עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים· רבי ישראל איזנשטיין
מסכת בבא קמא
פ"א ה"א אם מושב בטפח כו' משכב בד' טפחים כו'. ע' בביאור הראב"ד לת"כ בברייתא דר' ישמעאל שגרס משכב בשלשה וע"ש מ"ש בביאור הירושלמי במסורת התלמוד שם:
פ"ג ה"ט וכן שני אנשים כו'. ע' נמוקי יוסף שכ' דבירושלמי אמרינן עלה דמתניתן הדא אמרינן המזיק את חבירו והזיק בו פטור וחסר לפנינו: פ"ד ה"ח ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר יאוש טעות הוא. וכ"ה בירושלמי סנהדרין (פ"ו ה"ב ופ"י ה"ז) ובשו"ת מנחת יהודא חא"ח סי' ל"ח כ' ושוב שמעתי שבירושלמי יש פלוגתא דר"ל פליג אר' יוחנן וסובר דאינו זוכה בו כל המחזיק כו' לא ידעתי מקומו איה עכ"ל והרי היא מבואר בירושלמי כאן ובסנהדרין:
פ"ה ה"ז שור ולא שור בכלי' חמור ולא חמור בכלי' שהי' בדין מה אם בור נזקין כו' הברייתא הזאת הוא ממכילתא פ' משפטים (פרשה י"א) ושם הלשון ומה במקום שפטור על הבהמה חייב על הכלים כו' וע"כ כ' הפנ"י בחי' לב"ק (דנ"ד ע"א) וז"ל לשון המכילתא סתום שלא פירש היכן פטר על הבהמה וחייב על הכלים ונ"ל דקאי אאש דפטור בב"ח היכא שאינו כפות כו' ע"ש. ובמח"כ כ לא ראה שדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר שכאן בירושלמי מבואר להדיא שקאי על בור פחות מט' טפחים וא"ש: פ"ז ה"ו רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו כו' כ' השדה יהושע (דט"ז ע"א) אם אמר אני מוכרה לך חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ד' וה' ואם אמר חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו פטור משום דכתוב וטבחו מידי דהוי אטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ומכירה נמי דומיא דטביחה שאם אמר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו הרי שייר מידי דטביחה עכ"ל ותמהני דא"כ איך אמר דחוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם כו' הא אדרבה כיון דשייר מידי דטביחה הי' לו להיות פטור והפני משה שיבש הגירסא דצ"ל דבדבר שהנשמה תלויה בו דפטור וראיתי להרשב"א הובא בשיטה מקובצת (ע"ח ב') שכ' על התוספתא שהוא משובשת וה"ג חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם ד' וה' אלא שגם בירושלמי מצאתי כמו שהוא בתוספתא ולפי אותה הגירסא איני יודע למה עכ"ל והשדה יהושע לא הרגיש בזה:
פ"ח ה"א במקום שאינו נראה נותן לו שנים. ע' במראה הפנים שהביא דברי הראב"ד (פ"ב מה' חובל) וכ' דהראב"ד פי' האי שאינו במקום רואין ע"ש ולפי דעתי פי' האי במקום שאינו נראה היינו בגבו כמו שפי' הרמב"ם אלא שהוסיף דמיירי ג"כ במקום שאינו רואין דאם הי' עומדין אנשים בשעת מעשה הוי בושת וראי' ממ"ש הראב"ד בשיטה מקובצת לב"ק (נ"ז א') וז"ל עד שראיתי בירושלמי פ' החובל הכהו במקום שאינו כראה וצבה נותן לו ב' צער וריפוי אבל בושת לא אלמא איכא נזק בלא בשת והוא מקום שאינו נראה הלכך איכא לפרושי הכי שאם נתכוון להזיקו במקום שאינו נראה כו' עכ"ל הרי שגם הראב"ד פי' הירושלמי דמיירי שהכהו במקום שאינו נראה והיינו מקום שאינו רואין הוסיף דצ"ל זה ג"כ והבן:
פ"י ה"ז גזלתיך והלותני הפקדת אצלי והחזרתי לך כו' הפני משה פי' דזה סובר בברי שהחזיר לו והוא תמוה דכיון דהוא טוען ברי בין בתביעה בין בחזרה מדוע יהי' חייב וע' תומים (סי' ע"ה ס"ק י"ט) שפי' דהאי והחזרתי הוא שאלה ששואל לו אם החזיר לו שהוא מסופק בדבר ע"ש וא"ש.
וראיתי בפלתי ה' ריבית בכללא דריביתא שכ' והנה דקדקתי על לשון הירושלמי שכ' והחזרתי לך דהרי מיירי נמי בגזילה ופיקדון ואמאי לא נקט והחזרתי' דהא דבר מסוים הוא עכ"ל וע"כ פי' פי' זר בדברי הירושלמי כאשר יראה המעיין ובפרט מה שפי' דהאי חייב להעמיד לו היא שבועה היא תמוה וקושיותו מעיקרא לק"מ דכיון דנכלל גם הלואה דלא הדרא בעינא א"כ לא יוכל למינקט והחזרתי' ומהתימה ממנו מה יענה בלשון המשנה שם דאיתא האומר לחבירו גזלתיך והלותני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ששם א"א לפרש כלל כפירושו א"כ מדוע לא נקט והחזרתי' ועכצ"ל כמ"ש דכיון דנקט בתוכם הלואה להכי נקט החזרתי וז"פ: