עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק יג · משנה ז
י אַף עַל פִּי כוּ'. וְהָלַךְ לוֹ. כְּלוֹמַר לִפְנִים אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת, דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי הָאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁהַשֵּׁנִי יְמַלֵּא מְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן מִבְּלִי תֵּת תְּחִלָּה הַמָּקוֹם פָּנוּי, וְאָז הַצְּבִי אֵינוֹ נִצּוֹד, וְנִמְצָא כְּשֶׁהַשֵּׁנִי חוֹזֵר אַחַר כָּךְ וּמְמַלֵּא הַפֶּתַח הוּא צָדוֹ לְהַצְּבִי, וְלָמָּה יִהְיֶה פָּטוּר, כֵּן נִרְאֶה לִי. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַמָּגֵן אַבְרָהָם הִשִּׂיג בְּעִקָּר הַדִּין דְּאָטוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּרְנְגֹלֶת בְּבֵיתוֹ וְנִפְתַּח הַדֶּלֶת יִהְיֶה אָסוּר לְסָגְרוֹ. וּבְתוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים פּוֹסֵק כְּהַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יא וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ צְבִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהַדֶּלֶת מְגוּפָה וְהוּא שָׁמוּר בְּכָךְ, וּבָא זֶה וְנָעַל עוֹד בְּמַנְעוּל, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיף לוֹ שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָתוֹ מֻתָּר, וְלֹא אָמְרִינַן הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ צָד אוֹתוֹ שֶׁאִלְמָלֵא נָעַל הוּא שֶׁמָּא הָיוּ הַדְּלָתוֹת נִפְתָּחוֹת וְהַצְּבִי נִמְלָט, כָּךְ שֵׁנִי זֶה מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בְּצַד הָרִאשׁוֹן כֵּיוָן שֶׁהָרִאשׁוֹן מִלֵּא אֶת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הָרִאשׁוֹן נִשְׁאַר הַצְּבִי נִצּוֹד מֵחֲמַת הַשֵּׁנִי. אִי נַמִּי כְּגוֹן שֶׁהָיָה צְבִי קָשׁוּר בְּבַיִת זֶה וְנָעַל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתַּר הַצְּבִי אֵין אוֹמְרִים לָזֶה שֶׁיִּפְתַּח אֶת בֵּיתוֹ, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּעַל בְּהֶתֵּר נָעַל, אַף זֶה הַשֵּׁנִי כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב בְּהֶתֵּר יָשַׁב, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִשָּׁם לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הָרִאשׁוֹן: