עיקר תוספות יום טוב על משנה תמורה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה א
א וְלַד כוּ'. בִּפְסִיקְתָּא יָהֵיב סִימָנַיְהוּ. ותמנ"ע:
ב יָמוּתוּ. לֹא שֶׁיַּהַרְגֵם בִּכְלִי אוֹ בַּיָּדַיִם, אֶלָּא מַכְנִיסִין אוֹתָן לְבַיִת אֶחָד וּמַנִּיחִין אוֹתָן שָׁם עַד שֶׁתָּמוּת, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין נוֹתְנִין לָהֶם מְזוֹנוֹת. רַשִׁ"י:
ג וְצָרִיךְ לְמִתְנֵי אִם אָבְדָה גַּבֵּי בַּעַל מוּם, דְּאִי תָּנֵי גַּבֵּי שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ הֲוָה אֲמֵינָא הָתָם הוּא דִמְהַנְּיָא לֵיהּ לְאַבְּדָהּ [לְהָבִיא לִידֵי מִיתָה], מִשּׁוּם דְּלֹא חַזְיָא לְמִלְּתָא [אֲפִלּוּ קֹדֶם אָבְדָה], אֲבָל בַּעַל מוּם דְּאִי לֹא מוּמָא, חַזְיָא, אֵימָא לֹא תְּהַנֵּי לֵיהּ אָבְדָה. וְאִי תָּנָא גַּבֵּי בַּעַל מוּם, הָתָם הוּא כוּ', מִשּׁוּם דְּלֹא חַזְיָא לְהַקְרָבָה [בְּשׁוּם קָרְבָּן], אֲבָל עָבְרָה שְׁנָתָהּ דְּחַזְיָא לְהַקְרָבָה [בִּשְׁאָר קָרְבָּנוֹת] אֵימָא לֹא תְּהַנֵּי לֵיהּ אָבְדָה, צְרִיכֵי. גְּמָרָא:
ד וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ, דְּבַגְּמָרָא מְפָרְשֵׁי דִּבְרֵי הַכֹּל בְּמִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה דְּמֵתָה כוּ'. אֲבָל לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם שֶׁבְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לְפָרֵשׁ כְּשִׁיטַת הַתּוֹסָפוֹת דְּאַדְּרַבָּה בְּרִבּוּי רִיעוּתָא יוֹתֵר מִסְתַּבֵּר לְהָבִיא לִרְעִיָּה וְלֹא לְמִיתָה, וּדְנָקַט בַּעֲלַת מוּם לִרְבוּתָא דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ הוֹאִיל וְאִתְרַבֵּי רִיעוּתָא כָּל כָּךְ דְּאָבְדָה וּבַעַל מוּם כוּ' תִּרְעֶה, קָמַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ הָכִי מֵתָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: