עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ברכות· רבי ישראל איזנשטיין
פרק ג · הלכה ג
כל מצוה שאדם פטור כו'. ע' במראה הפנים שהביא שהרשב"א גרס שאין האדם פטור. אולם ראיתי בערוך (ערך ברך א') שהביא דברי הירושלמי האלו והעתיקם כפי הנוסחא שלפנינו:
ר' יוסי ור' יודא בן פזי היו מתיבין אמרו לא מסתברא כו' ע' ברא"פ שפי' מתיבין בלשון שאלה ולא נמצא ישוב ע"ז, אולם ראיתי בהר"ן פ"ד דר"ה שגרס הוי יתבין ואמרי כו' ע"ש. ועמ"ש התפארת ישראל במגילה (פ"א מ"א) בחידושים יע"ש:
התיב ר' יעקב דרומיא הרי ת"ת כו' סוכה אפשר לה ליבטל כו'. ע' בפני משה שפי' דת"ת כשיש פטור משא"כ סוכה דגם כשישן חייב וכן פי' בחרדים ובשערי ירושלמי דלא כהרא"פ. וע' בברכי יוסף בא"ח (סי' מ"ז סק"ו) שכ' וז"ל ונראה להביא ראיה לדעת ר"ת דשינת לילה לא הוי הפסק מהא דאמרינן בירושלמי פ"ג דברכות ה"ג ת"ת א"א להבטל ואם איתא דשינת לילה הוי הפסק מאי פריך מת"ת הדי בכל לילה שאדם ישן הוי הפסק ומ"ט מברך ביום א"ו דסובר דשינת לילה לא הוי הפסק עכ"ל, ובאמת אינו הוכחה כלל ואדרבה מוכח ההיפוך דזה תירוצו של הירושלמי דבת"ת הוי השינה הפסק משא"כ בסוכה ויוכל לחיות דר"ת פי' כפי' הרא"פ ושאר פוסקים פירשו כפי' הפני משה וא"ש. וראיתי בס' מכתב לחזקיה (בשו"ת סי' ד' די"מ ע"ג) שכ' וז"ל ותו דאעיקרא תירוצו של הירושלמי לא זכיתי להבין דלפי הנראה איפכא מסתברא דכיון דת"ת א"א ליבטל איבעיא לן למימר דלא חשיב הפסק דכיומא אריכתא דמיא כו' ובסוכה דאפשר ליבטל הל"ל דהדר דינא למיחוי כלולב לברך בכל יום ובירושלמי משני איפכא וצ"ע עכ"ל ולק"מ דהפי' בירושלמי דבת"ח מפסיק שינה משא"כ סוכה וז"ב: