עיקר תוספות יום טוב על משנה תמיד· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה א
א דְּהָא דִכְתִיב וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ [וַיִּקְרָא טז], דָּרְשִׁינַן בִּמְנָחוֹת דְּקֹדֶשׁ הוּא הַהֵיכָל בְּאַל יָבֹא, וְאֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת כוּ' בְּמִיתָה. וּמִלְּשׁוֹן הָרַ"ב מַשְׁמַע דְּכָל הִשְׁתַּחֲוָיָה שָׁרְיָא וְלֹא הַוְיָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב שֶׁשָּׁמַע כוּ'. עַל יְדֵי פַעֲמוֹנֵי זָהָב שֶׁבְּשׁוּלֵי הַמְּעִיל:
ג יוֹצֵא. פֵּרוּשׁ, יוֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם וְרוֹצֶה לִכָּנֵס לַהֵיכָל, קָדַם הוּא וְהִגְבִּיהַּ כוּ'. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם הֶעְתִּיק כוּ' וְיִכָּנֵס לַהֵיכָל וְיִשְׁתַּחֲוֶה וְכֵיוָן שֶׁיִּשְׁמַע הַסְּגָן קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא מַגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת. נִרְאֶה דְּשֶׁהוּא יוֹצֵא הַיְנוּ מֵהַהֵיכָל כוּ'. וְקָשֶׁה, דְּלָמָּה לֹא מַגְבִּיהַּ נַמִּי בִּכְנִיסָתוֹ לְשָׁם. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהָיָה הַפָּרֹכֶת כָּל הַיּוֹם מֻגְבָּהּ וְעוֹמֵד עַל יְדֵי קְשָׁרִים וִיתֵרוֹת לִכָּנֵס וְלָצֵאת הַכֹּהֲנִים הַצְּרִיכִים לַעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמִזְבֵּחַ פְּנִימִי, אֶלָּא שֶׁכְּשֶׁנִּכְנָס הַכֹּהֵן גָּדוֹל הָיוּ מְסִירִים הַפָּרֹכֶת מֵהַקְּשָׁרִים וִיתֵרוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִתְלֶה עַל עָמְדוֹ, וְכָבוֹד גָּדוֹל נַעֲשָׂה לוֹ לַכֹּהֵן גָּדוֹל בָּזֶה לְהַצְנִיעַ אַחֲרָיו הַקֹּדֶשׁ כְּאִלּוּ מִתְיַחֵד שָׁם עִם הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת בָּרוּךְ הוּא, וּלְפִיכָךְ אַחַר שֶׁחָזַר וְרָצָה לָצֵאת הֻצְרָךְ לְהַגְבִּיהַּ, וְלֹא כֵן בִּשְׁעַת כְּנִיסָתוֹ. כֵּן נִרְאֶה לִי: