אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן ל

סימן כט

דיני ספר תורה (ועג"כ בח"א סימן ז'):

אות א ספר תורה שנמצא בפרשה פנחס בפיסקא דלא תהיה עדת ה' פ' פתוחה דלרמב"ם אין כאן פיסקא כלל יש לסמוך בשעת הדחק לתיקון סופרים שיש בה פ' וביאר דעת הטור בדין פ' סדורה (פנים מאירות ח"א סימן י"ג): הד"ט ועיין להרב שדה הארץ סימן טו"ב דפסל טעות סופר בפ' ויחי שעשה סתומה עפ"י מ"ש ז"ל למה פרשה זו סתומה ואם לא הניח שיעור פ' יש להקל וכ"פ הרב חיים שאל סימן ע"ד אות ה' וכרמב"ם ושאין הראיות שראה למי שפוסל מכריחות ובענין מקום חלק שלא במקום פ' נשאלתי זה ימים לבאר לע"ד הק"ו של הראב"ד הביאו רדב"ז ח"א סימן ק"ך נלע"ד שכך כוונתו מקום שאויר פוסל היינו ג"ט בסוכה וסכך פסול בד"ט וכל שפחות מכן לא מיקרי אויר פסול ולא סכך פסול ואם כן הק"ו מיפרך מעצמו דאם מיעט אויר ג"ט בדבר פסול ואף שמילא הכל מסכך פסול כשר הוא כיון שפחות מד' משא"כ הכא דמילא בפיסול מה שהיה כשר אם לא היה במקום פנוי שיעור פ' ומאידך גיסא אם יש אויר ה"ט ומיעט בפסול משך ד"ט דניצול מאויר ה"ט ונלכד בסכך פסול של ד"ט ועוד אם הדמיון שוה סתו"ם לדין סוכה אנן נמי נדרוש סמוכין של ק"ו להכשיר אם לא הניח מקום חלק במקום פ' ונימא ומה אם במקום שהאויר פוסל אם מיעטו בפסול וכ"ש בכשר כשר במקום שאין האויר פוסל לא כ"ש שכשר כשמיעטו בפסול וכ"ש בכשר וא"כ כשלא הניח שיעור פ' במקום פ' שכתב כסדר או תיבות מוטעות או כפולות כפי המונח הנז' יהיה כשר והא ודאי לא נתנה להאמר ואפילו ליחשב שאין הדמיונות שוות ולע"ד מעולם לא נתכוון הראב"ד לומר כן רק לחידוד בעלמא ועיין להרב משאת משה סימן כ"ב דהכשיר כשהניח מקום פנוי במקום שאין בו פ' והרב כסא רחמים דחה דבריו ודברי הר"ד קורינאלדי וכמ"ש בשיורי ברכה שלו ועיין גם כן להרב מעיל שמואל סימן א' ולהרב נחלה ליהושע הזכרתיו בח"א סימן ב' אות פ"א ועיין להרב שבות יעקב סימן צ' שחלק על הרפ"מ הנז' ולהרב שב יעקב סימן נ"ח בנמצא סתומה קודם לא תחמוד אשת וכו' דיש לסמוך על סברת האור תורה להכשיר ועג"כ להרב נודע ביהודה סימן נ"ט והון רב סימן ב' ועיין במעיל צדקה סימן כ"ט בדין שורה הכתובה בכ"ח שיטות והר"ץ סימן כ"ה וכסא רחמים דף ח"י ובעי חיי סימן רל"ד ומרן סימן ל"ב בשם הר"י חסאן:

ב אותיות ה"א וי"ו של שם הדבוקות באמצע וכן ירך שמאלי של ה"א הנוגעת ואינה נוגעת יגרר הדיבוק שבין האותיות ועי"כ נפרד גם הכרעא מהגג ונסתפקו אם הדיבוק היה מדיו ומתוך שעיקר הסופר סכינו ועוקץ הסכין היה קצת רחב נפרדו כאחת יש להקל כיון שנסתפקו ג"כ אם היתה נראית כחי"ת או לא (שם ח"ג סימן ח"י):

הד"ט ועיין להרב יעב"ץ ח"ב סימן כ"ז וכח דהחמיר כהרמ"ע ועיין להרב שמש צדקה סימן נ"ב ותורת נתנאל סימן ל"א וזרע אמת סימן קכ"ב וקכ"ו ולהשיב ר"א ושיח השדה סימן ו' ושב יעקב סימן כ"ד בדין קדירה ותליה ביני שיטי ושבות יעקב ח"ב סימן פ"ט ואור ישראל סימן ס"א בענין קילוף וקדירה ומחיקה הי מינייהו עדיף וכנסת יחזקאל סימן ל"ו ובארות המים סימן י"ז ורלנ"ח סימן י"ב וכנה"ג סימן ער"ה הגה"ט והגב"י שם אות יו"ד וס"ו שהחמיר הרבה בקליפת השם או קדירת תיבות אפילו של חול ולטלות שם גויל לכתוב עליו החסר שיש לחוש שמא במשך הזמן יפול הגויל וישאר הס"ת פסול ולא ירגישו עד הגיעם למקום החסרון וביני ביני יברכו עליו ועיין בשו"ת נחלה ליהושע סימן ל"ג ומעיל צדקה כ"ט ונ"ה ותורת חסד נ"א ויד אליהו סימן ל"א ומ"ו פ"ח ופ"ט ותורת נתנאל ל"ב וחוט השני פ"ו וזכרון יוסף ט"ו ט"ז וע"ה והר"ם מלובלין סימן קי"ב ונודע ביהודה כ"ה והר"י הלוי פ"א ובית יהודה ח"ב סימן י"ט ומשאת משה ח"ב סימן יו"ד ושב יעקב סימן נ"ד ושדה הארץ ח"ג סימן ט"ז והון רב קל"ב: יש לסמוך על מנהג הסופרים שלא לסלק ג' יריעות בנמצא איזה פיסול שהדין נותן להחליף (שם):

הד"ט ועיין להרב בית יהודה ח"ב סימן כ"ה ופ"ט דבצריך לסלק כל היריעה יש לסלק כולה אם לא שהיא בת ו' עמודים ועיין בשבות יעקב סימן פ' דבדיעבד די בסילוק דף א' ולא לכתחלה ואני בעניי הוריתי זה ימים להתיר להחליף דף א' בלבד (להיות שעת הדחק) ביריעה בת ה' עמודים והיה ראוי לסלק עמוד הה' מהיריעה הסמוכה לה היתה בת ג' או ד' והיה קשה בעיני הסופר בעל הספר לסלק כל היריעה של ה' עמודים בהיותו מטופל מאוד בצרכי ביתו וכמה שנים נתעכב מלתקנו ואם כן אין לך שעה דחוקה מזו דהוי כדיעבד (ע"ל סימן ח"י אות ד') וכשמוע הסופר מומחה כן שמח לדברי ולא השכין עוד באהלו עולה ועיין ג"כ להר"ץ סימן כ"ט ושב יעקב סימן ג"ן ושבות יעקב ח"ב סימן פ"ט ולסברתו הסכים הרב כסא רחמים ועיין בחוט השני ואור ישראל סימן ס"ב ופרח מ"א ומהרי"ט ח"ב סימן ל"א ונקה"כ ס"ס פ"ר ואמונת שמואל נ"ו והר"י טיטאצק והר"ם אלשקר וכרם שלמה סימן כ"ו ודבר משה סימן ס"א:

וזה לי רבות בשנים שנשאלתי למעשה בענין קרע והוריתי לע"ד לתקנו על ידי טלאי מבחוץ ולמחוק אם יצטרך ולתקן באופן שיעבור הקרע בין אות לאות או בין תיבה לתיבה אף שבמה שנשאלת היה קרוע יותר מה' שיטין ואם כבר נתקן ע"י טלאי יש על מה לסמוך אף שהקרע יפסוק איזה אותיות ועיין להרב דברי יוסף סימן י"ג ולהרב שמש צדקה ולהרב בנו סימן נ"ד ובהשמטות שם שלאחר ח"מ והסכים אתי עמי הרמ"ע מפאדובה רב ומ"ץ בעת ההיא פה פירינצי ככתב אצלי בשותא דינוקא סימן ז"ל ועיין בא"ח סימן ז' אות י"ב מה שכתבתי שם ואמת יהגה חכי שמעולם חששתי מחטאת להביא לידי גניזה יריעה א' ואף דף א' משום פיסול אות או תיבה או דבר מהדברים שאין פיסולו בגוף כל היריעה או דף גם הרב בארות המים סימן ט"ו חשש לגנוז יריעה דאיכא כמה שמות כתובים בה ודן הדין בניד"ד לקלוף השם ועיין להרב אור נעלם סימן כ':

ד על דבר הקלף שאחר העבוד מושחין בצבע לבן ועי"כ הקלף מזהיר יותר בלבנינותו והכתב מיושב הבל יפצה פה המוציא לעז משום חציצה וש"ס ערוך בידו דלמצוה תחשב משום זה אלי ואנוהו (שם):

הד"ט ועיין בחא"ח סימן ב' אות מ' מה שכתבתי שם ולהר"י מינצי סימן ט"ו דפשיט להתירא (מגפ"ת דפ' הבונה והמביא תניין) בס"ת על הגויל שהוצרך למחוק איזה דבר והעביר צבע הגויל על מקום המחיקה ע"ש ולהרב זקן אהרן סימן ל"א וברגע יצא מתחת המכבש אור תורתו של מר גיסי במדבר מתנה שלו וראיתי שם בדף ל"ח תשובה מאהבה מהרב מהרי"ך נר"ו במה שנהגו הסופרים לטוח בבייאק"א מקום המחק דאין לפסול מטעם חציצה ע"ש ובדין קלף שלקחו מעובד כוכבים וכתבו בהן ס"ת עיין להרב פני אריה י"ב ונ"ב דפסל ודלא מיקרי דיעבד ועיין להרב פרח מ"א סימן ק"א ולהרב זרע אמת סימן קי"ח ובחבורי הקצר הלז באורח חיים סימן ל"ו אות י"ד ובדף אחרון של הרב בעי חיי דנראה דס"ל לאסור אף שחסר תשלום תשובתו במה שלפני ולא ידעתי ספורות ראיותיו:

ועיין עוד שם סימן י"ד דעבוד העורות לא סגי במחשבה וצריך גם כן דבור וכקידוש האזכרות ועיין ג"כ להרז"א הנז' סימן קכ"ז וקכ"ח ובא"ח מחיבורי הקטן סימן ז' אות ד' וכן המגיה ספר תורה ואינו הסופר הראשון שכתבו אם יצטרך לכתוב איזה דבר אין ספק שיש להוציא בשפתיו שכותב לשם קדושת ספר תורה וכ"כ הרב זקן אהרן סימן נ"ז והרב בית יהודה ח"א סימן ג' וקרוב אצלי לע"ד דלאו דוקא סופר אחר דה"ה אם הסופר הראשון השלים כבר מלאכתו ומסרו לקרוא בו מסתמא לא נתכוין בתחלה רק עד גמרה של תורה וע"ל סימן ל"א אות ו' ועיין להרב בעי חיי סימן רל"א דס"ת שנכתב כתיקונו ושוב נטשטשו איזה אותיות ותיבות אם רשומן ניכר יכול להעביר עליהן קולמוס ואפילו באזכרות וא"צ לקדשן מחדש עיין שם ואם אין רשומן ניכר נלע"ד בפשיטות שצריך לקדש מחדש בין האזכרות בין תיבה אחרת וכנז' ולא אכחד תחת לשוני דמעולם נסתפקתי באם רשומן ניכר אי שרי העברת הקולמוס על השמות דבאנו לענין כתב עליון אי מבטל תחתון וכמ"ש בשותא דינוקא סימן י"ח ופ"א וקל"ז ורמזתיו בא"ח סימן ז' אות ה' ואכמ"ל ובדין כתיבת כוונת האזכרות לשמן או כוון לשם קדושה תיבה של חול עיין להרב אור ישראל סימן ס"ג וס"ד והרב כסא רחמים דף כ"ח וכ"ט שהביא דעת רשב"ץ שכתב דבנתכוין לקדש מה שאינו כמו עד האלהים יבא או הארצות האל הו"ל כמתפיס ב"מ למזבח דלא מקדשי עיין למרן בב"ה ומור"ם סימן רע"ו ס"ב וכתב הרכ"ר הנז' דכי היכי דלא תיקשי לרשב"ץ ממסכת סופרים פ"ב דין ה' דאם טעה וקידש יסגירהו אל אל עויל דיקדור האחרון מיירי שקידש בטעות ורשב"ץ מיירי במזיד דאז לא מהניא כוונתו לאסרו ודהיינו דהרכה"ג הביא דעת רשב"ץ באות ט"ז ודעת ש"ג באות כ"ט עיין שם ולי אני עבדו א"א לחלק כן דדרשינן טעמא דטעים דהו"ל כמתפיס ב"מ ובמתפיס לא חילקנו בין שוגג למזיד ויותר היה נלע"ד לומר דרשב"ץ מיירי בדוקא אם נתכוין לקדש שם שבמקום אחר היה ראוי להתקדש כגון עד האלהים הארצות האל בציר"ה אך אל עויל שהיא בסגו"ל דבשום מקום הוא שם אין דמיון להתפסת ב"מ ולעולם דל"ש בין שוגג למזיד ועיין להרב יד אליהו סימן פ"ט והגם דמעתה דברי רשב"ץ והש"ג סתראי נינהו אין בזה השגה בעצם להרכה"ג דמייתי תרוייהו בסתם כי כן ארחות בעלי אסופות לקבוץ יד על יד לגילוי מלתא בעלמא ומי כהחכם הוא הרב כ"ר הנז' גופיה שכן העיד על עצמו שם בדף י"ז ע"א ע"ש לשונו לשון הזהב ועג"כ להרב הון רב סימן קל"ב ה ראש הלמ"ד הנכנס תוך חלל הה"א או ח' פסול ועיין בתורת חסד סימן נ"א עוד לו שם כ"ף פשוטה שהגג משוך ודומה לרי"ש אם יש שינוי ניכר ביניהן כשר וה"ה אותיות ארוכות שגגן יוצא מרגל שמאל כתי"ו וקו"ף כלפי חוץ (מעיל שמואל סימן א'). הד"ט ועיין ג"כ בצורות האותיות למהרי"ו סימן קי"ז ומשאת בנימן סימן נ"ו וזכרון יוסף סימן ח"י ונודע ביהודה ע"ד ובית יהודה ח"א סימן נ"א ושדה הארץ סימן ח"י ובארות המים ע"ח ובמור וקציעה ח"א ולאמת ליעקב ולדוד אמת שם ועיין במגיד מראשית סימן א' תשובת הר"ם בן חביב שמיקל בחטוטרות חיתי"ן ויודי"ן מובלעות תוך הנו"ן ועיין בצורת אות וי"ו של בריתי שלום להרב פחד יצחק אות ס' כ"י ערך ס"ת ודין וכו' שהביא ערעור אחד חכם מחכמי רוויגו על שנמצאת שלימה ולא קטועה דהוה ס"ל שהיה צריך תיקון וחביריו חלקו עליו שלא ליגע בו יד כיון שמעשרים ס"ת שבקק"י אין בהם רק ב' בוי"ו קטיעה וח"י בהם שלימה ורבני ויניציאה בשנת תקי"ג הדפיסו פסקם לזכות טובי העיר ותקנו בגזירת נח"ש בקהלותיהן שלא יעלה הכורת על השלימות ושלחו פסקם לחכמי פירארא והחזיקו על ידי הרב המחבר ומהר"י צהלון בראיות ושבדקו יותר מק"ס ס"ת שבעירם ולא מצאו רק אחד בהן בוי"ו קצרה וא' חתוכה ושלדעתן לא מיבעיא דאין לכרות השלימות אלא דגם אין להורות לסופר לכתוב לכתחלה כרותה או קטנה רק להניחו לעשות כדרכו וכ"ש שאין לפסול או להגיה ושעל כיוצא בזה נאמר לא תגע בו יד וכו' ע"ש וכבר רמזתי בא"ח סימן ז' סוף אות כ"ה ועיין להרב בתי כהונה ח"ב סימן כ' וכ"א ולהרב בית דין ש"ש דמסיק כהרדב"ז דפסק כריטב"א לתקן השלמות ולקטען ולא קטועה לגמרי רק לחבר חתיכות הוי"ו כחוט השערה ועיין ג"כ להרב מכתם לדוד סימן ט"ל ומ' שנשא ונתן בתשובות הרב דבר משה ח"ג סימן ח' והרב נאות יעקב בראש ספרו (שרמז הוא עצמו באמת ליעקב שלו משפט תמונת האותיות באות וי"ו שאם לא עשאה קטיעא אינו פוסל בדיעבד ע"ש) ועל דברי הרב בתי כהונה הנז' ע"ש ולהרב שב יעקב ס"ס נ"ו וכמ"ש הרב ש"א סימן פ"ב ושכן מצא בפי' להרדב"ז המורם מדבריהם שאם הוציאו ס"ת שאינה קטועה אין להוציא אחר ועג"כ לאחרון הוא הראש אישי כ"ג בזרע אמת שלו ח"א דף נ"ב בחידושים ודלסברת הר"י אלגאזי ורבני ויניציאה ופירארא אין לתקנה אם מצאוה שלימה וע"ע לו שם בהשמטות החידושין שכתב שכוון לענין דינא לדעת הרב שושנים לדוד רפ"ח דתרומות (דדעתו כרבני ויניציאה) ושגם הרב אמת ליעקב כתב שעשה פסק לרבני ויניציאה עש"ד ואין ידיעתי הקטנה שבקטנות מכרעת להבין תורת אמת של הרז"א נר"ו הנז' במה שסיים שלא זכה לראות פסק מהרי"א הנז' ושלכאורה נכון גם כן לתקנה דאיך יצוייר שיצא לישע רבני ויניציאה ופסק דלא יעלה הכורת עליה דאותה היו מבקשים רבני ויניציאה ושהחרימו על זה ויהיה אח"כ פסקו של מהרי"א גופיה להורות דמ"מ נכון לתקנו א"ו דלהקת סומכי ידי רבני ויניציאה יודו ויאמרו אמת דאין לתקן וזאת אומרת דמ"ש הרב מכתם לדוד בתשו' הנז' וחזר ושנה בשושנים לדוד נראה דכוונתו רצויה דבדיעבד מה שעשה עשוי והרז"א נר"ו כתב דלא נהנה מאור תשובתו של הרב אמת ליעקב דהיינו בספר נאות יעקב ואין ספק אצלנו דאילו עינו עין כל ראתה תשובתו של הרב מכתם לדוד היה משגיח בעינא פקיחא דיליה שציין איזה מקום כבודו דהיינו בס' נאות יעקב ועיין להרב לדוד אמת סימן י"ג בצורת הוי"ו אות ג' דלדעתו נקטינן לתקן אמנם אם הוציאה אין להוריד ועיין להרב בית יהודה ח"ב סימן קט"ו דהעלה דהכל תלוי במנהג הסופר ועיין ג"כ להרב אגורה באהלך ריש חי"ד שכתב שמצא בכתבי הקודש של מהר"י איסקאפה שתמה על מ"ש לו בשם הר"ם לונזאנו שתהיה חתיכה בינתים ונשתדל לתקן דבריו ושדעתו לומר דאינו ר"ל כרותה הוי"ו באמצעה דוקא רק כרותה בינתים בין אותיות למ"ד ומ"ם של שלום וכתיב שלם. וכתב עוד שמצא שהמ"ם שלה לא היתה סתומה כשאר ממי"ן רק כקו"ף הפוכה ופתוחה אצל הוי"ו והוי"ו סמוכה אצל הפיתוח ולפי שהוי"ו סותמת אות מ"ם לכן אמרו וי"ו קטיעא דקרי ביה שלם ולבסוף מסיק דיש לבדוק רוב הספרים ולעשות כמותן וכעין מ"ש מרן סי' ער"ה בשם רשב"א בענין כלת משה ע"ש אם חסר תגין בס"ת מחלוקת הפוסקים הוא (יוסף אומץ סימן מ"א):

הד"ט וכבר הזכרתיו בא"ח סימן ז' הגהת אות ח"י לסיוע של ממש על מעשה שבא לידו וכנז' שם וכן ראיתי אח"כ בפאר הדור סימן ס"ח דפסק דדוקא למצוה מהמובחר צריך לתייג ע"ש ועיין ג"כ מה שכתבתי שם באם גגי אותיות אינן מחזיקין ג' תגין ופעמים נוגעים זה בזה או יוצא מהגג שורש א' ומהבד יוצאים ב' ענפים ע"ש. ובדין נקודות באותיות עיין בצרור הכסף סימן י"ט דדינו כס"ת שיש בו טעמים דפסק מרן בסימן רע"ד בשם ריר"ו ושכן מצא בפי' מהר"ש הלוי בגליון הטור להחמיר והרב מקור ברוך סימן ל"ו מכשיר אחר הסרתן (וע"ש להרב המגיה בשם שכה"ג הגב"י שם אות ו' דיש לחוש אם כל הספר מנוקד) והרב המניח הכשיר בין רשמו בצפורן בין בדיו ושלזה הסכים הב"ד סימן קל"ו ועיין להרדב"ז ח"ג ד"פ סימן תרמ"ג דטעמא טעים למה אין כותבין בס"ת טעמים ונקודות ועג"כ מה שכתבתי בא"ח סימן ו' אות מ"ט ועיין להרב זרע אמת סימן קי"ט בנקוד על אות ו' שבתיבת רחוקה שבפ' נצבים דאין לפסול משום ספר מנוקד או משום יתר כנטול או משום יו"ד יתירה ע"ש ועיין מה שכתבתי בא"ח סימן ז' אות ח' דלפי מ"ש בשם התוספות שבס' דעת זקנים מוכח דהנקוד על אות או תיבה הו"ל כאילו לא נכתב אות המנוקד דהא מביאין משם ראיה על הכותבים בלי שרטוט שנוקדים על תיבות הקודמות מדקאמר עזרא לכך נקדתי והוי כאלו לא כתבתי וברור הוא דלגירסת תוספת במנחות שהביא רט"ז הנז' אם יאמר משה למה נקדת אשיב והלא לא מחקתי משמע איפכא דלא הוי כאלו לא כתב דאין הנקוד עושה ישנו כאינו ודון מינה ומינה דמ"ש פסקי תוספות מסייע לסברת הרב ז"א נר"ו הנז' אמנם דברי התוספות דבדעת זקנים הורסים ומקעקעים וסודות הוראתו בקדושה ואם אמר יאמר האב"ד הוא הרא"ש נר"ו הנז' דנקט נפשיה בכשיר"י בתנאי שיסיר הניקוד ולפרש דברי התוספות דקאמר והרי לא מחקתי דהכוונה היא דע"י הסרת הנקודה יחזיר העטרה לישנה ותחזור ותעור הארת האותיות ותיבות ועי"כ יהיו דברי התוספות דבדעת זקנים ומנחות שפכי הדדי הלא לאמונה כל כי האי הו"ל להרב לפרש נר"ו ולא לסתום דמסתימת דבריו משמע דאף קודם הסרת הניקוד אין מקום ליפסל. ודרך אגב קאמינא דנוסחת פסקי תוס' דפוסים חדשים ושל אמשטרדם הישנים לא דמו הדדי ויש הפרש ביניהן כאשר יראה הרואה: ובענין הכתיבה בלי שרטוט עיין בבעי חיי סימן רל"א ובכנסת יחזקאל סימן ל"א וביוסף אומץ סימן צ"א ובכסא רחמים דף יו"ד ע"א שמביא בשם הרב אדמת קדש והר"א אמיגו ושכוונת קיצורי הרא"ש במגילה פ"ב היינו לומר דכותב שורה עליונה ומכוין ביושר ומ"מ בתפלין וכיוצא לא סגי בהכי רק באגרות שלומים אם כתב ביושר דברים בעלמא בשורה ראשונה ובשיטות הבאות כותב תיבות פסוק אין צריך לשרטט וזוהי כוונת הרא"ש וקיצור פסקיו וע"ע שם מ"ש על תשובת רדב"ז ח"ג סימן תרמ"ח:

ז חזר ושנה מ"ש בשמו בשו"ת בני אברהם והוסיף מדיליה בדין סופר מומחה שהיה מצריך להגיה הס"ת שכתוב בו תיבות וחרה אף או וחרה אפי בתרי שיטי וה"ה גבי תפלין והעלה דכיון דב' תיבות נינהו אם כן אף לנוהגין לכתבן בחדא שיטה אם כתבן בתריש"ד וכן הסכים הרב חיים יעקב המון והאריכו על מסכת סופרים דין שמות הנחלקין (שביתת י"ט סימן ט' ונמשכים):

הד"ט ועיין ג"כ להרב אור ישראל סימן ס"ג וס"ד ושב יעקב נ"ו ונ"ז ויד אליהו סימן צ"ב וכסא רחמים דכ"ח סוף ע"א בשם הרשב"ץ ח"א סימן ע"ז דפסק דתיבת צורי שדי וכיוצא שרי למחוק דשמות בני אדם הן ועג"כ להרב זרע אמת סימן קכ"ט שקרא תגר על שנדפס באיזה העתקות ע"פ אלהים קרובים אליו שהוא חול דטעות הוא ושאין לסמוך על העתקות ע"ש וכל אמת תפסיה ורוב הטעיות שבהעתקו באות מצד המסדר אותיות ולא מהמחבר צא ולמד מחבור נפלא של הרב מנחת שי דכ"ע ידעי כמה נפיש חיליה ומ"מ הימנותא דבלא יגיעה וחפוש מצאתי במזדמן בעלמא א"ך טעיות באורייתא בלבד כמ"ש אצלי וכגון בדף ו' ע"ב הוא העיר דיש לכתוב הוא בוי"ו ובדכ"ב סוף ע"ב צ"ל ויוספו חסר יו"ד בתרא וזולתן וכולן מצד הדפוס ובנין אב לכולן בדף נ' ע"ב דנדפס מעשה רוקח מלא וי"ו והרב המחבר גופיה כתב שם דחסר וממנו תקיש על השאר:

ועיין ג"כ בדין קירוב וריחוק אותיות באמת ליעקב משפט השני ולדוד אמת סימן י"ב ובהון רב דף ג' ע"א ועיין ג"כ לתורת נתנאל סימן י"ב הבאתיו בחא"ח סימן ז' אות כ' דמי שכתב אות א' של אזכרה ושוב ראה שלא הרחיק כדי אות א' מתיבה שלפניה מותר למחקו כיון דאינו שם בפ"ע דאפילו ב' אותיות הדין כן כדאיתא בפ' שבועת העדות ועיין להרב כסא רחמים דף כ"ח ול"ג יישוב תמיהת הרב ד"מ סימן רכ"ו על ר"ח שפסק דא"ד מאדנות אינו נמחק ויישב גם כן תמיהת הרב דינא דחיי על הטור שהשמיט דין אותיות הנטפלות לפניהן או לאחריהן ומ"ש הרב פני אריה חדש סימן מ"ו אם איסור מחיקת הנטפלות מדאורייתא או דרבנן וכשהן שם בפ"ע פשיטא שיניחם כך דהרחקת תיבה מתיבה אינה רק לכתחלה עיין בריב"ל ורב"ח סימן רע"ד וברש"ך שם סק"ד ורט"ז סק"ב ובית דוד הל' תפלין סימן כ"ב ומ"מ נראה ברור דבאפשר בנקל למחוק איזה אות מלפנים ולחזור וככתוב עד שתתרחק תיבה מתיבה כשיעור כ"ש דעדיף לצאת מידי מאן דס"ל דקירוב וריחוק פוסל:

ומה דין סופר שיאמר שתיקן כמה פעמים אותיות שנדבקו בגרירת מקום הדבוק שלא ידע דין חק תוכות עיין להרב תורת נתנאל סימן ז' וראיתי בשו"ת מהר"י טראבוט סימן ו' בדין אות ה' של אזכרה דבוקה רגל שמאלי בגגה דתפס בפשיטות להפריד הדיבוק לבד וכן באותיות שיש לחברן והן נפרדות לדבקן בלבד ושעשה מעשה בפני גדולי הדור בפיימונטי מקום משכן כבודו של הגאון דודו מהרוק"ו (כמ"ש בתשובותיו ובפני הגאון מר אביו וכן במנטובא בפני הגאון חמיו ולא שמע מעולם מי שפקפק בדבר או לחלק בין אותיות השם לשאר תיבות והיו מפרידין בסכין כל הדיבוקים בלי לגרר מהדיבוק ולמטה וכן היו מדבקין הנפרדות בדיו ולא היו גוררים האות ולא היה פוצה פה ומצפצף והמחמיר לגרור מהדיבוק ולמטה כהרשב"א הזכירו מהריק"ו הנז' (וכפסק מרן בא"ח סימן ל"ב סי"א) תבא עליו ברכה וע"ל אות ב':

ח טפת שעוה שנפלה על אזכרה אחד החמיר מהר"ש מלוקיו לסלק היריעה דלא דמי לדיו שנשפך ושגם הרב מניח פרובינצאלי פסק כן ול"ד למה שהתיר הרמ"ע באות ה"א שהיתה כחי"ת והרב המחבר השיב על כל דבריו ושגם הרב שבות יעקב ח"ב סימן ד' התיר להסיר השעוה ושגם הר"ש מורפורגו כ"כ ושכבר הרב חאגיש בתשובות ר"ס צ"ט כתב דכסוי שעוה לא שמיה כסוי ואין צריך להסירה (פחד יצחק במהדורא בתרא כ"י אות ס' ערך ס"ת שנפלה): הד"ט כבר רמזתיו בחא"ח סימן ז' אות ג' מאמר של מעלה וע"ש מ"ש בשם פוסקים אחרים ועיין להרש"ם הנזכר בשמש צדקה שלו סימן נ"ט והרב דבר משה סימן ט' פסק דבשבת וי"ט שא"א לסלקו מוציאים אחר אף שנראה הכתב ולע"ד הקצרה חומרא יתירה היא דכדומה לי שרבו המקילים כשנראה הגם הרב פרח שושן כלל ב' דמחמיר אינו אלא כשאין הכתב נראה ועיין להר"פ בן הרב יששכר בער בתשובותיו שנדפסו אצל לקוטי הפרדס דף כ"ח ע"ד דס"ל דאף בשבת אין להוציא אחר אף שיקרא בע"פ משום כבוד הצבור עיין שם ובשאלה הקודמת:

ט שמיעא ליה וס"ל כמאן דפסל ס"ת שמנין שיטות היריעה אחרונה היה שוה לשיטות שאר היריעות אלא שהיו מצומצמות כ"כ עד שהחלק וגליון שלמטה היה עודף על שאר היריעות שיעור ד' שיטין ואחד מהן משורטטות ואותיות ב' דפין האחרונים ששורותיהן קצרות רחבות יותר מדאי עד שתיבה בת ב' אותיות ממלאת כל השיטה והוכיח בשבט פיו לאחד חכם אורח שכתב פס"ד ומסרו לבעל הס"ת להורות שהס"ת כשר שלא נהג מנהג ד"א לבא לרדותם תוך ביתם לסתור דבריהם ופתח בראשונים ברש"ל שורש ג' מס' משבית מלחמות וסיים באחרון הכי נכבד הגאון הר"ץ אשכנזי סימן נ"ג וכל שכן בניד"ד דטעות בידו להכשיר ושהמיקל מהמתמיהים ועיין שם להרב בנו שגם הוא העלה לפסול (שמש צדקה סימן נ"ג):

הד"ט על מה שנוגע לחובת גברא אכסנאי כבר כתבתי דברות שתים בסימן כ"ו אות ה' גם הרב דבר משה סימן ב' כתב דאין ראוי לכתוב פסק אא"כ תבא השאלה מב' כיתות או ב"ד של העיר ואם א"א משום ריחוק מקום ישוב על פי השאלה דוקא לב"ד שלהם עיין שם ואפריון נמטיה להרב המפורסם מהר"י אירגאש הובאו דבריו בשו"ת מים רבים בחי"ד סימן ל"ה שכתב בכיוצא לזה דברים הראוים אליו ועיין גם כן להרב פחד יצחק אות ד' ע' דיין חכם ובתשובות מהרי"ו ופסקים וכתבים סימן ס"ב ובענין דינו של ס"ת הנז' עיין מה שכתבתי בחא"ח סימן ז' אות א' וגם ראיתי להר"ם פרובינצאלי בתשובות כ"י סימן ל"ב שבשנת הש"ך לפ"ג השיב למהר"ם מפאדובה בדין מי שהשמיט שיטה א' בראש עמוד או בסוף שאם יכתבנה בראש או בסוף הרי בעמוד שלפניו יהיה בו חלק שיטה א' שהוא צורת פ' ואף בב' יריעות לא מצא מקום תיקון לעשות קמטים על ידי תפירה מחדש ולמשכו עד שלא ישאר רק חצי שיטה יתירה שאין זה כבוד לס"ת ועיין ג"כ להרב ד"מ הנז' בח"א סימן ס' ולהרב אורח לצדיק סימן נ' והנמשכים מ"ש על נידון הרב מים רבים בס"ת שדפיו בלתי שוים הדף אחרון באמצע הדף ועיין בשו"ת אהל יעקב סימן ה' ו' ובכסא רחמים דף ט"ז ע"ב דדחה ראיות המשאת משה ח"א סימן ס"ב:

י ספר תורה שקראו בו ולא הרגישו עד אחר שאמרו ההפטרה שהיה בו טעות יש לחזור ולקרוא אותו פסוק וב' עמו בברכה וה"ה אם דילג תיבה א' כמ"ש הרב א"ר בסימן קל"ז סק"ד ונשא ונתן במחלוקת הר"ם והמנהג שכתב הטור סימן קמ"ב והעלה דע"כ ל"פ רק בטעות שאינו משתנה הענין שאם משתנה לכ"ע חוזר וביאר דברי מור"ם שם ס"א ויישב דברי מרן מס"א לס"ב ומ"ש הבית יעקב סימן ע"ו ומטה יהודה ס"ס קמ"א (זרע אמת ח"ב סימן קכ"ט): יא ספר תורה שיש בו שריטה באמצע האות בגוף הקלף ואינה עוברת מעבר לעבר אם יש להכשיר אם אין האות חלוקה לשתים ומ"מ טוב להחזיק הבדק סביב בדבק דנראה דגם מהריק"ו שורש קכ"ב האוסר ה"ד כשנקרע מעבר לעבר (שם סימן קל"א):

הד"ט גם הרב אמת ליעקב במשפט הד' בפיסול וכו' אות ו' כתב דגם הרב מטה יוסף ח"ב ס"ס א' נחלק עם הר"א זאבי בדין הכשר תינוק לצרף מ"מ הסכימו להכשיר כשאין הסדק עובר ותמיהני קצת על הרב הרז"א דכל רז לא אניס ליה שלא הזכירו ועיין ג"כ באורים גדולים מראש עד סוף לימוד ח"י הזכירו הרב לדוד אמת ועג"כ בקונטרס עוללות הכרם הנדפס בסוף ח"ג של שו"ת הרח"ש שהאריך בכיוצא לזה שהסכים להקל כסברת הר"ח בן יהודה נגד סברת הר"ש פלורינטין שהחמיר ע"ש מסימן א' עד ה':

יב מי ששכח לקדש אות של שם ושוב נזכר וקידש וגמר הכתיבה לא מצא מקום להכשיר ודחה סברת המים רבים והלק"ט דכיון דבעינן לשמן מדאורייתא אף בספק אם מקצת השם ככולו יש להחמיר (עדות ביהוסף (בן סאמון) סימן ל"ב):

הד"ט נקטינן מיהא פלגא בידן דבאזכרות שאינן הויות גם הוא יהיה משלנו להקל דס"ס איכא אי מקצת כהכל ואת"ל דמקצת כהכל ספק אם כל השמות בכלל זה או לא עיין להרב המחבר גופיה שם סימן כ"ח דמסיק דאין לדבר הכרע אם דין אזכרות שאינן הויות שוה לשל הויות וכבר הזכרתי בא"ח סימן ז' אות ד' דמעשה בא לידינו שעליו באו האותיות הנזכרות שלו ושל הרז"א נר"ו ע"ש:

יג אמר מר ועל העמוד שבאותו ס"ת שנמחק כולו לא נודעה היאך וחזר הסופר וכתב עליו אינו נראה לפסול דמסתמא לא היה בו א' משמות שאינן נמחקים דלא אחזקינן אינשי ברשיעי וכשחזר לכתוב רשאי לכתוב אפילו אזכרה על הגרר או מחק או תולין (שו"ת הרב עזריאל דאיינה כ"י סימן ג'):

הד"ט ואם באנו לדייק לישנא דנמחק אפשר דר"ל ממילא וכן הלשון אומרת במרן סימן ל"ב סכ"ז אותיות ותיבות שנמחקו קצת דהיינו נפילת הדיו אכן ממ"ש דרשאי לכתוב אפילו הזכרה על הגרר וכו' משמע שעינו עין כל ראתה שלא אירע כן מנפילת הדיו דלא הוה שייך אז גרר וכו' ומ"ש דלא מחזקינן אינשי ברשיעי עיין בכיוצא לזה בא"ח סימן ז' אות ל"א מה שהבאתי שם: יד יש להכשיר בדיעבד בנמצאת תיבה בת ה' אותיות שג' מהן יוצאות חוץ לשיטה דדוקא לכתחלה אין כותבין כדעת הד"מ סימן רע"ג וב"ה שם ומ"מ אם אפשר לתקנו יפה מה טוב ותירץ קושית הרש"ך שם סק"ד והמג"א סימן ל"ג בא"ח על מרן שפסק כרמב"ם דכל שנשאר רוב התיבה מותר ואלו בא"ח פסק לאסור כהרא"ש אפילו בתיבה גדולה והוא ז"ל הכריע דתיבה בת ו' או ז' שרשיות כגון שבעתים ודאי תלינן ברוב וחציה תוך וחציה חוץ מותר אבל תיבה שאות הראשונה שמושית כגון לבהמתך לטוטפות יש לפקפק כהרא"ש ולכן בס"ת שיש בה כמה תיבות של ו' אותיות כשר בנשאר חציה בפנים משא"כ בתפלין שא"א למצוא תיבה בת ו' בלי פעולה רק והיבוסי והוציאנו לאבותינו ואלו התיבות אינן באות בסוף שיטה עיין בלבוש סימן ל"ה לכן בהלכות תפילין פסק כהרא"ש ובי"ד כרמב"ם (כנסת יחזקאל סימן מ'): הד"ט ואני בעניי איני יכול לכוון שמועתו נאה ליישב הקושיא הנז' דאטו מנהג הסופרים בראשי שיטות וסופן של תו"מ תורה היא לעיכובא ומי יאמר שאינו ברשות כל אדם לעשות כרצונו אפילו לכתחלה ותו דלפי המונח שלו דאין אותיות שמושיות שבראש תיבה עולות למנין האותיות שבתוך שיטה כן יהיה ראוי להורות ביוצאות חוץ וכיון שכן תיבת לאבותינו שאין הלמ"ד נמנית להיותה שמושית כן היה בדין שלא למנות אותיות הנטפלות אחריה היינו אותיות ותינו שכולן שמושיות הן ואם כן אם כתב נמי מיעוט תיבת לאבותינו דהיינו לאב בתוך הדף הרי כל אותיות השורש לפנים ועיין להרב בארות המים סימן י"ד שעמד על דברי הרמב"ם ומרן סימן רע"ג ומים רבים סימן נ"ו ומשאת משה ח"ב סימן יו"ד ופחד יצחק אות ס' ערך ס"ת שמצאתי וכו' דיש להתיישב בדבר וכעת אין לי שעת הכושר להשתעשע באמרותיו הטהורות:

טו ביאר דברי הרב ס' החסידים בדין קנה לכתוב ס"ת דאינו מעכב ומותר גם כן בעצם ותמה על המפרש שם שכתב שיש טומאה בעצם דליתא דהא פשוטי כלי עץ עצם שוים וכן טעה במ"ש שבעוף שייך טומאת נבלות רק כוונת החסיד דהא דאמרינן מפני מה זכה קנה וכו' אינו לעכב כבי"ד סי' ער"א (שאלת יעב"ץ ח"א סי' ק"ה וח"ב ע"א):

הד"ט ובדין קומוס וקנקנתום לדיו של ספר תורה תמה הרב כסא רחמים דף י"ג ע"ב על רט"ז א"ח סימן תרצ"א ועל הרפ"ח ושכה"ג והביא גם כן מ"ש הרב מרכבת המשנה ח"ב פ"ב דמגילה:

ובדין כתיבה בפה דהרמ"ע סימן ל"ח פסל דאם אמרו בפ' הבונה אין דרך כתיבה בשמאל כ"ש בפה (ועיין ג"כ להרב בארות המים סימן י"ג דכתב דבא הרמז ברעיא מהימנא במש"ה וכתוב בספר ובדיו דהיינו אותיות ובידו ודבעי' כתיבה ביד ממש לאפוקי הדפוס ע"ש ודון מינה דה"ה בפה) והרב מור וקציעה בא"ח סימן ל"ב חלק עליו ודעכ"פ אם לא ימצאו אחרים יניחם אפילו בברכה ואם יכתוב ברגל הויא נמי כתיבה מעליא וכמו שנראה בימיו גידם אחד מתולדתו שהיה עושה כל מלאכתו ע"י אצבעות רגליו תופר ומתקן קולמוס וכותב ומפליא לעשות ונראה שכתיבתו כשרה בשעת הדחק מיהא בפרט אם הוא בימין עיין שם וגם פה פירינצי בשנה זו התקס"ז ליצירה עבר עלינו נער קטן בן ט' שנים בקירוב גידם מעיר וירונ"א שהיה עושה כל מלאכותיו ברגלו ומתקן קולמוס וכותב וכנז' ואין כל חדש כתיב: טז ביאר היטב שכתב אשורית שלנו היה בלוחות ופירוש יפה בזה ההיא דפ' כ"ג דמר עוקבא אמר בתחלה ניתנה תורה וכו' והביא מ"ש בשבת מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכו' (רדב"ז ח"ג ד"פ סימן תמ"ב):

הד"ט וע"ע לו שם סימן תקצ"ד ענין מקרא סופרים וקריין ולא כתיבן וכדומה שהכל הל"מ רק שהסופרים דקדקו זה היה ראוי להיות כך אף בלא הל"מ ולא משום ספק שהיה ח"ו בדבר או שהיה משובש הגיהו כן דא"כ יהיה מקום למקטרג בכל דבר ודבר לומר אין זה מסיני רק מתיקון סופרים עש"ד: יז ספר תורה שבקצת מקומות צורת החי"ת משונה מחברותיה שהיא כעין ב' דלתי"ן וחטוטרת ע"ג וקראו בו כמה שנים ושוב קראו עליו ערעור ומעלת השואל מהר"ם באקי מקאזלי ודעימיה עלו בהסכמה שאין מקום להחמיר והרב המחבר השיב דצריך תיקון כיון דלר"ח וסייעתו צורתה היא ב' זייני"ן וחטוטרת ונשא ונתן בדין הקו"ף שבחזק יד שהרכה"ג בסימן ל"ב הביא בשם רדב"ז ומ"ש בהגה"ט אות ה' ומסיק דיש כאן שינוי אות לגמרי ושאין להקל מתשוב' הרב דרכי נועם סימן א' דכל ראיותיו בעשיית צורת זייני"ן לא כב' דלתי"ן כני"ד והשיב גם כן עמ"ש מהר"ש הלוי מוירונא והמג"ד שכתב אדרבה צדק הסופר בכתיבתו שכן מסורת מרבנן דעיילו ונפקי ברזי דאורייתא דתמונת החי"ת כך היא בב' דלתי"ן וע"ז כתב שאין לו עסק בנסתרות ומהנגלות מוכח דפסול וכן הסכים מעלת השואל הנז' וחד דעמיה מהר"י סגרי והצריכו למעשה תקנת הסופר (משאת משה סימן כ"ג): הד"ט ועיין בזכרון יוסף סימן ח"י שנאמר בו כי טוב להזכיר לסופרים מכאן ולהבא ועל הראשונים אין לפסול דאפשר שיש להם על מה לסמוך ועיין ג"כ בנודע ביהודה סימן ע"ד דס"ל דבשבת אם מצאו חיתי"ן בין בתמונת ב' ווי"ן או דלי"ת וי"ו אין להוציא אחר כל שאין האות משתנית באחרת וכמ"ש בגמרא חיתי"ן ההי"ן טיתי"ן כפי"ן אפילו דיעבד אך בשביל שאר תמונה אין להוציא אחר בשבת ובחול יתקן ועיין במור וקציעה תמונת כל האותיות מספרד גם כן ובאמת ליעקב ולדוד אמת ולהרדב"ז בחיבורו הנפלא מגן דוד ועל דבר נוני"ן הפוכין נטה מדרך הרש"ל להחמיר וכן בפיסול נו"ן יתירה בין הפרשיות לא מצא סמוכות כל שאינה קרובה לתיבה א' ומייתי להכשר מק"ו של הראב"ד שהביא הרמג"א סימן ל"ב סקל"ג רמזתיו לעיל אות א' ואין ראיה מפיסול ניקוד בדיו דשאני התם שיש אם למקרא ולמסורת וה"ה בפיסוק טעמים מטעם עצמו של ניקוד לא כן אות יתירה רחוקה כתיבה אחרת ועיין לר' זלמן בשער תפלת שלו פ' וישלח ובמגיד מראשית סימן א' שכתב דהר"ם ן' חביב מיקל בחטוטרת חיתי"ן ויודי"ן מובלעות תוך הנו"ן ופלפל בדבריו והניחן בעיון ועיין ג"כ בדין אותיות מובלעות במשפט נגיעת אות וכו' שם סימן ג' ועיין מה שכתבתי בא"ח סימן ז' אות ח':

יח סתו"ם שכתבן אשה פסולים לכ"ע מדאורייתא וטומטום ואנדרוגינוס פסולין מספק ויגנזו דטומטום אפשר שימצא זכר ואנדרוגינוס דקיי"ל כרי"ו דברייתא דס"ל דלא הכריעו אם הוא זכר או נקבה כדאיתא בפ' הערל דפ"ג אם כן הוי ספק דאורייתא ואף שחייב בכל מ"ע שהז"ג היינו משום ספק ולכן אינו מברך למ"ד נשים אין מברכות אמ"ע שהז"ג וכ"פ מרן סי' י"ז וע"ש בלבוש ובסי' קצ"ט (דברי יוסף סימן י"ב):

הד"ט ואם נכתב ע"י גר תושב עיין בכסא רחמים דף י"ח שתמה על פרי מגדים באשל אברהם סימן ט"ל והחליט דמותר לכתוב סתו"ם ע"ש:

יט סופר שנפסל מלכתוב סתו"ם אם יש להתיר להגיהן על ידי סופר כשר ולהעביר קולמוס על האזכרות אף דאפשר דמהטור ומרן שפסקו דלא מהני ה"ד כשבודאי לא קדשו אבל בספק מהני מ"מ פסק דבכה"ג נמי לא מהני משום דמחזי כמנומר להעשיר קולמוס על כל האזכרות (שב יעקב סימן ס'): הד"ט ולחסרון הכוונה הצריכה בתחלת הכתיבה לא קפדינן אאת"ל שלא כוון דלא הוי מדברים הפוסלין כמבואר בי"ד סימן רע"ד:

כ ספר תורה שנמצא לעיני כל ישראל בחלק ב' מדף האחרון עד שנשארו עשר תיבות עד תשלום הדף דלרמב"ם פסול אין תקנה למחוק פסוק א' או ב' ולכתוב מחדש בהרחבת האותיות באופן שיבא לעיני כל ישראל באמצע שיטה אחרונה (ועיין בבאר שבע דף קי"ב ויכין ובועז ח"א ססכ"ד. הד"ט (שם סימן קצ"ב). כא ספר תורה שנפל עליו מים ויצאו צורת האותיות אחורי הדפוס ונראות קצת אותיות ותיבות ובכללן שמות הקדוש ואחד חכם העלה להתיר מחיקתן והוא דחה ראיותיו ואסר ועלה על דעתו להכשיר משום דלא הוי רק הדפסה והביא דעת הגט פשוט סימן קכ"ה סקט"ו ומשאת בנימין ושאח"כ שמע בשם מהר"י קובו שאסר לסתור בנין שהיה כתוב בכתב אשורית אתה אחד וכיוצא דבקליפת טיט הכותל יומחקו אותיות הקודש (וכמ"ש מרן בא"ח סימן ל"ו) רק יטלו כל החתיכה שנכתב בה אתה אחד וכיוצא ויגנז ואם יפסדו האותיות ממילא יפסדו ושכן נוהג העולם במטבעות שיש בהן שם הוי"ה או שדי לחתוך סביב השם ולגנזו (וכן עשיתי מעשה פה פירינצי כשהוצרכו להפיל חומה אחד מבה"כ ספרדי והיו על הפתח איזה תיבות בכתב אשורית וצויתים לחתוך סביב סביב כדי להסיר החתיכה שלימה ולגנזה וכן עשו. עוד חיזק הוראתו לאסור ושמ"מ באותיות השם אין להקל (בארות המים סימן י"ג):

הד"ט ועיין גכ"ל סימן כ"ו אות כ"ד ובחא"ח סימן ח' אות י"ב וסימן ל"ו אות ג"ן ועיין בסם חיי דף פ"ח ובזרע אמת ח"ב סימן קי"ז ובהשמטות ועוד לו נר"ו בסימן קל"ג ולהר"פ בתשו' הנדפסות אחר ספר ליקוטי הפרדס דף כ"ה כב חוכך להחמיר לכתוב סתו"ם על עור בהמה הנרבעת דמצינו בה חומר יותר מעבודת כוכבים דאלו עבודת כוכבים יש לה ביטול והכא אין הביטול מועיל (וע"ל סימן א' אות טו"ב הד"ט) וע"ע לו שם בדין דיו מיי"נ או סת"י (שרמזתי בא"ח סימן ב' אות ט"ל) דהביא מ"ש הרב"י בסימן קכ"ג ע"ש (יד אליהו סימן ל"ה):

הד"ט ועיין עוד בכמה דברים השייכים לדיני ס"ת בחא"ח בדיני ספר תורה:

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה