עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי ישראל איזנשטיין
פרק ח · הלכה א
מדברי שניהם יין כו' הנה בשו"ת בארות המים (סי' יא) שנשאל למה בקידוש מקדימין ברכת בפה"ג ובבהמ"ז מאחרין וע"ש מ"ש בזה דדבריו ליתנייהו דברכת היין אינו אלא מדרבנן ונעלם ממנו שהוא שאלת ראשונים הובא בתר"י ריש פרקין בשם חכמי צרפת ועמ"ש הרא"פ ובשירי קרבן פסחים (פ"י פ"א) יעו"ש:
נהגין תמן במקום שאין יין ש"ץ יאמר לפני התיבה ואומר ברכה א' מעין שבע והוא ג"כ בפסחים (פ"י ה"ב) והשירי קרבן נתקשה בזה דמאי מהני ברכה מעין שבע ע"ש. אולם מצאתי בא"ז בה"א בתשובותיו (סי' תשנ"ב) שהעתיק ש"ץ עובר לפני התיבה ואומר ויכולו כו' ואומר ברכה אחת מעין שבע כו' וכ' הא למדת דוקא היכא דליכא יין היה אומר הש"ץ ויכולו אבל היכא דאיכא יין היה אומר קידוש על הכוס במקום ויכלו ואחר הקידוש ברכת מעין שבע אבל ויכלו לא היה אומר הש"ץ בקול רם אלא בלחש בתפלה לבד כו' אבל מעיקרא לא תקנו לומר ויכולו אלא היכא דליכא יין מפני שקידוש היין שתקנו היינו לכבוד שבת ולקבלות שבת והיכא דליכא יין דליכא קידוש תקנו ויכולו לומר במקום הקידוש כו' ע"ש באורך שחידש דבר נפלא דקידוש של הש"ץ בביהכ"נ היה לקדש היום ברבים וע' בהגמי"י (פכ"ט) מהל' שבת שהעתיק הירו' כגרסתינו: