עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים· רבי ישראל איזנשטיין
מסכת תענית
פ"א ה"ו אין קרי אלא מתשמיש המטה כו' ע"ש. ראיתי להעיר ע"ד שו"ת ס' יהושע בפו"כ (סי' קע"ח) שכ' וז"ל השל"ה ז"ל כ' בה' תשובה דאין קישוי בלא קרי ולכאורה הוא נגד הגמ' דנדה דט"ו ע"א דמקשה שם דתיפוק לי' דהוי בעל קרי ומשני דלא גמר ביאתו משמע להדיא דיש קישוי בלא קרי וי"ל בדוחק דמיירי ששימש באבר מת עכ"ל ובאמת אינו מועיל תירוצו דהא פסק הר"מ (בפ"ה מהאה"ט ה"ד) דש"ז בלא קישוי אינו מטמא ולפ"ז גם האדם אינו נעשה בעל קרי שיטמא רק בראה בקישוי וז"פ וכ"כ בחידושים שבסוף ספר דברי חיים. וא"כ למה לו להש"ס לשנויי דלא גמר ביאתו הלא בלא"ה גם אם ראה קרי שגמר ביאתו אינו מטמא כיון ששימש באבר מת (ויש לדחות דהש"ס קאי הכא לפי לישנא דש"ס נדה (דמ"ג) דאזרעי לא מזרעי אבל מטמויי מטמא.
וע' בהשגות הראב"ד בהאה"ט וכ"מ שם) אך בלא"ה לק"מ והוא דהא השל"ה לא כ' רק שכבר נד ממקומו הזרע אבל עדיין לא יצא לחוץ וא"כ אינו מטמא עדיין דאינו נעשה בעל קרי עד שיצא לחוץ ודע דדברי השל"ה עדיין לא מצאתי אותם. אולם ראיתי כן בספרי מוסר האחרונים:
שם אמר ר' יוסי ובלבד יום שטבלה כתב הקה"ע מותרים לשמש דסמוך לטבילתה האשה מתעברת אבל בתר הכי אסור בתשמיש עכ"ל מבואר שפי' דגם לחשוכי בנים אסור שלא סמוך לטבילתה אולם בב"י א"ח (סי' תקע"ד) פי' הירו' דקאי אלמעלה עשה אשתך גלמודה כו' ובלבד יום שטבלה כו' דבזה מותר לכל אדם ותאבי בנים מותרים תמיד ופסק כן בש"ע וכ"כ הב"ח (סי' ר"מ) אולם המ"א והא"ר כ' בשם האגודה כהקה"ע. ועל מ"ש בירו' בשעה שאתה רואה חיסרון בעולם כו' פי' בקה"ע כגון שנחסרו הבריות כו' משמע שעל כל צרה צריך לפרוש וכ"נ מפשט דברי הרמ"א סי' ר"מ סי"ב) וכ"כ ביפה מראה. אולם בא"ר כ' בשם הכנה"ג דרק צרות דומיא דרעב כגון ירקון ושדפון ומזונות צריך לפרוש אבל שאר צרות כגון דבר וחרב וכיוצא בו מותר יעו"ש:
ה"ח אסור לארס אשה בע"ש כו'. ע' בש"ג פט"ז דשבת (דקל"ג ע"א) שהביא דברי הירושלמי האלו וכתב שסיים שם וכן לד"ת ופירש שממעטין בד"ת כדי לעסוק בצרכי שבת ע"ש ולפנינו חסר זה:
שם ובלבד ניסן של תקופה ער"מ ה' תענית (פ"ג ה"י) שהוא כשהגיע השמש לתחלת מזל שור וברש"י ר"ה (ט"ו א') והובא בב"י (סי' תקע"ה) כ' דהוא ל' יום ועלח"מ שם שכ' ע"ד הטור לתמוה עליו יען שהוא הבין בדברי הטור שחולק על פי' הר"י אולם באמת אינו מוכח כלל וי"ל דגם הטור פי' כהר"מ. וע' בב"ח שפי' כן בדעת הטור דלא כהלח"מ:
פ"ב ה"א ר' יהודא בר פזי כד הוי נפיק לתעניתא כו' יסב עפר ויתן גו רישיה. בב"ר (סמ"ט) הגירסא יסב איהו קוטמא ויהיב בראשיה. וע' במתנות כהונה שם שפי' דמזה מוכח דס"ל דוקא קיטמא צריך ולא עפר ע"ש וראיתי בנבחר מפנינים שם שתמה מאד על המתנות כהונה מדברי הירושלמי האלו וע"כ הגיה גם שם דבמקום קיטמא צ"ל עפר ע"ש. ולא ראה שרש"י בביאורו למ"ר כ' כדברי המ"כ וז"ל דהוי מכריז בציבורא ואמר בשעה שהי' מתענין ונותנין אפר מקלה בראש כל אדם והי' מכריז ואמר כל דלא מטי שלוחא דציבורא לגבי' למיתן קיטמי' ברישיה יסב איהו גופי' קיטמא ברישי' והיינו פליגי דלמ"ד להזכיר זכותו של אברהם דכתיב בי' עפר דקסבר עפר נמי נותנין פליגי אהא דר' יודן דאמר קיטמא ולא עפרא כו' בגמ' דתענית ירושלמי עכ"ל ל מבואר דגם בירושלמי כאן היתה גירסתו קיטמא ולא עפרא ומה שתמה דבשלמא אם הגירסא עפר שפי' הי' האנשים יכולים ליקח עפר מהרחוב אבל אם הגירסא אפר כירה מאין הי' להם ברחוב אפר כירה ע"ש לק"מ דהאפר כירה הי' מוכן ברחוב ורק השמש נתן אותו בראש כל אדם בכדי לביישו שאינו דומה מתבייש כו' ולאותן האנשים שלא הגיע שהי' עומדים מרחוק הי' הם בעצמם לוקחים מאפר כירה המוכן ברחוב ולק"מ:
ה"ב כל דבר שהוא לבא אומר בעבודה ע' פני משה שפי' דנחם שהוא בקשה אומרה בעבודה אולם בסמ"ג (עשין י"ט) כ' דהירושלמי סובר דאומרה בהודאה וכ"כ באבודרה"ם (הובא בט"ז סי' תקנ"ז סק"א) והשיג עליו ובא"ר שם כ' שברש"י שעל הרי"ף מס' תענית פי' דנחם הוא לעבר שהוא תפלה על החורבן וביד אפרים כתב כן בשם הרא"ש סוף תענית וליתא שם כן ועריטב"א תענית (ד"ל ע"א) שפי' כהפני משה:
הי"ד רב ביבי הוי יתיב קמי' דר' יוסי כו' ע' בא"ז ה' עירובין (סי' ק"מ) שהביא הירושלמי הזה בשינוי נוסחא ע"ש:
פ"ג ה"ב מעתה אפי' יותר מכן. יותר מכן מעשה ניסים ואין מזכירין מעשה ניסים. מכאן יש להעיר על הגבורת ארי תענית (די"ט א' שפי' שם פי' חרש בש"ס במאי דאמרו שם לא צריכא דאקון וכ' דנראה לו ללמוד דאין ראוי להתריע ולהתפלל על דבר שאינו כדרך העולם אלא על פי הנס כו' ע"ש ותמהני דמה לו ללמוד לפי פירושו החרש שאינו מוכרח כל כך הלא מבואר להדיא בירושלמי כאן כן:
ה"ד שכן מצינו בר"ה מתריעין ולא מתענין. ע' בציון ירושלים שכ' שלא מצא ברא"ש ראי' זו דאסור להתענות בר"ה. ונעלם ממנו דברי הרא"ש פ' בתרא דר"ה (סי' י"ג) שהביא כן לראי' בשם הראב"י וכ"ה בהגמ"י (פ"א מה' שופר) ובראב"ן דס"ט ע"ב וכ"ה בטוא"ח (סי' תקצ"ז) יעו"ש: ה"ט ותני כן בעשרין בי' צמון. כ' הפני משה ותני כן במגילת תענית בארבעה עשר בי' בניסן וכו' עכ"ל ובמח"כ לא עיין בפי"ב ממגילת תענית דאיתא שם בעשרים בי' צמאו עמא למטרא כו' וכיון שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל כו' מבואר דא"א למיגרס בניסן (שהחגים שבניסן המה בפרק א') והקה"ע פי' שהוא בלשון בתמיה ע"ש ואין לשון הירושלמי סובל כן אבל העיקר כ"ל דלשון ערב פסחים הוא לאו דוקא ור"ל קודם פסח דמדשלח להם צאו והכניסו תנורי פסחים מבואר דהוא סמוך לפסח וע"כ אמר הדא אמרת שערב פסח הי' כלומר סמוך לפסח וז"פ וברור: . הי"א כבר עבר רוב היום בקדושה. ע' בקה"ע שכ' ורש"י פי' שכ"ה מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן הסעודה וקשה דלא משמע כן הכא אלא הטעם משום שעבר רוב היום עכ"ל ולפ"ד לק"מ. דהנה ראיתי בכל בו (סי' ס"א) שכ' וז"ל ובירושלמי אחר חצות ישלימו שכבר עבר רוב היום בבקשה כלומר שהתחיל התענית שקודם חצות אין אדם מרגיש בתענית וע"ז אמרו בירושלמי אמר ר' אבא ר' חנינא אסור להתענות בשבת עד ששה שעות עכ"ל וא"כ י"ל דכן היתה גירסת רש"י ולק"מ:
שם ר' יוחנן בן זכאי אמר לספריא כו'. ע' בקה"ע מה שפי' שיאמר שר' רוצה לספר ואין בכוחו מחמת הצער מירידת גשמים כו' ע"ש וכ"נ שפי' הפני משה ומבואר מזה שהי' מסתפרים בתענית גשמים רק לפי שלא הי' בכוחו מחמת חלישת התענית להסתפר לכן לא הי' מסתפר אבל בלא"ה הי' מסתפר. וע"כ תמהתי על הבאר אברהם בחי' לר"ה די"ח ע"ב) שתירץ קושית הטורי אבן שם ע"מ דאי' בש"ס שם (וכ"ה בירו' נדרים פ"ח ה"א ובמסורת הש"ס שם נשמט הציון לבבלי ר"ה) מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר"א ור"ח ור' יהושע וספר. והקשה הטורי אבן דהא בת"צ מותר תספורת וכ' הבאר אברהם דמדברי הירושלמי האלו מוכח לפי פי' הקה"ע דהגדולים הי' מונעים א"ע מלהסתפר בת"צ ע"ש והוא מהתימה דאדרבה מבואר לפי פי' הקה"ע דהי' מסתפרים בתענית ורק מפני חלישות התענית לכן לא הי' מסתפר ולפי פי' היפה מראה פשיטא שאין ראי' לדינו של הבאר אברהם:
פ"ד ה"ה א"ת שהוא קרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. ע' תבואות הארץ פ"ג שכ' שהיא ט"ס וצ"ל ארבעה מיל יע"ש:
שם וי"א שהי' משחקין בכדור. ע' בקה"ע שהביא חד פי' שהי' מבלים ימיהם בהם ולא עסקו בתורה ולפ"ז נדחה הוכחת הב"י בא"ח סי' ש"ח) שהביא פלוגתא אם מותר לשחוק בכדור בשבת. וכ' ומיהו בירו' (פ"ב דתענית) מצאתי טור שמעון למה חרב י"א מפני הזנות וי"א שהי' משחקין בכדור עכ"ל. ולפי פי' הקה"ע לא מוכח מידי אך בגליון הש"ס כ' דכן איתא להדיא באיכה רבתא שהי' משחקין בכדור בשבת וא"ש דברי הב"י:
ה"ו רב מן דהוי אכיל כל צורכי' כו'. ע' ביוחסין (אות ר') שהביא שם העשר מילי דחסידותא של רב וחשיב בהדייהו דלא אכל בסעודת הרשות ותמה שם בהג"ה דהא זה מוטל על כל ת"ח וע"כ הכניס תחתי' מה דאיתא במדרש איכה שהי' אוכל פיסתי' בקוטמא. והנה נראה שפי' שרב הי' עושה כן בכל יום. וכ"כ הסה"ד (ח"ב אות א') בביאור דברי'. אולם מדברי הירושלמי כאן לא נראה כן דאמר זהו עיקר סעודת ט"ב. מבואר שבעט"ב לבד הי' עושה כן. ובאמת עיקר קושיתו שהקשה דהא סעודת הרשות מוטל על כל ת"ח להזהר א"כ תקשה ג"כ ממה דחשיב שם שאכל ג' סעודות וגם שלא הלך בקומה זקופה ובגילוי הראש שזה בודאי מוטל על כל ת"ח ועכצ"ל דעיקר הרבותא שהוא הי' נזהר בהם מאד שלא הי' פעם א' שלא עשה כן ובפרט דסעודת הרשות בשוין ולא בבת ת"ח לע"ה אינו רק מדרך המוסר וכמ"ש הר"מ (פ"ה מה' דעות) והנה העסר מלי דחסידותא של רב המה ג"כ מובאים בשו"ת הגאונים הנקראים שערי תשובה סי' קע"ח) וחסר שם מדה ד'. וראיתי לחכם א' שחתר לדעת מה הוא ותמהני שלא ראה ביוחסין שהוא שהי' מכוין לבו בתפלה ע"ש:
(השמטות למס' מ"ק:
(פ"ג ה"א שמעתי שאין מנדין כו' ע' ברמב"ם (פ"ז מהת"ת ה"א) שכ' ממש כלשון הזה. ובמגדול עוז כ' שלא ידע מאין לו להרמב"ם זה ובאמת מבוארים הדברים בירושלמי כאן וכ"כ הכ"מ שם:
ה"ד פתר לה בכותב להניח כו'. ע' מה שפי' בזה הקה"ע ופירושו הוא לשיטות הסוברים דמותר להניח תפילין בחוה"מ וכמו שפי' הסמ"ק. אולם להסוברים דאין להניח תפילין בחוה"מ תירץ הב"י בא"ח (סי' תקמ"ה) דהכי קאמר בד"א להניח כלומר להניח בקרן זויות כדי למוכרם אבל אם אין לו או לחבירו תפילין וצריך להם כדי להניח במוצאי יו"ט יכול לכתבן ע"ש. וע' בספר תפילין דמרי עלמא מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי: ה"ה היך אפשר תיפתר שגררתו חי' כו' תיפתר שנסתם הגולל ע"ש כו' אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת. ע' תפארת למשה ביו"ד (סי' ת"ב) שכ' וז"ל. וע' בירושלמי פא"מ ה"ה הביאו הרא"ש שם דין ק"ג דפריך כן אהא דאמרינן חל יום ח' בשבת ומשני דנתייאשו מלקברו ולא משני ע"י עכו"ם מיהו בלא"ה צ"ע דלא משני בשמיעה קרובה בשבת ושלשבת אחרת הוי יום ח' ודו"ק עכ"ל. ובמחכ"ת לא עיין בגוף דברי הירושלמי דבאמת מבואר כן ב' התירוצים והוא לא ראה רק ברא"ש שהעתיק רק תירוץ א' ובאמת מבואר ב' התירוצים ג"כ בירו' ולק"מ. והנה בשירי קרבן הניח בצ"ע על ר' יחיאל שהביא הטור (סי' ה"ב) דמי ששמע שמועה קרובה בשבת אינו מן המנין דזה היפוך דברי הירושלמי ע"ש וכמו כן ראיתי בשו"ת דברי אמת (חיו"ד סי' ב') שכ' שאשתמיט לר"י דברי הירושלמי ולפי דעתי לק"מ די"ל דר' יחיאל ראה בירושלמי דהביאו בשם אית דאמר והיינו די"א כן וסתמא דירושלמי מוקי לה כשנתייאשו מלבקש בשבת וכן ר' ראובן שפתר בנסתם הגולל ע"ש עם חשיכה ומדדחקי לאוקמי באוקומתות הללו שאינם מצוים כלל ולא מוקים לה בשמע שמועה קרובה ש"מ שלא ס"ל כן רק דשבת אינו עולה והיינו דהביאו בירושלמי בשם אית דאמרו דסתמא דהירושלמי איננה מסכמת לזה וע"כ צריך לחלק כמו שחילק הב"ח בין נתייאשו לקברו ובין שמע שמועה קרובה. וע' ק"נ (סי' ק"ג) שהניח בצ"ע על ר' יחיאל דבמאי מוקים הא דתני חל יום ח' להיות בשבת כו' אולם עכצ"ל כמ"ש ש הב"ח דבנתייאש מלבקש גם ר' יחיאל מודה והנה להלכה פסק הב"י בש"ע בא"ח (סי' תקמ"ח סי"ט) וביו"ד (סי' ת"ב ס"י) דשבת עולה למנין ז' אך הכנה"ג בתשובותיו (סי' רל"ט) פסק דאינו עולה כפסקו של המהראנ"ח (ח"ב סי' נ"א) והעתיקו בברכ"י ביו"ד (סי' ת') ועקרי דינים יו"ד (סי' ל"ו) וזכור לאברהם (אות ש'). אמנם ראיתי להדברי אמת שכ' ועתה לרבים שומעין שאמרו כהלכה וכמו שאסף איש טהור הב"ח הלא המה הבה"ג והסמ"ק והמרדכי ותוס' ריב"ם והסמ"ק. ועוד אני מוסיף הירושלמי ובעלי התוס' והריטב"א ופסק הש"ע תכריע עכ"ל. ואני מוסיף דכ"ד הרוקח (סי' שי"ג) והמנהיג (דין אבל סי' קנ"ה) ובכל בו (סי' קט"ו) הביא ב' הדעות. ועשו"ת משיבת נפש חיו"ד (סי' נ"ב) מ"ש בדין הזה:
ה"ו יה"כ שחל להיות בשבת מראין לו פנים כו'. ע' בקרבן העדה ששיבש הגירסא וכ' דה"ג יה"כ שחל להיות בשבת אין מראין בו פנים כו' ע"ש אולם נעלם ממנו דברי הרמב"ן בתה"א (ענין האבילות דמ"ט א') שהביא הגירסא מראין בו פנים וכ' דההוא עובדא דמייתי אח"כ הוא מעשה לסתור וכ' בשם מהר"י ן' גיאות שפסק דמראין לו פנים. ובב"י יו"ד (סי' שצ"ט) כ' דהעיקר כהרמב"ן ובש"ע לא הובא מזה. ומבואר דגרסתינו הוא אמיתיות ולא כהקרבן העדה:
ה"ח עד שישלחו פרע או עד שיגערו בו חבריו ע' בקה"ע שכ' ה"ג ויגערו בו חברי'. הנה מה ששיבש הגירסא אמת שהנמ"י כ' דט"ס הוא בירושלמי. אולם ברמב"ם ה' אבל (פ"ו ה"ג ופ"י ה"ה) איתא או שיגערו בו חבריו. וע' בא"ז ה' אבילות (סי' תמ"ו) שפסק כההוא דירושלמי לפי הגירסא או. והיינו שיהי' יום או יומיים אחר ל' או שיגערו חברי' ע"ש. אולם בא"ז ח"א בשו"ת (סי' תשנ"ד) במה שהשיב אלי' ר' ישעי' איתא דלא כהירושלמי ע"ש באורך. וע' בב"י (סי' ש"צ):
חסל סדר מועד בע"ה: