שנוהג בזכרים ואינו נוהג בנקיבות ועי' מ"ש בזה בשו"ת ח"ס (תיו"ד סי' ס"ט) וגמגם ע"ז הראיה. אולם מהירושלמי הזה יש להוכיח דלא כדעת המנקר ונוהג בנקיבות דאל"כ מדוע הוצרך הירושלמי לומר בעופות ולמה לא אמר בנקיבות דאין בהן גיד הנשה משמע דגיד הנשה נוהג בזכרים ובנקיבות:
הלכה ה
לכל אשר יבטא פרט לקטן. האדם בשבועה פרט לאנוס. מזה נ"ל סעד לדעת הרמב"ם דפיתוי קטנה לאו אונס הוא ואם זינתה נאסרת על בעלה וכבר האריכו האחרונים למצוא טעם לזה. ומ"ש בשו"ת משכנ"י (חאה"ע סי' מ"ג) ליישב זה נסתר עם מ"ש בשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"ב סי' קע"ב). אולם מדברי הירושלמי ראיה לזה דאי ס"ד דפיתוי קטנה אונס הוא וא"כ ה"ה לקטן למה הוצרך אשר יבטא למעט קטן הא ממילא אימעט מהאדם בשבועה פרט לאנוס אע"כ דמזיד דקטן לאו כאנוס הוא והבן: