אור ברסלב
עירין קדישין מבן המחבר

עירין קדישין· ישראל פרידמן מרוז'ין

מבן המחבר

ליקוטים מהמחבר

לך לך

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. כתוב (בראשית טו) והאמין בה' ויחשביה לו צדקה אני אומר כי אמונה הוא למעלה מהשגה כי מה שאדם משיג בשכלו זהו רואה בעיניו. ואמונה הוא דבר שא"א לאדם להשיג בהשכל יכול על ידי אמונה לדבק בהדבר. וזה והאמין בה' ויחשביה לו צדקה. כדאיתא צדיקים אעפ"י שיש להם לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנות חינם. כי הצדיק אף על פי שעובד בכל הדברים להשי"ת אף עפ"כ רואה שעדיין לא התחיל כלל לעבוד את השי"ת ואינו מבקש אלא מתנת חינם וזה ויחשבה לו צדקה, ופי' הקב"ה חשבה לו לצדקה היינו מחמת שהיה מאמין שלא התחיל עדיין לעבוד את השם יתברך השפיע לו השי"ת ג"כ מלמעלה ממקום מתנת חינם:

גם יכולים לפרש שלאברהם חשבה לו לצדקה כי כל מה שהיה מקבל מהשי"ת נחשב בעיניו מתנת חינם שאינו מגיע לו כלל מחמת שלא התחיל עדיין לעבוד את השי"ת. וזהו פי' (תהלים קטו) אתהלך לפני ה' כדכתיב (שם קיד) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. כי ארץ נקרא אמונה כדכתיב והארץ לעולם עומדת. ואיתא בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה ואמונה הוא השער כדכתיב (שם קיח) זה השער לה' וגו' כי צריך האדם להאמין שלא התחיל עדיין לעבוד את השי"ת כי כשאדם עוסק בתו"ת ובא לאיזה גאות זה נקרא נפילה ח"ו. וכשאדם רואה בכל עבודתו להשי"ת גודל שפלותו ושעדיין לא עשה כלל ומתחיל בכל פעם לעבוד מחדש להשי"ת זה נקרא הולך. וזה ויאמר וגו' אברהם כי אברהם היה ראש המאמינים. וכשבא להשגה אמר לו השי"ת לך לך מארצך ומבית אביך היינו שיאמין שעדיין לא עשה כלל. כי האבות נקרא מוחין כדכתיב את אברהם ואת יצחק ואת יעקב. אל הארץ אשר אראך היינו שאמונה שיאמין שעדיין לא עשה כלל. וזה לצדיקים ולאנשים פשוטים אני אומר לך לך וגו'. אראך פירש"י להנאתך ולטובתך היינו שצריך להשלים כל הנאות וטובות עוה"ז. כי שלשה שותפים יש באדם חלק הקב"ה וחלק אב ואם, ואצל הקב"ה נאמר לא יגורך רע. אבל בחלק אב ואם יש תערובת טוב ורע כי הכל מעורב מטוב ורע, גם יש לו בחירה גם יש לו חומר. וזה לך לך וגו' מבית אביך להשלים החומריות אל הארץ וגו' היינו עי"ז יכול לבוא להארץ לבחינת יראה:

באופן אחר ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתיך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. פי' רש"י ואעשך זה שאומרים אלקי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק. ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולין ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. אומר אני ג' קווין ימין שמאל אמצעי. חסד דין רחמים. וזה נקראו האבות אברהם יצחק יעקב. וכל התנהגות העולם הוא ע"י ג' קווין, וגם בהאדם בפרט ג"כ יש אלו הג' מדות חסד דין רחמים. וצריך האדם להיות סור מרע ועשה טוב היינו כשהאדם משליך הרע מכל דברים. אזי יכול להיות עשה טוב היינו לעבוד ה' בכל המדות. ועיקר הוא הג' מדות ממדות חסד נמשך אהבה וצריך להשליך כל אהבת עוה"ז חוץ ממצות ל"ת שבתורה. רק להיות קדוש במותר לך ולדבק בהשי"ת לידע שהוא מלא כל הארץ כבודו ואז יוכל לעבוד את השי"ת באהבה, וכן במדת יראה צריך שלא יהיה אכזר ולא יהיה בכעס. וצריך לקיים איזה גבור הכובש את יצרו שיגבור על הרע ולירא מהשי"ת, וכן במדת ת"ת להיות תמיד שפל אצל עצמו ולהשגיח בגדלות השי"ת. וידע כי לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת, ובאלו הג' מדות נכלל שאר מדות. וכאשר האדם סר מרע ורואה בכל הדברים רק חיות השי"ת כדכתיב (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם כדכתיב (קהלת ב) החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך. שהחכם רואה בכל הדברים של עוה"ז שהכל מהשי"ת ועובד את השי"ת בכל הדברים. וזה לך לך מארצך היא מדת הת"ת שיהיה תמיד שפל בעיניו כמו ארץ. וממולדתך ומבית אביך הם מדת חו"ג כמו שאמרו חז"ל האב מזריע הלובן והאם האודם וזה מארצך. וממולדתך ומבית אביך שיעבוד להשי"ת בג' מדות חסד דין ורחמים. אל הארץ אשר אראך עי"ז לבא לענוה עקב ענוה יראת ה' לבחינת קבלת עומ"ש כי אי אפשר לעבוד את השי"ת רק כשמקבל בתחלה עומ"ש. וכשמקבל עליו עומ"ש וירא מה' ועובד אותו בכל המדות אז בא אל הארץ אשר אראך, הינו ארץ עליונה יראה עילאה. וזה שפירש"י ואעשה אותך וגו' זה שאומרים אלקי אברהם. כי כשאדם ממאס כל תאוות עוה"ז ומדבק עצמו באהבת השי"ת ממשיך עליו אלקי אברהם בחי' חסד. ואברכך זה שאומרים אלקי יצחק כשמשליך היראות רעות וירא רק מהשי"ת ממשיך על עצמו אלקי יצחק. ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב להיות שפל אצל עצמו ולראות רק תפארת וגדולת השי"ת ממשיך על עצמו אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולם וכו' בך חותמין כי העיקר הוא מדת אהבה למאוס כל תאוות עוה"ז. ולהתאוות תמיד לאהבת השי"ת. אך קודם שבא לאהבה צריך לירא מהשי"ת ולידע שמלוא כל הארץ כבודו ועל ידי זה בא לאהבת השי"ת. וזה יכול יהיו חותמין וכו' בך חותמין כי כתוב (בראשית טו) והאמין בה' ויחשיבה לו צדקה וכתיב (תהלים פד) שמש ומגן ה' אלקים כמו שאי אפשר להסתכל בהשמש בלא נרתקה כך א"א לקבל חסדי השי"ת רק ע"י שם אלקים בחי' צימצום. ואברהם אחר שעבד את השי"ת בכל המדות והיה לו השגה גדולה. אעפ"כ היה מאמין בה' למעלה מהשגה. ויחשביה לו צדקה. צדיק ה' מה שהיה בחי' מקבל ואחר כך משפיע בבחי' הוי"ה שם הרחמים. וזה יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. כי להיות משפיע העיקר הוא אמונה שהשי"ת מלוא כל הארץ כבודו ועתיד ליתן דין וחשבון ובלאו הכי א"א לעבוד את השי"ת. וכן לעשות בבחי' משפיע צריך ג"כ אמונה כי משפיע הוא חסד בחי' מים ומים טבעם לירד למקום נמוך. ויכול לירד ח"ו למקומות השפלים מאוד על כן צריך לזה מדת אמונה. ועל ידי זה שמאמין שהכל הוא נמשך מלמעלה על ידי זה מקשר הכל למעלה ויכול לעשות משפיע צדיק ה':

סליק

וירא

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם. כתיב (תהלים לז) בטח בה' ועשה טוב שכון ארץ וראה אמונה. אני אומר האדם צריך להיות סור מרע אומר אני לסור מכל המדות רעות ומכל רע. אך מקודם צריך להיות שכון ארץ וראה אמונה כדאיתא בא חבקוק והעמידן על אחת. היינו להאמין כי מלוא כל הארץ כבודו ומלכותו בכל משלה שהכל הוא מהשם יתברך. כדכתיב (נחמיה ט) ואתה מחיה את כולם. גם להאמין בתורה ובמצות שכך צוה הקב"ה ולהאמין בשכר ועונש. ועל ידי אמונה זו יכול להיות סור מרע להשלים כל המדות רעות כי יש ז' מדות וז' לז'. ויש ג"כ ז' מדות להיפך אהבה ויראה זרה וגיאות ובאמת העושה עבירה היא מחמת שכחה בעת ההוא שכל כחו וחיותו הוא הכל מהשם יתברך או שאינו מאמין חס ושלום. כי באם היה מאמין או שלא שכח לא היה עושה עבירה כלל. ע"כ אומר אני שהעיקר שיראה האדם מקודם שיהיה לו אמונה שהכל הוא מכחו וחיותו ולהסיר על ידי זה מהרע ולידע שאין יראה מבלעדו יתברך. וכשבא לו יראה זרה צריך לידע שאין לירא רק מהשם יתברך גם מאהבה זרה לאהוב אותו וכן בגיאות שיהיה לו ענוה ולהסתכל בגדלות השם ואחר כך יכול להיות עשה טוב לעבוד את השם יתברך בכל המדות. כי יש ג' קווים שכולל כל הז' מדות כדאיתא על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. כדכתיב (תהלים נ) אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ והם קיום העולם. כי אברהם נקרא תורה ויצחק נקרא עבודה כדכתיב ועבד הלוי הוא ויעקב נקרא ג"ח. וצריך להדבק בכל הג' קווים להשם יתברך היינו להאמין כי מלא כל הארץ כבודו ואתה מחיה וכו'. וליקח כל המדות לעבוד את ה' כדכתיב (דה"י א' כט) לך ה' הגדולה והגבורה והת"ת. וזהו (תהלים טז) שויתי ה' לנגדי תמיד כדאיתא בספרי הצדיקים שצריך האדם לבוא מהנגד להדבק בהשם יתברך כדאיתא בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו. וכשבא לאדם אהבת עוה"ז צריך לידע כי כל החיות ואהבות שיש בעוה"ז הוא מחיות השם יתברך ואלמלא הקב"ה עוזרו כו'. וכשבא אדם לאהבת עוה"ז צריך לידע כי כל החיות ואהבות שיש בעוה"ז הוא מהחיות השם יתברך המוסתר בכל דבר ולבא מזה לאהבת השם יתברך. וכן ביראה כשבא למסירת נפש צריך לידע שאין לירא כלל משום דברים נגד השי"ת וכן בגיאות לידע גבהות השם יתברך ותפארתו ולהיות עניו בעצמו. וזה שויתי ה' לנגדי תמיד בכל עניני עולם הזה ומדות רעות לבוא לעבודת השם יתברך:

(כראה שחסר תשלים המאמר)

צחוק עשה לי אלקים. מיראה עילאה נמשך שמחה. דמיראת עונש נופל למרה שחורה חס ושלום. יש ז' ספירות נמשכים מז' הוויות וכנגדם כ"ח עתים, י"ד עתים לטובה נמשך מז' מדות הקדושים וזה לעומת זה ברא י"ד להיפך חס ושלום. ולכן כל ימיו של יצחק היו בטובה שהוא היה למעלה מהמדות כי יצחק בגמיטריא ח' הוויות. ורוב ימיו של יעקב היו בצער שהוא היה בתוך המדות כי יעקב בגימטריא ז' הוויות רק בעת שהיה בשמחה כתיב באוה"ח שאז היה שמו ישראל. והטעם כיון שהיה אז בשמחה שהוא למעלה מז' המדות לכן היה שמו ישראל ל"י רא"ש להורות שהוא למעלה מהמדות. והוא ג' ראשונות. והעיקר הוא כשאדם גומר סוף המצוה יהיה במחשבתו להתחיל. וזה ענין הדרן עלך שאומרים בסיום מסכתא. וזהו סוף מעשה במחשבה תחלה סוף מעשה צריך להיות במחשבה תחילה:

סליק

חיי שרה

הילל אומר אם אני כאן הכל כאן. אני נקרא ג"כ יראה כשאדם יש לו יראה יש לו הכל. ואם איני כאן מי כאן מי נקרא תשובה שצריך אדם על כל פנים להחזיר את עצמו לשורשו למקור עליון. העיקר הוא האדם יהי' כלי לקבל ומוחין באין ממילא. וזהו (שמות כ) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וזהו בא בימים יומין עלאין על ידי מה וה' בירך את אברהם בכל. בכל נקרא הכלי שמקבל על ידה שמקבל עי"ז ממילא כל יומין עילאין. וכן הספירות ממילא משפיעים. רק מה היא הכלי לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, כי כשאדם מרגיש שהוא ריקן יכול לקבל אבל כשהוא מלא איך יכול לקבל:

סליק

ואלה תולדות יצחק בן אברהם. כתוב (איוב כה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו המשל נקרא חסד ופחד נקרא גבורה על ידי עושה שלום במרומיו הולדת רחמים. ובזה העולם ג"כ כל הולדה היא מאש ומים כי באין גשם אין יכול לגדל וכשאין שמש ג"כ אין יכול לגדל. וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם גבורה בחסד:

סליק

וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר. כתוב (תהלים טז) שויתי ה' לנגדי תמיד כי צריך האדם להכניס שם הרחמים בהנגד. וצריך האדם לקבל יסורים באהבה, והנה כשאדם עומד במדת החסד צריך לכוללן במדת הדין ויקיים אשרי אדם מפחד תמיד. וזהו ה' כשעומד במדת ה' צריך לכללו בהנגד. וכשעומד במדת הדין צריך לכוללו במדת הרחמים. וזהו שויתי ה' לנגדי תמיד כי הקדושה היא בהתכללות. כדכתיב (איוכ כה) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו כי מיכאל הוא מים וגבריאל הוא אש והקב"ה עושה שלום בניהם כי מחמת גודל ההתבטלות מפחד ה' ותשוקת אהבתו אי אפשר להם להיות מנגד אחד לחבירו. כי מתבטלים ממציאותם ממש ובאים למדת שלום. וזהו וישלח וגו' מלאכים לפרו שכלל מדת שני המלאכים כנ"ל לעשות שלום. וזהו ויבא יעקב שלם. אל עשו וגו' שדה אדום ויצו וגו' עם לבן גרתי. כי הוא הכל בבחי' לובן עליון. וזהו לפניו כי צריך אדם לעבוד את ה' בכל המדות. ואם האדם אינו כראוי אזי הוא נרגן מפריד אלוף. וצריך להביא עליו יסורים חס ושלום כדי להזכירו בהקב"ה. ויעקב אבינו עליו השלום עבד את הקב"ה בכל המדות כנ"ל ע"כ ושבתי בשלום בלא יסורים. כי כשעמד במדת הטוב מפחד תמיד. וזהו אל בית אבי פחד יצחק. וכשעמד במדת הדין כוללו במדת שלום, וזהו ושבתי בשלום כנ"ל אבי כי הוא הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, וזהו (ישעיה כז) או יחזיק במעוז"י שלום יעשה לי:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף. כתוב (תהלים לד) סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, דהנה צריך האדם להיות סור מרע בתחילה דהיינו להכניע כל המדות והתאוות ואחר כך יכול להיות עשה טוב ואם אינו סור מרע אינו יכול לבוא לעשה טוב, ובצדיק כתוב בקש שלום ורדפהו דהיינו שיעשה שלום בין הרע שיסכים עם מדת הטוב, והנה יש אחד שהרע בע"כ יענה אמן ויש בחי' גדול מזה שמהפך הרע ונכלל בהטוב והרע נעשה סיוע לעבודת השם, וזהו וישב יעקב בארץ מגורי מלשון ויגר מואב, וזהו מגורי אביו בחי' פחד יצחק. וזה שאמר ושבתי בשלום בחינת שלום הנ"ל. וזהו שפירוש רש"י בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. שיעקב הכניע כל המדות והיה למעלה מן המדות. וזהו בקש לישב בשלוה בחי' שלום הנ"ל היינו שהתדבק ביראה עילאה למעלה מן המדות. קפץ עליו רוגזו של יוסף שהצטרך להיות בחי' משפיע צדק יסוד עולם כדכתיב ויוסף הוא המשביר. מחמת זה הוכרח להיות בתוך המדות. כי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים היינו להשפיע לעולם, ובתוך המדות הוא כשזה קם וכו'. וזהו (משלי כד) כי שבע יפול צדיק בחי' בתוך המדות וקם. וזהו קפץ עליו רוגזו של יוסף אלה תולדות יעקב יוסף. כי כל אחד לפי בחינתו צריך להיות תולדותיו בחי' יוסף. כי האדם הפשוט צריך לידע שלא התחיל עדיין לעבוד השם יתברך ולהשתדל להוסיף בעבודת ה'. והצדיק צריך בכל מה שעומד לילך ממדריגה למדריגה ולהוסיף בכל פעם בעבודת השם:

סליק

זאת חנוכה

מי זאת עולה. זאת במי עולה. כי עכשיו כתיב (ישעיה נ) ובפשעכם שולחה אמכם ועל ידי מי היינו עולם התשובה כשישראל עושים תשובה באמת ומוסרים את כל מדותיהם וכליהם להקב"ה. כדכתיב (דבה"י א כט) לך ה' הגדולה וגי' לכל לראש. ומכניעים את עצמה ומסתכלים בשפלות עצמה ובגדלות הבורא ב"ה. כדכתיב (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה אז מתברך ומתעלה בחי' אז היינו בחינות מ"י. וכשמדות מ"י מתברך נמשך שפע וברכה אל ישראל ג"כ כדכתיב (במדבר ו) כה תברכו את בני ישראל היינו עם בני ישראל:

סליק

פנחס

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כתוב (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. הנה יש ביטול דינים והמתקת דינים. ביטול דינים הוא כשבא על אדם ח"ו יסורים וצועק להשי"ת על יסורים שלו שכואב לו מאוד. והשם יתברך הוא מקור הרחמים ומרחם עליו ומבטל מעליו הדינים והיסורים. אך זה לא טוב שיכול לפעמים לחזור עוד היסורים על אדם כיון שלא נמתקו לגמרי הדינים בשורשן. אבל המתקות הדינים כשבא על אדם יסורין והוא אינו חושש כלל להיסורים שלו, רק שמחשב את עצמו איך שעל ידי החטאים שלו בא לו היסורים ומקנא קנאת ה' צבאות על חילול שמו הגדול אשר על ידי חטאיו גרם שמושלת הקליפה שהם היסורים על חלק אלקי ממעל אשר בתוכו. כי יעקב חבל נחלתו ואתה מחיה את כולם ומושלת הקליפה על חלק הקדושה שבו בבחינת שפחה כי תירש גבירתה. והאדם כשמחשב זאת ועל זה מקנא קנאת ה' צבאות וכואב בלבו על אשר גרם זאת בחטאיו. ועי"ז חוזר בתשובה שלימה מאהבת הבורא ואז נמתקים הדינים בשורשן ואין חוזרים לעולם. וזהו פנחס בן אלעזר וגומר השיב את חמתי בקנאו את קנאתי בתוכם פירוש שקינא קנאת ה' צבאות אשר חלק הקדושה אשר בתוך בני ישראל נכנעת תחת הקליפה. ועי"ז השיב את חמתי מעל בני ישראל. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. כי כשמחשב כן כמו שאמרנו ועושה תשובה מאהבה אז זדונות נעשו לו כזכיות. ואז לא די שנמתקים הדינים אלא שיכול עוד להמשיך שפע חיים וברכה. וזהו הנני נותן לו את בריתי שלום:

סליק

כי תבוא

והיה כי תבוא אל הארץ וגו' ולקחת מראשית כל פרי האדמה. פירוש רש"י מראשית ולא כל ראשית. הנה כתוב (משלי ט) חצבה עמודיה שבעה, זהו השבע מדות כמו שאמר דוד המלך ע"ה (דבה"י א' כט) לך ה' הגדולה וגו' וזהו ז' ימי הבנין כי כל הז' מדות צריכים להעלותן למקורם. היינו המדות הנכללים בחסד היינו מדת אהבה שלא יהיה רק להשי"ת וכן מדת גבורה היא היראה שאם יבוא לאדם ח"ו יראה חיצונית צריך לדחות זה היראה מפני יראת ה' כי הוא השליט בעולמו ולית אתר פנוי מיניה. וכן מדת התפארת שהיא התפארות שאם יפול לאדם איזה גדלות ח"ו יחשוב שהגבורות אינו שייך רק להקב"ה. וכן מדת הנצחון ושאר מדות וזה ענין הביכורים שהיו מז' המינין נגד שבעת ימי הבנין, אשר תביא מארצך שצריך להביא כל הדברים הגשמיים משבע המדות לפני ה' אלהים וזהו ראשית בכורי אדמתך וגו'. הנה כתוב (בראשית א) בראשית ברא אלהים ותרגומו בחכמתה ברא כי ראשית נקרא חכמה שצריך להקדים יראה לחכמה כדכתיב (תהלים קיא) ראשית חכמה וגו' ובאם לאו נקרא חכמתו מרובה ממעשיו, ויראה הוא השער לחכמה כדכתיב (שם קטו) זה השער לה' צדיקים יבואו בו. וזה וזאת מתחברין כחדא כדאיתא בזוה"ק בזאת יבא אהרן וגו' הוא מדת יראה. ע"כ אני אומר שאם האדם אין לו אמונה ויראת שמים אף שהיא לומד ומתפלל וחושב בדעתו שהוא עושה רצון הבורא ב"ה אינו רק ההיפך ובזה הלשון אמר עס איז איין אפ גיפירטי זאך. ולזה פי' רש"י מראשית ולא כל ראשית כי ראשית נקרא חכמה כנ"ל רק שצריך להקדים היראה לבל יהיה ח"ו חכמתו מרובה ממעשיו. וזהו ג"כ ענין תשובה שצריך להשיב כל המדות להקב"ה. וזהו הענין מה שאמרו בגמרא במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ולכאורה היא לפלא צדיק שלא טעם טעם חטא יהיה במדרגה קטנה מבעל תשובה שעשה עבירות מקודם. רק הענין שיש ביטול דינים והמתקות דינים כי ביטול דינים במה שהחוטא משליך הרע שלו ומבטל אותן ומתחיל להטיב דרכו זה נקרא ביטול דינים וזה נקרא צדיק גמור. והראיה מהגמ' המקדש את אשה ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע הרי זו מקודשת שמא עשה תשובה וממילא מובן שהעושה תשובה ועוזב דרכיו הרעים זהו נקרא צדיק גמור אך המתקת הדינים נקרא בעל תשובה היינו תשוב ה', כי המתקות הדינים היא שמעלה הכל להבורא ב"ה כי בכל הדברים מעורב טוב ברע והאדם העושה להעלות כל הניצוצות לה' ממילא יפול הרע. וזהו המתקה אם זה הוא רק בדברים המותרים כמאמר חכמז"ל קדש עצמך במותר לך הגם שיש בדברים האסורים ג"כ חיות הבורא כדכתיב (נחמיה ט) ואתם מחיה את כולם, אך שהבורא ב"ה הבין ויודע שמדברים האסורים הרע גובר למאוד וא"א להעלות הטוב הנמצא ד שמה ויכול ח"ו להשאר שם לכן אשר הדברים הללו, ולזה אני אומר היום קודם ר"ה צריך לעשות תשובה היינו תשוב ה' בכל דבר שעושה במאכל ובמשתה ובשאר דברים שלא יהיה רק בשביל הבורא ב"ה וזה בכל דרכיך דעהו. אך זה היה בצדיקים הקודמים אך עכשיו לא די שבדברים הגשמיים אינם מכוונים למלאות רצון הבורא ב"ה, אלא אף בתורה ותפלה ג"כ אין כוונתם להבורא ב"ה:

סליק

אחרי סליחות של יום ראשון

מה זה שאיתא בגמרא שבימי חזקיה תמה זכות אבות הלא כתיב (שמות לד) נוצר חסד לאלפים אלפי שנין לא יהיה אפילו אלף דורות, או קודם שקבלו ישראל את התורה קודם הנסים הגדולים המפורסמים אז היו בני ישראל נצרכים לזכות אבות. אבל אחר קבלת התורה והנסים שנתפרסם בעולם שבני ישראל המה של הקב"ה והקב"ה הוא של ישראל על ידי יציאת מצרים וקריעת ים סוף וקבלת התורה ושאר נסים. אין צריכים עוד לזכות אבות כי נוגע לכבוד הקב"ה כשלא יעזור לטובה ח"ו. ע"כ אמרו חכז"ל תמה זכות אבות היינו שאין צריכים להשתמש בזכות אבות. וביכולת עוד לפרש תמה זכות אבות שהזכות אבות בשלימות כי אין צריכים להשתמש עמהם:

סליק

אחר זכור ברית

אמר על איזה ענין המשכת טובה בזה"ל נראה איך יכתוב הקב"ה בראש השנה הבע"ל. ושאל אותו אחד איך עוזבים הכל עליו הלא כל פעולת מרדכי ואסתר היה שהפכו גזירתו יתברך רק ברצון הצדיקים, והשיב במקום פקוח והצלות נפשות ההכרח להפוך גזירתו, אמנם באמת הקב"ה כותב לטובה אך הדבר צריך שמירה לבל יתקלקל לא בב"ד זה ולא בב"ד אחר. וזה פירוש רצון יריאיו יעשה היינו היריאים פועלים שיהיה נעשה כמו רצונו הקדוש ולא יתקלקל בהבתי דינין ח"ו:

סליק

ליל א דראש השנה

בשעת תפילת ערבית נאבד המפתח מהארגז הקוויטלך ואמר בר"ה יותר טוב שיהיה סגור כדכתיב (תהלים פא) בכסא ליום חגינו, כי לפני השי"ת אין דבר נסתר ולא איכפת שהכל גלוי לפניו כי לפניו הכל טוב, רק ע"י ההסתר צריך להיות מפני המקטרגים ומפניהם ביכולת להסתיר ע"כ יותר טוב כשאין מפתח, וסיפר לו אחד פי' המגיד ז"ל נושא עון היינו כמו השטות של התינוק כשבא למוח האב נעשה אצלו שחוק כמו כן כשבא העון למקום גבוה נעשה המתקה לטובה. והשיב האמת הוא כי כל הרע נלקח מהמדות אהבה ויראה זרה ושאר דברים. אבל למעלה מן המידות שם מקום הקדושה וכולו טוב, וע"כ הבעל תשובה זדונות נעשה לו כזכיות כי כשבא למעלה נעשה הכל טוב: הרב רבי ברוך ז"ל אמר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מחמת שיש ריח לא טוב כך אמר, ובאמת אין המקרא יוצא מידי פשוטו כי הצדיק גמור עובד את השי"ת בדברים המותרים ובתורה ותפילה. אבל בלא תעשה צוה השם יתברך לבל ירד שמה כי שם תגבורת הרע והקליפות. וזה במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מחמת הריח לא טוב היינו תגבורת הרע והקליפה. אבל מי שכבר חטא ועשה תשובה הוא מעלה גם הדברים האסורים והל"ת ומגביה גם דברים האסורים להשם יתברך. וזהו נושא עון היינו כשהרשע עושה תשובה מגביה הרע למעלה למקום הקדושה ושם נעשה כולו טוב. והצדיק אחוז בידים דחייביה:

שבת תשובה

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. ואיתא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. והענין הוא כי איתא בגמרא ובו תדבק והאיך אפשר לידבק בהקב"ה והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום כו'. ובאמת איך שייך מדות לגבי השם יתברך הלא הוא יתברך הוא גבוה למעלה מכל המדות. אך אני אומר כמו שהשם יתברך מתלבש ומצמצם עצמו כביכול בהמדות בשביל ישראל. היינו בחסד להטיב להשפיע לעולם הטוב. ובגבורה להרע חס ושלום לעושה רע. וכן במדת הרחמים. כמו כן צריך אדם לעבוד לה' וכל המידות בחסד לראות שיהיה לו אהבת ה'. וכן במדת היראה לירא מהשם יתברך. ומה שהקשה והלא אש אוכלה הוא היינו כי כתוב (בראשית א) בראשית ברא אלהים וגו' בבחי' דין דינא דמלכותא דינא. אך השם יתברך רוצה שיכירו מלכותו שיתוף מדת הרחמים כדכתיב (שם ב) ביום ברוא וגו' כי רצון השי"ת היה לברוא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים כדכתיב ביום ברוא ה' אלהים ארץ ושמים ומלכותו בכל משלה, וזהו (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה כי שיתף מדת הרחמים. ע"כ באם האדם ח"ו פוגם בהמדות ועושה רק הבלי עוה"ז והגשמיות אז הוא בבחינה אחוריים כי כשהאדם עובד לה' בהמדות ורואה איך שבכל הדברים יש בו חיות השם יתברך וכל עשייתו הוא הכל לה', אז הוא בבחינת ישא ה' פניו אליך בבחי' פנים בפנים כמו שהיה בימי משה רבינו עליו השלום כדכתיב (דברים ה) פנים בפנים דיבר ה' עמכם, אבל כשאדם עושה רק הגשמיות אז נעשה בבחי' (שם לא) אנכי הסתר אסתיר. היינו כי כתוב ומלכותו בכל משלה ואתה מחיה את כולם כי בכל דבר מוסתר חיות ה' שבזה מתקיים העולם, וע"י שהוא עושה הגשמי לבד ואינו מסתכל בחיות ה' שיש בכל דבר ומסתיר החיות כמו כן נעשה בבחי' ואנכי אסתיר, וזה ענין צדיקים רשעים בינונים כי צדיק נקרא שעובד בכל המדות לה' ורשע נקרא שאין מאמין בה' כלל ואין מאמין בהשגחה כלל, ובינוני אע"פ שעושה הרע אעפ"כ הוא מאמין בה' שבכל דבר יש בו חיות ה'. וע"כ צדיקים נכתבים לאלתר לחיים כי המה נאחזים בעץ החיים. ורשעים המה להיפך לאלתר כי מחמת שאין מאמין בה' כלל ע"כ א"א להיות להם תיקון. אבל הבינוני אף על פי שעשה פגם ועם המדות אי אפשר לו לעבוד לה' כי פגם בהמדות. אך מחמת שלבו נשבר ועל ידי אמונה שיש לו ע"י זה תלוי ועומד עד עשי"ת וע"י התשובה אז לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כי זבחי אלהים רוח נשברה ועי"ז נתקן. כי ע"י אמונה שיש לו אפשר לו לתקן ע"י התשובה ונתכפר:

וזהו שובה ישראל כי כשלת בעונך. אף על פי שעשה עון ופגם אך מחמת שלבו נשבר ועושה תשובה עי"ז יכול להתכפר, וזה גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי נשמות ישראל נחצבות מתחת כסא כבודו יתברך. וגם השי"ת חותר חתירה מתחת כסא כבודו יתברך לעשות תשובה וע"כ על ידי התשובה הוא בא להשורש שנחצב משם. וזה שמגעת עד כסא הכבוד, וזה ענין שאיתא במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי יש בחי' קרבן לה' בחי' זבחי אלהים. היינו הצדיקים שנתקרבו בכל מדה ומדה לה' זה נקרא בחינת קרבן לה'. אבל הבעל תשובה ע"י תשובתו בא להשורש לבחינת כסא כבוד למעלה מהמדות, וזה במקום שבע"ת וכו' וע"כ הבינוני ע"י אמונתו לבו נשבר ויכול לעשות תשובה לבוא למעלה מהמדות, כי יש תשובה תתאה ותשובה עילאה ויוה"כ נקרא תשובה עילאה שהשי"ת מקרב נשמות וע"י שעושה תשובה בעשי"ת על ידי כן כשבא יוה"כ הוא בא לתשובה עילאה זהו ענין ראש השנה יוה"כ ועשרת ימי תשובה. ואחר יום כפור על ידי התשובה נעשה לו התחדשות המוחין לעבוד לה' בכל מדה ומדה:

אני אומר שכתיב ואנכי הסתר אסתיר הוא בר"ה לטובה, כי ע"י שאדם עושה תשובה עי"ז השי"ת מסתיר העונות, ואח"כ כשבא יוה"כ אז הוא בבחי' ישא ה' פניו אליך:

סליק

בערב יום כיפור

אמר בשם הרב ר"ד על מאמר חז"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך. ואמר החילוק שבין ימות המשיח לעוה"ב הוא שבת עם יוה"כ. בשבת מחויב להתענג בתענוגים גשמיים בקדושה ובטהרה כמו שיהיה לימות המשיח תענוג עוה"ז. וביוה"כ אין שום תענוג גשמי רק רוחני כמו בעולם הבא:

סליק

אני אומר שמחת בית השואבה במדת יצחק, כי שמחה שלימה הוא כשהרע נעשה טוב ע"כ ביום א' מדת אברהם מדת חסד כולו שמחה, אבל ביום ב' מדת גבורה ונמתקה זה היא שמחה שלימה:

אני אומר איתא לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה אלא ביצחק כשיבא משיח ב"ב.

אני אומר כי העוה"ז וכל הברואים מהעולם אינם יכולים לקבל רק ע"י צימצום אך בזמן הגאולות ומזמן שהעולם עומד לא היה עדיין תיקון אמיתי ויש צימצום הרבה ביותר עד שאין השפע מגיע כלל או שאין השפע מגיע למקום הצריך, וכשיבא משיח ב"ב יהיה תיקון אמיתי ויומתקו הצימצום אזי יקבלו ישראל השפע ע"י צימצום הנמתק הנצרך לקבל השפע. וזה לא בסבא טעמא, כי אברהם אבינו עליו השלום יאמר ימחו על קדושת השם היינו לא על ישראל אמר ח"ו אך על העבירות שימחו החטאים והצימצום, וגם יעקב יאמר כך, אבל יצחק עושה פשרה היינו שיומתק הצימצום, ע"כ על ידו יתקבל הטובה כי בלא הצימצום אי אפשר לקבל, וזה איתא על שמחת בית השואבה היו שואבים רוח הקודש ביום ב' ולא ביום א', כי ביום א' אין צימצום כלל ואי אפשר לקבל ובמדת יצחק ע"י צימצום הנמתק יכולים לקבל רוה"ק, כי בלא צימצום א"א לקבל:

ליל שמחת תורה

מה שנוהגים לעשות מנהגים וגבאים חדשים בש"ת, הטעם כי מנהגי ישראל תורה והלומדי תורה עושים בש"ת סיום והתחלת התורה, ואותם שאינם יכולים ללמוד עושים מנהגים חדשים ומנהג ישראל תורה, ועל זה ג"כ אני אומר מנהג ישראל כי כמו כן שיעשו ביום זה סיום הנהגת שנה שעברה והתחלת מנהגי השנה החדשה וכמו כן ישראל ביום זה עושים מנהגים חדשים על שנה החדשה:

איתא במדרש שקודם שמ"ע היה צריך ג"כ ז' שבועות כמו קודם שבועות. אני אומר שהשי"ת מרחם על ישראל ועושין בז' ימים מה שעושין קודם שבועות בז' שבועות. כי אז קודם קבלת התורה ע"כ אין ביכולתם רק בז' שבועות ואחר קבלת התורה די במעשה בז' ימים. אני אומר אם היו ישראל ראוים היה שמ"ע תיכף בר"ה. והפעולה היה כי עכשיו צריך להיות ימי דין קודם שמ"ע כדי לבוא התיקון ואם היו ראוים היה תיכף להתיקון ולא היו נצלכים לימי הדין, וגם ימי ספירה הם ימי דין. אני אומר כל הימים טובים ר"ה יוה"כ סוכות הם הכנה לשמ"ע, וזהו צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים כי הצדיקים הם תיכף אצל התיקון האמיתי ע"כ אין הכנות ימי הדין קודם שמ"ע. כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

אני אומר השי"ת צוה להדבק בו יתברך על כן צריך להיות הכנה ר"ה יוה"כ סוכות בכדי לבוא לדביקות בו יתברך ובאים לחיים האמת, אבל הצדיקים המה אצל תיקון האמיתי ודבקים תמיד בהשי"ת ע"כ נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים:

אני אומר בפסח היה קודם קבלת התורה ע"כ היו צריכים שבעה שבועות וסוכות הוא אחר קבלת התורה ע"כ די ז' ימים:

ליל הלולא ג' חשוון

ליל הלולא ג חשוון

צריך ליתן תקון שיהיה תיקון לנשמות ישראל ולאותם שהם בעוה"ז. כי כשנשמת הצדיק יש לה עלייה. אז יש עלייה לנשמות כלל ישראל גם נמשך שפע לעוה"ז. היום הוא יא"צ של אבי זצ"ל והוא הנשר הגדול בעל כנפים והיום נגבה נשמתו ועל ידי זה נגבה נשמות ישראל ונמשך טוב גם לעוה"ז. יתן ה' שאבי לא ישכח אותנו בוודאי יהיה לנו טוב. הצדיק מגין על דורו גם על כמה דורות שאחריו כדכתיב בנח איש צדיק תמים היה בדורותיו. היינו הצדיק ממשיך טוב לדורו ולדורות של אחר כך. הזכות אבי מגין לדורו ולמקושרים אליו גם לכמה דורות שאחריו. גם לאותם שהמה גם היום:

אני אומר זכות אבות שלנו המה בפרטיות כמו זכות כלל ישראל בכללות. כי שמעתי פעם אחד מאבי זצלל"ה וזכרתי את בריתי אברהם ואת בריתי יצחק ואת בריתי יעקב זה היה המגיד והמלאך ואא"ז הרר"ש . ועל עצמו אמר שהוא והארץ אזכור, אומר אני ארץ נקרא כנסת ישראל כי שם נכלל כלל ישראל כי ארץ היא למטה מכולם. וע"כ כשיש עלייה לארץ ממילא יתעלה כלל ישראל, וע"כ היום שהוא הלולא של אבי זצלה"ה וכשהוא נתעלה בוודאי יש עלייה ג"כ לכלל ישראל כי הוא בחינות הארץ. וכן יעזור לנו השי"ת שזכותו יעמוד לנו ולכל ישראל. ויה"ר להשפיע טוב עלינו ועל כל ישראל. כי מצות ומעשים טובים שלו המה בזה העולם כי איתא עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. אומר אני החילוק ממעשים טובים של אדם פשוט ממעשים טובים של צדיק הוא. כי מצות ומעשים טובים של צדיק המה עושים פרי וזה עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. כמו תולדות המה עושה פרי כן המעשים טובים של הצדיק. מטעם כי ענין הצדיק שמכניס אמונה בלב כל ישראל. ומה עושים בזה האמונה שהמה מאמינים בהשי"ת ועובדים לה' ע"כ עושה פרי. אך העיקר היא שישראל יתקשרו בזה האמונה מהצדיק ויעבדו בזה לה' אז עושה פרי:

איתא בגמרא חד אמר תמה זכות אבות. אומר אני פי' תמה היינו שזכות אבות המה שלימים עדיין זאנין גאהר ניט אפ גיניצט. כשישראל ראויין הזכות אבות המה שלימים ועושה פרי:

יום הולדת מרן הקדוש

יום הולדת מרן הקדוש זי"ע כ' חשוון

ב"ה וב"ש נחלקו אלו אומרים נח לו לאדם שנברא משלא נברא ואלו אומרים נח לו שלא נברא משנברא: הפלוגתא שאלו אומרים שטוב יותר נשמה חדשה שלא היתה עדיין בעולם ואלו אומרים שיותר טוב נשמה ישנה שכבר היתה בעולם. ועתה הוא בגילגול, חהו פי' חכז"ל משנברא היינו שכבר נברא פעם אחד. ובאמת יש דברים שיותר טוב לנשמה חדשה ויש דברים שיותר טוב לנשמה ישנה. וזהו לשון חז"ל ועכשיו משנברא יפשפש במעשיו ואיכא דאמרי ימשמש במעשיו כי לפעמים בא האדם בכדי לתקן איזה פגם ממל"ת וזה לשון יפשפש. ולפעמים בא להשלים מצות עשה שלא השלים וזה לשון ימשמש:

אמר שאין לעיין בספרי חקירה כלל. ושאל אותו אחד הלא כתיב (דבה"י א כח) דע את אלקי אביך. והשיב ענין חקירה הוא שאדם מסופק בשכלו או כך או כך איך להכריע. ולהכריע אי אפשר רק כשהכלי אינו נוגע בדבר. היינו כל זמן שאדם אינו שלם במדותיו אזי יש לו נטיית הדעת לצד אחד. ואיך אפשר לסמוך על שכלו ולהכריע. כמו כשבאין ב' בני אדם לדיין והוא נוגע בדבר אי אפשר לו להכריע כדכתיב (דברים טז) כי השוחד יעור וגו'. אך האדם צריך בתחלה להאמין בהשי"ת ולעבדו בכל המדות. אז עוזר לו השי"ת שרואה בעיניו שיש בורא שברא כל העולם. ואחר כך רואה בעיניו שעדיין אינו יודע כלל וזה מתחיל באמונה וסיים באמונה:

סליק

תוכן העניינים

עירין קדישין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה