אור ברסלב

עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים· רבי ישראל איזנשטיין

מסכת חגיגה

מסכת מגילה

פ"א ה"א חולה דכתיב ושמחת כ' השירי קרבן וז"ל וקשה א"כ יהא חולה פטור מן הביכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב ולא תירץ כלום. ולדעתי לק"מ דהא בביכורים יוכל לעשות שליח וא"כ אף שהוא לא יוכל לשמוח מ"מ יוכל השליח שלו לשמוח וע"כ אין חולה פטור. ואולי דעת הש"ק כדעת הפלתי ביו"ד סי' ס"א דחולה אינו יכול לעשות שליח כיון דהוא מלתא דלא מצי עביד אבל הא ליתא וכמו שהשגתי עלי' לעיל וא"כ קושיתו לק"מ וע' במכילתא פ' משפטים פ"כ דדריש מושמחת לחולה וזקן ומוכח דס"ל דגם זקן לא הוי בכלל ושמחת והירושלמי לא ס"ל כן:

פ"ב ה"א לא כן אמר רב כו' ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין צריך להבין מדוע נלקה דוקא בשחין. אולם מצאתי בביאור רבינו הראב"ד לת"כ (פ' מצורע פירקא דנגעים פ"ה) ע"ע דאי' התם להורות מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו כ' וז"ל וכן גרסינן בחגיגה ירושלמי פ' אין דורשין אמר רב אין אדם רשאי לומר בנגע הצרעת אא"כ ראה או שימש כיצד הוא עושה בתחלה רבו פותח לו ראשי פרקים ומסכים למדנו שאע"פ שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין את הכל מדעתו אינו רשאי לעשות בהם מעשה אלא ע"י פתיחת רבו עכ"ל מבואר דהי' גירסתו כאן במימרא דרב בנגע הצרעת ולא כמו שפי' הקה"ע והפני משה דמיירי במעשה מרכבה וצ"ל דבגירסת הראב"ד ד לא הי' תיבות לא כן ורק אמר רב הוא התחלת המאמר ולפ"ז גם בהסיום תלמיד ותיק כו' מיירי ג"כ בנגע צרעת ולא במעשה מרכבת וכגרסתינו וכיון שלא עשה כדיני' ע"כ נלקה הוא בעצמו בנגע צרעת. ונראה דהרמב"ם בה' טומאת צרעת (פ"ט ה"ב) שכ' אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו הוציא דברי' מהת"כ והירושלמי הזה והמפרשים לא כתבו שמה מקור מוצאו:

ה"ג דוד מת בעצרת והי' כל ישראל אוננים כו' ע' בהפלאה כתובות (ק"ג ב') שהקשה דהא אין אנינות ברגל וכן הקשה בשו"ת רב משולם (סי' ג') אולם לפמ"ש בס' תפארת למשה ביו"ד (סי' שמ"א ס"ב) דלא הי' אוננים ממש לפטור ממצוות רק מחמת צער לא הקריב לא קשה קושיתם וע' במשנה למלך (ה' אבל פ"ג ה"י) ובשער המלך פ"ג מה' מעשה הקרבנות מה שהקשו ע"ד הירושלמי הללו ולפי פי' התפל"מ לק"מ. וראיתי להעיר ע"ד היד דוד פסחים (צ"א ב' ד"ה האונן) שהשיג ע"ד השער המלך יעו"ש ונראה שהוא הי' סובר דהראי' שהביא השער המלך הוא להוכיח דלא כהמשנה למלך דהטעם משום טירדא ולכן הקשה עלי' אולם באמת כוונת השעה"מ להביא ראי' דאנינות של תורה נוהג אף ביו"ט ולפ"ז לק"מ עלי' וז"ב:

שם הדא כסא בשירותא כו' ע' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק למאד ואין לו ביאור כלל. וגם בביצה (פ"ב ה"ד) הוצרך לשבש שם הגירסא וגם לא ראה שגם במעשר שני (פ"ה ה"ג) אית' בשרותא וליתא שם תיבא כסא. וגם פי' הפני משה הוא דחוק ורחוק. אולם מצאתי בחי' המאירי לביצה (ד"כ ע"א) שכ' וז"ל ואמרינן עלה בירושלמי כל כשרותא בעי מלאי פי קורה צריכה הוא לכרותה ואין אדם כורתה אלא במינה שהרי מן העצים אדם עושה קתא לסכינו כו' כך דברי ב"ש לא נפסלו אלא בשלהם וכן אמרו שם ססא דקסא מיני' ובי' פי' קסא עצים כו' וקאמר תולעת הנמצא בעצים מתוכו היא מתליע ואינו בא לו ממקום אחר כו' ע"ש והוא פי' נפלא:

ה"ד כתוב א' אומר כו' ע' במראה הפנים שכ' בדעת הר"מ דסובר דביום טבוח מותר במלאכה דהר"מ אינו סובר דביום הקרבת הקרבן יהי' אסור בעשיית מלאכה ובע"פ מסיק הירושלמי דאינו אסור רק במלאכה במקום שנהגו ע"ש ותמהני ע"ז דהא כ' הר"מ ה' יו"ט (פ"ח הי"ז) דאיסור מלאכה בע"פ הוא מדינא משום הקרבה הקרבן וכטעם הירושלמי בתחלה ולא כדדחי אח"כ ועם כי יש לדחות דהתם הטעם משום שהוא קרבן של כל ישראל וכמ"ש המל"מ ה' כלי המקדש (פ"ו ה"ט) אכן הא הר"מ כתב שם כן במנדב עצים דאסור רק ממנהגא וכמבואר בירושלמי כאן וא"כ ביום טביא עכ"פ ממנהגא אסור ואולי גם מדינא וצע"ג:

פ"ג ה"ז יו"ט שחל להיות בע"ש כו' ע' ש"ק שהניח בצ"ע על הר"מ פי"א מה' מטמו"מ שהשמיט זה ע"ש ועדיפא הי' לו להקשות דלמה השמיט דין המשנה דעבר הרגל ביום הששי לא הי' מעבירין מפני כבוד השבת וע' בתפארת ישראל פ"ג דחגיגה שהעיר בזה:

תוכן העניינים

עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה