עיקר תוספות יום טוב על משנה תענית· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ד
יז גְּמָרָא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר:
יח שֶׁמְּיֻחָדִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. הָרֹא"שׁ. וּתְמֵהַנִי, דְּבַגְּמָרָא מַאן יְחִידִים אָמַר רַב הוּנָא רַבָּנָן, וּבָתַר הָכִי תָּנֵי אֵיזֶהוּ יָחִיד כוּ' כָּל שֶׁרָאוּי לְמַנּוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, וְאֵיזֶהוּ תַּלְמִיד כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְּבַר הֲלָכָה וְאוֹמֵר אֲפִלּוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה. עַד כָּאן. שְׁמַע מִנָּהּ דְּיָחִיד עָדִיף מִתַּלְמִיד כוּ', וְאִם כֵּן קָשֶׁה עַל הָרֹא"שׁ וְהָרַ"ב שֶׁכָּתְבוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אֶלָּא הֲוָה לְהוּ לְמִכְתָּב רַבָּנָן, אִי נַמִּי חֲכָמִים:
יט וּבַגְּמָרָא, כְּמוֹ שֶׁאֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר לְכַתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, הוּא הַדִּין נַמִּי לִיחִידִים:
כ כְּלוֹמַר שֶׁאֵין לָאָדָם קְבִיעַת זְמַן לְשֶׁיִּשְׁתֶּה בוֹ. וְאֵין לָשׁוֹן דְּהָכָא כְּלִישְׁנָא דִגְמָרָא אֵין קֶבַע לְשֵׁינָה [בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה]: