עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי ישראל איזנשטיין
פרק א · הלכה א
עגל שנולד ביו"ט כו'. הגע בעצמך כו'. עי' בקרבן העדה מה שפירש והוא פי' רחוק ודחוק. וגם לפי פירושו נשאר הירושלמי בקושיא וגם לשון הגע עצמך לא משמע שיהיה קושיא אולם ראה נא מ"ש הרב המאירי בפי' לביצה (ד"ו) בביאור הירושלמי ויאירו עיניך:
אסורות משום שקץ ואין לוקין עליהן משום נבילה כ' הקה"ע דלא אתי איסור נבילה וחל על איסור שרץ וצ"ע דהא נבילה הוי איסור מוסיף דהא איסור שרץ נפקע אח"כ כשיהיה לו נוצות ואיסור נבילה הוא לעולם אבל נראה הכוונה משום נבילה דאין לוקין דעדיין לאו בשר היא וכמבואר בתהה"א (בית שני שער ד') ולשיטות בעה"ת שסובר שאית בי' משום נבילה צריכין לפרש הירושלמי כמו שפי' הפר"ח ביו"ד (סי' פ"ו ס"ק כ"ב) ועמ"ש עלי' הפרי תואר (סי' ט"ו סק"א) יע"ש: