עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים· רבי ישראל איזנשטיין
מסכת חלה
פ"א ה"א מה שילקו על חלתן דבר תורה ר' יונה בשם ר' שמואל ר' יוסי ר' אבוהו בשם רשב"ל אין לוקין על חלתו ד"ת. ע' בבעל העיטור (ח"ב ד"ד ע"ב) שגרס כאן קודם דברי רשב"ל אמר ר' יעקב לוקין על חלתן דבר תורה ונשמט זה מירושלמי שלנו:
ה"ג את שחייבין על קלי שלו משום חדש כו' הפני משה כ' וז"ל וא"ת שאין חייבין על קלי שלו משום חדש דאין קלי בתבואה שלא הביאה שליש דאין נקרא אלא שחת אין חייבין על לחם שלו ג"כ משום חדש עכ"ל ודבריו תמוהים. ובמח"כ נעלם ממנו ש"ס מנחות (ע"א ע"ב) לא חייב ר"ע אלא במגמר לקליות כו' ופרש"י דהוא בתבואה שלא הביאה שלים דעושין ממנו קליות לאדם כו' מבואר שם להדיא דקלי הוא מתבואה שלא הביאה שליש ועשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' ס"ח) שביאר דברי הירושלמי דהוא לחיובא דכיון דקלי הוא מתבואה שלא הביא שליש ה"ה הלחם מתבואה שלא הביאה שליש ג"כ חייב. ועתה נדפס שו"ת שאגת ארי' החדשות ובדיני חדש (סי' ד') מבואר ג"כ כן בפי' הירושלמי וראיתי להעיר על מ"ש השאגת ארי' שם להוכיח דהלכה כר' יהודא נגד ר"מ ממה דאיתא במשנה מנחות (ס"ז ב') דברצון חכמים הי' עושין מה שהשק הי' מלא קמח וקליות משקרב העומר דלא גזרינן דלמא אתי למיכל מיני' וע"ש שהוכיח כן מדברי הר"מ בפ"י מהמ"א וכ"כ הר"מ להדיא בפי' המשנה שם. וכן ראיתי להרע"ב במנחות שכתב כן וע"כ נפלאות הוא בעיני על התפארת ישראל בביאורו שם שכ' בפשיטות ע"ד ר' יהודא דלא קיי"ל כן והוא היפוך דברי הר"מ בחיבורו ובפירושו והרע"ב ואמת שראיתי בספר יראים (סי' קס"ט) שכ' דקיי"ל כר"מ בגזרותי' אך עכ"ז הו"ל לפסיק כהר"מ והרע"ב וההוא דקיי"ל כר"מ בגזרותיו כ' השאגת ארי' דסתם משנה נגדו ע"ש. ולכאורה הי' מקום לומר לפמ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל"א) דנגד ר' יהודא קיי"ל כר"מ גם בגזרותי' וצ"ע בספרי הכללים ע"ש וא"כ הכא שבר פלוגתי' ר' יהודא לא קיי"ל כר"מ בגזרותי' אולם באמת דברי השבות יעקב תמוהים ומה לו לחפש בספרי הכלל ובמח"כ נעלם ממנו פסק הר"מ פ"ג מה' בכורות וטוש"ע יו"ד סי' ש"י דפסקו דהשוחט את הבכור שלא ע"פ חכם אפי' הראו לחכם אח"כ ומצאו בו מום אסור והוא כר"מ נגד ר' יהודא במשנה בכורות (כ"ח א') והיא מטעם דקיי"ל כר"מ בגזרותיו וכמ"ש הרמב"ן והרא"ש וש"פ מבואר דקיי"ל כר"מ בגזרותיו אף נגד ר' יהודא ואף הר"י בתוס' ביצה (כ"ז א') דפוסק כר' יהודא הוא משום שכ' שהוא קנס ולא גזירה ומבואר דקיי"ל כר"מ נגד ר"י בגזרותיו והוא פשוט: ה"ה ונעשית ביו"ט מתני' דרשב"א הוא כו'. ע' ב"י א"ח (סי' תקי"ב) שפסק כהירושלמי הזה ובד"מ שם הוכיח דש"ס דילן לא ס"ל הכי וע"ש בט"ז שכתב ג"כ כן ולא ידעתי מדוע לא הביא דברי הד"מ:
פ"ב ה"א אין עשה דוחה ל"ת אא"כ כתובה בצידה. עשו"ת שאגת ארי' שהקשה על מה שפי' הר"ש דכתובה בצידה היינו אחר מתן תורה דזה הוא היפוך הסוגיא דפ"ק דיבמות. וע' בא"ז ה' פסחים (סי' רל"ג) שהקשה כן וע"ש מה שתירץ. וע' בשער המלך וטעם המלך (פ"ג ה"ו) וה' נדרים מה שכתבו שם. וע' בא"ז שם ודו"ק:
ה"ב מתניתא בלימודה להיות מפרשת א' ממ"ח כו' הר"ש והרא"פ והפ"מ גרסו א' מכ"ד. אולם בא"ז (ה' חלה סי' רכ"ט) גרס כמו שהוא לפנינו ופי' דאמר ר' מנא בלימוד' להיות מפרשת א' ממ"ח אבל בלימודה להיות מפרשת א' מכ"ד אפי' כי נטמאת בשוגג מפריש א' מכ"ד כדי שלא יהא חוטא נשכר: