אור ברסלב

עיקרי הדט יורה דעה· רבי דניאל טירני

סימן טז

סימן טו

דיני חשוד ומניח ביד עובדי כוכבים בשר וגבינה וכיוצא אות א הנזהר מסתם יינם כשהוא במקום שיש בו יין כשר אפס כי בלכתו בדרך שאין לו יין כשר שותה מסת"י אם נאמן הוא על חבית יין חתומה ששלח מעירו לא' מהחברים ואמר על הן צדקו שהוא מיין כשר שבביתו שעושה לעצמו והביא הרב המחבר תשובה מאחד חכם שאין להאמינו והוא ז"ל פסק דכיון דזה עביד לתיאבון לא מיקרי חשוד (שו"ת הרמ"ז סימן נ' ונ"א):

הד"ט ועיג"כ להרב דב"ש סי' נ"ה ולהרב לקט הקמח דף ל"ד ע"ג ולהרב כרם שלמה סימן טו"ב במי ששתה ס"י בזמן ההפיכה בלכתו נע ונד בהרים וגבעות שלא נעשה חשוד בפעם האחד ומותר למכור יין כשר בשבועה שלא לשתותו להבא (וע"ל אות ב') ועוד דשתיית ס"י לא משמע לאינשי איסוריה ולכ"ע סגי בקבלת דברי חברות ועוד לו שם טעמים אחרים והסכים עמו הרב חיים בכ"ר יהודה ועיג"כ להרב מקום שמואל סי' ל' שביאר ממ"ש הר"ם פי"ב מהל' מעשר דין י"ז שהחשוד שמעיד על אחרים נאמן שאין אדם חוטא ולא לו ועיג"כ להרב מים רבים סי' כ"ז באחד מאנוסי הזמן שבא בקהל ה' ומל וטבל והיה בחזקת ישראל שטיהר יינו בגת כדת והלכה וע"י ישראלים ושוב הפקיד אותו היין ומכרו בחזקת יין כשר וכמשלש חדשים חזר ונשתמד ויקם עד א' ואמר ללוקח שנתנסך יינו כי רגיל היה בביתו של אותו רשע ושמע שמעולם לא נשתקע שם עבודת כוכבים מפיו והיה עובר עבירות בסתר ומחלל שבתות ושהוא לא פרסם הדבר לחוש לכבודו אולי ישוב והוכיח הרב המחבר דאינו מעלה ומוריד בענין יי"נ שישתקע שם עבודת כוכבים מפיו וכדא"ר בפרק ר' ישמעאל דף נ"ז ועיין בהג"מ בפי"ד מהל' מ"א ורמב"ם שם פי"א ומרן סי' קכ"ד ס"ג ומהם יש לדון ק"ו במי שנתגייר מרצונו כניד"ד ועיג"כ למרן סי' קי"ט בשם הרשב"א דגם מחלל שבת בצינעא אינו כדאי לאסור מגעו ויינו ומסיק ג"כ דאף אם יעיד העד בבירור שמתחלה היה עובד עבודת כוכבים אינו נאמן לומר לקונה נתנסך יינך וכמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ד ע"ב וטור ומרן סי' קכ"ז ס"א ויותר מזה עיין להרב חוות יאיר סי' ע"ו על משרת א' נאמן של ראובן שהגיד לרבו בימי תשובה דרך וידוי וחרטה בענין יינו ונתן אמתלא על שלא הגיד לו מקודם ומ"מ לא האמינוהו לאסור היין שאינו תחת ידו ועיין בתשב"ץ ח"א סי' ס"ג וח"ג סי' פ"ג בדין אנוסי הזמן שלא נשתקעו עדיין בטומאה שלמד זכות על מגעו ושהם כישראלים גמורים להעיד בכל איסורין שבתורה וכ"ש בסת"י שהוא דרבנן ואף שמתעכב לחזור ליהדותו אין לו דין עובד כוכבים אא"כ נודע לנו שעיכובו מצד שאינו רוצה להניח אשתו ובניו או סבה קלה כזה דאז יש לו דין עובד כוכבים ע"ש ובסי' ס"ו ובח"ב סי' ס' ועיגכ"ל סי' י"ג אות י' ולקמן אות י"ח וכ"ב:

ב שוחט שנחשד על איזה עבירות בבשר עצמו ששוחט כגון שדרשו לשלוח מדי יום יום לאיזה יחידים בשר ממקולין ופורעין לו על כך והוחזק השוחט שהבשר ששלוח חסר הרבה מהמשקל וכן הוחזק לגנוב בשר ממקולין בכל אלו וכיוצא באלו הגם שפסקו הפוסקים דהחשוד לגניבה אין בידינו לאסור משחיטתו מ"מ בכל כה"ג דניד"ד יש לאסור (קול אליהו סי' ד'): הד"ט גם אני בעניי בשותא דינוקא סי' קמ"ה העליתי לע"ד דחשוד אגניבה או אשבועה אינו חשוד על השחיטה וכן עשו מעשה שלא להעבירו מאומנתו ושוב ראיתי להרב נאמן שמואל סי' ל"ב אסר איסר לשו"ב להיות גאבילייר"ו ושאף אם מנוהו כבר לא יבדוק עוד לבדו דהוי גניבה ודחשיד ג"כ אנבלה ואין לו תקנה עד שיחזיר הגניבה מעצמו ויעשה תשובה שבפ' ז"ב ליטול שכר קצוב לשבוע ונתן טעם למנהג שאלוניקי שנוטלין שכר על הכשרות בלבד ע"ש דלע"ד הקצרה גדש את המדה באם כבר מנוהו לכך וכ"ש אם נוטל שכר קצוב לשנה או לחודש דאין להעבירו וכאשר כתבתי אז לא' חכם שבא בשאלה שנעשה מעשה כן כנזכר והסכימו עמי שני בעלי הוראה הי"ו ופשוט הוא ג"כ שאם יראה בעיני המורים שיש להחמיר עליו אין ספק אצלי שהכל לפי מה שהוא אדם וע"ל אות י"ב וכ"ב:

שמע באומרים משמייהו דרבנן קשישי השר היפה והראנ"ח שהיו מתירין לאכול גבינת הקראים ע"י שהיו משביעים אותם ודרש הרב המחבר בעיקרן של דברים והביא ההיא דפ"ק דיומא שהיו משביעין לכ"ג ומ"ש רש"י והרב והר"ן בפירושו לנדרים והרי"ף בפ' שבועות שתים שהביא מרן סימן רל"ו והריב"ש סי' צ"ח קנ"א ושצ"ה ופלפל בדבריהם וסיים דאף שהיה נראה להתיר לענין דינא מ"מ מי ימלל נגד רבן של ישראל ומה גם דאף מרדב"ז ח"ב סימן ר"ם נראה שאף שמן הדין מותר מ"מ אין ראוי לאכול משלהם אפילו בשבועה כיון שהן אינן אוכלין משלנו אפילו בשבועה וע"ע מדיני קראים למרן בב"ה סי' קכ"ח דס"ל דאין להתיר גבינותיהם אפי' בשבועה (וע"ל אות ד' וה') (בעי חיי סי' קנ"ח):

ד שאול שאל האיש מר זקנו של הרב המחבר להרב החסיד הדב"ש בדין יין כשר הנעשה בשמירת דורך ענבים בלתי נזהר מסתם יינם שנפלה מחלוקת בישיבתו הללו אומרים שלא לסמוך מהכלל שהחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו והללו אומרים לסמוך כיון שאין יין זה שלו שאינו אלא דורך פורה ואינו נוטל אלא שכר טרחו ועמלו ודמי היין לא יבואו אלא מיד הקונה לעובד כוכבים המוכר ואין אדם חוטא ולא לו ועוד שכן מנהג גלילות אפריקא לשלוח אפי' רקים ופוחזים ואילו היה איסור בדבר לא היו נוהגים כן וכמה יחידי סגולה הנזהרים מס"י לא היו עושין פרישה לחצאין (ע"ש בדב"ש הנז' סי' ס"ח) ואתיא שם תשובת הרב הרא"ך מראגוזה דסיים דלפי שורת הדין לא מצא להם היתר אף שבמקומו מקום גדולים נהגו להתיר והרב המחבר תחלה לארש קמא הביא דברי הפר"ח סי' קי"ט סקי"ז בענין אין אדם חוטא ולא לו והרים ממנו דהדין עם מהרא"ך הנז' עוד האריך בענין החשוד בדבר דלא משמע לאינשי שהוא עבירה והביא מ"ש הרש"ך סי' קי"ט ורט"ז שם סק"ח וכנה"ג הגב"י אות כ"ו ופר"ח והעלה שאין להאמין חשודים על סת"י רק ע"י שבועה ומשם בא לו לחקור מאין יצא ההיתר להשתמש בכלי בעה"ב שאינו נזהר מסת"י וחילק ידע איזה חילוקים ע"ש וקרוב לסופו העיד שראה יושבי על מדין שנוהגין לתת רשות לטהר יינם של עובדי כוכבים ע"י שמשביעים אותם שלא לשתות סת"י כל ימי הבציר ותיקון היין ואחר סמוך שעשה סניגרון למנהג סיים שהשבועה העיקרית היא לאחר גמר מלאכתם באיום וגיזום להגיד האמת למפרע ע"ש (מים רבים סי' כ"ו):

הד"ט ופה פירינצי המנהג להשביעם קודם שיתחילו במלאכתן בשבועה דלהבא (ועיין לעיל סי' י"ב אות ח'):

ה ישראל שהיה עושה גבינות בבית עובד כוכבים ויצא עליו קול שחלל שבת ושרוצה להמיר דתו אמרינן השתא הוא דאיתרע וכל הגבינות שעשה קודם יציאת הקול כשרות ור"י כ"ג יוכיח ששימש בכ"ג פ' שנה ולבסוף נעשה צדוקי ואף אם יאמר שלא עשאן בהכרח אינו נאמן כיון שאינן תחת ידו (שו"ת כ"י מהרב עזריאל דאיינה סי' פ"ג ופ"ז):

הד"ט וראיתי ג"כ להר"ם פרובינצאלי בתשובותיו כ"י סי' ק"ך דברים ארוכים קצת על חשוד במקצת להיות קראים שהפסיד גם חזקתו במכירת גבינות ועיג"כ להרב דבר משה סי' י"ט דפסק דמי שהמיר לעבודת כוכבים וחזר בתשובה אם לא חזר בתשובה גמורה עושה י"נ במגעו ועיין לפרח מ"א סי' קי"ט וקכ"ה וכנה"ג סי' קכ"ד הגב"י אות ל' וע"ל אות ג'. ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ח"ל אות ט"ל ובטוב עין שלו סי' ח"י בדין מומר שחזר לדין ישראל שהביא מ"ש הרב ס' חסידים סי' מ"ג דכל שחזר בתשובה שלימה יכולים לשתות עמו יין:

ו יין שבא בספינה עם יהודים ובאמצע הדרך יצאו היהודים מהספינה לילך למחוז חפצם דרך יבשה והניחו היין בספינה תוך תיבה סגורה במפתח א' בלבד ואחר איזה ימים הגיעה הספינה לנמל ששם באו היהודים ופסק הרב המחבר להתיר והביא מ"ש הרב"ח ורט"ז סימן קי"ח ורש"ך והמבי"ט ח"א סי' ר"ח ורש"ך שם ובנה"כ ח"ג סי' פ"ה ופרח מ"א ח"ב סי' ג' ועיין להרב גו"ר כלל א' סי' י"ט והרב פרח שושן כלל א' סי' ג' (דבר משה ח"ג סי' ח"י):

הד"ט ועיין להר"י בן סאמון בעדות ביהוסף שלו סי' ט"ל בדין ישראל שהביא עמו בספינה של עובדי כוכבים קופה א' של בשר תפורה בלי חותם תוך חותם ובהגיעם לעיר ירד ישראל לעיר והניח הקופה בשאר חפציו בספינה ושוב חזר לספינה ומצא הקופה תפורה בין שאר חפציו כאשר הניחה ופסק הרב ז"ל דאין לקופה זו דין מפקיד ביד עובד כוכבים או שולח דצריך ב' חותמות כבסי' קי"ח רק יש לה דין מניח דהתם סעיף י' דבישראל יוצא ונכנס מותר ועיג"כ בסי' קכ"ט במניח יין בספינה וכו' ובניד"ד נמי כל שלא הודיע לעובד כוכבים שבספינה דדעתו לשהות בעיר בשר זה מותר. עוד לו שם בענין בשר הנעלם מן העין דאף למאן דאוסר אין איסורו משום חשש שמא החליפו העובד כוכבים בבשר שלו דאף דנעלם במקום שאין עובדי כוכבים כלל אסור דחיישינן שמא חיה או עוף לקח הבשר והניח נבלה שלקח מהשדה או מבית עובד כוכבים כמ"ש מרן סי' ס"ג ס"א אמנם בקופת בשר דניד"ד תפורה אין לחוש לזה וע"ל אות ז' ואות כ' ועיין להרב בית יעקב סי' קל"ח דאפי' בהמה שלימה נכלל בבשר שנתעלם מן העין אף שאינו שייך בה שהעורבים הטילו וכסברת הרא"ש בפ' ג"ה ואפי' ברוב טבחי ישראל והשיג על הרש"ך סי' פ"ג ע"ש:

ז הביא לכלל יישוב מה שהקשה מרן למרדכי פ' גיד הנשה שכתב הפר"ח דלית הלכתא כרב דאמר בשר הנעלם מן העין אסור ושבא מעשה לידו בתרנגולת שחוטה ששלחוה ביד עובד כוכבים ונסתפקו שמא אחרת היתה והלכו ושאלו לשוחט והשיב שלא היה לו בה ט"ע אמנם ששחט תרנגולת א' אבל בעל התרנגולת היה מכירה והתירה ור"ת הביא ראיה דאין הלכה כרב מפ"ב דב"מ פרגיות שחוטות שרי ומראיית ר"ת נראה דאין השחיטה סימן והביאו מרן סימן ס"ב והקשה למרדכי דהא אי מכירה בט"ע אף לרב שריא והניח בצ"ע ורש"ל תירץ בדוחק ורב"ח ג"כ בדוחק יותר ורט"ז סתר דבריהם ודחק עצמו יותר ופר"ח סתר דבריהם ונכנס בדוחקים אחרים והרב המחבר כתב דה"ק המרדכי דהתיר משום דבעל התרנגולת עצמו מכירה שאל"כ היה אוסרה אף דאיכא מ"ד דשחיטה סימן ועיין בסי' ס"ח דאם שחיטה סימן י"ל דהלכתא כרב בבשר שנתעלם וכיון ששחיטה אינה סימן הוכרח להתיר מטעם דבעל התרנגולת היה מכירה (כנסת יחזקאל סי' ט"ל):

הד"ט גם הרב החביב סימן א' תפס במושלם דאין השחיטה סימן ל"מ למ"ד כרב אא"כ יש בו סימן או ט"ע ובעיר רובה עובדי כוכבים אפילו רוב טבחים ישראלים אלא אף למ"ד דאין הלכה כרב כשרוב בני העיר ישראל ויש בו סימן או ט"ע מ"מ בנידון שלו אסר כיון שרובם עובדי כוכבים לפי שנאבדה ממנו ונמצאת בשוק וכסברת הרמב"ם והעיטור וראוי לחוש לדבריהם ועיג"כ לו שם סימן ק"ס שהוכיח דאין השחיטה סימן וע"ל אות י"ב אבל ניקור חוטי ידא ודלועא כדרך שישראל עושין ולא עובדי כוכבים סימן ואפילו למאן דאסר לכתחלה לשלוח ירך מנוקרת בלי חותם מ"מ כשיש סימן אחר דהיינו השחיטה סמכינן ושוב העידו לפניו שהמנהג לסמוך אניקור חוטי הצואר וכאשר שמע כן ראה לרט"ז סי' קי"ח ועי"ל אות ח' בשליחות בשר וכיוצא ע"י קטן ועיג"כ להרב מים רבים סימן ג' איזה אזהרות בעינן שליחות הבשר ע"י עובד כוכבים שהשיב בסוף תשובתו ובהשמטות דף צ"ב בדין ראובן שהביאו לו חבית של עץ מהודקת וסתומה כדרך כל חבית ובתוכה בשר מלוח וכשפתח החבית מצא בה לשונות של שור קבוע בכל א' מהן חותם של עופרת סתום במסמר עופרת ורשום ע"ג תיבת כשר עוד מצא חתיכות מנוקרות נקורי ישראל וברוב הבשר שבחבית אין בו חותם ולא נקור לפי שהיה מבשר שבין הצלעות שא"צ ניקור והמשלח הבשר לראובן כתב לו ששולח לו ע"י עובד כוכבים פלוני חבית של עץ מלאה בשר ובתוכה לשונות קבועה בהן תיבת כשר ולא עוד והיתה החבית מלאה מציר הבשר הנז' ושאל ראובן מה יהיה משפט הבשר שאין בו סימן ואם שיש לאסור מה שאין בו סימן מה יהיה דין החתיכות המסומנות ומנוקרות שהיו מלוחות בהן משום מלוח כרותח וכבוש כמבושל משום הציר שבחבית שהוא כלי שאינו מנוקב ונשתהה בה יותר משיעור כבישה ומה גם שבמלח סגי לאסור אף אם לא נשתהה אלא כשיעור כדי שיניחנו על האור וירתיח והרב המחבר התיר הכל בניד"ד אבל בנידון אחר הצריך שאלת חכם שיורה כפי הענין כל זמן שאין בה ב' חותמות וכפסק מרן סימן קי"ח ולא כמור"ם שם בשם י"א דשרי בחותם אחד ושיש לסמוך עליו בדיעבד ומה שהתיר בניד"ד לפי סברת הפר"ח משום דאומן לא מרע נפשיה להיותה סברא מוסכמת אפי' לסברת מרן ועיין שם לסברת השואל שגם הוא הביא ראיות אחרות להתיר:

ח סמוכות עשה למנהג איזה בעלי בתים לשלוח עופות שחוטין ובשר ותבשיל ע"י קטן בן ו' ובן ז' והעובד כוכבים מלוהו שכיון שהגיע לגדר לשמור מה שבידו שאם בא אדם ללקחו מידו צועק ובוכה או מונע או מספר לאמו פלוני לקח מה שבידי אין משגיחין בשנים וסומכין עליו ושכן יש במשמע במ"ש הר"ן פ' לולב הגזול דדוקא במה שעומד בחזקת איסור אין לסמוך על הקטן להעמידו בחזקת היתר אך להעמיד הדבר בחזקתו כשמירת טהרות נאמן וכ"כ ג"כ הרא"ה ז"ל וכן מותר לשלוח ע"י קטן כזה עופות אצל הטבח אע"פ שעובר דרך מבואות העובדי כוכבים (ועיגכ"ל אות ז' וי"ב) (רדב"ז ח"ג ד"פ סי' תק"ח):

ט נאד של גבינה שקורין סוס"ו ששלח ישראל לחבירו חתום בחותם של עובד כוכבים שבא מארץ אחרת ושלח לו לאמר ששוקל כו"כ ושוב הביאו החותם עצמו והיה דומה לחותם הנאד אם כשחתמו ישראל בחותם העובד כוכבים נשאר בידו של ישראל ושוב הביא הישראל שחתם את החותם או שלחו לו על ידו והקיפו החותם בחותם שבנאד אין ספק דהגבינה מותרת ואם נשאר החותם ביד העובד כוכבים בעל החותם המביאו או ביד עובד כוכבים אחר ונשתהה הנאד ברשות העובד כוכבים בעל החותם בלי שמירת ישראל שיעור שהעובד כוכבים יקח נאד אחר של גבינה ויחתמהו בחותם זה חיישי' לאחלופי עוד לו שם בסי' שלאחריו במי ששלח לחבירו חריצי חלב ע"י עובד כוכבים ולא חתם השק רק בתפירה וגם בכל חתיכה וחתיכה כתוב כשר בחקוק אותיות ע"י סכין וניכרת שהוא כתב ישראל יש להתיר עוד בסי' שלאחריו בדין גבינה שהעיד עליה עד א' שעבר דרך שם וראה שהיתה נעשית בלי שמירה והשומר השיב שיצא כהרף עין לעשות צרכיו ותיכף חזר הגבינות מותרות (בעי חיי סי' קס"א ב' וג'):

י בני עיר א' המחמירים בענין א' כגון בגסטרא אם רשאין לאכול אצל בני עיר אחרת המקילין בלי שאלה כשהתבשיל מדבר שנוהגין להקל העלה דכל שהוא מנהג משום חומרא בעלמא יכולין לאכול אצלם בלי שאלה ולהשתמש בכליהם והוכיח ג"כ דהרואה חבירו עושה בשוגג אפי' איסור דרבנן צריך להודיעו ואל"כ עובר אלפני עור לא תתן וכו' ושגם במה שתלוי במחלוקת צריך הנוהג היתר להודיע לנוהג איסור וחלק על מ"ש הרב שער המלך דף ו' דדבר שאסור משום גזירה כל שאינו בודאי שאסור אף שידע חבירו אינו חייב להודיעו (זרע אמת ח"ב סימן י"ט):

הד"ט ועיין בחבורי הקצר הזה בח"א הנדפס סי' י"ח אות נ"ה מ"ש הרב חיים שאל סי' ל"ח אות פ"ה והרב בית יהודה סי' י"ז והרד"ח בחסדי דוד דף צ"ו ועיג"כ לעיל סי' א' אות י"ג ובסי' זה אות א' וכ"ב:

יא החשוד על הגבינה ושבועה שהעבירוהו מלהיות שו"ב הקק"י פסק הרב המחבר שיכולין להחזירו ולהושיבו על כנו ומה גם בניד"ד שהתנצל ונצטדק על מה שנחשד שמצוה ליטפל בזכותו ע"ש איזה כללים השייכים לניד"ד (זכרון יוסף סי' ט"ו) הד"ט ועיג"כ להרב גבעות עולם סי' ב' דדן את הדין לזכות בודק א' בהתנצלות יפה שנתן על טרפה שיצאה מתחת ידו ועיין להרב נודע ביהודה בחי"ד סי' א' בקק"י שהכריזו ששוחט א' לא ישחוט שלא בפני חבירו ושמה שישחוט לבדו יהיה טרפה וגם השוחטים תקעו כפם שלא להכשיר שום בהמה עד שיניחו חותם ועברו ושחטו לבדם ולא הניחו סימן לא בשביל כן יהיו חשודים על השחיטה ומ"מ כיון שהכריזו שיהיה טרפה יש לאסור הבשר ודלא כפר"ח דמיקל בזה ואף דמן הדין יכולין הקק"י לאסור על עצמן והוי נדר ומהני התרה ע"פ חרטה אם לא הכריזו בחרם אבל קק"י אחר אינו אלא בדרך קנס ולדבר מצוה את"ל נמי דמיקרי עד"ר מ"מ מהני התרה ע"ש וכל זה מבואר משום שיש לאל יד הקק"י למגדר מלתא או מטעמא אחרינא לאסור המותר אבל לפי הדין אם אין השעה צריכה לכך נלענ"ד דאין מקום להעביר שוחט מחזקתו להיותו חשוד על הגניבה ושבועה וכמש"ל אות ב' ע"ש ולקמן אות כ"ב ועיין להרב פאר הדור סי' קי"ב שפסל להיות שוחט לרבים מי שלא חס על כבוד קונו לגנוב בשר מבית המטבחים ולמכור לרבים ואפי' אם עשה תשובה שאין לך חלול השם גדול מזה אבל לשחוט בבית שום יחיד הרשות בידו ועיג"כ לרשד"ם סי' נ"ה וצ':

יב המחמיר שלא לאכול בשר שהביא עובד כוכבים לישראל דרך מעבר לרבים תע"ב וכהרשב"א עביד שכ"כ בתורת הבית הארוך דף קי"ט ע"ב (יוסף אומץ סי' כ"ב):

הד"ט ועיין להרב מים רבים בחי"ד סי' ג' בדין ראובן שהוליך עמו ממולאות וטבחיות של בשר שחוטה וכשרה למכרן ופגעו בו בעלי המכס והוליכום לשופט העיר והשופט הפקידן ביד שומר בית המכס עד יצא דבר המשפט ולבסוף גזר מה שגזר והחזיר הבשר לראובן והתיר באכילה ע"י ט"ע גמור של ראובן ועיין רט"ז סי' ס"ג ורש"ך שם סק"ז ופר"ח סק"ד וחילוק ידע בין מ"ש הכנה"ג הגב"י שם אות ל"ב להא דניד"ד והביא ג"כ דרך אגב איזה אזהרות בענין שליחות בשר ע"י עובד כוכבים ומ"ש רש"ל ורב"ח ורט"ז ומרן בשם רשב"א וכנה"ג סי' ל' ל"א ל"ה והרב בעי חיי ועיג"כ להרב בכור שור דף ק"כ בדין בשר הנעלם מ"ה וחילק ג"כ בין שולח ע"י עובד כוכבים שיש לחוש כסברת רשב"א דנקל לו לשחוט בזיוף עד שאינו ניכר אבל במוצא ל"ד להא כלל ועיג"כ לעיל אות ז':

יג שור שחוט מסומן בצד א' וקצב עובד כוכבים חתך השור לשנים והשוחט אומר שמכיר בט"ע שהב' החלקים שור א' הם ועוד שמתאימות הן אין ספק שנאמן בכך והשיג להרב"ח שכתב דאין להתיר עד שהן מתאימות וגם שיהיו מראיתן דמיין הדדי והביא ראיה מהגהות אשר"י רפא"ט דהיינו מ"ש מרן סי' ק"א ס"ח דליתא דאדרבה משם ראיה להיפך והשיג ג"כ על מהרי"ט בראשונות סי' ב' ובשניות ס"ג ויישב מה שנתקשה בדברי תוס' וגם קושית הפר"ח סי' קי"ט שהקשה דהר"ן אדהר"ן וששגג במה שהתיר להשהות התבשילים בתנורו של עובד כוכבים בלי שום חותם וששגג ג"כ במה שאסר לפתוח נייר הסתום ע"פ התנור ע"י עובד כוכבים בשבת (ועיין בח"א מחבורי הקצר הזה סי' י"ד אות פ') (הרב צבי סי' ט"ל):

יד עובד כוכבים הביא חבית סתומה של יין שקנה מישראל וכתב נאמנות בידו ועתה אין עוד בה חותם ואמר העובד כוכבים שמי גשמים ירדו על הזפת ונימס וע"י ענפי היער נמחק החותם לגמרי פשיטא שאין ביין צד היתר אף שהמגופה מחוברת עדיין בזפת (מהר"י מברונא סימן קנ"ה): הד"ט ובעיקר שליחות חביות של עץ ע"י עובד כוכבים עיין להרב עולת שמואל סי' ג' שהאריך ועיג"כ לקמן אות כ' ובסי' י"ג אות י"ב וט"ו ולהרב זרע אמת סי' ל"ו במי שהניח יינו בשמן עליו ביד עובד כוכבים בב' חותמות והעובד כוכבים כתב לו שהעכברים אכלו החותמות ונשאר היין מגולה ודחה הוראת מי שהיה רוצה להתיר הקנקנים שהשמן צף עליו כמו שמסרו לעובד כוכבים דליתא דגם הם אסורים וע"ל סי' י"ג אות ט' ועיג"כ להרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד אות ע"ו שכתב שמצא בכתבי הרב בתי כהונה דגבינות שהביא העובד כוכבים מנהג איזמיר לסמוך על כתב יד הניכר כשהמנין מדוקדק אף שהמשקל אינו מדוקדק אם החסרון כשיעור הניגוב לפי ראות עיני בקיאין ע"ש ועיין מהר"ם די בוטון סי' ו' בדין גבינות שמביאין העובדי כוכבים בסימן חרות עליהן וע"י כתב ישראל המעיד מנינם ומשקלם דכיון שמנין ומשקל שוין א"צ קיום החתימות ואם נהגו לקימן סגי בעד א' ועיין במהרי"ט ח"א סי' י"ב וריב"ל ח"ב סי' מ' ובתשב"ץ ח"ג סי' כ"א ביין שהניח בספינת עובד כוכבים:

טו דבר ידבר בענין חותם וחב"ח על מה שנשאל בישראל ששלח ע"י עובד כוכבים מעיר לעיר לחבירו חלקת צוארי אווזות מלאים בשר מונחים בתיבה במסמרות נטועים בלי שום חותם רק באחד מהם פיתקא תלוי בצוארו וכתוב בו פסח ומסיק להיתר והסכימו עמו הרי"ף והרש"ם רבני ערי מולדתי אנקונא (ועיין דבריהם בשמש צדקה סי' ט"ו ומ"ש הרב ן' הרב המחבר שם) (פחד יצחק אות ב' ענין בשר הנשלח) טז מי שנשלח לו חבית יין עם לענה שקורין וירמו"ט ובמקום המגופה היה בו חותם ב"ח אך במקום הברזא לא היה חתום אלא מהודק היטב אע"פ שמ"ש הרב עה"ג סי' צ"ח אינו מוכרח מ"מ שהחבית מלאה בלי חסרון והמגופה חתומה היה הדבר קשה להוציא היין דרך הברזא ולמלאותו משלו מחדש ומה גם שנתערב בו הלענה (וע"ל סי' ל' אות ל"ג) (שבות יעקב ח"א סימן ס"ג):

יז הורה להקל בדין ראובן שהשכיר את שמעון לעשות יינו בהכשר ופרע לו שכירותו ואחר שמכר ראובן יינו ללוי אמר שמעון שנתנסך אותו היין ע"י פשיעותו ומודה על חטאיו ומבקש להחזיר סך גדול שקבל לשכירותו והעלה הרב שכיון שכבר יצא מיד המשכיר שמכרו ללוי אין שמעון נאמן עוד להפסיד היין רק להפסיד שכרו ול"ד לההיא דמרן סי' קכ"ז סעיף ב' דאמרינן דנאמן להפסיד גם היין וכמ"ש שם רש"ך סק"ך דהתם עדיין היה היין ביד המשכיר משא"כ הכא ולמד כן ממ"ש ר' אבהו בגיטין דף נ"ז ע"ב ס"ת ביד מי ע"ש ובהרא"ש שם (וע"ל אות א' ובסי' כ"ט אות ל"ד) (שם ח"ב סי' ע"א). יח עובד כוכבים שהביא גבינות ממקום א' ולא נודע ממי לקחם אף שיהודי אחד מכיר בחריצים שהם מיהודים שבעיר א' שכעין אלו עושים היהודים שם ולא העובדי כוכבים מ"מ אסור למ"ש הכנה"ג סי' קי"ח הגב"י אות ל' ועיג"כ שם אות ס"א ובגו"ר בחי"ד כלל א' סי' ט' ופרח שושן כלל א' סי' ג' ובמפתחות שבס"ס קול ן' לוי סי' קס"א וקס"ב (דבר משה ח"א סימן ט"ז):

יט יין שהניחו בבית עובד כוכבים בחביות סתומות ומפתח המרתף ביד עובד כוכבים ויש לו שם גם יין שלו כיון שאינו נתפס כגנב שיכול לילך שם ליקח מיינו אסור (שם סימן י"ט):

הד"ט ועיין להרב בעי חיי חי"ד סי' קע"ג שאסר בשתיה והתיר בהנאה באיש וביתו שהלכו בליל כפור לבהכ"נ והתפללו ערבית והניחו מרתף של תירוש פתוח בלי מנעול ולא נשאר בבית רק שפחה אחת וע"ע לו שם סי' קע"ח דהתיר בשפחת ישראל שלקחה מפתח המרתף שהיו בו חביות פתוחות ונכנסה עם עובד כוכבים א' לזנות ויסגרו הדלת בעדם ונתיחדו דכיון שנכנסו לזנות בעבידתייהו טרידי ולא יהיב דעתיה ליגע בחבית ודומה לבלשת שנכנסה לעיר דבשעת מלחמה אף הפתוחות מותרות וכמ"ש המרדכי וריב"ש ומ"מ לא התירו רק בהנאה משום שראה הגהה א' משם האור זרוע דיש לחלק בין כרכום של אותה מלכות לשל מלכות אחרת ולדידהו לבעול ולנסך הכל א' כשיש פנאי לזה ולזה ע"ש כ תמה מעלת השואל על מ"ש בסי' קי"ח שהשולח דבר ע"י עובד כוכבים בחותם ושוב ראה החותם מקולקל שיש להקל אפי' באיסור דאורייתא ותמה יקרא דע"כ לא יקל הרב תה"ד רק בטהרות ובאיסור דרבנן וגם באלו מחמיר הרב בעל התרומה ותירץ הרב המחבר דשאני ההיא דסה"ת ותה"ד מההיא דסי' קי"ח דע"כ לא פליגי אלא בדבר שיש בו חשש איסור אף בלי חשש חליפין כי"נ וטהרות שאם נגע נאסר בנגיעה אבל הני דסי' קי"ח הוא בדבר דחיישי' שהחליף המותר באיסור ושאין העובד כוכבים נהנה בחליפין פשיטא שמותר שאין העובד כוכבים חשוד להכשילו וכל שאינו נהנה בחליפין לא חיישי' שיחליף (נודע ביהודה סי' ל"ח):

הד"ט וע"ל אות י"ד ולהרב חקרי לב סי' קמ"ד והנמשכים שהאריך בדיני החותמות ואם נמצא החותם מקולקל ואם יש לחלק בין מפקיד ביד עובד כוכבים למונח בבית ישראל ודין חותם באותיות ואם מפתח חשוב חותם ומפתח של מתכת ושל עץ ודין עובד כוכבים המביא גבינות בחותם א' וכתב ישראל המעיד על הגבינות ע"ש שעל כל א' מהפרטים הללו האריך מסי' קמ"ד עד קמ"ט ומסי' קצ"ח עד ס"ס ר"ב ועיג"כ להרב תורת חסד סי' ז' דפסק דאין לשלוח גבינות ע"י עובד כוכבים רק בחותם ולהודיע ע"י כתב למי שנשתלחה לו ולהודיע לעובד כוכבים שכותב כן ואז מצריכין ג"כ מנין והא בלא הא לא סגי גם בסי' ט"ז הביא ההיא דסי' קי"ח בשם שבלי הלקט והריב"ל ח"ג סי' מ' והר"ם די בוטון סי' ח' ותה"ד סי' ס"ו והרא"ש בפסקיו בפ' א"נ דף קמ"ד ע"ד ומהרי"ט ח"ג סי' ג' וי"ב ופרח מ"א ח"ב סי' י"ג ופר"ח סי' קי"ח והעלה דכפי הדין צריך חותם וכתב השולח ומנין ומשקל הגבינות וזה בלא זה אינו מועיל ע"ש וע"ל אות ו':

כא מקום שנהגו שלא לקנות חביות מענבים דרוכות שלנו בבית העובד כוכבים ואמרו שראובן קנה קצת מהן כיון שאין זה רק איסור קל נאמן ראובן לומר שלא לקח רק מענבים שלמות ונאמן לעצמו ולב"ב בלבד ולא לאחרים ועיין לרב"י סי' קכ"ו שכתב דמ"ש ר"ת וכו' ע"ש (תורת חסד סי' ט"ז):

כב הנשבע שלא לגנוב ועבר וגנב אף דלרש"י אינו נפסל לעדות בביטוי דלהבא מ"מ להיות ש"צ אף לרש"י יש לפסול עיין בכנה"ג הגב"י סי' ל"ד אות ט"ז בח"מ ובסי' ל"ז הגה"ט אות ט"ל וע"ש בסמ"ע וכן פסול לעדות הגט כמ"ש הרש"ך ח"א סי' קע"ב ועיין להרב מ"צ ח"א סי' ל"ח דף קל"א ע"ג ודף קע"א ועוד היכא דאיכא חמוד ממון אף לרש"י פסול ועיין בכרם שלמה חי"ד סי' כ"ג (צרור הכסף סי' י"ד):

הד"ט וע"ל אות ב' וכ"א ועיג"כ להרב משאת משה ח"א סי' י' בדין ראובן שנתפשר עם שמעון לכתוב לו ס"ת לשמו ונשבע בשחד"א לד"ח שלא לכתוב ולתת ספר תורה לשום אדם עד שיגמור וימסור לו ס"ת שכותב לו לשמו ושאם יעבור על שבועתו יהיה הספר פסול לקרוא בו בצבור וכא' מהחומשים ועבר הסופר על שבועתו וכתב ס"ת אחר ונתנו לאחר וקורין בו בצבור וראובן צווח על דברת השבועה והוראת פיו שיפסל מלקרות בו אין בדברי ראובן ממשות דאף שעבר הסופר על שבועתו לא מפני כן יפסל הס"ת ול"ד לההיא דאמר אזכרות שבו לא כתבתים לשמן או עורות שלו וכו' דאז הפסול בגופו של ס"ת משא"כ הכא ול"ד למתפיס בנדרים וכאומר דבר זה יפסל כקרבן וכיוצא ועיין כדמות ראיה בהריב"ש סי' תקי"א ועוד את"ל נמי דיכול בעקימת שפתיו לאסור ס"ת כשר מ"מ בניד"ד הו"ל כמקדיש דבר שלא בא לעולם ופלפל בתשובת המבי"ט ח"ב סי' ק"ו ורשב"א סי' תנ"ב ובענין אשה א' שנסתלקה נפשה לבלתי קחת כסף לקידושיה ואסרה על עצמה כל מה שיתנו לה לשם קידושיה ומסיק דבניד"ד אע"ג דחשיד אשבועתא מ"מ אינו חשוד שכתבו שלא לשמו ס"ת זה דלא אמרי' החשוד לחמור חשוד אקל רק בההיא מלתא ובחד מינא עיין להפר"ח י"ד סי' י"ט סקי"ב והוא ברור ועיג"כ לו שם בסי' כ"ו ענין השייך לזה ועיין להרב פני יהושע מקראקא סי' י"ד בענין החשודים והעלה דמומר עובד כוכבים לתיאבון דלא טרח אינו נאמן לשחוט אפי' בשל אחרים וכ"ש של עצמו אך אם מעיד על של ישראל שהוא בשר כשר ונשחט כראוי נאמן ואי ליכא טירחא כגון שבדקו סכין ונתנו לו נאמן אפי' בשל עצמו דלא שביק איניש היתרא וכו' וכן אם מעיד על בשר חשוד אחר ומ"מ אם אינו מומחה לשחוט אף אם סכין בדוק בידו מ"מ אינו נאמן דאם על טרחת חיפוש הסכין לא טרח כ"ש דלא יטרח לילך ללמוד ובמלתא דלא איתחזק איסורא כלל אינו נאמן בשל עצמו ונאמן בשל אחרים אם אינו נוגע בדבר וגם על עצמו נאמן אם הוא להאכיל אחרים דאינו חשוד אלפני עור וכו' ואם אחרים רוצים לאכול עמו אינו נאמן דלא מרע נפשיה אבל אם לא ראינו שאוכל ומאכיל מעצמו לאחרים נאמן ועיין להרב בכור שור דף קכ"ד ע"ב דתמה על הפר"ח סי' קי"ט סק"ו דדחה מ"ש רט"ז בשם הד"מ שאסור לאכול עם החשוד על איסור א' אפי' דברים המותרים שמא יאכילנו האיסור והפר"ח כתב שאינו רק משנת חסידים ותמה עליו דאשתמיטתיה תלמוד ערוך בשבת דף י"ג ע"א דלא יאכל הזב פרוש עם זב עובד כוכבים ומסיק הטעם אע"ג דההיא ליכא איסורא דבלא"ה זב פרוש דברים טמאים קאכיל ולדינא ממש איתמר וע"ע שם ראיות אחרות ועיין להרב פני יהושע הנזכר בדין יהודי שהלך לטהר יינם של עובדי כוכבים למכור לאחרים או שאחרים שוכרים אותו לילך לטהר ובא והעיד שנעשה בכשרות ונמכר היין במקצת ושוב באו עדים והעידו שראוהו שותה ס"י והתרו בו והשיב שהוא לו כפיקוח נפש ששם המים רעים ומביאים לצבות בטן ואין שם משקה אחר והוכיח הרב ז"ל דכיון דנותן אמתלא לדבריו ואינו שותה להכעיס נוקי גברא אחזקתיה וכמ"ש הר"ם והטור בח"מ סי' ל"ב באם ראינו קושר ומתיר בשבת וכו' ע"ש וע"ל אות א' וי'. ועי' ג"כ למהר"י קצבי סימן ו' בדין מומר לעבודת כוכבים שדרך יינו בטהרה ונתנו ע"י אשתו יהודית בחצר ישראל והמפתח בידה דהתיר היין אע"פ שהיה דר עמה בבית כיון שטרח כ"כ להמציא מעות לעשות יינו בטהרה וטעמים אחרים:

כג מומר לעבודת כוכבים שגלה למקום שאין מכירין אותו ושומר שם שבתות ומועדי ה' וחזר לדת היהדות ויצא משם בגבינות למכרם במקום אחר והשליכתו הספינה למקומו הראשון והביא עמו עדות מיהודים שמכרו לו במדה ומשקל דעתו ז"ל להקל בדבר כיון שלא היה מומר להכעיס ועוד שהשתדל להביא עמו כתבים ועדיות לצאת מידי חשד וטעמים אחרים ע"ש (זקן אהרן סי' קכ"ב):

הד"ט ועיג"כ להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ט"ל בדין ת"ח שלא רצה לשתות יין מקנקן שנגע בו א' שהמיר לפי שהיו רוצים להרגו וזה ג' שנים שסיכן עצמו וברח וחזר ליהדות ועשה קצת תעניות על מה שעבר ואמר מני"ר דאף שיש לצדד לזכות הת"ח שלא רצה לשתותו ממ"ש מהרח"ו שהראו במצחו ששתה יי"נ על ששתה עם מומר ישמעאל שעשה תשובה קודם שהשלים תשובתו והביא ג"כ מ"ש בס' החסידים סי' ר"ג ומ"ש בשיורי ברכה בי"ד סי' קכ"ג ובקונטרס ברית עולם על ס' החסידים הנז' מ"מ אין לרפות ידי בעלי תשובה ולביישם ושיש לחלק בין ניד"ד לנידון דהרח"ו ע"ש ועיג"כ לקמן סי' י"ט אות ח"י:

כד טבח הבודק לאחרים שיצתה טרפה מתחת ידו כל שיש ידים מוכיחות ששוגג היה אין מעבירין אותו ומותר ליקח בשר ממנו ומיהו הכל לפי מה שהוא אדם (אבקת רוכל סימן ר"ז):

הד"ט ועיין להרב תשב"ץ ח"ג סי' קע"ב דכל שאפשר לתלות שהוא שוגג אין להעבירו ולא לשמתו וסגי שיקבל עליו בפני ג' לבדוק יפה מכאן ולהבא ושכן כתב הראב"ד באיסור משהו שלו ע"ש וע"ל סי' ג' אות ג' ועיין להרב אור נעלם סי' י"ד דכתב דשוחט שהתרשל בבדיקת הריאה ונמצאו סירכות אחריו וכשהראום לו הודה שהיא טרפה וששגג היו משמתין אותו ומעבירין אותו עד שילך למקו' וכו' ע"ש ועיין להרב הון רב ח"ב סי' א' בענין כותב תו"מ שעד א' מעיד עליו שקנה עורות מהעובד כוכבים בלי עבוד ושחרות לשמן וחתך מהן רצועות והעד מיחה בו ולקח העורות מידו והוא משיב שחשב לעשות ולא עשה ולבסוף הודה והעלה דסגי לסופר הלז בקבלת דברי חברות כיון דאיסורא דרבנן הוא ומה גם שלא העידו עליו אלא שלקח ולא שנשתמש ואפשר דנתחרט וכמ"ש הריב"ל כלל ט' סי' נ"ז בנידון שלו והביא מ"ש עליו הרב פר"ח בסי' קי"ט ס"ק כ"ח ד"ה ועדיין נשאר לנו וכו' ומ"ש הרב פרי תואר ע"ש:

כה אין להקל נגד פסק מרן ומור"ם ורש"ך בדין חשוד על איסור דאורייתא דפסקו בסי' פ"ב וסי' קי"ט סי"ט דאינו נאמן לומר מפלוני מומחה ותמה על הפר"ח שם סקל"ד דהכריע נגד סברתם וכדעת הרט"ז ושאין ראיותיו ראיות (בכור שור דף קכ"ד ע"ג):

כו ספינה שהיו בה הרבה חביות של יין כשר שהיו מונחים בתחתית הספינה והיו עליהם הרבה חביות אחרות של יין של עובדי כוכבים והיה בספינה יהודי א' שומר היין ובאמצע הדרך הוצרך היהודי לילך מהספינה וכתב כתב א' ליהודי א' חבירו בעיר שהיתה הספינה הולכת והודיעוהו שבאותה הספינה היו כו"כ חביות יין כשר שהן בקרקע הספינה ושעליהם חביות של עובדי כוכבים והגיעה הספינה לנמל ומסר הספן הכתב יד ליהודי המשולח לו וילך לספינה וא"ל המלחים שאז היתה בלתי אפשר למסרם לו שהיו בתחתית הספינה ויותר מחצי משא הספינה עליו והמתין היהודי שם וראה שכן האמת ופסק הרב ז"ל להתיר היין לגמרי שא"א היה להם ליגע בהם וכל כי האי ודאי אין לחוש לפריקה וטעינה (תשב"ץ ח"ג סימן כ"א):

תוכן העניינים

עיקרי הדט יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה