עיקר תוספות יום טוב על משנה שקלים· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה א
א שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁאֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים שֶׁהָיוּ מְמֻנִּים בְּכָל זְמַן הַבַּיִת, דִּבְכָל דּוֹר וָדוֹר הָיוּ מִשְׁתַּנִּים הַמְּמֻנִּין. וּמַה שֶּׁכָּתַב שֶׁלֹּא בִּזְמַן אֶחָד הָיוּ, הוּא מֵהַיְּרוּשַׁלְמִי. וּסְבָרָא הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמּוֹנֶה כָּל הַכְּשֵׁרִים, שֶׁכִּמְעַט נִמְנָע הוּא לוֹמַר שֶׁכָּל הַיּוֹתֵר כְּשֵׁרִים הָיוּ הַכֹּל בְּדוֹר אֶחָד:
ב הוּא דַּעַת הַתּוֹסָפוֹת, דְּעַל שֵׁם מָרְדְּכַי הָרִאשׁוֹן נִקְרְאוּ הַמְּמֻנִּים עַל שְׁמוֹ, לְפִי שֶׁאֵינָם מְמַנִּים אֶלָּא בְּקִיאִים בַּעֲלֵי שֵׂכֶל וּמַדָּע. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג וְדוֹרְשָׁן. כְּדִמְפָרֵשׁ בִּמְנָחוֹת דַּף ס"ד, דַּהֲוָה עֻבְדָּא בִּתְלַת נָשִׁים דְּאַיְתֵי שְׁלֹשָׁה קִנִּין, חֲדָא אָמְרָה לְזִיבָתִי וַחֲדָא אָמְרָה לְיַמָּתִי וַחֲדָא אָמְרָה לְעוֹנָתִי, סָבוּר מִנָּהּ זִיבָתָהּ זִיבָה מַמָּשׁ כוּ', וּכְלוֹמַר דְּכוּלְהוּ חֲדָא חַטָּאת וַחֲדָא עוֹלָה, אָמַר לְהוּ מָרְדְּכַי שֶׁמָּא בְּזוֹב סִכְּנָהּ שֶׁמָּא בַּיָּם סִכְּנָה שֶׁמָּא בְּעֵינָהּ סִכְּנָה, בָּדוּק וְאַשְׁכַּח:
ד כְּאוֹתוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ שָׁם שֶׁהֵבִיאוּ מֵעֵין סוֹכֵר (וּמִגַּנּוֹת) [וּמִגַּגּוֹת] צְרִיפִין. דְּאִלּוּ דְּיָדַע שִׁבְעִים לָשׁוֹן, כֻּלְּהוּ סַנְהֶדְרִין נַמִּי יָדְעוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן:
ה וְהָרְצוּעָה שֶׁמַּלְקִין בָּהּ נִקְרֵאת פְּקִיעָה, שֶׁאֵינָהּ רְחָבָה בְּרֹאשָׁהּ כִּשְׁאָר רְצוּעוֹת מַלְקוֹת, אֶלָּא מְפֻסֶּקֶת בְּרֹאשָׁהּ לִרְצוּעוֹת דַּקּוֹת, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ בָּהּ יוֹתֵר. וּפְקִיעֵי לְשׁוֹן פִּסּוּק וּסְדָקִים, כְּמוֹ מִבְּלָאֵי כוּ' הָיוּ מַפְקִיעִין, לְשׁוֹן קְרִיעָה. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו הַשִּׁיר. פֵּרוּשׁ הַשִּׁיר שֶׁבַּפֶּה. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י בֶּן לֵוִי כְּלוֹמַר מִן הַלְוִיִּם: