אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן כו

סימן כה

דיני כבוד ה' וספרי הקדש ות"ח ואו"א:

אות א השיב כהלכה להגאון מהר"א בדין חכם שהתיר שאסור לאחר לאסור וכמ"ש מרן סימן רמ"ב וחילוקי דינין שבענין זה (ועיין גם כן להרב ריח שדה שהאריך בזה הד"ט) (פנים מאירות סימן ב'):

ב תלמוד ערוך בידו ס"פ הזרוע לקיים תשובת הרב"ח סימן נ"ב שהרשות ביד גדול הדור לקבל מתנות עד שיתעשר (שם סימן פ"ד):

ג תמה יקרא על מ"ש רט"ז סימן רמ"ב סק"ך בהבנת מ"ש מרן בשם א"ח דהמריב עם חבירו וא"ל איני מקבל ממך אם היית כמשה רבינו דמוכיחין אותו משום בזיון וכו' ושנראה שמפרש מרן שהבזיון הוא למשה וליתא דא"כ אף בלא מריבה יוכיחוהו רק לדבר אחר כוון מרן בדברי הא"ח ע"ש (עדות ביהוסף (ן' סאמון) סימן מ"ד):

הד"ט ודברים המתישבים הן ובפרט במה שהקשה עליו בכח שהשמיט הרט"ז מהפסוק תיבת נביא שכתב והרי כתיב ולא קם כמשה דמשמע דס"ל לרט"ז דקרא קאמר דלשום מלתא לא יקום בישראל כמשה והא ליתא דדוקא בנבואה אבל בשאר מעלות אה"נ דאפשר שיקום עיין שם דתורת אמת בפיהו דהא בחכמה ומלכות גדלה מעלת שלמה ממשה דמה דמות נערוך למלכות משה דכתיב ביה ויהי בישורון מלך למלכותו של שלמה דכתיב ביה כי הוא רודה וכו' וכן בחכמה קרא מלא הוא ויחכם מכל האדם וכו' והימן ואמרו ז"ל הימן זה משה:

ד האריך קצת בענין ת"ח ומסיק דגם בזה"ז יש דין ת"ח לכמה דברים והביא הרב המגיה מ"ש השבות יעקב סימן קמ"ד וט"ז וברכי יוסף ח"מ סימן ט"ו אות ג' (ועיין גכ"ל סימן כ"ה הגהת אות א' ולקמן אות ט"ז ובסי' ל"ד אות י"ט) (מהר"י מברונא סימן ק"ב):

ה מי שלמד עם רב א' בילדותו לא חשיב בזקנותו כרבו ממש רק חייב לכבדו מ"מ (שם ק"מ וסימנין אחרים):

הד"ט וע"ש להרב המגיה שכתב לעיין בשערי ישועה והרדב"ז הזכירם הרב ברכ"י סימן רמ"ב אות ל' ובמראית העין בליקוטים סימן ב' אות מ' ועיין ג"כ להרב שאלת יעב"ץ ח"א סימן ה' שהפליג לדבר בענין תלמיד בפני רבו או שלא בפניו לחלוק או להורות שהביאו מרן ומור"ם סימן רמ"ב ורש"ך ואימתי יכול ורשאי לחוות דעתו. ועיין גם כן להרב זקן אהרן סימן ט"ל שהוכיח שאף תלמיד חבר איתיה באזהרה ועיין להרב אהל יעקב סימן ה' וס"א דברים מתוקים מדבש לחיך שטועמן ויפה כח האב וכח הבן להוכיח בחין ערכם על התלמידים המתגאים ומתייהרים לפני הרב היושב בקתדרא וגם אני בימים שעברו הארכתי קצת בענין זה משום מעשה שהיה ואכמ"ל ובכגון זה האריך גם כן מר גיסי נר"ו בשפת אמת שלו בחלק הוד אמת וכתבתי גם אני שם ד' או ה' שורות כדאמרי אינשי וע"ל סי' ל' אות ט':

ו בדין רווק מלמד תינוקות הביא שו"ת הרב משאת משה ותשובה של מעלת השואל ועיין למרן סי' רמ"ה ורב"ח ורט"ז שם סק"ז אם יש חילוק בין איש לאשה ועיין באה"ע סי' כ"ב ופוסקים שם ולהרב קול ן' לוי ולהרב ידי אליהו למהר"א גאליפפ"א תיקון פ"ח דף מ"ז (פחד יצחק כ"י אות ר' ע' רווק אינו מלמד):

הד"ט ועיין ג"כ להרב אפי זוטרי שם סקל"ב ולהרב טוב עין ד' ה' בדין ת"ת של אשה אם יש לחלק בין תורה שבכתב לשבע"פ:

ז במקום שנהגו לקרוא הבן ראשון הנולד לו לאדם בשם אביו ואשתו רוצה שיקרא ע"ש אביה והאיש משום שלום הבית היה מרוצה העלה הרב דאין ביד האדם לשנות שיגיע מזה מיעוט כבוד לאביו ואם היא מתעקשת יקראהו בב' שמותיהם כדרך כמה בני אדם שכופלין שמות בניהן ובנותיהן ומה גם שאמרו בשם הרב החסיד שמי שבניו מתים ב"מ יקרא הבן הנולד בב' שמות שהוא מסוגל שיתקיים ולא יבזבז בכבוד אביו לקרוא לראשון בשם חמיו והב' בשם אביו דשמא לא יזכה לבן ב' ואף אם יזכה לא יפה עושה להקדים שם חמיו לשל אביו ופוק חזי מאי סליק בנדב ואביהוא ששמע מפי הרב פרי הארץ בשם רז"ל דנדב נקרא על שם חמיו שאלישבע היתה בת עמינדב ואביהוא ע"ש אביו ור"ל אבי הוא ונענש על הקדמת שמות (שדה הארץ ח"ג סימן כ"ב): הד"ט סתם הרב אם גם בקריאת ב' שמות לבן ראשון יש להקדים שם אביו והסברא נותנת דל"ש ומה גם לפעמים אינו נתקיים קריאת הב' שמות וקורין בשם ראשון בלבד ואז לא יזכר שם אביו אם יקדים שם חמיו והגם דחייב אדם בכבוד חמיו ודהמע"ה קרא לשאול אבי אבי מכל מקום דבר פשוט הוא דכבוד אביו ממש עדיף מכבוד חמיו וכמדרגת האב ואבי האב דהא מור"ם נמי דמחייב בכבוד אבי האב מ"מ פסק דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו ואפשר דגם למהרי"ק בשורש מ"ד דס"ל דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו מ"מ יודה דחייב בכבוד חמיו וכדפסק מרן בסימן ר"מ דילפי' לה מדוד שקרא לשאול אבי אמנם שיהיו כבוד אביו וכבוד חמיו שקולים אין הדעת סובלתו וראיתי לרט"ז שם סק"ך שתמה על מהריק"ו הנז' שפסק דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו דנעלם ממנו פירש רש"י בחומש על ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק והניחו בעיון ולכאורה היה נלע"ד דאפילו עיונא בעלמא לא בעיא דאין מפירש"י שהוא סברת רבי יוחנן בב"ר פרשה ויגש קושיא דיש לומר דמדרשים חלוקין הן דהרי רבנן אמרו רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על המזבח לפיכך הזכיר את יצחק ע"כ והיה אפשר לומר דרבנן באו ליישב אמאי פרט את יצחק ולא אמר בסתם ויזבח זבחים לאלהים או לאלהיו (וכאשר מצאתי גם כן להרב בחיי שם) א"נ יאמר לאלהי אביו (וכמ"ש הרמב"ן בפירושו) ואמרו חכמים כי לא פרט יצחק רק להזכיר זכות עקידתו וכיון שכן אין עוד הוכחה לחיוב אבי אביו כלל ואין עוד מקום לתמיהת הרט"ז שפסק לפיטור כבוד אבי אביו שאין תשובת חכמים על שלא הזכיר את אברהם רק על שפרט יצחק והיה לו לסתום האמנם א"א להתעלם דמהמשך ל' המדרש משמע דבין ר"ל ור"י ובין תנאים אחרים ובין רבנן בתראי כולהו לא אתו אלא ליישב אמאי לא הזכיר גם אברהם דהכי אמרי שם מתחלה שאמר ריב"ל חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא א"ל עד וכו' וא"ל הרב ותלמיד וכו' ורבי יוחנן אמר מכאן שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו ומתשובתו שמענו שהשאלה היתה לא אמר גם כן אברהם ממילא אתה למד דכל תנאים אחרים מר אמר חדא ומר אמר חדא כולם נקבצו ובאו ליישב מ"ט לא הזכיר גם את אברהם ושמעת מינייהו דאי לאו משום טעם זה או טעם אחר היה ראוי להזכיר גם אברהם ואי אמרת דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו כלל מה זו שאלה מעיקרא למה לא הזכיר גם את אברהם וכיון שכן הדרא תמיהת הרט"ז על מהריק"ו לדוכתא אם לא שנאמר בדוחק קצת על פי הכלל שבידינו דאין למדין הלכה ממדרש רבות ולא מן האגדות כמ"ש הרמ"ע בתשובה סימן ל"ו וכיון שכן אין לתפוס על מהריק"ו אם לא למד ממ"ר חיוב כבוד אבי אביו ואף על פי שהרב המאסף בא"ח בכללי הגמרא אות ע' כתב וז"ל ויראה לי דהיינו דוקא כשהפסק ההוא נגד הכלל האמור בגמרא אבל במקום שאינו כנגד הכלל המסור למדין וכו' ע"כ ואם כן בניד"ד שאין דברי המדרש נגד שום כלל הי"ל למהריק"ו נלמוד ממנו אכתי אפשר לומר דכל דאיכא תרתי כי הדדי היינו שהוא ברבות והוא אגדה כל כי האי גוונא לכ"ע אין למדין ממנו הלכה והיא הדא דניד"ד דהכי איתא התם וז"ל אמר רבי"ל חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה וכו' הרי דלא נחית ריב"ל רק לשמוע בזה דברי אגדה ומשום הכא לא ניחא ליה למהריק"ו ללמוד הלכה משם ופסק דאינו חייב בכבוד אבי אביו וק"ל שוב ראיתי להרב שאילת יעב"ץ בח"ב סימן קכ"ט דדחה ראיית מור"ם ממדרש ויזבח זבחים הנז' לסתור דעת מהריק"ו הנז' ודחה בשתי ידים סברת הרב שתי הלחם סימן מ"ג דכתב דבפני אביו כבוד זקנו עדיף דליתא כלל עיין שם. הדרן לקמייתא דאין ספק לע"ד דאף שחייב בכבוד חמיו אינו בדין להשוותו לכבוד אביו תדע דהא חייב אדם במורא דאביו ואינו חייב במורא דחמיו וטעמא טעים הרב ברית עולם סימן שמ"ה דהיינו טעמא כי מצינו שצוה ה' ב' מצות כבד את אביך ואיש אמו ואביו תיראו וגבי דוד לא כתיב רק ואבי ראה גם ראה היינו אבי חד זימנא ותפסת מועט תפסת ושדייה לכבוד אמנם היכא דכתיב אבי אבי תרי זימני דרשי' אבי בכבוד אבי במורא עיין שם. ומדבריו אלו נתעוררתי בדין אם אדם חייב במורא דאח הגדול דילפינן בכתובות דחייב בכבודו וכ"פ מרן בסימן ר"מ ואילו גבי מורא לית לן רק רבויא חדא וסגי לרבויי אשת אביו כיון דגבי כבוד דאיכא תלת רבויי מרבינן רבויא קמא לאשת אב והב' לבעל אמו והג' לאח הגדול וכיון דגבי מורא אין לנו לרבות בעל אמו כ"ש דאין לנו רבויא לאח הגדול א"ד כיון דגבי כבוד ילפינן לאח הגדול מוי"ו יתירה וגבי מורא גם כן איכא וי"ו יתירה ולא תיבת את נילף מינה מוראת האח ואפשר לומר דע"כ לא ילפינן בכבוד מהוי"ו לא משום דאות וי"ו בעצמה מורה על אח הגדול רק משום דפש לן רבויא חדא ומרבינן כבוד האח ולעולם דגרע כחו מבעל אמו ועיין להרב שתי הלחם הנז' שם דמצא מקום יישוב להשגת המשיגים בין להרמ"א סימן ר"ם סכ"ו הנז' בין למהריק"ו ממעשה רב דתלמוד ערוך בסוטה דף מ"ט מר"י בר ברתיה דרב אחא בר יעקב דכי גדל א"ל לאו בריך אנא דנ' דאשתמיטי לתרוייהו והרב ז"ל הליץ בעד שניהן דעפ"י מ"ש רש"י ז"ל שם אין הוכחה ולא סתירה לא למהריק"ו ולא להרמ"א מהתם עיין שם ודין אחותו הגדולה עיין להרב שבות יעקב סימן ע"ו דפסק דאין האח חייב בכבודה וטעמא טעים לפי שכבוד או"א יורש בנם הגדול וכמ"ש בכתובות דק"ג שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא וכו' שנאמר ואת הממלכה וכו' כי הוא הבכור ולכן חייב אדם לכבד אחיו הגדול כי לו משפט ירושת כבוד וגדולת האב ואם כן בבת דלא שייכא בזה אינו חייב לכבדה ויפה פסק הרב הלק"ט סימן קכ"ג דאינו חייב לכבד רק אחיו הגדול שהוא הראשון ולא הב' אף על פי שגדול ממנו בשנים ע"כ והיינו לפי שאין הב' יורש גדולת אביו ע"ש ונלע"ד דין הדברים אמורים רק בהיותם חיים הראשון והשני אמנם אם ימות הראשון יכנס הב' תחתיו לירש כבוד וגדולת האב ויש גם כן מקום לומר דאף אם יהיו שניהם חיים אם לא יהיה הראשון ראוי לירש גדולת האב והב' ראוי יחויב האח הג' בכבוד האח הב' ולא בכבוד הא' ועוד לפי המונח הנז' גם אחיו הא' יחויב בכבוד הב' אמנם לזר יחשב לחייב הג' בכבוד אחיו הב' גם אם הא' ראוי לגדולת האב משום העתיד שאפשר שימות הא' ויכנס הב' תחת הא' אך אי נימא דקפיד קרא בגדולת אחיו הגדול דוקא ולא מטעם ירושת גדול האב ניחא וניחא ומכל מקום סברת הרב הלק"ט במקומה עומדת דדוקא בכבוד האח הא' אזהרה שמענו ולא של ב' דייקא נמי לישנא דש"ס דקאמר לרבות אחיך הגדול ולא קאמר אחיך הגדולים לומר לך דדוקא את א' היינו הגדול שבגדולים חייב לכבד ולא הבאים אחריו אף על פי שגדולים ממנו בשנים ולא דרשינן טעמא דקרא משום ירושת המלכות שוב נראה לי כרגע ס' כוכבא דשביט הנדפס מחדש וראיתי שם דף נ"ט ע"ד שכתב דבספר מלכי בקדש פליג על הרב שבות יעקב עיין שם. עוד ראיתי להרב שביתת י"ט דף קכ"ה ע"א דכתב לעיין בזוהר פ' קדושים דפ"ג ע"א דמשמע דדוקא הבכור ושהרב הלק"ט לא עיין בזוהר ע"ש:

ועיין להרב בית יהודה סימן כ"ח שהשיב כהלכה ספקו של הרב הלק"ט ח"א סימן נ"ד אי בעי' למיקם קמי סבתא דהדבר פשוט שכל מיני כבוד שיש לעשות לאיש יש לעשות לאשה. ועיין להרב ברית עולם סימן תקע"ח שהביא תשובת הלק"ט הנז' דסיים ומסתברא דלא מתחייב אלא לאשת חבר והוסיף עליו הרב"ע הנז' דאחרונים נבוכו בזה כמ"ש בברכי יוסף שלו בח"מ סימן טו"ב אות ה' ושהאר"י ז"ל כתב דאין חיוב לקום מפני אשת חבר והרגיש גם כן על הרב ש"י הנז' דערער על הלק"ט דנסתפק והו"ל להעיר עליו יותר על מ"ש דמסתברא שלא לקום ופשוט בעיניו להיפך ועיין גם כן להרב יעב"ץ ח"ב סימן קל"ה ולא זו בלבד שחלקו בכבוד אשת חבר בחיי חבר אלא שאפילו אחר מיתת החבר יש מי שמחייב לכבדה עיין בתוספות דשבועות דף ל' ע"ב ד"ה והאמר מר ועיין להרב זרע יעקב למהר"י בן נאיים שם בדרשותיו פרשת חיי שרה שנשא ונתן בזה עיין שם ועיין להרב זרע יצחק (עטייא) בקונטרסין פלפלת כ"ש סימן ו' דהעיר על מה שמצא כתוב מכ"י הרב פ"ח דאף על גב דפשיטא ליה דחייב לקום מפני אשת חבר מספקא ליה אם חייב לקום מפני אשה חכמה מצד חכמתה והרב המחבר פשיט ספיקיה דהפר"ח לחיובא דאתיא מק"ו מאשת חבר והביא גם כן זכר לדבר מחיוב קימה לאשה זקנה ככתוב בס' חסידים סימן תקע"ט הזכירו הרב כנה"ג בי"ד סימן רמ"ד הגה"ט אות ה' ע"ש:

ח משאו ומתנו יפה בסדר לימוד הנערים בבה"מ על דבר ב' קונטרסין שנדפסו בברלין שם הא' דברי שלום ואמת והב' רב טוב לבית ישראל (זרע אמת ח"ב סימן ק"ז):

הד"ט ועיין גם כן להרב המחבר הקונטרסין הנז' במכתב קונטרס הג' שלו קראו בשם עין משפט ששם הביא ג"כ דברי מהר"י פורמיגי רב ומ"צ טריסאסטה ודברי רש"י נורצי מפיראלא ודברי רבני ויניציאה סגנון אחד עולה לכולם מלמדים סניגוריא על הרב המחבר הקונטרסין הנ"ז ע"ש: ט האב שתבע לבנו עשיר לתת לו דבר קצוב לפרנסתו והבן הראה פיטורין מאביו ומסיק דמ"מ חייב הבן לפרנסו כי לא ידע האב שיעלו כ"כ כשמחל וגם לאו כל כמיניה להעשיר את בנו ולהטיל עצמו על הצבור וגם הבן עושה שלא כדין להביא הדבר לפני מורה (שבות יעקב ח"א סימן ע"ה):

י התיר בלי פקפוק מכירת ספרים וס"ת על ידי הכרזה כדרך שמוכרין שאר מטלטלין ודחה סברת הרב צבי בתשובה סימן קכ"ג שמיחה בשמשים שלא לעשותה וחיליה מרמב"ם פ"ק הל' עבדים דע"ע אינו נמכר בפרהסיא וכו' אלא בצינעה ודרך כבוד דשאני ע"ע לעבדות אין לך בזיון גדול מזה שמוכרין אותו מחירות לשעבוד משא"כ הכא דאדרבה זהו כבודו שמוכרין אותו בפרסום להעלותו בדמים כמטלטלין החשובין ואבנים טובים וכו' וס"ת בכ"מ שהולך אינו יורד מקדושתו וכן אמרו במנחות דף ל' הלוקח ס"ת מן השוק וכו' הרי שדרכן היה למכור בשוק (שם סימן צ"א). הד"ט ועיין ג"כ להרב זרע אברהם ח"א סימן ז' דהעלה לאיסור למכרו בגורל ואף דדחה טעמו של מהר"ץ הנז' ואדרבה משם ראיה להתיר למכור בהכרזה שכל מי שרוצה מעלה בדמים מכל מקום פסק לאסור על ידי גורל והיינו דוקא בשכבר נשלם תיקונו והכשרו של ספר אך אם צריך עדיין איזה תיקון להשלימו כגון תפירת היריעות וכ"ש אם לא הגיהו עדיין שאפשר לימצא בו כמה טעיות בקצת יריעות יש להתיר המכירה כנז' דודאי אין עליו קדושת ס"ת וכן אף על פי שהס"ת שלם הוא ונתקדש יש להתיר אם ימכרנו עם ספרים אחרים או סחורות אחרות ומעלה עליהם ומבליע שיווי הס"ת והביא ראיה מדתניא מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו וכו' דלרבא שרי למכור הבשר בהבלעת דמי חלבו וגידו וכ"פ הר"ם בפ"ו מהל' בכורות עיין שם ובמרן אבל שלא בא' מהאופנים הנז' אסור אף אם יגיע עי"כ איזה הנאה להקדש או לעניים ע"ש ועיין להרב פרי הארץ ח"ב סימן ט"ז דהאריך והוכיח כחא דשריותא למכרו בגורל והשיב תשובה גמורה ומאהבה על כל מ"ש הרז"א הנז' וכן מנהגנו בני איטלאיה ואנן סהדי דכמה זימני במדינותינו באתרי דשכיחי גברי בגוברין הי"ו מכרו ס"ת בגורל וברצון חכמים עשו ועושין כן דעפ"י כתב ידן מזמינין בעיירות אחרות ליכנס בגורל ולהבטחת הנמנין מעידין על עצמן שבמעמדן ומושבן יוטל הגורל וחלילה לחוש לב"ד טועין והם חכמים מחוכמים ובתי דינין מומחין ועיין להרב זקן אהרן סימן נ"ט וקי"ב איך לחלק כלי הקדש וספרים בין בני חברה אחת שבאו ליפרד עיין שם: יא התיר ליכנס לבית הכסא בקמיע המכוסה בניירות אף שאינו מכוסה בעור ומ"ש הרמב"ם ושאר פוסקים בדין ס"ת שאין ליכנס אא"כ מחופה בעור לאו דוקא עור דכל שנתכסה בכל מילי ש"ד והביא ראיה ממ"ש הרב בית יעקב סימן ק"ע ויישב מה שהשיג על האחרונים (שם סימן פ"ב):

הד"ט ועיין להרב כסא רחמים דל"ג ע"ב דמייתי בידיה מ"ש הרב כנה"ג סימן זר"ע הגב"י אות ד' לסיוע פסקו של הרב יעב"ץ דהיינו עור היינו בגד וכל מידי דמכסי עיין שם:

יב עלה על דעת עליון שלא לחייב לקרוע הרואה ס"ת ח"ו שנשרף בעת השריפה אף שלא היה בזרוע ושכן משמע מרש"י פ' אלו מגלחין דפי' בזרוע שאינו יכול להציל ושוב נתברר אצלו וכו' עיין שם ועוד הכריח דדוקא בנשרף עי"א בכח חייב לקרוע כמ"ש סמ"ק עשין צ"ו והעין יעקב ורמב"ן בתורת האדם דף ט"ז ע"ב והובאו גם כן דבריו בטור ומרן סימן שמ"א ומ"ש בש"ס דקריעה לחוד ואבלות לחוד ר"ל דלא אמרינן בקריעה הלכה כדברי המיקל אף ביחיד נגד רבים (וע"ל סימן ל"ו אות א) אבל ודאי דהלכתא כרבים המקילים נגד יחיד המחמיר ואפילו הוי ספיקא דדינא הלא ספיקא בדרבנן לקולא וקריעה דרבנן וכמ"ש מרן סימן ש"מ בשם הרמב"ן ורש"ך שם סקכ"ה באופן שאינו חייב לקרוע רק כשנשרף ח"ו עי"א בזרוע ושהסכים עמו מהר"ץ מהאמבורג (שם סימן פ"ד):

יג החזיק בראיות הוראתו ההובאת במים רבים סימן מ"ט בהסכמת הרב אביו במי שרוצה לצאת ממדינתו ללמוד תורה ממי שבוטח לבו לראות סימן יפה בתלמודו ואו"א מוחין בדבר מחמת כמה טענות אינו חייב לשמוע בקולם (דברי דוד סי' נ"ז):

הד"ט ועיין להרב אביו במים רבים הנז' שהחזיק ע"י ומסיק לחלק היכא שהבן אינו מוכרח לצאת רק ליפטר ממצות כבוד או שאומר שמובטח לו לראות סימן יפה בתלמודו במקום אחר אסור אך אם ידוע שהאמת אתו ש"ד להניחם ולצאת ועיין גם כן לקמן אות ט"ו ועיין להרב בית יהודה סימן נ"ד דפסק דאי איכא תרתי לטיבותא היינו לילך לא"י וללמוד תורה אין לשמוע לקולם ועיין בכל בו סימן קס"ז ורשד"ם אה"ע סימן רט"ו ומהרי"ט ח"ג סימן כ"ח ונתיבות משפט רמ"ג ורס"ד ולתשב"ץ ח"ג סימן קצ"ט והנמשכים בענין קדושת א"י וירושלים והליכתו שם גם בזה"ז ולהרב יוסף אומץ סימן נ"ב ועיגכ"ל סימן כ"ג אות א':

טו מי שכבדוהו במצות סנדק ואביו מוחה בו אינו חייב לשמוע לו וה"ז דומה למ"ש הרא"ש כלל ט"ו שאם א"ל אביו שלא יתפייס מחברו לא ישמע לו דאסור לשנוא חברו ועיין בטור ומרן סימן ר"מ ואף שיש להסתפק אם הלכה כאיסי בן יהודה באם א"ל אביו השקיני מים והיה לפניו מצוה אחרת פי' ללוות מת דס"ל דאם המצוה תוכל להתקיים עי"א ישקה את אביו וה"נ תוכל מצות סנדק להתקיים עי"א מכל מקום כבר כתב הרב שה"ג בשם ריא"ז דדוקא להשקותו אך אם א"ל אביו לזלזל במצוה פלונית אל ישמע לו דאינו עושה מעשה עמך ושלזה כוונו התוספות דף ל"ה דב"מ דקאמר הרי שא"ל אביו אל תחזיר או היטמא יכול ישמע לו ת"ל איש אמו וכו' ופריך הא כאו"א עשה ומטמא עשה ול"ת ומשני סד"א השוה המקום כבודם לכבודו דכתיב כבד את אביך וכתיב כבד את ה' וכו' ותוס' הקשו למה לא מייתי קרא דהשוה למוראת המקום דכתיב איש או"א תיראו וכתיב את ה' אלהיך תירא ותירצו קרא דכבוד ניחא ליה לאתויי וכתב הרב המחבר דלכאורה ק' דהא אל תחזיר או היטמא מורא הוא ולא כבוד וההוא אמר דפשיטא דאם א"ל אביו אל תחזיר לעבור את המצוה דלא ישמע לו וא"צ קרא אך מיירי דא"ל אל תחזיר כדי לפרנסו באבידה זו או ליטמא להביא לו איזה דבר לכבודו ולא לעבור ע"ד המקום והיה ס"ד דכיון דאין האב מצוהו להכעיס למקום דישמע לו ת"ל ואת שבתותי וכו' וז"ש התוספות קרא דכבוד ניחא ליה וזו היא כוונת הטור ומרן דהעתיקו אות באות דברי איסי בן יהודה משום דגם הם לא אמרו רק בכבוד ולא במורא ודון ואוקי בניד"ד שאין האב נותן אמתלא טובה למה יצוהו שלא להיות סנדק שלא ישמע לו לבטל מצותו ובפרט שכבר קבל לעשותה ומצוה רבה היא כמקטיר קטורת (כנסת יחזקאל סי' ל"ה):

הד"ט ועיין גם כן לעיל אות י"ג ועיין להרב חיים שאל ח"א סימן ב' במי שצוה לו אביו שלא יהיה כל ימי חייו אפוטרופוס אף על גב דמצוה רבה היא לפקח על עסקי יתומים מכל מקום אפשר ליעשות עי"א ואף שהוא קרוב לא מיקרי מצוה דרמיא עליה אף דלהגמ"ר והריב"ש קרוב עדיף מ"מ הרי לרב צמח גאון והרי"ף ורמב"ם ותוספות והגה"מ וריטב"א בשם רבו וב"ה וריר"ו ורשב"א וטור ואגודה ומרן והר"י בס' הזכרון כולהו סבירא להו דלא עדיף קרוב מרחוק ועוד אפשר דאף להגמ"ר וריב"ש ל"פ עלה עיין להרב חות יאיר סימן רי"ד:

טז ביאר ובירר דין ת"ח שביזהו איש אחד מה דינו בקנס ליטרא זהב בזה"ז וחילוק המבזה בצינעה לבפרהסיא ובין מניעת כבוד לביזוי ממש שאסור לת"ח למחול ודדמי לדאמרינן האב שמחל על כבודו כבודו מחול שאין סברא שיוכל למחול לבנו לומר לו דברי חרופין וגידופין וכמ"ש הריב"ש סי' ר"ב בשם הראב"ד (בית שלמה בי"ד סימן י"ב) הד"ט ובענין מסים וארנוניות אין הצבור רשאין להטיל עליהן ואם הטילו אפילו באיסור אסור לת"ח לפורען האמנם במה שנוגע להספקת עניים וכיוצא פשוט לע"ד דחייבין כאחרים ואשר הוכחתי בעניותין בצדק ומשפט בשותא דינוקא סימן קט"ו לתשובות הרב רחימאי ר"מ מפאדובה הרי"ף נר"ו להלכה למעשה שבא לידו ועמ"ש לקמן אות כ"ז ולהרב מגן גבורים סימן ט"ל שהיו רוצין קק"י מונישיטריו להטיל מס על החזנים ועל המלמדים והרבה ראיות לפטור המלמדים דל מהכא נמי מטעם מלמדים וע"ש שהתשובה שהביא אינה מסכמת לראיות אחרות באם לא היו מלמדים ועיין גם כן בחוט המשולש למהר"י דיאון סי' ז' דפסק דאף למחייבין אותן לפרוע הכרגא הבו דלא לוסיף עלה מסים אחרים וע"ש סימן ח' וט' דדעת הר"ם חיון לפטרן גם מכרגא ועיין כל הצורך לרשד"ם ח"מ סימן שס"א:

יז חכם שבעיר שזכה לחתום ראשון ולהיות ראשון לכל דבר שבקדושה ושוב בא חכם אחר בעיר אף אם הוא חכם יותר מ"מ יחזיק הא' במה שזכה עיין לריב"ש סימן רע"א ואף שהרב איסרלאש סימן קכ"ו ונמשכים ורב אחר עמו ס"ל דאין השגת גבול ביאת ת"ח במקום שיש אחר מ"מ כיון שהאחד מוחזק כבר לחתום כתבים וכתובות אין יכול להורידו מגדולתו וכ"ש שהראה בספרו יבין מעצמו שאינו חולק עם הריב"ש שתכריך ראיות של הש"ס בידו ואף אם הכתבים יחלקו עם הריב"ש לראיותיו אפשר לדחות מכל מקום ספיקא דדינא לא יצאנו והא' מוחזק יעמוד בחזקתו ותמה על החכם הבא מחדש איך מעלה בדעתו ליטול שררה מעצמו ובעלי אגרופין העומדים על ימינו לעזרו ולהקימו ע"י הורדת הא' יזהרו שלא יכוו בגחלתו שאם בכח יעמדו עליו במסתרים תבכה נפשו ושערי דמעה לא ננעלו (בעי חיי חי"ד סימן): הד"ט ועיין גם כן להרב זקן אהרן סימן ט"ל ולהרב ב"ד של שלמה סימן י"ג בדין קק"י שקבלו עליהם רב לראש ולקצין בממונא ואיסורא וקם מחדש אחד חכם ובנו כרוך אחריו וחולקים עמו בכמה דינין ומה שאסר הרב בהסכמת כל חכמי העיר קפץ החכם והתיר בפומבי והוא ובנו בזו וחרפו כמה פעמים את חכמי העיר אין ספק כי לא טוב עשו עיין בפ' א"ט דף ג"ן ע"א באם חוששין לספק דרוסה ועיין פירוש רש"י שם והריק"ו שורש ק"ע ורד"ך בית כ"ב חדר ז' ובפרק כל היד עולא איקלע לפומבדיתא ועיין להרב כנה"ג סימן רמ"ב הגה"ט אות ט"ו ורשד"ם חי"ד סימן ן' והר"א דבוטון סימן ע"ג והר"ש הלוי סימן ח' ומשפט צדק ח"א סימן מ"ט ומפיהם ומפי כתבם הדבר מפורש יפה שלא דרך החכם ובנו הדרך האמת ועל ביזוי הת"ח כבר נודע עונש המבזה (וע"ל אות ד') וכ"ש אם החכם ובנו מהפכים האמת על איסור מותר ועל מותר אסור וכבר כתב בזה כדי הצורך ויותר הרב יד אליהו סימן מ"ח והביא מ"ש הרב של"ה במסכת שבועות דף קפ"ה וים של שלמה ומה ששינו לתלמי:

יח מתורתו של הרש"ך בי"ד סימן זר"ע ומהרב ר"ח פט"ו משער היראה למד דעת לבטל מה שנהגו להניח ספר פתוח לפני המילה על כסא אליהו ז"ל יום או יומים דהוא ביזוי התורה להשאיר ספר פתוח ואין טעם למנהגן (כסא רחמים דף כ"ו ע"א). הד"ט ובענין ישיבה במטה שס"ת מונח עליה עיין להרב בארות המים סימן ט"ז שפלפל בחכמה במ"ש מרן כ"מ הל' ס"ת פ"י ועיין בח"א מחבורי הקצר הלז סימן ח' אות ל"ב מ"ש בשם רדב"ז ח"ג סימן תקט"ו ועיין להרב חזון למועד סימן ט"ז בענין חומשים אי שרי בכלי תוך כלי לשמש מטתו או בעי' מחיצה ומה שתמה הרפ"ח במים חיים סימן קע"ד על הטור סימן רפ"ב בשם הרא"ש אם יש חילוק בין חומש עשוי בגלילה או לאו ואם צריך לקום מפניו כס"ת ע"ש:

יט נשא ונתן בתשובות מהר"י מברונא סימן קל"ח בדין אם האב רשאי לומר לבנו מר דהשיב להיתר ממ"ש בפ' ע"פ דא"ל רב יהודא לרב יצחק בריה שררותיה דמר וכו' והרב המחבר כתב דיש להבין מה זו שאלה דאטו תיסק אדעתין דאיכא איסורא והראיה שהביא אינה ראיה דההיא דרך לעג אמרה וכמוכיחו ותו ק' דהו"ל להרב להביא דרב יוסף אמר מר לאביי כמ"ש התוספות בערכין דף ה' מזבחים דס"ב וגם כתבו התוספות בב"ב דל"ד ושבועות דמ"ד דהרב קורא לתלמידיו רבותינו וכ"ש מר (ועיין גם כן בעין זוכר מערכה מ' אות מ"ט) (מראית העין דף ס"ז ע"ג):

כ בחור ובתולה שנשבעו שניהם לינשא זל"ז ואמרה הנערה אף אם לא יתרצו הוריה לא תשמע לקולם אף אם לא יתנו לה לחם לאכול וכשמוע אביה הדבר צווח שאינו מרוצה בזיווג זה מאיזה טעמים ופסק מהר"ש וינטורא דחלה שבועתה אף שעוברת בזה על מוראת או"א וא"א לאביה רק להפציר בה ולמאן עד שילבין ראשה אולי תשמע לו והרב המחבר פסק שאם נשבעה בפירוש אפילו לא יתרצה אביה לא חלה השבועה ומ"מ לחומרא צריכה התרה וכופין אותה להתיר וממילא הותר הבחור בלי התרה ואם לא נשבעה אלא בסתם אין לו כח לכופה רק לדבר על לבה שאין ראוי לה לגרום היזק לאביה ע"י זיווגה ואם תתחרט יתירו לה ע"ש במאי קמפלגי הרב ותלמיד חבר שלו (מכתם לדוד סי' ל"ב ול"ג):

כא דן ק"ו מעצמו לומר הכ"מ בהזכרת שם רבו ממ"ש בפ"ק דקדושין גבי אביו דמכבדו במותו כיצד וכו' ושכן ראה עושים קצת חכמים בספרתם וכן מצא בפ"ק דסוכה דאף על מי שאינו רבו ואפילו אחר יב"ח אר"ל הריני כפרת רבי חייא ובניו אבל אחר יב"ח אין אומרין הכ"מ וכן אם אומרין אותו לאדם גדול המצטער בחייו א"ל אנו כפרתך ואין מזכירין משכבו וכמ"ש בפ' אלמנה לכ"ג כשהוא מתנחם א"ל הרי אנו כפרתך בלבד (תשב"ץ ח"א סימן קכ"ב):

כב מי שקרא לאביו ממזר הרי הוא פתי וסכל שאם אביו ממזר גם הוא כן ואסור לבא בקהל ומ"מ אם אמר כן בזדון הרי אפילו קורא לחבירו ממזר לוקה ולאביו אף אם לא בזהו אלא בדבר קל הרי הוא ארור מפי הגבורה והיו מכין אותו מכת מרדות כמ"ש הרמב"ם ולענין העברת נחלה ממנו אף שאדם רשאי לעשות מנכסיו מה שירצה מ"מ אין רוח חכמים נוחה הימנו ואפילו מברא בישא לטבא אמרו בפ' י"נ לא תיהוי וכו' (שם ח"ב סימן קע"ז):

כג קרא תגר על מנהג גרוע להביא ס"ת למקשה לילד ולתתו בחיקה דישתקע הדבר ולא יאמר והביא גם כן פסק אחד מהגאון ר' דוד גרא"ץ ממנטובה דצווח על זה והסכים עמו לבטלו (שו"ת כ"י להרב עזריאל דאיינה סימן ג'):

כד גביע הכסף ששם ה' כתוב עליו ושמות אחרים שאינם נמחקין ופסוקים של תורה חקוקין בו חילוק ידע בין אם נעשה ע"י חקיקה דהוי כחק יריכות או כדפוס מטבע דהוי חק תוכות דבאופן הראשון כתב הוי ואסור למחוק כיון דמהפוסקים מוכח דלש"ש נעשה והמבואר בריר"ו ח"א נתיב ב' בשם תשו' הרמב"ם במי שריקם בטליתו פ' ויאמר וכו' אך אם נעשה כדפוס המטבעות יש להקל דע"י חק תוכות האותיות בולטות ולא מיקרי כתב ואם א"א לידע היאך נעשו יש להחמיר ואף על פי כן מותר להשתמש בו לדבר שבקדושה כמו לד' כוסות אבל לא להשתמש בו כל השנה אפילו לקידוש דחיישינן לתקלה שמא ישתמש בו לדבר של חול. גם נשא ונתן בההיא דמס' סופרים דאמר מחטוב וכו' ע"ש תשו' מהר"א ברורא דמטבעות החקוקים בהן שמות הקודש אין כאן בית מיחוש כלל דלאו כתב מיקרי והביא דעת הרמ"ע סימן צ"ג והוסיף מדיליה דודאי לא נעלם ממנו הש"ס דגיטין פ"ב אלא דלא נחית לחלק משום דאף על פי דלהוי כתב מ"מ מקרא קדש הוא והביא ג"כ תשובת הרב משאת בנימין סימן צ"ט שנשאל על קדושת ספרים הנדפסים ששמות הקודש בהן והשיב דדפוס שלנו כתיבה מיקרי ויש להן קדושה דחק יריכות הוא ולא כדפוס מטבעות שהוא חק תוכות ומ"מ היה רגיל לומר לגרר השם משום מראית העין ובזיון השם והשאר מותר דמ"מ שלא במקומו הוא אף אם נכתב כהוגן. וע"ע לו שם על מי שחשב דשם הנכתב בטעות לאו שם מיקרי ולא קדוש הוא דליתא דמפורש הוא בסמ"ק לאוין ס"ג שאם כתב שם על היריעה ואפילו בטעות כל היריעה קדושה ואף שהרב מ"ב הנז' השיגו מ"מ כל השגתו אינה רק על מ"ש שכל היריעה קדושה אבל על השם לכ"ע קודש הוא (שב יעקב סימן נ"ה):

הד"ט ועיין בחבורי הקצר הלז ח"א סימן ח' אות י"ב באיסור שריפה כתבי הקודש אפילו הנדפסים ובכללן גם כן הפרוא"ם בלע"ז וכ"פ ג"כ הר"פ בן הרב יששכר בער כ"ץ בתשובותיו דף כ"ה ע"ב והוא פשוט ועיין ג"כ למר שניי וגיסו נר"ו בשפת אמת שלו דף מ'. ועיין גם כן להרב יעב"ץ ח"ב סימן ק"ם בדין טבעת שהשם חקוק בה שהביא תשובת הרב חות יאיר סימן נ"ז והצריך עיון על ראיותיו ומסיק דכיון שאינה נעשית להנאת החושים אלא לשמירה יש להקל ונכנס גם כן בדין אזכרות שכתבן עובד כוכבים או ישראל ולא נתקדשו ועל כל מ"ש הרח"י הנז' ע"ש. ולהאכיל לתינוק בחג השבועות עוגה שיש בה פסוקים ושמות גמגם עליו ועיין גם כן להרב כסא רחמים דף ל"ג ע"ג ולהרב דברי יוסף סימן מ"א בדין תכשיט זהב וכסף העושין לתינוקות ותוחבין בו פנינים ומרגליות ועל ידי חבורם עושין אותיות של שם שדי ובמקום שדי בדל"ת עשו שרי ברי"ש אם מותר להסיר המרגליות למכרם וליהנות מהן והשיב דכיון שאין כאן קדושת אותיות הקודש ולצרכו והנאתו מוחקן או סותרן מותר וליתא משום גנאי והביא ההיא דגיטין ד"כ וכתב ולא וחקק ופירש רש"י שם והחילוק בין רקימה לכתיבה ובין רקימה לרקימה ומ"ש מהרי"ט א"ח סימן ג' ומרן ופר"ח בא"ה ס"ס קכ"ה. עוד ביאר דא"נ דנידונו כתב גמור הוא מכל מקום כיון שכתוב שרי ברי"ש אף שנתכוין האומן לשם שדי אטו מי שנתכוין לשם הויה וכתב אברהם יאסר למחוק אתמהא. עוד אפשר שיכון ממש לשם שרי ברי"ש וכשם שהיה מצווה הרב המחבר עצמו לעשות לתכשיט הנערים לפי שאסור לכתוב לכתחלה שם קדוש שלא בספר דיוכל לבא לידי בזיון ואם כן אפשר שגם האומן הזה עשה בכוונה מכוונת שרי ברי"ש ולא נתכוין מעיקרא לשם שדי והביא גם כן מ"ש מהרא"י בתשו' סימן קע"א בדין ב' יודין דלצורך גדול מתיר למחוק. שוב האריך בדין שאר תיבות שנכתבו בלשון וכתב אשורית לענין מחקתן ונשא ונתן על מ"ש רדב"ז סימן מ"ה שכתב על תשו' רמב"ם בדין דברים של חול דאסור לרקום דבכתב עצמו וצורת האותיות יש בהן קדושה רבה עיין שם להרב המחבר דמייתי בידיה מ"ש הרכנה"ג סימן ק"ח הגב"י אות ל' ועיין להרב כסא רחמים דף ל"ג הנז' דפסק לאיסור להתיך כלי שכתוב בו אות א' בקו למעלה במקום אלהים או ה' במקום הויה ושיש לחתוך האות ולגנזה וחלילה מרדב"ז דפוס ויניציאה סימן ר"ו ע"ש ואף אם לא עשה לאות כתר מלמעלה רק א' או ה' אחת נהי דאין לוקין אם מוחקו אך איסורא איכא וחידש גם כן הרדב"ז דאפילו עשה אות שי"ן משם שדי אסור למחוק וסיים הרב כ"ר הנז' דאמנם בספר החסידים תתקל"ה כתב דמותר למחוק ושממנו יש סייעתא למ"ש מור"ם סימן רע"ו בדין ב' יודין וא' ע"ג דהן הן דברי הרב ס' החסידים הנז' ועיין גם כן לקמן סימן ל' אות כ"ח וע"ע לו שם בס' ברית עולם דף קמ"ח ע"א שראה בכ"י להר"א נחום ששאל ממנו במי שנהג לכתוב ביום ה"ר בערבה על הכותל ה' ישמר צאתך ובואך באותיות מרובעות אם יוכל למחוק אות ה' שכתב במקום השם ושכמדומה לו שהסכים שיכול למחוק ומצא גם כן סעד לדבריו ממ"ש הרב ס' החסידים סימן תתק"ל ועיין לו ג"כ בחיים שאל סימן ע"א אות ב' ועוד לו שם בב"ע הנז' סימן תתקל"ה דכתב בשם הרב המחבר דאם כתב ב' יודין רמז להב"ה יכול למחוק ושלרדב"ז סימן ר"ו משמע דאסור ועיין בשיורי ברכה שלו בסימן רע"ו:

כה תשובה גמורה השיב למי שנפל ח"ו ס"ת מידו שקבל על עצמו להתענות ג' הפסקות ושהגם שאין לנו דבר מפורש מהרב האר"י ז"ל מכל מקום רמז רמז לו והוסיף נופך ממ"ש מור"ם סימן רפ"ב ס"ז דאפילו המדרגות שלפני הארון אינן נחשבות כקרקע מדאיצטריך למכתב שאין להניח עליהן ספרי הקדש ואם כן אף המקום המסבב התיבה לא גרע מינייהו ומה גם שמה שאירע לשואל לא היה בכנופיא וגם זה מיקל הרבה חומר הנפילה אך את זה הוסיף להזכירו לתיקון הענין לנהוג כבוד גדול בכל כתבי הקדש יותר מהרגלו והרחק מאד מהמשימים אותם בספסלים שיושבים עליהם ובכלל זה להוסיף יקר לכל לומדי תורה בין תושבים בין אורחין ויתר על כן יגיה היטב אותו ס"ת עצמו מראשו לסופו ואם ימצא בו טעות ישמח לבו בתיקונו ואם לאו מכל מקום גיל יגיל שעל ידו יוחזק לכשר (אגרות הרמ"ז סימן ל"ז): הד"ט ועיין גם כן בחבורי הקצר הזה בח"א סימן ב' אות ט"ו וסימן כ"ט אות כ"ה ועיין להרב נהר שלום בא"ח סימן תקס"ו בענין קס"ת בקק"י א' שנפל ס"ת לארץ בעת הוצאתו וגזרו תענית בה"ב על אותם שנמצאו אז בבהכ"נ וקראו ויחל ואמרו עננו בשומע תפלה כיחידים ושכדין עשו ע"ש: כו אסר לכתוב דברים שבקדושה בבתי ידים אפילו באצבעות חתוכות והוא בכלל מחלל את התורה ויש לאסור אפילו בעשיית התגין כשם שעבודת הקרבנות אסורה בבתי ידים (שו"ת כ"י מהר"ם פרובינצאלי סימן ל"ג): הד"ט ולע"ד חומרא גדולה היא ובפרט אם ידיו מצוננות בימי הסתיו ומניח בתי ידים כדי לחממן ולהיישיר יותר הכתיבה ועיין מה שכתבתי בח"א סימן ה' אות ח"י וסימן ל"ג אות כ"ה:

כז הביא תשובת מהר"ם ן' חביב בדין ת"ח רך בשנים דכל דגמיר וסביר פטור ממס ובלבד שיהיה מורה הוראה עכשיו או לאחר זמן ואף דאיכא למ"ד דלא בעי' בעל הוראה מכל מקום כיון דבהא פליגי אי מקרי ת"ח או לא הקק"י יהיו מוחזקין. עוד לו משמו דת"ח הפטור ממס אף דאין תורתו אומנתו אם מו"מ עראי ותורתו קבע ומתעסק לצרכי מזונותיו ולא להתעשר פטור ממס עוד לו דאם הסכימו הקק"י בחרם שכלם יפרעו מס ובכללם הת"ח לא חל החרם ואסור ליקח מהם כלום חוץ מגולגלתא דכיון שהטילו חרם חייבין הת"ח לפרוע אם השר תובע לת"ח ולא לראשי העדה לפרוע לת"ח עוד לו משמו דאם הטילו חרם לשלם בין ת"ח בין ע"ה וקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם אף על פי שחל החרם על הנולדים הכא לא חייל ואף אם קבל הת"ח ע"ע אי לא דיהיב לשם מתנה. עוד משמו דאף אם הת"ח עוסק בעסקיו להתעשר אך רוב היום עוסק בתורה ואינו בטל מלמודו בשביל ריבוי ממונו יותר ממה שהיה מתבטל אם לא היה מתעסק כ"כ פטור והרב המחבר חלק עליו וס"ל דכל ת"ח פטור ממס אף שאינו מורה ולו יהיה ספק הת"ח נקרא מוחזק אף על פי שרוב היום טרוד בעסקיו לפרנסת ביתו פטור ואף שהחרימו יחרים עצמו ולא יעבור אדאורייתא (מעיל שמואל סימן ט"ו):

(בזמן ובמקום שהותר החרם מדינא דמלכותא) הד"ט ולדעתו הקצרה האמת תעיד לעצמה כי לא כל מה שהקהלות מטילות על צבורם להשתמש בהם לצרכי הוצאות הצבור יוכלל בשם מס לפטור הת"ח כי כל שהוא לפרנסת עניים ולהנאת ותשמיש עצמו של יחידי הקק"י כגון שו"ב וכיוצא אין ספק לע"ד דאין הפרש כלל בין ת"ח לע"ה וכל מה שדברו הפוסקים בפיטורן אינו על המס מסוג הנז' רק לשמירת העיר וכיוצא וממילא משמע במקומות הרגילים להטיל מס כללי לכל צרכי הקק"י ואלו ואלו מעורבין יחד ראוי לקק"י להקל על הת"ח ולהטיל עליו באומד דעתם כפי הערך מעלה מטה המצטרך להספקת עניים ודברים כיוצא בהם מהסוג האמור וכאשר הארכתי קצת אצלי בתשובה שרמזתי לעיל אות ט"ז. ועיין גם כן בתשב"ץ ח"א סימן קמ"ב והנמשכים שהאריך לספר בשבחן של ת"ח בענין זה ונטילת פרס עיין שם אמנם בני ת"ח שאינם ת"ח חייבין כשאר העם ע"ש בח"ג סימן קי"א ולהרב טוב עין סימן ח' אות צ"ט דהביא לשון הרמ"ה בחדושי ב"ב שממנו חפר אכל מרן ומור"ם בדין זה ועיין לרמב"ם במשנה דאבות פ"ד ולהריק"ש שכל שאינו לחיי האדם ממש כגון בורות מים וכיוצא פטורין ועיין גם כן לריב"ל ח"ג סימן מ"ז ולרב אלשיך סימן נ"ב וכנה"ג ח"מ סימן קס"ג הגה"ט אות ק"ח מעשה אדיר ונורא מב' עשירים שהכריחו לת"ח לפרוע ומתו תוך ל' ואעיקרא דמלתא אי שרי לת"ח ליהנות מהצבור או יחיד הרי ספרו של מהר"ש די אבילה קראו בשם כתר תורה מונח ועומד, שעמד וימודד ארש הרמב"ם ורשב"ן וזולתם והאריך בכל פרטיו ובפרט מדף ל"ד ע"א ואילך ע"ש כדי שביעה:

כח אין לחלק בין אביו לרבו בהזכרת שמם דכשאומר אבי או מורי כשרי בין קודם שמו בין לאחריו וכדאר"י אבא חלפתא ורשב"י יוחאי אבא וכן ינאי אבא וכיוצא ולא כחילוק הרש"ל בפ"ק דקידושין דלא התיר אלא ברבו לומר ר' פלוני ובאביו לא התיר אלא לומר אבא מורי לפי שאין לו רק אב א' (יוסף אומץ ר"ס פ"ז):

הד"ט וע"ע לו במראית העין שלו בפרק חלק דף ק' ובליקוטיו שם סימן י"א אות ב' ובשם הגדולים ח"א בהשמטות דף ק"ס רע"ב דבקש להולמה דעת הרש"ך דאסר בפניו לומר מורי פ' ע"ש ובסימן ט"ו אות י"ט וע"ל סימן ל"ה אות ט"ז ועיין להרב שתי הלחם שכתב בס"ס מ"ג כי לא כל אדם יודע לחלק בין יצחק אביו לאביו יצחק דידיעה זו תלויה תחת סוג חכמת ההגיון שלא כל רבני הזמן בקיאין בה ע"ש:

כט יישב מה שהוקשה לו עמ"ש בסימן ר"מ סי"ט שהאב שמחל על כבודו וכו' ודמשמע מס' החסידים דאף שאביו מחל מכל מקום איכא עונש שמים וק' דא"כ מאי קאמר בפ"ק דקידושין ר"ה קרע שיראי באפי רבה בריה וכו' ומשני דמחיל ליקריה דמאי מהני אכתי עונש שמים איכא אבל במ"ש תוספות שם דע"ב ע"א דצ"ל שהודיעו קודם שלא יהיה כמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו טלה ניחא אך הריטב"א בחידושיו תירץ דהלאו דלפני עור לא תתן מכשול דניד"ד ההוא לאו כולל לא מחמרינן כ"כ ועוד כחא דתירוץ ב' שתירץ בברכי יוסף שלו ניחא טפי (שם אות ב'):

הד"ט ועיין גם כן בברית עולם סימן י"א על עונשן של שבטים במכירת יוסף אף שמחל להם דה"ט לפי שחטאו נגד הב"ה גם כן ולא יכול יוסף למחול רק על חטאם נגדו ע"ש ובסימן קנ"ב ותקע"ג דהרב ס' החסידים חילק בין דיני אדם לדין שמים דאיכא אף שהאב מחל א"נ לחלק בין מחילת דברים קלים דמצי אף בדיני שמים ע"ש ובברכ"י ובמחבר שלו סימן ר"ס וע"ל סימן ל"ה אות ט"ו:

ל מאנה הנחם נפשו מטוהרה על ראותן פעם אחת ע"ג כתב שכתבו לשר א' אל מלך יושב על כסא רחמים ונצטער מאד עד היכן הגיעה החנופה ושאיסור גמור הוא ממ"ש הרב ס' החסידים סימן תתקל"ו ותיבת אל שהוא קודש עשאו חול ועוד האיך יתואר ב"ו בתואר מלך הכבוד ושיש למחות בידם (ברית עולם סימן תקל"ו):

הד"ט וכן יש לתמוה לפרסומי ולמקבעי בדפוס כי האי דניתי ספר ונשכח למדפיס ספר שו"ת הרב הגדול מהר"ד ברוך אנגיל שבריש הס' הדפיס וז"ל רבינו הגדול והקדוש ב"ה וכו' אם לא שנאמר דשאני צדיקים שהב"ה בעצמו חפץ בכבודם ושיקראו גם כן על שם ית' אינו מקפיד שהוא בעצמו וכבודו קרא ליעקב בשם אל כשרז"ל ע"פ ויקרא אל וכו' (אף שיש לדחות קצת דאיהו כ"י אדון כל הנברא יכול לומר כן ולא אנו בריותיו לכנות אפילו למשרע"ה שם אל) גם בב"ב דף ע"ה ע"ב אמרו ג' נקראו בשמו של הב"ה צדיקים וכו' וכן עתידין שיאמרו לפניהן קדוש כדרך שאומר לפני הב"ה (ולעולם דכינוי של אל לא מסתבר לכנות ב"ו אפילו למשה בדורו) וכיון שכן אין לתפוס על הדפסת המדפיס להרב הנז' הקדוש ברוך הוא דכבודן כבוד המקום שצונו לכבדן אמנם בענין אחר יש להקפיד. ועיין בח"א מחבורי הקטן הלז סימן ז' אות ח' מ"ש בשם הרב פרי מגדים להשתמש מתיבת אל בציר"ה שהוא קדש לתיבת אל בסגו"ל שהוא חול אף על פי שאינו עושה שום מעשה באותיות השם כלל ולתיקון ס"ת רק דממילא על ידי תוספת תיבות החסרות ישמע ויזכר השינוי של לשון הקודש ללשון חול ע"ש וכבר הרב"ע הנז' גופיה טרח שם בסימן תרמ"ד ללמד זכות למנהג גדולים אף בדורות שלפנינו דזה אומר פסוק אחד וזה משיבו דלכאורה הוי מעין דוגמא למ"ש שם הרב ס"ח עצמו אל תשחקו בפסוקים וחילוק ודע ביניהן ובפרט כשעושין כן לא בפסוקים אלא בלשונות הש"ס להיות שגורין בפיהן לשונות הש"ס ועכ"ז סיים ומסיק דירא את דבר ה' יפרוש גם מזה עיין שם וברור הוא לע"ד דע"כ ל"ק אל תשחקו בפסוקים רק בדרך שחוק והיתול ולא לאסור להשתמש בהם לדברים של חול ושאם יספר עם חבירו בלה"ק או יכתוב אגרת שלומים או משא ומתן יאסר לדבר או לכתוב בל' הש"ס או ל' פסוק משום דהוי משתמש בפסוקים ולשון הש"ס לעסקי חול דהא ודאי דבר ק' לספר ולכתוב בלה"ק בלי עירוב לשון פסוק או ש"ס ודיינו שלא להשתמש בשמות דוקא אפילו שלא דרך שחוק והיתול והוא פשוט:

לא נשאל בדין כבוד לעושי מצות אם יש לעמוד בפני הגובה צדקה כשם שאמרו לעמוד מפני נושאי התינוק למול כמ"ש הר"ב בפ"ג דבכורים מ"ג בשם הרשל"ה דף רמ"א ופלפל בדברי הפוסקים והביא מ"ש בכתבי האר"י לעמוד בנתינת צדקה יד ליד או לקופה של צדקה ופי' גם כן הירושלמי דקדושין דר"י בר בון אילין דקיימין קמי מיתא לא קיימי אלא מקמי אילין דגמלין חסד וכו' ומסיק דנכון לעמוד בפני כל עושי מצוה כל שעושין בחנם אין כסף (שם סימן נ"ג נ"ד):

הד"ט וזה לי רבות בשנים נשאלתי בדין חזן הפוסע על ראשי עם קדש לעבור לפני התיבה להוציא הצבור י"ח אם יש לקום מפניו כלמביאי בכורים והבאתי פסקו של הרב הנז' ונשאתי ונתתי קצת בדברי קדשו והחלטתי לע"ד שהכל מודים שאין חייבין לעמוד אף אם הוא ש"צ בחנם וככתוב אצלי בשותא דינוקא סימן צ"ח ועיין גם כן להרב חיים שאל ח"א סימן ע"א אות ב' בדין היושב וס"ת על ברכיו ועבר רבו ואין מקום להניח ס"ת במקום שיושב להיותו מקום צר ודחוק דפסק דכיון שבקומו צריך להקים גם הס"ת אינו בדין לקום שנראה שהס"ת יקום מפני הרב ע"ש ועיין להרב זרע יצחק (עטייה מארם צובה) בקונטרס פלפלת כ"ש סימן י"ב שהחזיק בהוראת הרש"ך י"ד סימן רב"ע סק"ג ורט"ז שם דאין נוהגין לקום השומעין קול הנושא ס"ת ואינו רואהו ודלא מהרב גו"ר שדחה דבריו ע"ש אמנם הרואה ס"ת כשהוא מהלך כבר פסק מור"ם בי"ד סימן רפ"ב דחייב לקום ואם צריך גם כן לכרוע כשהס"ת פתוח כנגדו ראתה עיני לשון ריא"ז ההובא בשלטי הגבורים בפ"ק דקדושין וז"ל וחייבים לעמוד מפני ס"ת אם מפני לומדיה עומדין מפניה לא כ"ש ונראה בעיני שלא אמרו אלא לעמוד מפני התורה ולא להשתחוות לה ולא נמצא בכל התורה שמשתחוין אפילו לארון הקדש בבהכ"נ עכ"ל וילע"ד לדקדק דקרא קצווח ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך וגו' גם הרב אמת ליעקב סימן ד' והרב לדוד אמת שם כתב וז"ל אין לכרוע ולומר וזאת התורה אלא כשהס"ת פתוח נגדו ואז יכרע נגד הכתב וכו' ועלה בדעתי החלושה לחלק בין ריא"ז לזולתו בין הספר פתוח לספר סגור ועודני עומד וכותב ראיתי להרב ל"א הנז' שכבר הקדימני בברכי יוסף שלו בא"ח סימן קל"ח והביא תשובה כ"י להריק"ש עי"ש לרוות צמאוננו ואם מי שעובר לפניו ס"ת לעלות לדוכן חייב ג"כ ללוותו כבר הארכתי קצת בשותא דינוקא סי' קפ"ד לב תיק של קמיעות כסף העשוי לשים בתוכו הקמיע שישתמר שמירה מעליא שאחר זמן נתיישן הקמיע ונפסל אי שרי ליהנות מהתיק לתשמיש חול או למכרו וליהנות מדמיו ובריש כל מראין הביא מימרא דרבא במגילה דכ"ו ע"ב והגהות אשירי והמרדכי שם סימן תתכ"ב ולמד מהם להתיר ומה גם דאעיקרא דקמיע גופיה איתמר בשבת דס"א ע"ב דאין בהן קדושה עוד הביא מ"ש הרב"ח הל' שבת סימן של"ד ס"ח והביא הסכמת מהר"י בן ארדוט והר"ש פלורינטין ומסיק דכיון שנפסל הקמיע מותר להשתמש בתיק (סם חיי סימן מ"ו דף צ"א):

הד"ט ואם אין הדעת טועה פשוט המנהג אצלנו למכרם אף שעשוים לשים בתוכו מזוזה כשרה אעפ"י שאין המזוזה נפסלה ונראה דלא קילא מזוזה מקמיעין ולענין שם שדי החוקקין מבחוץ ע"ל אות כ"ד:

לג אסר הזכרת א' משמות הקדש לפני שתן וצואה וכ"ש כשעביט בידו ותלמודו בידו מפ' כל הצלמים דשאל ההוא מינא לר"ג וכו' וא"ל אין משיבין במרחץ ומעולם תמה על הרופאים האוחזים כלי השתן ואין רוחצים אח"כ ידיהן ומזכירין אח"כ דברי קדש וש"ש שגור בפיהן וכן נותנין ומחזירין שלום (זקן אהרן סימן ע"ב):

הד"ט וע"ע לו שם סימן קפ"ח דדעתו להחמיר גם בשם של שלום להזכירו בבית המרחץ אפי' בלשון חול ותמה על הרמב"ם שלא מנאו לא בכנויים ולא בשמות:

לד משאו ומתנו יפה בקימה מקמי ת"ח סגי נהור שנשאל הרב גו"ר כלל ד' סימן ב' והביא מ"ש הרב הלק"ט ח"א סימן קנ"ד והרב שער אפרים סימן ע"ח שהעלה לחיוב והרב בנו הביא ראיה מדאמרינן גדול ת"ת יותר מכאו"א שכל אותן שנים וכו' הא בלא"ה היה נענש אעפ"י שיצחק היה סומא והרגיש הרב דאטו כל עסקי כאו"א תלוים בקימה ושגם הרב בן הרש"א הנז' הרגיש בעצמו ולענין הלכה מסיק אף שאין הראיות מכריעות מכל מקום כיון שהגו"ר והרש"א והרב בנו מסכימין לחיוב לקום כן ראוי לעשות (פרח שושן כלל ד' סימן א') הד"ט ועיין להרב זרע יצחק (עטייה מארם צובה) בקונטרס פלפלת כ"ש סימן ו' שפלפל בדברי קדשו של הרב גו"ר והרש"א הנז' ומסיק לחיוב לקום אף אין הת"ח רבו:

לה חילוק ידע בין מ"ש בשיורי ברכה שלו סימן קע"ט בשם גדולים דמותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה ובין מה שראה אח"כ במעשה רוקח בתחלתו בחידושי הגאונים בשם הרמב"ם שאין ראוי לפתוח חומש ע"ד גורלות כעובדי כוכבים דיש לומר דרמב"ם מיירי בחוזר על הבתים ועושה גורל לנשים ואנשים הנגשים כדרך העובדי כוכבים המחזרים על הפתחים ועושין גורל אסור אך הרוצה לימלך בתורה בינו ובין עצמו מותר ודמי לדאמרינן בכמה דוכתי פסוק לי פסוקיך ושכן ראה רבנן קשישאי שפותחין הספר בצר להם ח"ו כמו גורל (חיים שאל ח"ב סימן ל"ח אות מ"א):

לו מוביל ומייתי בידיה תשו' רדב"ז סימן מ"ז ללשונות הרמב"ם בכתוב שם על בשרו שלא ירחץ ובנזדמנה לו טבילה כורך וכו' דנשאל דהא עובר על לא תעשון ושראה מי שהשיב דמ"ע דטבילה דחי ל"ת וכו' והקשה עליו דאין מצוה לטבול ושנ"ל דאין כאן דחיית לאו בידים ומ"מ טבילת רשות אסור לפי שגורם למחוק והרב המחבר הוסיף לתמוה על רדב"ז דבשבת דף ק"ך מבואר דאין טבילה בזמנה מצוה ושכ"כ הרמב"ם וכן הרגיש על הרלח"מ. עוד תמה במ"ש דנ"ל דאינו מוחק בידים כאילו אומר משלו ותלמוד ערוך הוא שם בשבת עוד העיר על רש"י דיומא דף ח' ועל הרכה"ג סימן זר"ע אות ד' בדין נט"י למי שיש לו שם ושלדעתו פשוט שיטבול ידיו דלא בעי שפשוף דבנט"י דבעי הוי מוחק בידים גם הקשה לרדב"ז דפוס וויניציא ס"ס תקצ"ו שהביא ראיה מדאמרינן היה לו שם וכו' והא הכא דפסיק רישיה דא"א לטבול שלא ימחק כולו או מקצתו ומכל מקום התירו משום טבילה בזמנה שלא אסרו רק דרך השחתה עכ"ל וק' דהכא משום דגרמא שרי וכמ"ש איהו גופיה בסימן מ"ז גם מ"ש דטבילה בזמנה מצוה ק' דהא בשבת ויומא לרבנן אינה מצוה וכנז' ומש"ה אצטריכו כריכת גמי ותירץ דנראה דמ"ש רדב"ז לא מצוה ממש קאמר רק שיש בה צד מצוה (כסא רחמים דף ל"ב):

הד"ט מה שחילק מני"ר בין טבילה לנטילה כנז' הנה להרב"י בא"ח סימן קנ"ח דס"ל ה"ה לשופך רביעית בבת א' דא"צ שפשוף נראה דניד"ד נמי דינא הכי אף דאיכא מ"ד דבשופך רביעית ג"כ בעי שפשוף דהא גם בטובל איכא למ"ד דצריך ניגוב כדאי' שם ובלבוש:

ל"ז הניח בעיון קצת תשובת הרב שער אפרים סימן צ' דהתיר לנכפה לחתוך חתיכת קלף צבי מס"ת לכתוב עליה קמיע עפ"י מומחין שאמרו שזו רפואתו והעיר עליו שלא זכר דעת הרמב"ם האוסר לעבור על איסור תורה ברפואה שאינה דרך טבע רק דרך סגולה אך כבר נחלקו עליו הרמב"ן ורשב"א כמ"ש בברכ"י שלו ובחיים שאל ח"ב סימן ל"ח שרבינו פרץ כתב שמות הקדש בשבת למקשה לילד וגם הרמ"ה התיר לכתוב קמיע בשבת אי אתמחי גברא וקמיעא וכמ"ש בטוב עין שלו דף מ"ה ע"ב ומ"מ הניח פסק הרש"א הנז' בצ"ע אמנם מיריעה פסולה נראה להתיר לחתוך מהגליון לקמיע אי אתמחי גברא וקמיעא (ועיין להר"ם מפאדובה אימתי מותר לחתוך גליון של ס"ת לתקנו בו) (שם דף ל"ד):

לח עליה שע"ג בהכ"נ ובה צד אחד מכוון על ההיכל שבתוכו ס"ת יכול ורשאי לדור בעליה ולעשות כרצונו אבל במקום המכוון על ההיכל אין לו לישן ולא להניח כלי מלאכתו (פאר הדור סימן ע"ד):

הד"ט וכן עשו מעשה בדורות שלפני פה פירינצי בבית גביר אחד שהוא על ישיבת מתיר אסורים שמשתמשין בו לפרקים לתפלות הצבור ובפרט בקביעות בכל מנחת שבת ויש שם היכל וס"ת שמוציאין וקורין בו וכדי שלא יבואו בני הבית שעליו להשתמש במקום המכוון ע"ג ההיכל קבעו שם תיבה גדולה באורך ורוחב שתמלא כל המקום שתחתיו ההיכל ומ"מ אינן נזהרים להניח בה ועליה איזה תשמישי הבית ועשו היכר זה כדי שלא לישן שם או למדרס כף רגל ובשאר המדורות שהן למעלה מחדר זה לא עשו שום היכר ואינן מקפידין כלל אפילו להניח מטתן במקום המכוון לתיבה שבמדור שלמטה המכוון להיכל שבישיבת מ"א הנז' ועיין בחלק א"ח סימן ח' אות י"ד:

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה