אור ברסלב

עירין קדישין תליתאה

ליקוטים

ראש השנה

בראשית

ליקוטי מאמרים קדושים שעוד לא באו לאור הדפוס דע עתה, מאת כ"ק הצדיק הקדוש צבי תפארתנו נר ראשנו אדמו"ר האר"י הקדוש מסאדיגערא זי"ע

בראשית ברא אלקים, פרש"י אר"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו' משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים א"א כתיב בראשית ברא כו' וכתיב ראשית חכמה יראת ד' ואיתא בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד והיינו דכתיב ביום עשות ד' אלקים וגו' ברש"י מלשון המדרש הענין כי יש אור ישר ואור חוזר אור ישר הוא חיות הש"י המחי' כל העולמות בבחי' ואתה מחי' את כולם ואור חוזר הוא שאדם צריך לראות שבכל דבר שבעולם יש בו חיות הש"י המקיימו ולהאמין כי מלכותו בכל משלה וכל פעל ד' למענהו ולעבוד את הש"י בכל הדברים וזה כונת רש"י לא הי' צריך כו' אלא מהחודש הזה מצוה ראשונה כי באמת האבות עובדים להשי"ת גם קודם מ"ת בכל דברי העוה"ז בבחי' בכל דרכיך דעהו היינו שהיו מקושרים בכל מדותיהם להש"י כי יש ז' מדות כמ"ש לך ד' הגדולה והגבורה וכו' והם עבדו את הש"י בכל המדות ובמ"ת כתיב כה תאמר לבית יעקב אמירה רכה לנשים היינו כי יש אדם שעובד הש"י בתו"ת ומעש"ט ואח"כ הוא אוכל כבהמה ועושה עוד דברים כבהמה ועי"ז נופל ממנו החיות וכשעוסק אח"כ בתו"ת א"א לו להתקשר ולדבק א"ע בהקב"ה וז"כ רש"י לא הי' צריך כו' כח מעשיו כו' לתת להם נחלת גוים כי האדם צריך לראות בכל הדברים גשמיים ג"כ חיות הש"י ולראות בכל הארציות חיות בוית"ש המוסתר בו כמש"כ החכם עיניו בראשו היינו שרואה ומסתכל בכל דבר מאין נצמח שורשו מלמעלה וזהו כח מעשיו הגיד לעמו כי זה העיקר להסתכל בכ"ד חיות הש"י שיש בו ולעבוד נס בכל דברי העוה"ז להש"י וזהו שפירש"י שלא יאמרו לסטים אתם כו' כי כשהי' שבירת הכלים לקחו מזה אוה"ע אהבה זרה ויראה זרה ושאד מדות וסוברים שאין שייכות לישראל בדברי עוה"ז כלל ולא שייך לישראל כלל אהבה ויראה ע"כ פתח בבראשית וגו' משום כח מעשיו כו' וחיות גוים כי צריך כל אחד מישראל לעבוד את הש"י בכל עניני עוה"ז באהבה ויראה ושאר מדות וזה שפרש"י מ"ט פתח בבראשית כי איתא בתיקונים בראשית ברא אלקים תשרי אותותיו תשרק היינו אור חוזר כי העיקר לעבוד את הש"י בבחי' אור חוזר היינו בכל דברי העוה"ז כי כל האתערותא דלתתא שהי' בעת בריאת עולם לישראל יעבדו להש"י באור חוזר ועוד יש לפרש מה טעם פתח בבראשית היינו בא' תשרי לא הי' צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם היינו מפני מה מתחילין התורה מתשרי ולא מניסן

נח

שבת נח שחל בשבת ר"ח אמר אני אומר הקב"ה נתן לישראל את השבת וישראל מקדשים ר"ח לפני הקב"ה וכשחל ר"ח בש"ק אזי ב"י המה שוים להקב"ה ואז ד' אחד ושמו אחד

לך לך

ויאמר ד' אל אברהם כו' ופרש"י ואעשך לגוי גדול זה כו' יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל וכו' א"א כי יש קוין שלשה ימין ושמאל ואמצע, חסד דין רחמים ונקראו ג' אבות אברהם יצחק ויעקב וכל התנהגות העולם ע"י ג' קוין גם באדם יש אלו הג' מדות חד"ר והאדם צריך להיות סמו"ט היינו שישליך הרע מכל הדברים ואז יוכל להיות עשה טוב לעבוד את ד' בכל המדות והעיקר הם הג' מדות ממדות חסד נמשך אהבה וצריך להשליך כל אהבת העוה"ז לא זו מה שנאמר בפירוש אלא אף במה שמותר צריך לקיים קדש עצמך במותר לך לדבק בהש"י לידע שמכה"כ ואז יוכל לעבוד את הש"י במדת אהבה וכן במדת יראה צריך שלא יהי' אכזר ח"ו ולא יהי' כעסן וצריך לקיים איזה גבור הכובש את יצרו שיגבור על הרע וירא מהשי"ת וכן במדת ת"ת יהי' תמיד שפל בעיני עצמו וישגיח בגדלות הבוי"ת ותפארתו כמ"ש לך ד' הגדולה והגבורה והת"ת ובאלו הג' מדות נכללים כל שאר המדות וכשיהי' סור מרע ויראה בכ"ד רק חיות הש"י אשר בו כמש"כ ואתה מחי' את כולם וכתיב החכם עיניו בראשו היינו החכם מסתכל בכל דברי עוה"ז שהכל מהש"י ועובדו בכל הדברים אבל הכסיל בחושך הולך וזהו לך לך מארצך הוא מדת תפארת שיהי' תמיד שפל בחי' ארץ ונפשי כעפר לכל תהי' וממולדתך ומבית אביך הם מדת חו"ג כשאחז"ל האב מזריע הלבן והאם האודם וזהו מארצך וממולדתך ומבית אביך שיעבוד הש"י בג' מדות הד"ר חג"ת אל הארץ אשר אראך שעי"ז בא לענוה עקב ענוה יראת ד' ויבא לבחי' קבלת עומ"ש כי א"א לעבוד את הש"י רק כשיקבל עליו עומ"ש בתחלה וירא מהשי"ת העובד אותו בכל המדות אז בא אל הארץ אשר אראך היינו ארץ עליונה יראה עלאה וזה שפרש"י ואעשה אותך וגו' אלקי אברהם כי כשממאס כל תאות עוה"ז ומדבק א"ע באהבת הש"י ממשיך עליו בחי' חסד לאברהם ואברכך ז"ש אלקי יצחק כשמשליך היראות רעות וירא רק מהש"י ממשיך ע"ע אלקי יצחק וכן ואגדלה שמך ממשיך ע"ע בחי' אלקית ממדת הת"ת ע"י שהוא שפל אצל עצמו ומסתכל רק תפארת וגדלות הש"י יכול יהי' חותמין בכולם ת"ל והי' ברכה בך חותמין כי העיקר היא מדת אהבה שיאהב תמיד להשי"ת ולעבודתו וימאס כל תאות עוה"ז אך טרם בואו לאהבה צריך ליראה מהש"י ויזכור שמכה"כ ולית אתר פנוי מניה ומהיראה יבא לידי אהבה. כתיב שמש ומגן ד' אלקים פי' כמו שא"א להסתכל בשמש רק דרך מגן כן א"א לקבל חסדי השי"ת רק ע"י שם אלקים בחי' צמצום וא"א ע"ה אחר שעבד את הש"י בכל המדות והי' לו השגות גדולות אעפ"כ הי' מאמין בד' שהכל היא מאתו ית"ש בחי' הוי' בחי' רחמים למעלה מהשגה ויחשבה לו צדקה מה שהי' קודם בחי' מקבל נעשה אח"כ בחי' משפיע בחי' הוי' בחי' רחמים וזהו יכול יהיו חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמין להיותו בחי' משפיע כי להיות משפיע העיקר היא אמונה שהש"י מכה"כ ושליט בעליונים ובתחתונים ועתיד ליתן דין וחשבין ובלא זה א"א כלל לעבוד את הש"י וכן להעשות בחי' משפיע מוכרח לאמונה כי משפיע היא חסד בחי' מים וטבע המים לירד למקום נמוך ויכול לירד ח"ו למקומות השפלים מאד ע"כ צריך לזה מדת אמונה ועי"ז שמאמין שהכל נמשך מלמעלה עי"ז מקשר הכל למעלה ויכול להיות בחי' משפיע צדקה צדיק ה' והבן:

ויאמר ד' אל אברהם וגו' עד אשר אראך כתוב והאמין בה' וגו' אני אומר כי האמונה היא למעלה מן השגה כי מה שהאדם משיג בשכלו הוא כמו שרואה בעיניו ואמונה היא דבר שאי אפשר להשיג משכלו ויכול לדבק את עצמו בהדבר ע"י אמונה שלימה וזהו והאמין בד' ויחשבה לו צדקה כשחז"ל אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם. וזהו ויחשבה לו צדקה פי' הקב"ה חשבה לו צדקה מחמת שהי' מאמין שלא התחיל עדיין לעבוד את ה' ע"כ השפיע לו הש"י ג"כ מלמעלה ממקום מתנת חנם גם יש לפרש שאברהם חשבה לו להקב"ה לצדקה כי כל מה שהי' מקבל מהש"י נחשב בעיניו מ"ה (וזהו ויחשבה לו צדקה) כי אין מגיע לו כלל מאת הש"י כי לא התחיל עדיין לעבוד את הש"י וזהו אתהלך לפני ד' בארצות החיים וכתוב השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א כי ארץ נקרא אמונה כמש"כ והארץ לעולם עומדת ואיתא בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' ואמונה היא השער זה השער לד' וגו' כי האדם צריך להאמין שלא התחיל עדיין לעבוד את הש"י כי כשאדם עוסק בתו"ת ובא ח"ו לאיזה גאות זהו נקרא נפילה ח"ו אבל כשרואה אדם עם כל עבודתו להשי"ת גודל שפלותו ושעדיין לא עשה כלום ומתחיל בכל פעם לעבוד את השי"ת מחדש זה נקרא הולך וזה ויאמר ד' אל אברהם כי אברהם הי' ראש המאמינים וכשבא להשגה א"ל הקב"ה לך לך מארצך כו' היינו שיאמין שעדיין לא עשה כלום כי האבות נקראים מוחין כמש"כ את אברהם את יצחק ואת יעקב אל הארץ אשר אראך היינו לאמונה שיאמין שעדיין לא עשה כלל וזהו לצדיקים אבל לאנשים פשוטים אני אומר לך לך מארצך כפרש"י להנאתך ולטובתך היינו שצריך להשליך כל הטובות והנאות עוה"ז כי שלשה שותפין יש באדם חלק הקב"ה וחלק אב ואם ואצל הקב"ה כתוב לא יגורך רע אך בחלק אב ואם יש תערובות מטו"ר גם יש לו בחירה גם יש לו חומר ולזה לך לך וגו' להשליך החומריות אל הארץ ונו' היינו ועי"ז יוכל לבא להארץ לבחי' יראה בחי' אמונה

וירא

מ"ש לפ' וירא שנת תרכ"ד

וירא אליו ד' באלוני ממרא, כתוב שויתי ד' לנגדי תמיד אומר אני שאפילו ח"ו באים על האדם עונשים ויסורים צריך לחפש שם רחמים ולהאמין שהכל הוא לטובתו כמ"ש נחום איש גם זו לטיבה כי ע"י היסורים לבו של אדם נשבר ובא עי"ז לתשובה וכדרך שאדם מתנהג כן הש"י מתנהג עמו ועי"ז ממשיך האדם על עצמו רחמים משם הויה ב"ה שם הרחמים וזהו שויתי ד' לנגדי תמיד אפילו להתנגדות בחי' דין בא לידי שם הרחמים וזהו אעשה לו עזר כנגדו שאפילו בתוך התנגדות שלו נבקש לו עזר שצריך לעבוד את הש"י אפילו בבחי' התנגדות בחי' שהוא היצה"ר ולהסתכל בכ"ד תאוה בפנימית המחי' אותו ולהשליך ממנו החיצונית כי כל דבר אך מהקדושה המחי' אותו כמש"כ ואתה מחי' את כולם וזהו צדיקי' ילכו בם שהצדיקים עובדים להשי"ת בכל האופנים אפילו בבחי' התנגדות וזהו וירא אליו ד' באלני ממר"א מלשון ממרי"ם ר"ל אפילו בדברים הנוטים לענין רע גם בזה הסתכל א"א ע"ה בבחי' הוי' המחי' אותו דבר ונתדבק לנקודה הפנימית שבתוכה והשליך כל החיצונית וזהו מור מרע ועשה טוב. סליק. צ ח ו ק עשה לי אלקים מיראה עלאה נמשך שמחה ומיראת העונש נופל למרה שחורה ח"ו והנה יש ז' ספירות נמשכות מז' הויות וכל הוי' ד' אותיות הרי כ"ח אותיות וכנגדם כ"ח עיתים י"ד עתים לטובה נמשכים מז"מ הקדושים וזלע"ז בס"א י"ד להיפיך ח"ו לכן כל ימיו של יצחק היו בטובה כי יצחק הי' למעלה מהמדות כי יצחק בגי' חי"ת הויות ורוב ימיו של יעקב הי' בצער הוא הי' בתוך המדות כי יעקב בגי' ז' הויות רק בעת שהי' בשמחה כתיב באוה"ח הקדוש שאז הי' שמו ישראל לי ראש להורות. שהוא למעלה מחמדות והוא ג' ראשונות

חיי שרה

ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון האדם נברא מד' יסודות שכל יסוד בפ"ע הוא רע מאש כעס, מרוח גובה רוח, ממים תאות, ומעפר עצבות וכולם רע לאדם המה וכל מדה הפכיות לחברתה לכן הרשעים בחייהון קרוים מתים כי אין שלו' בין היסודות אבל אם האדם מדבק עצמו להש"י אשר בו נאמר המשל ופחד עמו עושה שלו' במרומיו וזה התחברות אמתי בין הד' יסודות ובזה נכנעים אצל האדם השלם כנגד רוח הוא רוח נמוכה כנגד אש ומים וגילו ברעדה ולזה צדיקים במיתתן שממיתים כח הרע שבד' יסודות קרויין חיים וזהו ותמת שרה בקרית ארבע שהמיתה ד' יסודות הוא חברון ע"י שנתחברה להש"י ולבא לזה העיקר היא יראה וקבלת עומ"ש והיראה נקרא שער זה השער לד' צדיקים יבואו בו ומלכותו בכל משלה וזהו ואברהם זקן בא בימים יומין עלאין ע"י מה וד' ברך את אברהם בכל בת היתה לאברהם היא היראה שנקראת בת ופרש"י בכל בגי' בן והוא השם המקנן בעשי' בזה העולם ומלכותו בכל משלה מכה"כ ודי למבין:

תולדות

אלה תולדות יצחק בן אברהם פרש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה א"א האדם צריך לעבוד את הבוב"ה בשני בחי' אהבה ויראה כשבא לאהבה צריך לבקש אחר היראה וכן בבואו ליראה יבקש אחר אהבה ג"כ זהו שאה"כ אלה תולדות יצחק שהוא מדת יראה לחוד ע"כ יראה לעבוד הבוב"ה בבחי' חסד בחי' אהבה ג"כ זהו בן אברהם שהוא בחי' אהבה וחסד לאברהם ואברהם בחי' אהבה וחסד (אברהם) לחוד התאמץ לעבוד הבוב"ה גם בבחי' יראה וזהו אברהם הוליד את יצחק מדת יראה ופחד יצחק וזהו שפרש"י ז"ל יעקב ועשו האמורים בפרשה כי מי שעובד את הש"י בשני בחי' הל"ת יכול להפריש בחי' הרע מהטוב שיהי' כולו טוב והרע כולו רע כעשו שהי' כולו רע ויעקב נשאר כולו טוב באמת שלא יהי' מעורב טו"ר ומלת בפרשה הוא לשון הפרשה והבדלה או יאמר כשיש לאדם מדת אהבה צריך לצמצם מדתו כדי שיוכל לעבוד הבוב"ה בבחי' יראה וכן להיפך וזהו כונת הכתוב להודיעני שכל אחד מהם צמצם בחינתו כדי לעבוד גם בבחי' השנית וכונתם לעבוד את הש"י בשני הבחי' יראה ואהבה:

אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ופרש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה הנה בכל דברי עוה"ז מעורב טו"ר וצריך האדם להיות סו"מ היינו להסיר הרע מהטוב בכל דבר כי אפילו בתו"ת מעורב טו"ר ע"י מ"ז ופניות שיש לו ומכש"כ באכילה ושתי' ומו"מ ודאי יש תערובות טו"ר וצריך להפריש הרע מהטוב ויש ז' ספי' חג"ת נהי"ם וזלע"ז עשה אלקים בס"א כידוע ואדם שהוא במדת החסד לא יכול להתקיים במדה זו זולת שיש לו אחיזה גם במדת הגבורה ומי שהוא במדת הגבורה א"א להתקיים במדה זו בלתי אם יש לו גם במדת החסד וההולדה מן שניהם היא מדת תפארת כידוע וזהו ואלה תולדות יצחק היינו ההולדה מיצחק הוא בן אברהם שדבק א"ע במדת החסד אברהם הוליד את יצחק ההולדה מאברהם הי' את יצחק שנתדבק במדת הגבורה וזהו שפרש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה לשון הפרשה והבדלה שיעקב הי' כולו טוב ועשו הי' כולו רע (תשלום המאמר נשלם ממאמר השני) ויעקב כולו טוב:

אלה תולדות יב"א. וכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו המשל נק' חסד ופחד נק' גבורה ועי"ז עושה שלום במרומיו היינו ההולדה מהם רחמים בעולם הזה וכן כל הולדה היא מאש ומים כי בלא גשם לא יגדל בשום אופן ובלא שמש ג"כ וזהו ואלה תולדות יצחק אש וא"כ איך הוליד ומפרש בן אברהם על שנכלל במדת אברהם בחי' מים ואח"כ אמר שוב ואברהם איך הוליד לז"א את יצחק שנתכלל במדת יצחק הי"ל מזה שצריך אדם לכלול תמיד יראה באהבה ואהבה ביראה ויהי' מזה הולדה לכן כשנתבשר אברהם בבשורת יצחק כתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק כי ידע שזה א"א בשום פנים רק בהתכלל במדת גבורה פחד יצחק אבל על שרה אמנו ע"ה הקפיד ד' ואמר למה זה צחקה שרה כי אינה צריכה לזה דהיא עצמו נוק' בחי' דין גם הנהגות צריך להיות כן כשהש"י מנהיג העולם במדה"ר וחסדים כתיב אשרי אדם מפחד תמיד וכשמנהיג העולם בדינים ח"ו צריך להאמין שגם זו לטובה כי טובה גניז בגוה וכן היא המדה הגבורות יוצאים מחסדים והחסדים מגבורות וכעת ודאי הש"י מנהיג העולם בדינין צריכין אנו להאמין שודאי יצמיח מזה כל טוב והולדה רחמים גמורים בב"א ודפח"ח וש"י

ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה אני אומר כשנשמת צדיק יורדת מעולם העליון עולם החבור עולם היחוד לעוה"ז עולם הפרוד בחי' חרון אף ויפגע במקום פי' כי חכם פוגע בהש"י בכ"ד ובכ"מ וזהו השמים שמים לד' הוא עולם היחוד והארץ הוא עולם הפרוד נתן לבנ"א לחברם וזהו כל פעל ד' למענהו למען ה"ו לחבר את האוהל להיות אחד, ויחלום והנה סלם מוצב ארצה שמקיים הארצות ומסתכל רק על הרוחניות ופנימיות כל דבר וזהו וראשו מגיע השמימה וכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ ואיתא בזוה"ק דההיא ארץ בין צדיקים יתבא כי יש צדיק עליון בחי' מ"ד ויש צדיק תחתון בחי' מ"נ וכשמסתכל בעוה"ז רק על הפנימיות נעשה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ואתם הדבקים בד"א ואיך יוכל להתדבק באמת בד' היינו כשיסתכל בכ"ד רק על החיות המחי' את הדבר זהו דבקות אמתי זהו ואתם הדבקים בד"א חיים כולכם היום. סליק

וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו כו' כתוב שויתי ד' לנגדי תמיד כי האדם צריך להכניס תמיד שם הרחמים בהנגד ויקבל את היסורים באהבה וכשאדם עומד במדה"ח צריך לבוללו במדה"ד ויקיים אשרי אדם מפחד תמיד וזהו ד' לנגדי ד' מדה"ר נכלל בהנגד וכשעומד במדה"ד צריך לכללו במדה"ר וזהו שויתי ד' לנגדי תמיד כי הקדושה היא בהתכללות כמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלו' במרומיו כי מיכאל הוא בחי' מים וגבריאל בחי' אש והקב"ה עושה שלו' ביניהם מגודל פחד ד' ומהדר גאונו ומרוב תשוקתם אליו ית' מתבטלים ממציאות ממש ובאים למדת שלום וא"א להם להיות אחד מנגד לחבירו וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו שכלל שני המלאכים במדותיהם כנ"ל לעשות שלום וזהו ויבא יעקב שלם. אל עשו וגו' שדה אדום וגו' עם לבן גרתי כי הכל בחי' לובן העליון וזהו לפניו כי צריך אדם לעבוד את הש"י בכל המדות ואם האדם אינו כראוי אזי הוא בחי' נרגן מפריד אלוף ומוכרח ח"ו להביא עליו יסורים להזכירו בהקב"ה ויעאע"ה עבד את הש"י בכל המדות כנ"ל ע"כ ושבתי בשלום בלא יסורים כי כשעמד במדת הטוב הי' מפחד תמיד וזהו אל בית אבי פחד יצחק וכשעמד במדה"ר כללו במדת שלום וזהו ושבתי בשלו' אל בית אבי כי הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה וזהו או יחזק במעוזי שלום יעשה לי

וישב

וישב יעקב כו' אלה תולדות יעקב יוסף, דהאדם צריך להיות סו"מ בתחלה היינו להכניע כל המדות רעות והתאות ואח"כ יוכל להיות ועשה טוב. ואם אינו סר מרע א"א להיות עשה טוב. ובצדיק כתיב בקש שלום ורדפהו היינו שיעשה שלום שהרע יסכים עם הטוב. ויש שהרע בע"כ יענה אמן אכן יש בחי' גדולח מזו שמהפך הרע עצמו לטוב. והרע מסייעו לעבודת הבוי"ת וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו ל' ויגר מואב מגורי אביו בחי' פחד יצחק וז"ש ושבתי בשלום בחי' שלום וזשפרש"י בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו ש"י. כי יע"א ע"ה הכניע כל המדות והי' למעלה מכל המדות. לכן בקש לישב בשלוה בחי' שלום. שנתדבק ביראה עלאה למעלה מהמדות קפץ עליו רוגזו ש"י שהצטרך להיות בחי' משפיע צדיק יס"ע כמ"ש ויוסף הוא השליט הוא המשביר. מחמת זה הוכרח להיות בתוך המדות כי עיקר תולדותיהם של צדיקים מע"ט היינו להשפיע לעולם ובתוך המדות הוא כשזה קם זה נופל וזהו כי שב"ע יפול צדיק וקם וזהו קפץ עליו רוגזו של יוסף אלה תולדות יעקב יוסף. כי כ"א לפי בחינתו צריך להיות תולדותיו בחי' יוסף כי אדם הפשוט צריך לידע שעדיין לא התחיל לעבוד הש"י ולהשתדל להוסיף בעבודת הש"י והצדיק צריך (להיות) בכל מה שעומד לילך מדרגא לדרגא להוסיף בכל פעם בעבודה להש"י.

מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים ותרגומו והוה מסוף. הנה יש קץ הימים. וקץ הימין ואית יראה ואית יראה היינו יראה עלאה ויראה תתאה הוא יראת העונש כי בן חכם אשר עיני שכל לו ויודע ומכיר את אביו שבשמים ממילא מתפחד ומתירא מהש"י בגין דאיהו רב ושליט ולית אתר פנוי מיניה אבל מי שהוא נבער מדעת את אביו אזי מוכרח אביו להראותו שבט מוסר אמנם יראת העונש הוא השער לכנס דרך שם יראה עלאה אבל שם עדיין הרע גובר בתוקף כמ"ש לפתח חטאת רובץ ובגלות לא נתגלה קץ הימין זולת קץ הימים ע"כ כתיב מקץ שנתים ימים ויהי לשון צער כי לא גתגלה כ"א קץ הימים ותרגומו מסוף סופא דכל דרגין ופרעה חולם הבחי' עורף עדיין שם בתוקפו חול"ם הוא ותחלמני ותחייני וע"כ אז בגלות ראה פרעה שהשבלים הטובות נבלעו בשבלים הרעות דהנה יש כ"ח עתים ויש ז' מדות שבעה ושבעה מוצקות וזלע"ז עשה אלקים הרי כ"ח ובגלות המדות טובות נבלעות ברעות והנה יש איסור ומותר וקודש האיסור רובו רע ומעוטו טוב וע"כ מועט טוב יש בו כמ"ש ואתה מחי' את כולם ובדבר האס"ור אסור לרדת שמה לעשות הבירור פן ח"ו יפול הנופל ולא יוסף קום ודבר המותר רובו טוב ומעוטו רע וצריך בירור וזהו קדש עצמך במותר לך וקוד"ש כולו טוב ובגלות נבלעו המדות טובות ברעות וזהו לא נודע כי באו אל קרבנה כי פרעה לא ידע אשר בתוכם אכן יש ד' באמת גם שם כי ואתה מחי' את כולם וכשבא יוסף הצדיק אמר על ז' פרות הטובות חלום אחד הוא כי עשה שם יחוד בתוך המדות אבל אצל השבלים הרעות ופרות הרעות לא אמר חלום אחד הוא כי המה מעלמא דפרודא ואין שם יחוד כלל הש"י יטע בלבנו אהבתו ויראתו ויגלה לנו קץ הימין שנזכה לעבדו שכם אחד אכי"ר

ויחי

לפ' ויחי,

הקבצו ושמעו אל ישראל אביכם פרש"י ז"ל שבקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו והקשה באמת למה נסתם ממנו אך האמת הוא כמ"ש חז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה ונחזי אנן איזה קץ רצה לגלות להם אם על אחישנה איך שייך לגלות הלא כל יומא זמניה כמ"ש היום אם בקולו תשמעו אלא ודאי זמנו של בעתה והיינו אם לא זכו וזהו חרפתם של ישראל והקב"ה מקפיד בכבודן של ישראל ולזה נסתם ממנו [אמר המעתיק שמעתי מפי חסידים אמתים שאמר הרב הקדוש זצ"ל זה המאמר מפיו הקדוש לאזני הרב הגדול ר' זלמן שפיצור ז"ל אב"ד בווין הבירה על השיבו לו דברי חטא באנשי און הולכי קדימה של העיר ווין על שאלת קדשו איך יתנהגו בדת ודין תורתינו ואז פתח הרב הקדוש אל יתלונן על בני ישראל ולא יטיל עליהם דופי כי אסור עפ"י התורה והראי' מיעקב אבינו ע"ה כנ"ל

שמות

לפ' שמות

וימת מלך מצרים כו' פרש"י שנצטרע ויש לפרש וימת כפשוטו לשון מיתה מלך מצרים הוא שר של מצרים היינו שהשפילו הקב"ה מן הקדושה וזהו מיתה שלו והנה כהשקב"ה מעלה לפעמי' שר משרי האומות יש בזה מעלה וחסרון המעלה כי מחמת שנתקרב אל הקדושה אין לו עזות כ"כ להצר לישראל מחמת שרואה חשיבותם אבל מחמת שקרוב אל הקדושה וגבוה מאד יש לו כח לעכב תפלת ישראל ח"ו וכן כשקב"ה משפיל לפעמים איזה שר יש ג"כ מעלה וחסרון המעלה שאינו יכול לעכב תפלת ישראל והחסרון לפי שנתרחק מהקדושה יש לו עזות להצר לישראל ח"ו וזהו פי' הפסוק וימת מלך מצרים היינו שנשפל ונתרחק השר של מצרים מהקדושה וזהו מיתתו ועי"ז הי' לו עזות להצר לישראל מאד ולזה ויאנחו ב"י מן העבודה רק מעלה היתה שלא הי' יכול לעכב תפלת ישראל ולזה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים בלי שום עיכוב כלל.

בא

לפ' בא

ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה וגו' כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כי ראשית הכל צריך איש ישראל להאמין באמונה שלימה שהכל בהשגחה פרטית טו"ר הכל היא מראשית המחשבה הנקרא מ"י וזוהי החילוק בין צדיק לרשע שהרשע אינו מאמין כלל בהשגחה פרטית רק תולה הכל במקרה וסבה ובטבע כשהקב"ה משפוע להם טובה המה יותר מתגאים ויותר מתרחקים מהקב"ה באמרו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ולא ד' פעל כל זאת כש"כ כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה אבל לא כאלה חלק יעקב איש ישראל כשהקב"ה מטיב עמו ומשפיע לו טובה צריך לשבר לבבו כמש"נ ביעקב אע"ה קטנתי מכל החסדים פי' ע"י החסדים נעשה קטן ושפל בעינו ונשבר לבו בקרבו ואם ח"ו איזה רע נגעה בו בל יתלה במקרה וסבה וטבע רק ידע שהכל היא מאת השי"ת המנהג עולמו בחסד כי הטבע בגי' אלקי"ם וזהו מי ברא אלה וזהו סוף מעשה במחשבה תחלה וכשמאמין כ"ז באמת שהכל הוא מאת הקב"ה כל הפרטים מטוב ועד רע ח"ו ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו בזה מפריד הטוב מהרע שבכל גשם וטבע וזה עת אשר ישלוט האדם באדם לרע לו היינו אחר הבירור והרשע הוא להיפך כיון שתולה הכל במקרה וטבע בזה מברר הרע מטוב ולוקח לעצמו כל הרע, כאן שתק מעט, ואמר ואתה מחי' את כולם אומר אני שזהו בחי' נרגן מפריד אלוף שהפריד מי מאלה ואמר מי ד' אשר אשמע בקולו וזשה"כ ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה ופרש"י והתרה בו כי אני הכבדתי וכו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו היינו אותיות אלה עם מ"י כמש"כ מבטן מ"י וכו' היינו שידע שטבע הוא אלקי"ם והכל בהשגחה פרטית וע"י אמונה זו נעשה הבירור הגמור הטוב מהרע ונעשה הכל טוב, ואח"ז אמר בפ' זו מדבר בפסח ופ' בשלח מדבר משביעי של פסח, ופ' יתרו - והמתין מעט ואמר פ' בא בשלח ויתרו הם פסח וז' של פסח ושבועות. סליק.-

יתרו

לפ' יתרו

וישמע יתרו כהן מדין א"א שהי' קשה ליתרו למה עשה אלקים למשה ולישראל עמו יסורים יותר מכל שאר אומה ולשון ומפרש כי ראה שזה הי' לטובתם כדי שיבואו אח"כ לרחמים גמורים וזהו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים כתיב כי שמש ומגן ד' אלקי"ם פי' כמו שא"א להסתכל בשמש בלתי מגן היינו כלי כן א"א לבא לבחי' ד' האל רחמים גמורים כ"א ע"י בחי' אלקי"ם מדה"ד ויסורים וזהו שאמר יתרו אח"כ עתה ידעתי כי גדול ד' מכל אלקי"ם היינו שהשיג כי כל היסורים שהיה להם בחי' אלקים הכל הי'   כדי שיבואו מזה לידי גדול ד' רחמים גמורים:

וירא העם וינועו וכו' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי"ם א"א כי באמת צריך האדם להאמין ולהכיר חסדי הבוי"ת גם בדרך הטבע שהוא משגיח ולירא מפניו תמיד אך ההמון אינם מתפעלים עד שרואים ניסים ונפלאות היוצאים מגדר הטבע אז חיל ורעדה נופל עליהם וזהו וירא העם וינועו כשראו חוץ לטבע ואז וינועו ויעמדו מרחוק שנקראים אך עומדים מרחוק אבל מ"שרעה היינו הצדיק נגש אל הערפל גם בדרך נסתר והטבע אשר שם האלקי"ם נגש א"ע אל אלקי"ם ולכן נקרא נגש ואח"כ אמר כתיב האלקי"ם עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים כי הקב"ה ברא ארבע עולמות אבי"ע והעולם עשי' הוא נמוך מכל העולמות וזה נתלבש בגשמיות ודרך הטבע וכ"ז נעשה אחר פגם אדה"ר וכן אחר שחטא ישראל במדבר אבל בבריאת העולם הי' העולם עשי' שוה בקדושה עם שאר העולמות ברוחניות וזהו והאלקי"ם עשה את האד"ם דעשי' ישר שוה עם כל העולמות והמ"ה בקשו חשבונות רבים שנפרד משאר העולמות ונכנס בגשמיות וטבעיות אכן בביאת המשיח בב"א צדיקים יחזרו הדבר לקדמותו שיהיו שוים כל העולמות וזהו שאנו מבקשים מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון זהו עולם העשי' להושיבי עם נדיבים נדיבי עמו שיתקן עולם העשי' ויהי' שוה ברוחניות עם שאר העולמות וזהו שאמר א"א זללה"ה על מאמר הגמרא נהירין לי שבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא ונ"ל לומר בהיפוך כי הצדיק נהירין לי' שבילי דנהרדעא כשבילי דרקיע שהצדיק עושה הכל רק לשמו י"ת ומשיג להש"י אף בשבילי דנהרדעא אשר הוא גשמי וטבעי עול' עשי' כשבילי דרקיע שהוא דבר רוחני שאר העולמות ואומר אני שזהו הפי' של גלוי אליהו ז"ל היינו כי יש ד' מלואים להשם הוי"ה ב"ה והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכל אחד מתלבש בעולם אחד מד' עולמות ושם ב"ן מקנן תמיד בעולם עשי' נמצא זהו פרושו של גלוי אליהו ז"ל כי אליהו גימ' ב"ן ואנו מבקשים שהשם ב"ן שמקנן בעשי' יתוקן במהרה ויתגלה מלבושו הגשמי והטבעי אח"כ אמר כתיב רצון יראיו יעשה א"א רצו"ן הוא אותיות צנור פי' הצדיק עושה צנו"ר ורצו"ן ועי"ז ואת שועתם ישמע ויושיעם היינו שועתם ותפלתם של כל ישראל כי תפלת כל ישראל עולים ע"י הצנור של יראי' וזהו פי' הכתוב רצון יראי' יעשה היראים עושים צנו"ר וע"י הצינור הלז ואת שועתם ותפלתם של כל ישראל ישמע ויושיעם.

כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים תאמר להם אמירה רכה ותגיד להם לבני ישראל דברים הקשים כגידין כן פרש"י ממד"ר ולכאורה היא לפלא מה הם הדברים הקשים שאמר להם הלא אמר להם ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי אומר אני שלפעמים בא לאדם התעוררות מלמעלה לתו"ת ואותם בנ"א שהם במדריגה קטנה בחי' יעקב שמחים בזה ועובדים אז להש"י בתות"פ אולם הצדיקים הגדולים אמתים מתביישים מאד על שלא הי' להם בעצמם הכנה לזה וזהו כשאמר הקב"ה לישראל ואביא אתכם אלי שזה כענין שאנו מבקשים מאת הקב"ה הש"י השיבני ד' אליך היינו שהי' להם אתערותא דלעילא אותם שהי' במדריגת יעקב הי' להם זאת אמירה רכה אבל אותם שהיו אז במדריגת ישראל אצלם הי' הדברים קשים כגידין על אשר לא הי' להם אתערותא דלתתא מקודם:

משפטים

פ' המשפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ותרגומו ואלין דיניא די תסדר קדמיהון כתוב והאלקים עשה שיראו מלפניו היינו שכל בריאת העולמות הי' בשביל ישראל שיראו מלפניו ועיקר היראה היא יראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ומסבב כל עלמין אבל לא מיראת העונש ויסורין כדהע"ה שאמר מה אנוש כי תזכרנו אחר שאמר כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וכו' זו היא יראה אמיתית ואיתא בסה"ק שכל כונת בריאת העולם הי' בנקודת החסד כדי להטיב לבריותיו ואם אין עולם על מי תגלה ותראה חסדו וטובו הגדול וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה ומש"כ בראשית ברא אלקים במדה"ד זה מחמת שהקב"ה היא א"ס בלי שום גבול ותכלית והעולמות צריכים להיות בגבול לזה הוצרך בתחלה גם למדה"ד אמנם זה הדין בשרשו הוא חסד גמור כי בלא זה לא הי' יכול להיות בריאת העולם וזהו שפרש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם כי ב"ד של ישראל הגם שנקראים בחי' דין מ"מ מפני שהם דבקים לתורה שהיא מקור הרחמים כי היא רצון הבוית"ש ורצונו מקור החסד והרחמים ע"כ הב"ד מהפכין מדה"ד למדה"ר משא"כ ב"ד של עכו"ם שהם נפרדים לגמרי מהקדושה ע"כ הם מקור הדינים היינו דינין דלא קשוט שהם אינם מהקב"ה ונתעורר צרות על ישראל ח"ו ע"כ צריך כל אדם לדבק א"ע בשרשו ביראה אמיתית ועי"ז נמתקים כל הדינים בשרשם ומתהפכים לחסד ורחמים כי בשורשן הם חסד גמור וזהו שמתרגם ואלין דיניא די תסדר קדמיהון היינו לשורש"ן וכתיב אל אלקי"ם ד' דבר כו' א"ל הוא מדת החסד אלקי"ם הוא דין ד' רחמים נמצא שקודם אלקי"ם הוא שם א"ל שהוא חסד גמור כך צריך אדם להעלות הדינים לקדמות וזהו כונת הת"א די תסדר קדמהו"ן שם חסד גמור:

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כשבאים יסורים על האדם ח"ו צריך להמתיקם בשורשם היינו שיחשוב מי ברא אלה היסורים רק ד' לבדו ומאתו לא תצא הרעות ח"ו וא"כ ודאי היסורים האלה הם טובות הש"י ועי"ז מעלה היסורים וממתיקם בשורשם ולזה מתרגם המתרגם ואלין דיניא די תסדר קדמהון שצריך לחשוב מי ברא אלה הש"י ודאי טוב הוא ע"כ:

תצוה

ואתה תצוה את ב"י וגו' א"א כתיב שויתי ד' לנגדי תמיד כי האדם יש לו תמיד מדת הנגד כי זלע"ז עשה אלקי"ם וצריך האדם שיזכור תמיד מדת הנגד שמלא כל הארץ כבודו וקיום הכל רק מחיות הש"י ועי"ז יכול להגביר א"ע על הנגד הרע וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק כי המחשבה הוא במח משכן השכל והעיקר תלוי במוח להגביר תמיד השכל כי כל העבירות שאדם עושה הוא מחמת השכחה יש לו מ"ז ואהבה זרה ושאר מדות רעות וע"י השכחה יכול לאחוז במדות הרע לכן צריך האדם להגביר תמיד השכל ועי"ז יכול להתגבר על הנגד וזשאחז"ל בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וגו' ואימתי הקב"ה עוזרו כשאינו שוכח ומגביר שכלו ורואה בכל דבר חיות הש"י וזהו שאחז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שהכל תלוי בהשכל וע"י השכחה מתגבר הנגד וזה דרך עמלק להפיל לאדם למדת השכחה, הנסתרות הם חו"ב לד"א יראה ואהבה והנגלות תו"מ כתיב נר מצוה ותורה אור איתא בגמ' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד כו' וא"ל יזכיר לו יום המיתה וכשמגביר שכלו א"צ לכ"ז והיא העיקר אך א"א לקשר מחשבתו בהשי"ת באמת רק ע"י מצות מעשיות קודם ולעבוד הש"י במחשבה דבור ומעשה ובכל המדות כי בכל מדה יש טו"ר זלע"ז כמו אהבת הש"י ואהבה זרה ר"ל וכן יראה ושאר כל המדות וזה סור מרע ועשה טוב שבמדות לעבוד בהם להש"י ועי"ז יוכל להגביר השכל על הנגד וזהו איזה גבור הכובש את יצרו ואז יוכל לקשר באמת מחשבתו להש"י וזהו ואתה תצוה את ב"י כי משה בחי' הדעת של כל ישראל לשון צותא חדא לשון חיבור שמן זית רומז לחכמה ז"ך הם אותיות התורה וכן פי' הכתוב אמר הקב"ה ואתה תצוה כשתרצה לצות את ב"י האיך תוכל לצותם ויקחו אליך שמן זית שהוא החכמה של כ"ז אותיות התורה אך כתית למאור צריכים לכתת עצמם ולשבר את לבם באמת כדי שיוכלו להעלות נר תמיד והבן, סליק

כי תשא

כי תשא את ראש ב"י א"א כי ראש נקרא המוח ופירושו כן הוא כשרוצה לישא את ראשו ומוחו צריך שיתן אל לבו לפקודיהם הוא לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד היינו שצריך לראות חסרונו ולשבר את לבו ואז יוכל לנשא את ראשו ומוחו או יאמר לפקודיהם תרתי משמע ל' חסרון ול' מצוה פקודי ד' כי רמ"ח אברים נגד רמ"ח מ"ע ושס"ה גידים נגד שס"ה ל"ת והם נגד אברי הנשמה והגוף הוא רק לבוש לנשמה כשאדם רואה חסרונותיו ומקיים סמו"ט אז מקשר מחשבתו שבראשו להש"י ונתנו איש כופר נפשו לד' צריך שימסור נפשו לד' בפקוד אותם היינו בעשיות המצות זה יתנו לד' כל העובר על הפקודים ידוע כי תו"ת בדדר אהוי"ר פורחין לעילא כי אהבה ויראה תרין גדפין דשכינתא וא"א לבא לאהבה ויראה אם לא ע"י קיום המצות וכשאדם עושה עבירה ח"ו ועובר על הפקודים עכ"פ צריך לשוב מיראה ודע כי על כל אלה יביאך אלקי"ם במשפט וזה נקראו מחצית השקל כי אהוי"ר נק' שקל שלם שקל הקודש והנה מלת שקל מל' משקל ומאזנים כשזה יורד זה נופל כן כשאדם מכריע ומכניע א"ע אזי מגביה הכל לשורש נשמתו ואם ח"ו מתגאה ומגביה א"ע נופל ח"ו למטה עשרים גרה השקל כי האדם צריך להאמין שהש"י מחי' את כולם ולעבוד הש"י בבחי' אור ישר היינו בתורה ומצות ובבחי' אור חוזר היינו בדברים גשמים כאכילה ושתי' ומו"מ ושינה וצריך לעבוד הש"י בכל היו"ד מדות מאור ישר ויו"ד מאור חוזר הם עשרים גרה השקל השלם ומי שאינו עובד להש"י גם בדברים הגשמיים נקרא מחצית השקל וצריך לרומם הכל לד' וזהו תרומה לד' והבן.

ויקהל

ויקהל משה וגו' ששת ימים תעשה מלאכה קשה וכי יתכן צוי על הששת ימים אך האמת הוא כשנברא האדם נברא ע"ז האופן שיתקן גם מה שפגם מקודם וזהו ענין גלגול וכשאינו מתקן מה שצריך לתקן אזי מוכרח לבא בגלגול שנית כמ"ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכשמוכרח להתגלגל עוד יש להנשמה צער גדול ויסורים קשים מזה גם הקב"ה כ"י יש לו צער גדול מזה שמוכרח לשלוח עוד הפעם הנשמה לזה העולם וזהו ענין ששת ימים תעשה כי ימי שנותינו בהם שבעים שנה ובכל ענין יש מחשבה תחלה וסוף היינו כשמתחיל לחשב על הסוף ובסוף מחשב על ההתחלה והו' ימים רומזים כ"א כלול מעשר וזה ששת ימים תעשה מלאכה היינו לתקן את אשר צריך לתקן כדי ויום השביעי לסוף שבעים יהי' שבת לד' אלקי"ך ושבת הוא ל' נח"ר לד' אלקי"ך לבל יצטער על אשר מוכרח לשלח הנשמה בגילגול עוד הפעם לזה העולם. סליק

ויקהל משה את כ"ע ב"י כו' ששת ימים וכו' וקשה קושית רש"י ז"ל למה סמך שבת למלאכת המשכן אכן האמת הוא כי שבת שוה למשכן והראי' שהשוה לענין הט"ל מלאכות וענין המשכן שבכח המעשה ?והכוחם המשיכו מקור הקדושה למקום הזה כמ"כ יכול להיות באיש הישראלי אהל ומשכן להקב"ה כי למה צריך הקב"ה למשכן הלא מכה"כ אלא מחמת שעולם עשי' הוא בהצמצום גדול ע"כ צוה הקב"ה לישראל שיעשו המה הכנה להיות מרכבה לשכינה וע"ז המשיכו קדושה והי' המקום הזה התגלות יותר וכמ"כ בש"ק נתוסף בכ"א מישראל קדושת נשמה יתירה וזהו ששת ימים תעשה מלאכתך כי כמו ש"ק ניתוסף לכל או"א נשמה יתירה כמ"כ יכול האדם בששת ימי המעשה להכין דעתו שיהי' מרכבה לשכינה ולהמשיך ע"ע קדושה וא"א כשהאדם עובד להשי"ת בכל הדברים הגשמיים אזי התו"ת שלו בודאי רק למען שמו ית' ואם ח"ו עושה הדברים הגשמיים להנאתו אזי התו"ת קשים לו מאד כי מבלבלים אותו ח"ו במחשבות זרות, והבן

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי הבא לטהר מסייעים אותו כשאדם עובד את הקב"ה ומקדש ומטהר א"ע אזי הש"י מטהר אותו מלמעלה וידוע כי רמ"ח אברי' נגד רמ"ח מ"ע ושס"ה גידים נגד שמ"ה ל"ת וכל אבר מרמז על מצוה אחת והעושה מצוה אותו אבר שנגד המצוה הזאת נעשה מרכבה לקדושה וממשיך אותה לאותו האבר ואם פוגם ח"ו באיזה מצוה אזי ח"ו וכו' וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואני אומר ויקהל משה א"כ עב"י כי בכלל כל ישראל יכול לקיים את התוה"ק ומשה קהל את כל עב"י ועי"ז נתקיים הכל ואף גם בזמה"ז שלא שכיח אדם שלם כזה והבן.

פקודי

אלה פקודי המשכן משכן העדות פרש"י ע"ה שנתמשכן פעמים אומר אני כמו"כ יש באדם ב' משכנות משכן הנשמה במוח ומשכן הנפש ורוח בלב וכשאדם עובד להש"י אז הנשמה שבמוח מלמדת אותו שיוכל לעבוד את בוראו בכל הדברים ויכול לברר הטוב מהרע ואינו צריך כלל ליראת העונש אך מחמת שיודע שהשי"ת מהוה כל עלמין וממלא כ"ע ומחי' אותם די לו בזה והנה אם האדם פוגם ח"ו נעדר ממנו בחי' נשמה ונתמשכן מאתו ונקרא שוטה כמרז"ל איזה שוטה המאבד מ"ה שנותנים לו היא בחי' מ"ה ועכ"ז נשאר לו בחי' נפש ורוח ועדיין יכול לעבוד בזה את הש"י אך אז צריך ומוכרח ליראת העונש ואם ח"ו פוגם גם בזו ונאבדו ממנו אז נקרא מואס בטוב ובוחר ברע ח"ו ואז הוא גרע גם מן הבהמה כי הבהמה מואסת ברע לה ובוחרת בטוב לה לפי מדרגתה והוא מואס במה שטוב לו באמת והתיקון לזה הוא משה"כ אשד פוק"ד עפ"י משה מל' פקד פקדתי שהוא ל' הזכרה כשמתקשר עצמו בהתוה"ק גם בהצדיק שנקרא משה אז יוכל להזכיר א"ע לבא לת"ש ותשובה היינו תשוב ה' ויבא לבחי' נר"ן ע"י התקשרות בתו"ת ובהצדיק ויוכל להשלים החסרון וימלא כבוד ד' את כל הארץ יראו עינינו וישמח לבנו.

פרשת זכור

אשר קרך בדרך אמר קרך היא יקר פירוש שהיצה"ר מסיתך שתהי' יקר בעיניך בדרך פי' כשאתה הולך בדרך הישר ובדרך התורה תיקר נפשך בעיניך ואח"ז שאל א"כ מדוע לא כתוב יקרך ביו"ד ויהיה מלשון יקר משא"כ מלת קרך והשיב בלשון צחוק כי מהנכון והיושר שלא יהי' איש ישראל יהודי בדרך הזה, בזה"ל עס איז גלייך אז עס ניט קיין יו"ד בא דעם דרך:

פורים

אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתר אמר זהו מן התורה אבל מדרבנן ליכא שום הסתרה היינו שצדיקים אינם מניחים להיות שום הסתרה ח"ו. המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ א"א הנה יש עץ החיים ועה"ד טו"ר כי ע"י חטא אדה"ר נתערב טו"ר והחטא הי' ע"י סט"א וזה נקרא עה"ד טו"ר אבל יין המשומר בענביו נקרא עץ החיים ובפורים ע"י שהי' קודם פורים הסתרת הטוב כמ"ש ואנכי הסתר כו' ואח"כ בפורים נתגלה הטוב ע"כ חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כי יין המשומר נקרא עץ החיים בלי תערובות כלל רק כולו טוב וזהו מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא שחטא אדה"ר ששתה חמרא דלא דכיא וזה עה"ד טו"ר אבל בפורים נתעורר מירא דכיא בבחי' עה"ב יין המשומר ע"כ שותים יין עד דלא ידע כי שם כולו טוב בלי תערובות ארור המן וברוך מרדכי רע בטוב: המן מן התורה מנין פי' מנין יש לו אחיזה בתורה ומשני שנאמר המן העץ כי לקח אחזתו מעה"ד טו"ר שנתערב טו"ר וספירה הוא תקון חטא אדה"ר ע"כ כל בר ישראל לברר את המן מן התורה בימי הספירה לכן היתה מפלתו ביום שני של פסח. העיקר פורים הוא שושן פורים כי ירושלים מוקף חומה מיב"ן וקורים היום המגלה וירושלם היא באמצע העולם לב של כל העולם וכתיב והתפלל אליך דרך ארצם. מה שאמר אחר פורים אלו לא נתודע הטעלגרף בעולם רק כדי שאדע מיתת הצורר היהודים קודם קריאת המגלה הי' די ואיש אחד שאלני בפורים מדוע לא שלם לו הקב"ה גמולו בראשו מרעתו שצער מאד ליהודים והשבתי לו כי כל יסורי וצער העוה"ז לא הי' די לו אפילו בעד צער שצער לאחד מהיהודים אבל בעוה"ב יש די יסורים לענשו ולזה דחיתי בקש אולם האמת היא דאיתא מבני בניו של סנחריב למדו תורה גם מב"ב של המן והטעם איתא לפי שע"י נתקדש השם אבל אותו רשע ימ"ש לא הי' לו זכי' שיהי' ע"י ק"ה לפי שהי' מגיע לו שכר ע"ז והבן.

תשלום המאמר של שירה מה שחסר בספר כנסת ישראל

השמטה לשבת שירה ובאמת בש"ע איתא שאסור ליתן מזונות לצפורים מטעם שאין מזונתן עליך ואני אומר שישראל צפרים המה והם צפורי בית ע"כ מזונותיהן על הקב"ה ולכן צריך הש"י להשפיע להם שפע וברכה כי צפרים נקראים נשמות ישראל כי מבואר בזוה"ק ובתיקונים בכ"מ אשר קן צפור רומז לנשמת ישראל (ואח"כ הוגד לפני הדרת כ"ק אדמו"ר זלה"ה בשם הה"צ הק' ה"ר פינחס זצקלה"ה שאמר שהלימוד מבטל הדביקות והשיב בלה"ק בזה"ל אם אמר כן לא אמר אלא כנגד הלומדים שלומדים רק בנגלה ולא בנסתר אבל כל התנאים והאמוראים ע"ה עיקר לימודם ופלפולם לא הי' רק בסודות התורה הקדושה מפני שכ"א הוי מסתכל בשורש הדבר למעלה ומימיהם לא התבאר להם ההלכה איך תתנהג למטה וכל הדברים המבוארים בש"ס אך לבושים המה והפנימיות שלהם הסתתרו תחת אלה הלבושים ואותם הלומדים אינם יודעים מסוד זה הדבר.

ויקרא

ויקרא אל משה א"א ויקרא א' זעירא כי א' אלופו ש"ע ומאתו הכל טוב ואין שום מניעה רק המניעה מצד המקבלים ע"כ צריך הש"י לצמצם עצמו כביכול להשפיע לכ"א כפי מדרגתו אעפ"י שמשה הי' רבן של כל ישראל והש"י מצמצם ומשפיע לכ"א אף שהוא במדרגתו פחותה ואינו מכיר באהבת ד' כלל למען הטיב לו וזהו כל מה דעבוד רחמנא לטב עבוד למען ייטיב לו בעבודת הש"י כי הש"י משפיע לכ"א כפי מה שמכיר שעי"ז יוכל לבא לעבודת ד' בנקל יותר וזהו שויתי ד' לנגדי תמיד כי איש ישראל צריך להסתכל שהש"י ישפיע לו חיות בכל עת ובבל שעה ובכל רגע גם בשעה שהוא חוטא ואז הי' ראוי שלא יהי' לו קיום ואעפ"כ בחסד ד' משפיע לו חיות בזו הרגע אף שהוא בהכנגד הש"י ברו"ח מרחם עליו כמו"כ צריך האדם לעבוד ד' בכל רגע ולקרב הכל לד' כי יש אהבה רעה ואהבת ד' ויראה רעה ויראת ד' וצריך לקרב הכל ליראת ד' וזהו אדם כי יקריב מכם נוטריקון מדה כנגד מדה לקרב הכל להש"י קרבן לד'.- א"א אדם כי יקריב אתם קרוים אדם ולא אוה"ע כי אדם ד"ם הוא הגוף והנשמה א' שהוא אלופו של עולם ומשכן הנשמה הוא בראש מקום המחשב' חש"ב מ"ה וזהו איזה שוטה המאבד מ"ה שנותנים לו זהו הנשמה שבמוחו וזהו חכמ"ה כ"ד-מ"ה כי יקריב מכם קרבן לד' והמבין יבין, סליק

צו

לפ' צו

זאת תורת העולה כמו בזאת יבא אהרן כי הלומד תורה לשמה לידע ההלכה ולעשות רצון הבוי"ת ואיתא ברמב"ם ז"ל שהאדם נפרד מרצונו אבל הש"י הוא ורצונו חד ע"כ בלימודו לעשות רצונו נעשה קוב"ה ואורייתא וישראל חד וזהו זאת תורת העולה כשמקבל עליו עומ"ש ולומד תורה לעשות רצונו תורת העולה נעשה הכל חד וזהו זאת התורה לעולה ולמנחה כי ענין הקרבנות הי' כדי לקרב הכל להש"י וע"י התורה מתקרבים עוד יותר וד"ל. סליק

שמיני

ויהי ביום השמיני וגו' קח לך עגל בן בקר כו' וכתיב זה הדבר אשר צוה ד' תעשו כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת הענין כי שבוע נק' ז' ימי הבנין והם נגד ז' המדות האדם צריך להיות סמו"ט ולעבוד הש"י בכל מדה אולם זאת יוכל להיות אצל הצדיק שהוא יכול לעבוד הש"י בכל מדותיו ולהיות סמו"ט כי רואה שהכל חיותו י"ת ואתה מחי' את כולם הנה הכל אחד וכל התאות והבלי עוה"ז הכל הבל לכן נקל לו לעבוד הש"י בכל מדותיו משא"כ האדם ההולך אחר תאות הגשמיות ואין רואה שהכל היותו י"ת אזי הוא משליך אמת ארצה היינו חיות הבוי"ת שהוא משליך לארציות כי טח עיניו מראות האמת והחיות שבכל דבר גשמי והתקנה לזה הוא תשובה שיקבל ע"ע עומ"ש באמת ויפקח עיניו ויראה שכל תאות עוה"ז הבל ואין בהם מועיל ואח"ז יוכל לתקן מדותיו וזהו ממחרת השבת שע"י תשובה יוכל לתקן הכל וזהו ביום השמיני שמשה הי' צדיק והי' עובד את הש"י בכל ז' מדותיו אבל אהרן וכל ישראל שהי' אצלם חטא העגל הי' מוכרחים לבא אל התשובה וזהו ויהי ביום השמיני שהוא מדת התשובה היינו שעשו תשובה ואז קרא משה לאהרן ולבניו ולכל זקני ישראל כו' זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' שיהי' התגלות אלקית אף שמכה"כ עכ"ז אם האדם חוטא אז הקב"ה מתצמצם ומתלבש בכמה לבושים עד שח"ו יוכל להתהפך למקום הרע אבל כששב בתשובה אז וירא אליכם כבוד ד' יוכל להיות התגלות אלקית ויכול להיות סמו"ט א"א הצדיק עובד להש"י מתתא לעילא עי"ז יכול לעבוד אותו עם כל מדותיו אבל השי"ת הולך מעילא לתתא ע"כ צריך לראות שמאותו ההארה שבא לו בשעת תשובה ממנו יקח לעבוד אח"ז את הש"י ולתקן מדותיו. סליק

פסח

אמר שיו"ט שני הוא קדוש מאד יותר מיו"ט ראשון הגם שיו"ט ראשון הוא העיקר מן התורה. עכ"ז בביאת משיחנו ב"ב יהי' יו"ט שני העיקר והטעם דכתיב אני לדודי הוא בחי' יו"ט ראשון ודודי לי הוא בחי' יו"ט שני כי מאחר שישראל קבלו עליהם יו"ט ראשון לכן גם הקב"ה מקבל יו"ט שני ויהי' לעתיד מקודש ועיקר יותר מיום ראשון. והבן

תזריע

אשה כי תזריע וילדה זכר כתיב מי הקדימני ואשלם א"א כי האדם צריך לידע שכל עשיותיו הכל הוא מהש"י היינו כל מצוה שעושה הקב"ה מזמין לידו כי הוא נותן לו בית והוא עושה מזוזה נותן לו טלית והוא מטיל בו ציצית וכמו במעשה המצות הקב"ח הוא העיקר כמ"כ פנימיות כל ענין ידע באמת שהכל מאתו י"ת ד"מ אם נתעורר לתורה או לתפלה או לומר שירות ותשבחות או שבא לו הרהור תשובה ויכול לעשות אתערותא דלתתא צריך להיות בשברון לב ולידע שאמת שהוא אינו עושה כלל רק מה שהקב"ה משפיע לו אבל אם בדעתו שהוא העושה הבל הוא וגרוע מאד גם תורתו ותפלתו הוא מהש"י וזהו א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם כך תורתו כי באמת האדם הוא הגרוע מכל הברואים כי הוא צריך לכל הנבראים גם לכמה לבושים עד שיוכל להתפרנס אבל כל הברואים מתפרנסים שלא בצער וזהו כשם שיצירתו כו' כך תורתו כי בתורה יש איסור והיתר טמא וטהור והאדם מטמא בחייו מטמא במותו אבל שאר הברואים אינם מטמאים בחייהם אמנם אעפ"י שבגוף האדם גרוע מכל הברואים עכ"ז כתיב ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא שבזה הוא למעלה מכל הברואים כדי שיוכל להחזיר את הכל להש"י וזהו אשה כי תזריע פי' אפילו כשיש לו איזה הרהור תשובה ולמד או מתפלל ויכול לעשות אתערותא דלתתא אעפ"י כן צריך להיות בבחי' אשה בחי' מקבל וידע שהכל מאתו י"ת ואז וילדה זכר יוכל להיות משפיע בחי' זכר:

זאת תהי' תורת וכו' והובא אל הכהן א"א כשאדם רוצה לצאת מהרע וזהו מצר"ע מצ"ר ר"ע זאת תהי' תקונו שיהי' בשפלות ובשברון לב ויקבל עליו עמ"ש בחי' זא"ת בזאת יבא אהרן ואז והובא אל הכהן יוכל להתקרב להש"י כי כשם שיצירתו כך תורתו נתפרשה וכו' כי כשאדם נמשך אחר תאותו הוא גרוע מכל הנבראים שהוא מקבל מהם גם תו"ת שלו הוא גרוע מאד אולם כשעושה תשובה ורואה שמכה"כ ואתה מחי' את כולם אז והובא אל הכהן יכול להתקרב להש"י ויכול להיות בחי' קרבן לד'. א"א שהעיקר הוא שהאדם יהי' בבחי' אין ויראה אז ער האט גאר ניט גיטוהן אבל אם הוא בבחי' יש אין מעהנט אז ער עפיס גטיהן איז ער באמת גאר ניט.

וידבר ד' אל משה לאמר אשה כ"ת וילדה זכר פרש"י אר"ש כשם שיצירתו ש"א וכו' כך תורתו כתיב אחור וקדם צרתני הענין כי האדם הי' ראשון במחשבה כי כל העולמות נבראו רק בשביל האדם כי קודם כ"ד מוכרח להיות אתעדל"ת ובעת הבריאה לא הי' שום אתעד"ל זולת ממה שצפה הקב"ה שישראל יקבלו את התורה ויעשו רצונו י"ת במצות ומע"ט ועי"ז ברא את העולם בשביל ישראל שנקראו ראשית זהו ראשון למחשבה ואחרון למ"ב כי נברא אחר כל בחי' ומטעם הזה הוא פחות וגרוע מכל הנבראים כי האדם מקבל מכולם ואין ד"א בעולם שיצטרך לכל דבר כמו האדם כי יש ד' יסודות ארמ"ע ונשתלשלו למטה בדצח"ם מכולם מקבל האדם כי צריך לגשם ומטר ועפר מצמיח ויעשה פרי ואח"כ הוא בא למאכל אדם וכן מכל הברואים מקבל וע"כ הוא גרוע מהם וזהו כשם שיצירתו כו' כך תורתו פי' אם האדם רודף אחר תאות העוה"ז ומקבל מכ"ד אז הוא גרוע מכולם ואז גם תורתו כ"י נתגשמה ובאמת מי שהוא איש נותן לב להסתכל איך שהש"י ברא כל הברואים גם אותו ברא שנתן בו כח הדבור כש"כ ויהי האדם לנפש חי' ודבור הוא בחי' יראה שצריך לירא מהש"י ולידע שע"י תאותו לעניני עוה"ז ומקבל מהם עי"ז הוא גרוע ופחות מהם אז ע"י האמונה ויראה שיש לו מהש"י יוכל להעלות הכל להש"י ולהיות בחי' משפיע להמשיך שפע וחיות לכל הברואים וזהו אש"ה כי תזריע היינו האדם הנקרא אחרון למע"ב ומקבל מכולם בחי' אשה יוכל להעלות הכל לד' להיות בחי' זכר בחי' משפיע ולזה נברא אחרון כי לולא שנברא אחרון למע"ב לא הי' בידו להעלותו אבל כשהוא אחרון יכול להגביה כ"ד למעלה ע"י עבודתו כי יש בחי' אור ישר הוא החיות מהש"י שבכל דבר ואור חוזר אם האדם עובד את ד' בכ"ד ומעלה אותם לה' וזהו אשה כי תזריע כשעובד ד' בבחי' אור חוזר אז וילדה זכר יכול להעלותם לד' וזהו הן יראת ד' היא חכמה כי סוף מעשה במחשבה תחלה היינו האדם שהוא סוף מע"ב ע"י יראתו ואמונתו שמאמין שלולא חיות ד' המוסתר בכ"ד לא הי' לו שום חיות וקיום ח"ו אפילו רגע א' רק הכל מהחיות ה' המוסתר בו עי"ז הוא מעלה הכל לד' ומשפיע בו חיות וזהו הן יראת ד' הוא חכמה כמ"ש ראשית חכמה יראת ד' וע"י יראה בחי' נוקבא יכול להעלותן למחשבה בחי' חכמה בחי' זכר להשפיע חיות לכל דבר - ע"כ, סליק

אחרי מות

אחרי מות שני בני אהרן כו' עד בזאת יבא אהרן אל הקודש ואיתא בזוה"ק כ"א בזאת כו' וא"א שהע"ה אמר בקהלת שיש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להיפוך והענין הוא דכתיב ראשית חכמה יראת ד' האדם צריך תמיד לירא מד' רק דאית יראה יראה עלאה ואית יראת עונש והאדם א"א לו להיות תמיד ביראה עלאה עכ"פ צריך שיהי' לו יראת עונש והאמת הוא שגם יראת העונש מותר שיהי' לו כי בתורה כתיבה אך העיקר הוא אמונה שהוא לשון התקשרות שיקשר איין יראה אין דער אנדערער ואפילו ביראת עונש לא ירא מהעונש לבד רק מהמעניש שיאמין באמת ואמונה שהקב"ה מלכה"כ ומלכותו בכל משלה והוא המעניש ולולא חיותו י"ת לא הי' באפשרי בהרע לעשות שום דבר והכל מאתו י"ת וכשהקב"ה מנהיג עולמו בחסד בי"ד עתים לטובה צריך להאמין שהבל מאתו וכ' וכן בי"ד עתים אחרים וזהו כ"א בזא"ת בחי' אמונה וכשמאמין בזאת אז אפילו ביראת העונש ג"כ מתירא מלפני הש"י וזהו ראשית חכמה יראת ד' וא"א כתיב בראשית ברא אלקי"ם בחי' דין בחי' יראה ברא הקב"ה את עולמו ותרגום יונתן בחוכמתא כי אצלו לא שייך בחי' יראה אך בעת בר"ע צמצם עצמו כ"י בבחי' חכמה כידוע ליודעים כדי שיוכל להשפיע לכל אחד כפי כחו שיוכל לקבל ולא יתבטל וזהו כולם בחכמה עשית כדי שיהי' קיום העולם וזהו בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית צמצם הקב"ה מעילא לתתא ומתתא לעילא צריך להיות ראשית חכמה יראת ד' אפילו הצדיק וואס ער איז דער גרעסטער אז ער קען זיך מקרב זיין להקב"ה זאל ער זיך בערעכנען וויא קימט ער אז ער זאל מקבל זיין מהקב"ה הן בגשמיות הן ברוחניות הלא אני מלובש בגוף וחומר גם רחוק מאת הש"י ובזה שמצמצם נפשו נעשה כלי מוכן לקבל מאתו ית"ש שאם ירצה האדם לקבל יותר מהראוי לו יתבטל וזה א"א כי חכמ"ה הוא כח מ"ה והיא עיקר החיות שבכ"ד וזהו והחכמה תחי' כו' ומי שאין לו חכמה בחי' הצמצום מזה בא שבירת הכלים ימותו ולא בחכמה וזהו אחרי מות שני ב"א בקרבתם לפני ד' וימותו מפני שהם לא הקדימו בחי' זא"ת בחי' צמצום ע"כ הי' בחי' שבירת הכלים דבר אל אהרן כו' כ"א בזאת וא"א אעפ"י שאהרן בחי' חסד צוה לו שלא יבא רק בבחי' זאת בחי' יראה כי המדות הם כלולים כ"א מחבירו לאמיר זעהן בחי' חסד הוא בחי' מים והשפע ממים איז אז עס איז מגדל הכל ומדת גבורה הוא בחי' אש וטבעו שהוא מכלה את הכל לאמיר ווידער זעהן צי פיעל מי' איז אויך לא טוב רק אז עס איז מיט א צמצו' בחי' גבורה אז הוא טוב וכמ"כ הוא בהמדות מדת חסד היא אהבה אז א מענש זאל האבין אהבה לבד להקב"ה קען ער זיך מדבק זיין להשורש אין זאל בטל ווערן טאקע להקב"ה אין גאנץ עד שיתבטל דכח והמציאות וזה אינו עס דארף זיין בבחי' והחיות רצוא ושוב צריך להסתכל שיהי' לו יראה ג"כ שיראה להתקרב לד' ואז יוכל לקבל מד' וזהו ואל יבא בכ"ע אל הקודש כ"א בזאת היא מדת היראה כי ע"י היראה יוכל להתקרב לד' וא"א הכלל הוא כמש"כ ואל יבא בכ"ע אל הקודש כ"א בזאת כאשר אמרתי אפילו כשהקב"ה מנהיג העולם בהי"ד עתים הרעים ח"ו בחי' עונש צריך לראות שיהי' בבחי' זאת בחי' אמונה שיאמין באמת שהכל מאתו ית"ש והכל הוא בהשגחתו ית' ווען ניט ח"ו דער חיות מהקב"ה וואלט קיין שום זאך קיין חיות אין קיין כח ניט גהאט וצריך שלא יירא מהעונש לבד רק לירא מד' שהוא חיות ופנימיות מכל דבר כמ"ש ואתה מחי' את כולם וזהו ואל יבא בכ"ע אל הקודש כ"א בזאת בחי' יראה בחי' אמונה בהקב"ה איך זאג הקב"ה זאל העלפן אז יודין זאלען מורא האבען נאר מאתו לבד ולא מזולתו.

קדושים

קדושים תהיו קדושה היא במוח א"א אעפ"י שהאדם הוא פרוש מכל העבירות צריך שיהי' פורש א"ע גם במחשבה מכל הרהור רע פשיטא ואפילו מדברים בטלים וזהו קדושים תהיו הגם שלומד ומתפלל ושומר א"ע ממעשים רעים ומכל הדברים האמורים יתאמץ גם בזה שיהי' לו מהשבות טהורות וקדושות כי קדוש אני ד' שאין יודע מחשבות זולתי ובמדרש איתא יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני וכו' קשה וכי תעלה על דעתך שהאדם ישוה לקונו אתמהה אך הענין הוא כמו שאמרתי כ"פ שהעיקר הוא שישבר את לבו באמת קודם כל דבר שבקדושה הן בתו"ת הן בעשית איזה מצוה וידע חסרונו ושפלותו ועביותו וגסותו כמ"ש עקביא במשנה אבות הסתכל בג' דברים כו' מאין באת ולאן את הולך ולפני מ"א עתיד ליתן דו"ח ואז יוכל לעשות צמצום גם למעלה שהקב"ה כביכול מצמצם א"ע ומשפיע אליו והוא יכול לקבל ואם אינו מצמצם האדם א"ע ומשבר את לבו כנ"ל אז אינו יכול לקבל כלל מהקב"ה וזהו פי' יכול כמוני אז דער מענש מעהנט אז ער איז עפיס ת"ל כי קדוש אני ד' אז קדושתי למעלה מקדושתכם א"א שאין שום אופן שיכול לקבל מהקב"ה קדושים תהיו מלשון הזמנה והכנה שצריך להיות כלי מוכן לקבל שיש רמ"ח מ"ע וע"י כל מצוה שעושה בדדר נעשה ע"י מצוה זו צנור להמשיך על עצמו קדושה עליונה וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם היינו שיהי' חיות בהמצוה ועשיתה בי"ש בחשבו שפלתו וגדלות הבורא י"ת ונשבר לבו לפני הש"ית באמת אז נעשה כלי מוכן לקבל ואם לאו ח"ו נעשה שבירת הכלים וא"א בשום אופן לקבל שפע אלקי וזהו כ"א בזאת ואיתא בזה"ק בזאת דא יראה וא"א שאי אפשר לקרב א"ע להקב"ה כ"א ע"י בחי' זאת בחי' יראה כמ"ש זה השער לד' צי"ב הן ע"י יראת הרוממות ע"י יראת העונש ואז הן יוכל לקבל מהשי"ת ובל"ז נעשה שבירת הכלים בחי' מת במ"ש בקרבתם לפני ד' וימותו כללא דמילתא אם האדם יודע ומכיר א"ע שלא עשה עדיין מאומה ומשבר את לבו באמת לפני כל דבר שבקדושה כנ"ל בזה יוכל לקרב א"ע להשי"ת ולקבל שפע מאתו ית"ש ואם מדמה בנפשו שכבר יש לו איזה מדריגה שעשה מצות ומע"ט ולומד ומתפלל ואומר שירות ותשבחות ואפילו האמת אתו א"א שלא התחיל עדיין כלום וזה האות והמופת והבן.

אמור

ויאמר ד' אל משה אמור אל הכהנים ב"א כו' הנה באדם יש גו"נ הנפש היא חיות אלקית רוחניות והגוף אינו רק גשם בלי חיות והראי' כשנפרד הנפש מהגוף הוא מת וע"כ הרשעים הרודפים אחר תאות חומריות וגופניות גשמיות עוה"ז וממשיבים לעצמם חיות מהחומריות בחי' מת ע"כ בחייהם קרויים מתים כי ממשיכים חיות להקליפה בחי' מת משא"כ הצדיקים שמסתכלים תמיד בכל דבר רק על חיות הרוחניות שיש בכ"ד ואוכל רק לשובע נפשו לקיום הנפש לעבודתו ית"ש לזה אף במיתתן קרוין חיים וזהו בסיבת מיתתם שממיתים התאות הגופניות שמשליכים הגשמיות ועושים רק הטוב לשמו י"ת לזה קרוים חיים והרשעים בסיבת חייהם שממשיכים מהגשמיות בחי' מת ע"כ קרוים מתים והב' הוא ב' הסיבה כידוע וזהו לנפש לא יטמא עכ"פ לא יטמא גם הנפש בעמיו כי בפגמו בנפש פוגם גם בכללות ישראל כאז"ל עשה עבירה א' מכריע א"ע כו' כ"א לשארו הקרוב אליו שיהנה מהעוה"ז רק ההכרח כדי לעבוד את השי"ת והמותרות ישליך וירחיק ממנו וזהו אמור אל הכהנים כהן בחי' צדיק עובד להש"י בכ"ד בחי' בכל דרכיך דעהו ומקרב הכל להש"י בבחי' קרבן לד' וזהו אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים שמי שאינו בבחי' זו לעבוד הבוי"ת בכ"ד לכה"פ לנפש לא יטמא בעמיו בכל הכתיב לחיים למעלה והבן ודפה"ח וש"י.

ויאמר ד' אל משה וגו' איתא שלשה שותפים יש באדם הקב"ה אביו ואמו הקב"ה נותן הנשמה כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים החלק אב ואם הוא הגוף ולחבר את שניהם הגו"נפ יש באדם בחי' נפש הממוצע בין שניהם ומחברם גם יש באדם נפש הבהמיות והצדיק מתרחק מתאות הבהמיות ומדבק א"ע בכל עשיותיו וכל עניני עוה"ז לרוחניות לקדושה ועי"ז נעשה גם הגוף קדוש וע"ז נאמר צדיקים ילכו בם אבל הרשעים רודפים אחר תאות הגוף ונמשכים בכ"ד אחר תאות הגשמיות עליהם נאמר ופושעים יכשלו בם הצדיקים ע"י כל מעשיהם הטובים לשם ד' מתדבקים גם הגוף לנשמה שהוא חלק אלוה ממעל כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים לזה אף במיתתם קרוים חיים והרשעים ע"י שעושים הכל רק לתאות הבהמיות וגשמי בחי' מת לזה אף בחייהם קרוים מתים ולזאת צריך האדם לקיים בכל דרכיך דעהו היינו במו"מ יהי' כונתו שיוכל ליתן צדקה ובאכילה ושתי' ושינה שיהי' לו כח לעבוד את הש"י והגם כי בשעת מעשה נהנה גם הגוף מזה אעפ"כ מחמת שכוונתו לקדושה הכל נכלל בקדושה ונתקשרה הנשמה ונתדבקה בחיים וזהו צדיקים יצ"ט שופטן ורשעים יצה"ר שופטן ובינונים זו"ז שופטן וזהו לנפש לא יטמא פי' שלא יטה לתאות הבהמיות המטמאים את הנפש בעמיו פי' כי כל ישראל הם בחי' אחת קומה שלימה כמאמר חז"ל עבר עבירה אחת מכריע א"ע ואכה"כ כו' לזאת לא יטמא נפשו כי פוגם בכללות וזהו להזהיר גדעה"ק כי הכ"ג בו נאמר לא יטמא כלל שהוא מעלה הכל לקדושה וכל עשיותיו הם רק למען שמו י"ת אך שצריך להשגיח על הבינונים ולהזהירם למעה"ש לנפש לא יטמא בעמיו כנ"ל כ"א לשארו הקרוב אליו היינו ההכרחי לצורך חיותו אך יכון בזה כדי שיהי' לו כח ויכולת לעבוד את בוראו ואז אל יפול לבו עליו שגם הגוף נהנה מזה ויוכל להדבק בחיים.

בחוקתי

אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם טעם שנק' גשם כי מן השמים משפיעים אורות רוחניות עליונים אך בהגיעם אל עולם השפל הגשמי הזה נתגשם ולזה נק' גשם והאדם צריך לירא את השם הנכבד והנורא למאוס ברע ולבחור בטוב ולהתחזק באמונה ובטחון ולקבל ע"ע עול מלכות שמים באמת ועי"ז נעשה כלי מוכן לקבל שפע אלוה ע"י צינורות המדות שעובד בהם להש"י והכל בלתי לד' לבדו וע"י אמונה שבכ"ד נמצא חיות אלקית כמש"כ ואתה מחי' א"כ ועי"ז הוא ממשיך השפע רק להקדושה גם ממשיך ע"ע הי"ד עתים לטובה כי העת תלוי במדה וע"י היראה ואמונה ובטחון מדבק עצמו להקדושה וזהו ואל יבא בכל עת אל הקודש כ"א בזא"ת בחי' יראה בזה מכניס העת לקדושה וזהו שפרש"י על בעתם בלילי שבתות הוא בחי' יראה עי"ז יורד השפע להעת דקדושה והנה ע"ת בגימ' עשרה הויו"ת ויו"ד פ' א"הי' וזה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות כי יו"ד היא וזה העיקר וכמ"ש בראשית ברא אלקי"ם וראשית היא ירא"ה ראשית חכמה ויתלבש ביו"ד מאמרות הם הספירות והמדות רק להפרע מן הרשעים וליתן ש"ט לצדיקים. והבן. סליק ספר ויקרא בעזר גומל חסדים, אתחיל חומש הפקודים

נשא

זאת עבודת בני הגרשוני לעבוד ולמשא, במשכן כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי עיקר השראת השכינה במשכן הי' בישראל אוהל שיכן באדם שאדם יהי' מרכבה לשכינה כמ"ש בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך ות"א בכל אתר די אשרי שכנתי תמן איתא לותך ואברכינך כי רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אבריו של אדם צריך האדם לעשות כל אבריו מרכבה למצות כשמקדש א"ע נעשה מרכבה למצות ואם פוגם ח"ו בל"ת שהם כנגד הגידים נעשה ח"ו מרכבה לס"א והאדם צריך לעבוד הש"י במחשבה ובדבור ובמעשה במחשבה לקשר מחשבתו ולבו להש"י ובדבו"ר לעבוד ד' בתורה ותפלה ומעש"ט הם מצות מעשיות כמו תפלין וציצית כו' והנה עבודת בני קהת בחי' מחשבה נושאי הארון ליחד יחודים להשי"ת ועבודת בני הגרשוני הי' בבחי' קול ודבו"ר תו"ת ובני מררי עבודתם הי' במעשה וזהו זאת עבודת בני הגרשוני לעבוד ולמשא ב' דברים כי עבודתם הי' בדבור וזהו לעבוד ר"ל שעקר הלמוד יהי' לשמור ולעשות גם עבודה שבלב זהו תפלה במלולא תליא מילתא גם מצות מעשיות יש בתפלה היינו להתעטף בציצית ולהניח תפילין וזהו לעבוד ולמשא גם בבחי' מחשבה כמש"כ כל פעל ד' למענהו כי העיקר הוא כשמתקן בשורשו ומשרה באבריו שכינתו י"ת וממילא יתוקן גם הגשמיות כי המצוה נעשית צנור שע"י באה השפע אמנם הצדיקים אין כונתם גם לזה אך עיקר מחשבתם לעשות תיקונים לעולמות עליונים ואורייתא בדו"ר פורחת לעילא כי ע"י שמקשרים קול ודבור שלהם להש"י פורחת לעילא ונעשה התקון וזהו למשא להגביה כל דבר להש"י לתקן תיקונים בעולמות עליונים.

בהעלותך

[ויצעק משה אל ד' ויאמר אל נא רפא לה ופרש"י לאמר שאמר משה לפני ד' השבני אם תעשה בקשתי אם לאו קשה למה יגרע מרע"ה מרחב"ד תשלום המאמר מובא בספר עירין קדישין תנינא]

שלח

שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען א"א שיש בחי' ארץ ישראל והיא יראה עלאה וארץ כנען היא יראה תתאה היא יראת העונש יראה חצוניות כי ארץ הוא יראה רצועה לאלקאה והאלקים עשה שיראו מלפניו והאדם צריך להאמין באמונה שלימה שאין בעולם שום ברי' וכן הקליפות וכן האוה"ע שום כח לעשות מאומה בלי כח הקדושה מהש"י שמקבלים משם חיותם וזהו קיומם כי הש"י משגיח בעליונים ובתחתונים ונותן חיות בכולם כמש"כ ואתח מחי' את כולם וע"י אמונה זו יכול לבא ליראה עלאה לירא את השם הנכבד והנורא ולהתדבק בהבוב"ה ובזה יומתקו הדינים מעליו וזהו צדיקים מהפכים את הרע לטוב שע"י שמסתכל בכל הענינים רק בחיות הש"י המקיימם עי"ז נתדבק להטוב כי הש"י הוא מקור הטוב אבל הרשעים שכל עסקיהם רק בגשמיות בהרע עי"ז מהפכים גם הטוב לרע ר"ל וזהו ויתורו את ארץ כנען ר"ל שנסתכלו גם ביראה חיצוניות לחיות הש"י שבו שלו הכח והממשלה לעשות כרצונו והכל בכחו ית' וזהו וראיתם את הארץ מ"ה היא ר"ל שגם בבחי' ארץ שהיא בחי' ירא"ה יסתכל בכח הנשמה בחי' מ"ה שיש בכל דבר כ"ח מ"ה בחי' חכמה וזהו איזה שוטה כו' בחי' מה בחי' נשמה שגם בארציות יראה הכח מהחיות הרוחניות מהנשמה וזהו ענין ארץ ישראל קליפה קדמה לפרי וע"י זאת האמונה שהעיקר המקיימו הוא הטוב עי"ז נתדבק בהש"י ויוכל לבא מזה ליראה עלאה וכן בכל המדות אהבה ויראה ושאר המדות יסתכל רק בחיות הש"י המסתתר בו אך תמיד היראה קודמת כמ"ש זה השער לד' כי א"א לאדם לעמוד תמיד בזו הבחינה ביראה עלאה לכן צריך עכ"פ ליראה תתאה יראת העונש ובהסתכלו מאין בא מקור היראה עי"ז יתדבק בד' ויבא בזה לי"ע אבל המרגלים כשראו חוזקם לא הסתכלו מאין חיותם אך נסתכלו בהגשמיות הרע ולזה אמרו כי חזק הוא ממנו כשפר"שי כ"י אין בעה"ב יכול להוציא את כליו משם ואלו הי' מסתכלים בהרוחניות בחיות הבוי"ת אשר בהם והניצה"ק המקיימם והיו מתדבקים להרוחניות לד' היו נשארים כולם פגרים מתים כי בל"ז הם אין ואפס אולם לא כן עשו והסתכלו רק בהרע שבהם לכן אמרו מה שאמרו והבן כי כן הוא האמת

קרח

לפ' קרח

ויקח קרח ת"א ואתפלג א"א כתיב המשל ופחד וכו' ואחז"ל היינו מיכאל מדת החסד יסוד המים ופחד זה גבריאל מדת גבורה סוד האש והקב"ה עושה שלום במרומיו וכן בכל היסודות והמדות כי היסודות שוניות זמ"ז ומה שיש ביסוד זה אין בחבירו וכן בהמדות וכשהאדם מאמין בהש"י ומקבל עליו עומ"ש ויודע ומכיר אשר הכל מהש"י המשפיע בה' חיות אלקית וזה קיים אז יעשה שלו' בין כולם ומתאחדים כולם בו י"ת וזהו אלה תולדות יצחק בן אברהם פי' מדת פחד יצחק מדת גבורה ע"י התאחדות בו י"ת הוא בן אברהם מדת החסד והכל אחד ופעמים מתגבר מדת אהבה לתאות רעות וחשק לגשמיות עוה"ז אזי אברהם הוליד את יצחק ופעמים יש התגברות ממדת היראה כעס ושאר מדות רעות ר"ל העצה לזאת שיתבטל לפני הש"י כמ"ש אחז"ל בטל רצונך מפני רצונו היינו כשרואה שמתגברת עליו אהבה זרה לעומת זה יתגבר במדת היראה מדת גבורה איזהו גבור הכובש את יצרו וכן כשמתגבר עליו מדת גבורה רעה אזי יתגבר במדת אהבה יאהב את הש"י וימסור נפשו אליו לראות גדולתו ורוממותו י"ת והכל כדי לבטל עצמו להש"י ע"י קבלת עומ"ש ומבטל רצונו מפני רצון השי"ת ומתדבק לד' כמו שמיכאל וגבריאל ע"י התגברות נעשה שלו' כמו"כ האדם נעשה מזה אחדות גמור וזהו אצל קרח שהי' לו מדת גבורה ואהרן הי' כהן מדה"ח ולא רצה קרח להתחבר אליו ולהתבטל אך רצה להתגבר במדתו לזה ת"א על ויקח קרח ואתפליג כי העיקר הוא התאחדות והתבטלות וקרח רצה להפליג א"ע ונפל עי"ז למקום הקליפות ר"ל אמנם האדם צריך להשגיח ע"ע תמיד באיזה מדה רעה ח"ו שמתגברה עליו ר"ל לפגום בה שיעשה תשובה תיכף לבטל את הרע ולהתגבר בכל מדות להש"י והשי"ת יעזרנו עדכ"ש י"ת להתאחד ולהתחבר בו ית"ש אמן

חקת

לפ' חקת

וידבר ד' אל משה לאמר זאת חקת התורה הנה כשברא הקב"ה את האדם בראו כולו טוב מבלי שום תערובות רע כלל בבחי' ואכל וחי לעולם אך ע"י אכילתו מעץ הדעת טו"ר נתערב בו טו"ר וכן בכל הדברים וצריך ברור ובקבלת התורה שנקראת עץ החיים נעשה הברור הטוב ובחטא הע"גל נתקלקל ונתערב עוד הפעם טו"ר כקדם וצריך ברור וזהו סבת הגלות והיסורים של ישראל כי עי"ז נעשה ג"כ הברור רק שצריך כ"א לקרב הברור וזה ע"י אמונה כתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד פי' שא"א לברר הרע מהטוב כ"א ע"י אמונה שע"י אמונה יזכה לתורה שנקראת א' כשאחז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת והיא האמונה וע"י התורה שנקראת עה"ח בחי' ואכל וחי לעולם נעשה הברור כמו בקבלת התורה ואמונה נקראת חקה על שהוא אמונה פשוטה בלי טעם ואית אמונה בראש ואית אמונה בסוף אמונה בראש היינו בעת שאדם מתחיל לילך בעבודת השי"ת צריך קודם להאמין שהבוי"ת ברא כל העולמות ומלכותו בכל משלה ולית אתר פנוי מני' גם צריך להאמין באמונה שלימה שהבוי"ת רוצה בעבודתו שהאדם בעבודתו הוא משפיע שפע לכל הברואים ולכל העולמות ואל יאמר האדם מי אנכי שאזכה להתפלל לפני הקב"ה עילת כל העילות וסיבת כל הסבות המלך הגדול והקדוש הגבור והנורא העזוז והאמיץ כו' ואנכי עפר ואפר רמה ותולעה איש חוטא מלא עון פשע וחטאה בל יאמר כן אך יאמין באמונה שלימה כמ"ש הפייטן ואבית תהלה מקרוצי חומר כו' ויטהר מחשבתו הנמוכה כי בל"ז א"א כלל להתחיל בעבודת הש"י וזהו אמונה בראש. ואמונה בסוף הוא אחר עבודת הש"י בתו"ת ובמצות מתחיל היצה"ר לדבר על לבו שהוא אדם השלם וכבר יצא י"ח למרבה כדי להפילו חלילה מכל מדרגתו והרפואה לזאת להתחזק בעבודתו שלא יפול חלילה הוא רק ע"י אמונה שיאמין שהקב"ה א"ס וצריך האדם לעבדו ג"כ בלי סוף ובמה נחשב הוא עם כל עבודתו שעבד נגד א"ס ב"ה וב"ש כאלו לא התחיל עדיין כלל ויאמין שהקב"ה א"צ לעבודתו וצריך לטמא מחשבתו הקודמת שהגביה וטהר מקודם תורתו ותפלתו וזה נקרא מטמא טהורים ועי"ז יוכל להתחזק בעבודתו, בלי שום פני' ומ"ז אך בלתי לד' לבדו זהו נקראת אמונה בסוף וע"י שתי אמונות הללו שנקראים חוקות יזכה לתורה שנקראת עץ החיים וזהו זאת חקת התורה כי ענין פרה אדומה שמטהר טמאים היינו קודם מעשה המצות ותו"ת ומטמא טהורים אחר כל עבודות אמנה נקראת זאת וזה ב' זאת יבא אהרן אל הקודש ר"ל ע"י שתי אמנות אלו יוכל לזכות לתורה וזהו ענין פרה אדומה שמטהרת טמאים ומטמא טהורים ונעשה הברור ונשאר אך טוב לישראל.

זאת חקת התורה פרש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל כו' הענין הוא דיש רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אבריו ש"א ושס"ה לאוין נגד שס"ה גידין כ"ז בתורה שבכתב ויש תורה שבע"פ מה שלא מצינו בתורה שבכתב היינו שמחויב האדם לעבוד את ד' בכל עניני עוה"ז הנשמי להגביהם לשמו י"ת ועי"ז מונין אוה"ע את ישראל לומר מ"ט יש בה הואיל ולא כתיב בתורה שבכתב וז"ש הכתוב אם בחקותי תלכו היינו בדבר ששואלים אתכם מ"ט יש בה ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם אעפ"י ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל כשהאדם עובד ד' בכל עוה"ז באכילה ושתי' ושאר ענינים לעשותם למענו י"ת דוקא עי"ז יוכל להמשיך שפע גשמיות להעוה"ז וזהו ענין פרה אדומה שמטמא טהורים ומטהר טמאים ר"ל שיש באדם נו"נ הבהמיות שמושכים תמיד את האדם לתאות עוה"ז הגשמי וכשאדם עובד את ד' בכל הגשמים היינו שעוסק במו"מ או במלאכה דעתו כדי שיוכל אח"כ לעשות צדקה וג"ח וכמ"כ באכילה ושתי' ושינה כונתו כדי שיוכל לעבוד להש"י בזה הכח אז הוא מטהר טמאים ומקרב הכל להשי"ת אבל כשרודף אחר הנאות ותאות נפש הבהמיות לבד. אז מטמא טהורים הגם שאח"כ עוסק בתו"ת אינו כלום כי הוא מלא פניות ומ"ז המבלבלים אותו ע"כ צריך האדם לעבוד את ד' בבחי' בכל דרכיך דעהו להתקרב בכל דברים המותרים לד' שלא לעשותם רק למענו י"ת וע"י מטהר טמאים מטעם כשמבטל כל הגשמיים ועושה הכל לד' לבדו מכניע הרע שבד' יסודות הגשמיים ובכולם מתגבר לעבודת השי"ת עי"ז מעלה נפש הבהמיות לנפש דקדושה ומחבר הגוף לנשמה וזהו צדיקים במיתתם קרוים חיים ר"ל ע"י שממיתים נפש הבהמיות ומשליכים הרע ומקיימים בכל דרכיך דעהו עי"ז קרוים חיים ונשארים בכולו טוב ומתדבקים בד' מקור החיים משא"כ הרשעים בחייהם קרוים מתים כי נר רשעים ידעך שנפרדים מהקדושה ע"כ קרוים מתים וזהו וזאת התורה אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' קרוים חיים וזהו אדם כי יקריב להעלות נפש הבהמיות לעשות כל עניני עוה"ז רק לשמו י"ת וזהו קרבן לד' כי עי"ז מחבר הגוף אל הנשמה הרוחניות זהו קרבן לד' והבן ואתם הדבקים בד"א חיים כולכם היום.

בלק

וירא בלק בן צפור וגו' והוא יושב ממולי פרש"י ל' כריתה כמו כי אמילם וי"ל גם כפשוטו ל' נגד כתיב זה"ש לד' כי האדם צריך עכ"פ ליראת העונש ויקבל עליו באמת אמונת השי"ת ועומ"ש ויאמין בהשגחה פרטיות שהכל מד' ומזה יוכל להיות שיבא לידי סמו"ט ודע כי על כ"א יביאך האלקי"ם במשפט ומזה יוכל לבא אח"כ ליראה פנימיות ויראת הרוממות ואז אוהבי ד' שנאו רע כו' ע"י שמתדבק בד' מואס ברע ויעשה הטוב וישראל היו אז באמונה והתקשרות בד' כמ"ש ויאמינו. וארץ ישראל היא יראה עלאה וז' עממין הם ז' מדות רעות כי זלע"ז עשה אלקי"ם וא"א לבא לארץ ישראל עד שיכניע קודם הזמ"ר כמ"ש לא תחי' כל נשמה וזהו וירא בלק שראה שהמה מקושרים להשי"ת באימה ויראה והכניעו כל הז"מ הרעות וזהו ממולי לנגדי להתנגדות כי זלע"ז עשה אלקי"ם וכשזה קם זה נופל וזה שויתי ד' לנגדי תמיד שיוכל להתגביר על הנגד וז"ש בלק לנגדי והנה הס"א כשרואה שהאדם מקשר עצמו להשי"ת משליכים בו פניות ומ"ז כי העיקר מכל דבר היא המחשבה כשאוכל ושותה וכל עניני עוה"ז ומקשר מחשבתו בהשי"ת אז הקב"ה מצרפו מחשבה הטובה להמעשה פי' שע"י המחשבה מצרף ומטהר גם את המעשה הגם שהמעשה היא גשמיות אכן ע"י המחשבה מזדככת וזהו צדיקים את הרע שבכ"ד מהפכים לטוב ע"י שעובדים את השי"ת בבחי' בכל דרכיך דעהו ומקשרי' מחשבת' בכל עניני עוה"ז רק לד' ומסתכלי' רק בניצה"ק שבכ"ד בזה מהפך הכל לטוב גמור ויכול לעבוד את השי"ת אח"כ בתות"פ בלי שום פני' ומ"ז אבל הרשעים גם את הטוב לרע מהפכים כי כל עניניהם רק בגשמיות שבכ"ד ובתאות רעות לכן גם התו"ת מלאים פניות ומ"ז וזה הי' ענין משה רע"ה עם בלעם כי הי' זלע"ז כי מרע"ה הי' בחי' הדעת של כל ישראל שקבל התוה"ק דעה חכמה לנפשך והנהיג את ישראל בבחי' בכל דרכיך דעהו והכניס אמונה בלב כל ישראל ועבדו את השי"ת בלי שום פניה ומ"ז ובלעם הרשע רצה להשליך בהם פניות ומ"ז להפוך הטוב לרע וזהו ויהפך ד' אלקי"ם לך את הקללה לברכה כי מרע"ה קשרם באמת להשי"ת לעבדו בלי שום פניות ומ"ז וע"כ נתהפך מקללה לברכה שמהפכים הרע לטוב כי מבורכים הניצה"ק מהכל וזהו הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עץ הארץ היא הגשמיות שעובדים את הש"י בבחי' בכל דרכיך דעהו והוא יושב ממולי לנגדי להכריתינו כי זלע"ז עשה אלקי"ם והבן.

מה טובו אוהליך יעקב משכונתיך ישראל כו' א"א האדם צריך להרחיק ממוחו כל המ"ז ומלבו כל התאות רעות ואז נעשה בחי' אוהל שיכן באדם בחי' משכן כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וישראל בצאתם ממצרים היו במדריגה הגבוה ע"כ אמר בלעם מה טובו אוהליך יעקב משכנתיך ישראל וזהו לא הביט און כו' פי' כשהקב"ה אינו רואה עמל ואון ביעקב וישראל אז משרה שכינתו בתוך כ"א ואחד מהם ונק' אוהל ומשכן כנ"ל והם בעצמם נקראים אלקים כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם וזהו ד' אלקיו עמו כו' וזהו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל פי' אם מבער מקרבו בחי' נחש ובחי' קסם הם התאות הרעות ומחשבות רעות אז ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו פי' שנעשה בחי' אלקים כנ"ל. כעת יאמר ליעקב ולישראל פי' בעת הזאת ישראל המה במדריגה גדולה כ"כ אשר יאמר ליעקב ולישראל מ"פ אל כשרוצים לשאול מה פעל אל לישראל שואלים מ"פ אל כי כ"א ואחד מהם הוא בחי' אלקים כנ"ל או יאמר כשהקב"ה משפיע כ"ט לאדם צריך האדם לשבר את לבו ולשוב באמת ולידע שאינו ראוי לזה כמ"ש יעקב אע"ה קטונתי מכל החסדים ואז הטוב הוא טוב גמור ואם ח"ו מתגאה בזה אז הטוב הוא בחי' נקמה ח"ו וזהו מ"פ אל שצריך להבחין את הטוב מדת א"ל אם הוא בחי' דין ח"ו כמ"ש אל זועם בכל יום או בחי' חסד אל כל היום והבן. סלק.

וירא בלק כו' מפני בנ"י כו' הנה עבודת השי"ת צריך להיות במחשבה דבור ומעשה וזלע"ז עשה אלקים כי שם יש מדומ"ע ובתחלה בא היצר להסיתו למעשים רעים ולתאות רעות וכשאינו שומע לו מסיתו לדבר דברים בטלים ולה"ר ואם גם בזאת לא ישמעהו אזי בא עליו במחשבה לפניות ומ"ז והעיקר היא המחשבה ע"כ צריך לידע ולהאמין שיש בכ"ד נצה"ק המקיימו ולזה אחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד וא"ל יקרא ק"ש וא"ל יעסוק בתורה וא"ל יזכור לו יום המיתה היינו נגד המעשה משכהו לבהמ"ד נגד הדבור יקרא ק"ש או יעסוק בתורה ונגד המחשבה יזכור לו יום המיתה שכל אדם צריך להאמין שבכ"ד שבעולם יש בו חיות אלקית המחי' אותו וזה ענין התאוה שאדם מתאוה לכ"ד כי מתאוה לניצה"ק שבתוכו וכשמהרהר בנצוה"ק נשארת התאוה בבחי' מת וזה עת אשר שליט האד"ם היינו אדם בליעל על האד"ם ואותו אדם מברר ממנו בחי' הטוב אזי נשאר בחי' מת וזהו לרע לו וזהו בצדיקים אבל הבינונים צריכים להתרחק מכל תאות הרעות ומחשבות רעות והקב"ה מצרף מחשבה טובה של הצדיק למעשה של הבינוני וזהו וירא בלק שראה המעשה שעשו בנ"י לאמורי בחי' הקליפה כי משה הי' בחי' דעת דקדושה וזלע"ז הי' בלעם בחי' דעת דקליפה ובלק הי' בחי' מעשה דקליפה כמ"ש וקסמים בידם ורצונו של בלק הי' לצרף מחשבות בלעם למעשה ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה כי הצדיקים מהפכים הרע לטוב ונתברר מדת הטוב מבלעם כי הי' בו ג"כ הניצה"ק ולזאת כתבה התוה"ק ברכתו כי נתברר מאתו בחי' הטוב שיתכן לבחי' מרע"ה. כעת יאמר ליעקב א"א הנה איתא ברש"י גם בגמרא הקדושה כי כשישראל עושים רש"מ אזי המה גדולים מהמלאכים רק שמעורב טוב ברע הם למטה והקב"ה עושה שליחותו ע"י המלאכים ונעשה המלאך מרכבה להשליחות אבל כשאדם מקדש ומטהר א"ע ומברר בחי' הטוב אזי כל אבריו נעשים מרכבה לשכינה הקדושה ואז הקב"ה עושה פעולותיו ע"י הצדיק וע"י זה יכולים הצדיקים לידע פעולותיו של הקב"ה וכ"ז רק להצדיקים האמיתים ובביאת משיחנו בב"א אז יהי' כל ישראל בבחי' זו וידעו הכל מפעלות אלקים וזהו יאמר ליעקב ולישראל מ"פ אל.

מברכתו של אותו רשע נכר מה הי' בלבו א"א שהאנשים הכשרים כמשמסיתם היצה"ר לתאות עוה"ז יכולים לידע מזה איך לעבוד הבוב"ה ית"ש כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל האדם צריך לעבוד את השי"ת בכל הז"מ בחסד וגבורה כו' ובכל מדה יש קו ימין ושמאל ויש י"ד עתים לטובח וזלע"ז עשה אלקים י"ד עתים לרע ח"ו וכשאדם עובד את ד' בכל המדות ממשיך ע"ע מהי"ד עתים לטובה כמ"ש חסד על כל היום או ח"ו מהי"ד עתים אחרים כמ"ש אל זועם בכ"י והכל ביד האדם להמשיך ע"ע כרצונו.

תוכן העניינים

עירין קדישין תליתאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה