עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק טז · משנה ז
יב תֵּימַהּ דְּאֵין צֹרֶךְ לְכָל זֶה דְּהָא לֹא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי יִצְחָק וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּעַצְמוֹ בְּסוֹף פֶּרֶק ג' דְּטַעְמָא דְּאֵין מְבַטְּלִין כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, וְאִם כֵּן הָכָא לֹא קָשֶׁה וְלֹא מִידֵי:
יג לְפִי שֶׁאֵין זֶה מְקוֹם יְשִׁיבַת בְּנֵי אָדָם וְלֹא מִמְאִיס. הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ דְּאִם כֵּן כִּי הָוֵי נַמִּי שֶׁל נַעַר קָטָן לִתְּסַר לְטַלְטְלוֹ וְלֹא לוֹקִים מַתְנִיתִין אֶלָּא בָּאַשְׁפָּה שֶׁבֶּחָצֵר. וּבַגְּמָרָא דְּשֶׁל קָטָן שָׁרֵי דְּרָאוּי לְהַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים. וְיֵשׁ גִּרְסָא אַחֶרֶת לְהַפּוֹסְקִים וְאֵין חִלּוּק בֵּין צוֹאַת קָטָן לְצוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אֶלָּא לְהָכִי מוֹקְמִינַן בְּצוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, דְּכֵיוָן שֶׁדַּרְכָּם לִהְיוֹת בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁאָדָם מַקְצֶה לָהֶם מָקוֹם לֹא שָׁרֵי לְטַלְטְלָם מִשּׁוּם גְּרָף, מִיהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ כּוֹפֶה עָלֶיהָ כְּלִי, אֲבָל שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁדַּרְכָּהּ לִהְיוֹת בֶּחָצֵר שֶׁדָּרִין בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁל קְטַנִּים, אֵין צָרִיךְ לִכְפִיַּת כְּלִי אֶלָּא מֻתָּר לְכַבְּדָהּ וּלְהוֹלִיכָהּ לְבֵית הַכִּסֵּא. וּלְגִרְסָא זוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן הָרַ"ב:
יד וְכֵן כָּתַב בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם, וּמַשְׁמַע דְּחִיּוּבָא לֵיכָּא. וְטַעְמָא נִרְאֶה, לְפִי שֶׁהַנָּחָשׁ מֵהַדְּבָרִים שֶׁאֵינָן בְּמִינָן נִצּוֹד, דַּאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. אֲבָל תֵּימַהּ דְּפֶרֶק ב' דְּעֵדֻיּוֹת מִשְׁנָה ה' הַצָּד נָחָשׁ לִרְפוּאָה חַיָּב שְׁמַע מִינַּהּ שֶׁהוּא מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן צִידָה דְּחַיָּב בְּכוּלְהוּ גַּוְנֵי. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁבְּמִינָן נִצּוֹד בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ לְשַׂחֵק בָּהֶן חַיָּב. וְלָכֵן נִרְאֶה דְּהַאי אִסּוּר דְּנָקְטֵי לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא הוּא הַדִּין דְּחַיָּב. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: