עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יד · משנה א
א לְפִי שֶׁהוּא מְפָרֵק אוֹתוֹ דָּבָר וּמַבְדִּילוֹ מֵחֲבֵרוֹ:
ב כֵּן כָּתַב רַשִׁ"י. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, דְּאִם כֵּן אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ נַמִּי לִפְטֹר, אֶלָּא יֵשׁ לוֹמַר דַּאֲפִלּוּ בְּמִינוֹ נִצּוֹד פָּטוּר מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מְלָאכָה שֶׁאֵין צְרִיכָה לְגוּפָהּ. וְכָתַב הָרַ"ן דְּהוּא הַדִּין נַמִּי בָּרֵישָׁא אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא לְצֹרֶךְ, אֶלָּא שֶׁאוֹתָן שְׁמֹנָה שְׁרָצִים אֵין דַּרְכָּן לְהַזִּיק וּלְפִיכָךְ כָּל צִידָתָן לְצֹרֶךְ, אֲבָל אִינָךְ דֶּרֶךְ לְצוּדָן שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ. וּמַתְנִיתִין רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָה צְרִיכָה לְגוּפָהּ פָּטוּר, וְתֵימַהּ עַל הָרַ"ב וְהָרַמְבַּ"ם שֶׁלֹּא כָּתְבוּ שֶׁאֵינָהּ הֲלָכָה:
ג גְּמָרָא. וְלַפֵּרוּשׁ שֶׁכָּתַב מִשּׁוּם מְפָרֵק נִיחָא, שֶׁצָּרִיךְ לַדָּם כְּדֵי לְהַאֲכִיל לִכְלָבָיו. אֲבָל לַפֵּרוּשׁ שֶׁמְּפָרֵשׁ מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, וְאֵינוֹ יוֹצֵא, צָרִיךְ לוֹמַר כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ וְנִיחָא לֵיהּ שֶׁיִּהְיֶה צָבוּעַ בְּעוֹרוֹ, וּדְנָקַט לְהַאֲכִיל לִכְלָבָיו חֲדָא מִתַּרְתֵּי נָקַט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְלַפֵּרוּשׁ דִּמְפָרֵק הָא דְּחַיָּב בְּנִצְרַר הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא וְלֹא נִתְקַיְּמָה מַחְשַׁבְתּוֹ, עַיֵּן פֶּרֶק י"ב מִשְׁנָה ג':