עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים· רבי ישראל איזנשטיין
מסכת שבועות
פ"א ה"ד ר' בא בר ממל מקשי דתני שני כבשי עצרת כו'. ע' בפני יהושע ר"ה (ד"ח ע"ב) שחיזק דעת ר' משולם בתוס' שם דבר"ה לא הי' מקריבין שעיר של ר"ח ור"ת הקשה עלי' מהתוספתא וע"ז כ' הפנ"י דהתוספתא קאי רק לר"ש כו' ע"ש. וכזה כתב ג"כ הטורי אבן והברכ"י בא"ח סי' תקצ"א וביד דוד (דף קפ"ג) השיגו ע"ז דבירושלמי כאן מבואר להיפוך ואני לא ידעתי מה קול רעש הזה דמה שכתבו דמשמע כאן דלכ"ע הי' מקריבין בר"ה שעיר של ר"ח ואדרבה מקשי שם מהאי ברייתא לר"ש משמע דלשאר תנאי ניחא כו' ע"ש לא ידעתי מנ"ל דלהירושלמי הברייתא הוא לכ"ע הא אדרבה אמרו בירושלמי לא ר"ש הוא דר"ש חולק כו' משמע אדרבה דהתוספתא דוקא ר"ש הוא ועכ"פ אינו מוכרח דהוא לכ"ע ומ"ש הברכ"י דמבואר בירושלמי דגם ב' שעירי ר"ה הי' על טומאה שאירע בין זה לזה כו' ע"ש. הנה אדרבה לפי מה דמסיק הירושלמי בקושיא קאי זה רק על עצרת ולא על ר"ה וכ"כ הפני משה שם וז"ל וע"כ הא דקאמר אם כיפר הראשון כו' לא קאי אלא אב' שעירי עצרת בלבד כו' עכ"ל א"כ אינו קשה על הפנ"י והבן:
פ"ב ה"ג על איזו מתחייב על הראשונה או על האחרונה כו' ע' בפני משה שכ' וז"ל ונ"מ אם הזיד בכניסה על א' מהן עכ"ל כוונתי עפמ"ש למעלה בהאיבעיא הראשונה וז"ל ונ"מ כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או שלא לצאת לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד עכ"ל. אבל לא ידענא מאי שיאטה קרבן לכאן בלאו שלא לכנוס לפני ולפנים שאינו בר קרבן כלל וראיתי בקרבן העדה בביאורו ליומא (פ"ה ה"א) שכ' הנ"מ לענין מלקות דכל חייבי מיתות בידי שמים שלקו נפטרו מידי כריתתן על איזה מהן מתרין אותו ע"ש ויש לעיין בזה לפמ"ש המגיה למל"מ (פי"ז מה' סנהדרין) דהא דפטור כשהלקהו היינו בלא עדים דא"צ התראה ע"ש. וא"כ אין נ"מ כלל אולם כבר השגתי עליו לעיל בזה. אולם לדעתי יש נ"מ כשאירע להכה"ג טומאה בנתיים והוצרך הכהן אחר לכנוס לפנים אם חייב על הכניסה הראשונה א"כ הראשון חייב ואם על האחרונה א"כ הראשון אינו חייב וז"ב:
פ"ג ה"ה לכל אשר יבטא פרט לקטן. האדם בשבועה פרט לאנוס. מזה נ"ל סעד לדעת הרמב"ם דפיתוי קטנה לאו אונס הוא ואם זינתה נאסרת על בעלה וכבר האריכו האחרונים למצוא טעם לזה. ומ"ש בשו"ת משכנ"י (חאה"ע סי' מ"ג) ליישב זה נסתר עם מ"ש בשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"ב סי' קע"ב). אולם מדברי הירושלמי ראי' לזה דאי ס"ד דפיתוי קטנה אונס הוא וא"כ ה"ה לקטן למה הוצרך אשר יבטא למעט קטן הא ממילא אימעט מהאדם בשבועה פרט לאנוס אע"כ דמזיד דקטן לאו כאנוס הוא והבן:
פ"ו ה"ח חד בר נש קם עם חברי' בשוקא ואריס סבינתי' כו'. ע' בפני משה שם שפי' שנטל ממנו סדינו כו' אולם בבעל התרומות (שער מ"ט חי"ד סי' ב') גרס סכינתי' וע"ש מ"ש בשם הרר' נתן בר' מאיר דסכין הוא מדברים שעושין בו אוכל נפש ולפיכך דן שמואל דלהדרי'. וראיתי להלח"מ (פ"ג מה' מלוה ה"א) שכ' וז"ל ק"ק דברי הרב בעל התרומות דכ' דרבינו ז"ל פסק כרבא דאפי' אביי לא פליג אלא משום דס"ל דסכינא דאשכבתא הוי מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר וכמ"ש הריב"ש סי' תפ"ח וא"כ בין שיפסוק כרבא בין שיפסוק כאביי קשיא ואולי קושטא דמלתא קאמר כו' ע"ש ותמהני דמה יענה ע"ד הבה"ת הללו שכ' דשמואל שפסק הכא דלהדרי' הוא כאביי ולפ"ד גם כאביי לא אתיא וכן קשה ממ"ש הבעה"ת לעיל מזה סי' א' דקיי"ל כרבא כו' וקשה הא גם אביי לא פליג ע"ז וכבר ראיתי להגידולי תרומה שם שהניח בתימה על הבעה"ת ע"ש ואין ליישב כ"א כשנאמר דגירסא אחרת הי' לו בש"ס דילן ומצאתי קצת ראי' לזה מדברי המרדכי ב"מ סי' ת"ז בהעתיקו דברי הש"ס רבא אמר לא צריך למיקם בדינא עלי' דיכול לטעון כדי דמיהן מגו דאי בעי אמר מכרתו לי דמהני עיזא דאכלו חושלא בנהרדעי כו' נראה מזה דהיתה גירסתו בש"ס דרבא מייתי לראי' מהני עיזא כו' דנאמן לטעון עד כדי דמיהן ומקשה על רבא דהא הוי דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ומתרץ דכיון דמיפגמא לא מושלי ולאביי לא מקשה כלל מהני עיזא דשאני הכא דהוי דברים של אוכל נפש כנ"ל ליישב דברי בעה"ת וראיתי להחו"י בגליון האלפסי על הך עובדא דאביי דישבע וז"ל צ"ע דא"א לישבע מאחר דעבר לאו שיש בו מלקות עכ"ל ותמהני דהא כ' התוס' בדקט"ו ע"ב דטעמא דאביי דא"ל לאהדורי משום דאי עביד לא מהני כיון שהי' שוגג שאם הי' יודע שהוא אסור לא הי' חובלו והוי זכי' בטעות וחוזרות וא"כ לק"מ דבשוגג אינו נפסל. וע' ברשב"א הובא בש"מ לב"מ (דקי"ג א') שכ' דמיירי שמשכנו שלא בשעת מלאכה דאז מותר למשכנו ומצאתי בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' תשל"ו) שכ' וז"ל מורי פי' חבל הסכין דאשכבתא טען בשעת הלואה לויתי על המשכון ואיני חייב להחזיר לו והלוה טען שלא בשעת הלואה הוי ואמר אביי כו' ע"ש ולפ"ז י"ל ג"כ דלענין לפסלו אינו נפסל כיון שהוא אמר שבא לו בהיתר וראיתי להג"ת (שער א' ח"ג סי' ב') שהאריך להקשות על מה דאמרינן חבל תחבול אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מניין כו' דהאיך אפשר בחבלה ברשות דהא בבית אסור בכל אופן כו' ע"ש באורך וכבר נתעורר בזה בש"מ לב"מ (דל"א ע"ב) בשם גליון תוס' וכ' וי"ל דדרשינן לדידי' איפכא אין לי אלא משכנו שלא ברשות ברשות מניין ת"ל תחבול ע"ש וע' בתוס' דקי"ג ע"א ד"ה מחזיר ע"ש ולק"מ:
פ"ח ה"א וגונב מבית האיש ולא מראש גגו א"ר אלעזר הדא דתימא בגג שאינו מבוצר ע' בקצה"ח (סי' שמ"ט סק"א) שכ' שהירושלמי הזה הוא דלא כהלכה כו' ע"ש אולם לפי מה שפי' הפני משה שם דמיירי לענין הכפל שהשומר שילם והכפל מגיע לו והשומר עדיין לא קיבל כ"א לראש גגו יש לומר דכל הפוסקים מודו לזה: