עיקר תוספות יום טוב על משנה תענית· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ח
כט דְּתַנְיָא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר כוּ' הָיוּ מֵתִים הַרְבֵּה בְּתִשְׁעָה בְאָב, וּבִשְׁנַת אַרְבָּעִים לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם. תָּמְהוּ וְאָמְרוּ שֶׁמָּא טָעִינוּ בְּחֶשְׁבּוֹן הַחֹדֶשׁ. חָזְרוּ וְשָׁכְבוּ בְקִבְרֵיהֶן [בַּלֵּילוֹת] עַד לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ שֶׁנִּתְמַלְּאָה הַלְּבָנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר וְלֹא מֵת אֶחָד מֵהֶן, יָדְעוּ שֶׁחֶשְׁבּוֹן הַחֹדֶשׁ מְכֻוָּן וּכְבָר נִשְׁלְמוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל גְּזֵרָה. עַד כָּאן. וְהֵם סָבְרוּ שֶׁמִּסְפַּר הָאַרְבָּעִים הִתְחִילוּ מִשְּׁנַת שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִתְחִיל הַחֶשְׁבּוֹן מִזְּמַן יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם:
ל וְכֵיוָן שֶׁנִּגְמֶרֶת מְלֶאכֶת ה' עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. וְכֵן מָצִינוּ בְּחִנּוּךְ בַּיִת רִאשׁוֹן:
לא וְחַיְשִׁינַן שֶׁיִּגְדְּלוּ תּוֹלָעִים בָּעֵצִים, וְכָל עֵץ שֶׁיֶּשׁ בּוֹ תּוֹלַעַת פָּסוּל לַמַּעֲרָכָה:
לב שֶׁבְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שִׁבֵּר הַלּוּחוֹת, וּבְי"ח טָחַן הָעֵגֶל וְחָזַר וְעָלָה, וְאַרְבָּעִים יוֹם הִתְנַפֵּל, וְעוֹד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁבָּהֶן קִבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת. חֲשׁוֹב שְׁנֵים עָשָׂר דְּתַמּוּז דַּהֲוָה חָסֵר, וּשְׁלֹשִׁים דְּאָב, וְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה דֶאֱלוּל, וְתִשְׁעָה דְתִשְׁרֵי, הֲרֵי שְׁמוֹנִים יוֹם כוּ'. וּבֹקֶר יוֹם הַכִּפּוּרִים יָרַד, שֶׁהוּא י' בְּתִשְׁרֵי. רַשִׁ"י:
לג שָׂא כוּ'. הַיְפֵיפִיּוֹת הָיוּ אוֹמְרוֹת כָּךְ, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי. הַמְיֻחָסוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹשְׂאוֹת חֵן בְּעֵינֵי רוֹאֵיהֶן אוֹמְרוֹת אַל תִּתֵּן כוּ' שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים, וּכְשֶׁיִּהְיוּ בָנֶיךָ מְיֻחָסִים הַכֹּל קוֹפְצִים אַחֲרֵיהֶם, בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת. בַּגְּמָרָא:
לד יִרְאַת כוּ'. שֶׁמִּן הַסְּתָם הַמְיֻחָסוֹת הֵן יִרְאוֹת ה', שֶׁעִקַּר יִחוּסָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהֶן פְּסוּל מַמְזְרוּת וְכַיּוֹצֵא בוֹ. אִי נַמִּי מְיֻחָסוֹת דְּהָכָא אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי ה':
לה צְאֶינָה. מַשְׁמַע שֶׁיּוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת. הָרַ"ן:
לו כְּלוֹמַר שֶׁגַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה בְּתוֹךְ הַחִנּוּךְ, כִּדְמוּכָח בִּמְלָכִים [א ח] וַיַּעַשׂ אֶת הֶחָג שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים. וּמְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא דְּשִׁבְעַת יָמִים הָיָה הַחִנּוּךְ קוֹדֵם לְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג, וְנִמְצָא שֶׁז' בְּתִשְׁרֵי שֶׁהֵם שְׁנֵי יָמִים קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים הִתְחִילוּ יְמֵי הַחִנּוּךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
סוף הספר