אור ברסלב

עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים· רבי ישראל איזנשטיין

מסכת שקלים

מסכת יומא

פ"א ה"ה אדם לרבות את הגרים כ' הרא"פ וקשה לי מה צריך לרבות את הגרים הלא אף העכו"ם נודרים נדרים ונדבות ואתרבי להו מאיש איש. ובאמת כבר נשאל בזה ר' ישעי' הראשון בתשובתו ההובאה בא"ז סי' תשנ"ד יעו"ש מ"ש בזה ובקרבן אהרן פ' ויקרא:

פ"ב ה"ב ותני דבי רבי אם נתקרבה הבהמה כו'. ע' ברא"פ ובקרבן העדה מה שדחקו בביאורו. אולם מצאתי בפי' רבינו הראב"ד לת"כ (פ' ויקרא פי"ט) שהאריך בביאור הירושלמי יעו"ש ולפי ביאורו תראה דמ"ש הרא"פ דמוכח בירושלמי דגם רישא מיירי בנקרב ולפי' הראב"ד לא מוכח מידי: פ"ד ה"א לא נמצא כקומץ על השיריים כו' בקה"ע פי' דקאי אאם לא נמצאו ספיחין וזורע לצורך העומר משביעית ובשירי קרבן הניח בצ"ע דהא לא הוי ממשקה המותר לישראל. אולם מצאתי לרבינו הראב"ד בביאורו לת"כ (פ' בהר פ"א) שהעתיק הירושלמי הזה וכ' וז"ל פי' על משנת שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלישכה קא מקשה וש"מ דספיחין אסורין בשביעית לגמרי עכ"ל מבואר דפי' הירושלמי דקאי על ספיחין. ובהיות כן י"ל דהירושלמי קאי בשיטת חכמים דסוברים דספיחין אסורין רק מד"ס וכמו שכן פסק הר"מ (פ"ד מה' שמיטה ה"ב) וא"כ י"ל דלא אסרינן משום משקה האסור לישראל רק היכא שיש איסורא דאורייתא ולא באיסורא דרבנן. אולם גם לפ"ד הקה"ע לק"מ עפ"י מ"ש התוס' במנחות דפ"ד דבעומר לא אמרינן משקה המותר כו' כיון דהותר כך בכל שנה דיקרב מן החדש והותר לגמרי. ובקרבן העדה רמז לדברי התוס' וא"כ קושיתו מעיקרא לק"מ. וצ"ל דדחה דברי התוס' דזה לא נקרא מצוותו בכך כיון שיצויר שיהי' היתר וראי' מדלא משנינן במנחות ד"ה דמיירי היכא דליכא רק טריפה. אולם הא ליתא דהא כתבו התוס' דכיון דחזינן דהותר בעומר אף דלא יצייר רק בחדש דהוי איסורא א"כ שוב הותר לגמרי אף היכא דאיכא איסורא דשביעית וע"כ אין ראי' מטריפה דשם לא מצינו דהותרה וא"ש:

ה"ב מביא מעות ומחללן על הבנין. ומביא קטורת ומחללין עליהן. בשירי קרבן כאן הקשה על הרע"ב ורש"י שכ' בפי' המשנה שנותנין למפטמי קטרת דהא הכא עסיק דנותנן לאומני הבנין יע"ש. אולם ראיתי בחי' הר"ן לשבועות (ד"ו ע"ב) שהעתיק דברי הירושלמי בזה"ל מביא ב' מעות מן החולין ומביא קטרת ומחללן עליהן כו' ע"ש שלא הי' בגירסתו דנותנן לאומני הבנין וכן היתה גירסת רש"י ורע"ב ולק"מ. וע' מה שכתב שם הר"ן בביאור דברי הירושלמי:

פ"ה ה"א יודע בע' לשון הני סנהדרין שיש בה ב' שיכולין לדבר כו'. ע' בר"מ ה' סנהדרין (פ"א ה"ה) שכ' כל עיר שאין בה ב' חכמים גדולים וא' ראוי ללמד ולהורות בכל התורה כולה וא' יודע לשמוע כו' מבואר שפי' מה דאיתא בסנהדרין (י"ז ע"ב) כל עיר שאין בה ב' א' לדבר וא' לשמוע היינו שיודע לדבר שיכול לדבר ולהורות בכל התורה וכן כ' הכ"מ דלא כרש"י שם שפי' שיכול לדבר בע' לשון ולשמוע היינו שאינו יכול לדבר ורק כששומע הוא מבין. וכן מצאתי בתשובת הגאונים הנדפסים בברלין (דמ"ב ע"ב) דאיתא שם כל עיר שאין בה א' לשמוע וב' לדבר יהי' שנים לפתור ולברר הלכה וא' ששומע וסובר כר' אליעזר בדורו עכ"ל והיינו ספי' כפי' הר"מ. וקשיא לי עליהם מדברי הירושלמי הללו שמבואר להדיא דהפי' כפירש"י מדמביא אותה על יודע בע' לשון כו' מבואר להדיא דפי' הברייתא דא' לדבר ולשמוע וכן הברייתא דשני' כו' שלישית כו' הוא לענין הידיעה בע' לשון ולא כפי' הר"מ והגאונים והכ"מ רמז להירושלמי הזה ולא העיר דהוא היפוך פי' הר"מ וצ"ע. גם קשה לי על הלח"מ בה"ו שכ' על ע"ש הר"מ ושידעו ברוב הלשונות וכו' אע"ג שבגמ' אמרו ושידעו בע' לשון כ' רבינו רוב ויש לדקדק כן מלשון בשבעים מדלא אמר שבעים משמע דיודעים במקצת שבעים סגי עכ"ל וצל"ע דפתח ברוב וסיים דבמקצת שבעים סגי ובאמת נראה בדעת הר"מ דהני ע' לשון יש יותר בשביל שנשתרבב מהע' לשונות שהי' מתחילה עוד לשונות הרבה כנודע וא"א כלל לידע כל מה שנשתרבב בארבע כנפות הארץ וע"כ כ' הר"מ רוב הלשונות ולא כ' ע' דבאמת המה יותר מע' וז"ב. וראיתי להלח"מ שם שהניח בצ"ע על התוס' מנחות (ס"ה א' ד"ה ויודעים) שכ' א"נ התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא כו' וע"ז כ' הלח"מ וצ"ע להבין דבריהם שתירצו דהך דהכא בדיני ממונות דשלישית חכמה רביעית אין למעלה הימנה קאמר ובדיני ממונות לא בעינן אלא ג' ועוד מה זה שכתבו ולא סגי כו' מה ענין למ"ש למעלה וצ"ע עכ"ל ולענד"נ ברור דתיבת ולא סגי צ"ל דלא סגי כו' וכוונתם דהכא מיירי בדיני ממונות וה"ה בדיני נפשות שהם בכ"ג והכא מיירי בדיני נפשות דלא סגי בכ"ג וא"ש דברי התוס' וראיתי בתורת חיים שדחה פירש"י ותמה עליו דהא ר' יוחנן אמר שכל הסנהדרין צריכין שידעו ע' לשון ובמח"כ לא ראה דברי התוס' הללו. וע' באדרת אלי' סנהדרין (ס"ה א') מש"ש:

פ"ו ה"א הלוחות הי' כאו"א ארכו ו' טפחים רחבו ששה. ע' תוס' מנחות (צ"ט א') שגרסו שלשה. וע' ביפה מראה שפקפק ע"ז הנוסחא ע"ש ובמראה הפנים בסוטה (פ"ח ה"ג) וראיתי בתוס' הרא"ש שבשיטה מקובצת לב"ב (די"ד ע"א) שגם הוא גרס שלשה. ובחידושי הראב"ד שבש"מ שם כ' וכמה היא נכונה בעיני זאת הגירסא כו' ע"ש. והרא"ש שם כ' להירושלמי דהי' רוחבן לרוחב הארון ומזה מבואר דלא הי' גורס כהפני משה ע"ש בסוטה שהשיג על הקרבן העדה ולדברי הרא"ש לק"מ:

פ"ד ה"ב נקוניקה אישתכח כו' בקה"ע ובפי' הרא"פ פירשו מין קנקן וליתא רק פירושו בני מעים של שור ממולאים בשר כן פי' (במעריך אות ו') ובפר"ח ביו"ד (סי' ס"ג סק"ג) וראיתי בספר שלמי נדבה ח"ב (ד"כ ע"א) שהקשה מהירושלמי הזה על תוס' חולין שכ' דרק אי נקט ב' אבל אי נקט א' מותר וכאן מבואר דאף בא' אסור ועוד הקשה דהא בב"מ דכ"ד ס"ל דר' יוחנן סובר בשר שנתעלם מן העין מותר וכאן סובר דאסור וקושיתו הא' כבר העיר בזה הפר"ח ובקושיתו השני' שגה מאד דאדרבה מבואר שם דר' יוחנן סובר דמותר דר' יוחנן מתיר בנמצא ביד עכו"ם ולרב אסור אף בנמצא ביד עכו"ם דלהירושלמי חמיר בנמצא ביד עכו"ם ע' ה"ה בהמ"א וב"י סי' ס"ג ולק"מ:

תוכן העניינים

עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה