עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ג · משנה ד
ח אִם בְּשַׁבָּת. טַעְמָא דְאִסּוּרָא הוּא מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּמַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, שֶׁהַמַּיִם צוֹנְנִים שֶׁבַּצִּנּוֹר הֵם טְמוּנִים בַּחַמִּין שֶׁבָּאַמָּה הַמּוֹסִיפִים הֶבֶל. תּוֹסָפוֹת:
ט אֵין פֵּרוּשׁוֹ אִם נִכְנְסוּ לְתוֹכוֹ הַמַּיִם בְּשַׁבָּת, דַּאֲפִלּוּ נִכְנְסוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת נַמִּי אֲסוּרִין כְּדִין הַטְמָנָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֶלָּא לִפְלוֹגֵי בֵּין שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב הוּא דְּתָנֵי הָכִי. בֵּית יוֹסֵף:
י וּלְפִי זֶה אַיְרֵי בְּחַמִּין שֶׁהֻחֲמוּ קְצָת מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא כָּל צָרְכָּן, אוֹ כָּל צָרְכָּן וְהַחִמּוּם יָפֶה לָהֶן, וּכְדִלְעֵיל לְעִנְיַן תַּבְשִׁיל [בְּעִנְיָן שְׁהִיָּה]. וְאֵין זֶה נָכוֹן, דְּחַמִּין כָּל שֶׁנִּתְחַמְּמוּ כָּל צָרְכָּן הַחִמּוּם רַע לָהֶן, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דַּף ל"ח. וְרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ מִשּׁוּם מוֹסִיף הֶבֶל, וּכְלוֹמַר וְאָסוּר לְהַטְמִין (כִּבְסוֹף פֶּרֶק ב' בְּהָרַ"ב). וְלִשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים קָא מַשְׁמַע לָן הָכָא תַּרְתֵּי, חֲדָא דְּמוּלְיָאר מַעֲמִיד הַחֹם וְאַנְטִיכִי מוֹסִיף חֹם, וְעוֹד דְּאִי עָבַר וְשָׁהָה בָּהֶם דְּאָסוּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַתּוֹסָפוֹת מְפָרְשִׁים דְּמוּלְיָאר שׁוֹתִין כוּ' שֶׁמּוֹזְגִין הַמַּיִם חַמִּין בַּיַּיִן, לְפִי שֶׁהַמַּיִם אֵינָם כָּל כָּךְ חַמִּין בְּמוּלְיָאר שֶׁיִּתְבַּשֵּׁל הַיַּיִן מִן הַמַּיִם שֶׁמּוֹזְגִין לְתוֹכוֹ, אֲבָל אַנְטִיכִי אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה אֵין שׁוֹתִין הֵימֶנָּה, לְפִי שֶׁאַנְטִיכִי יֵשׁ בּוֹ הֶבֶל יוֹתֵר וּמִתְבַּשֵּׁל הַיַּיִן מִן הַמַּיִם בִּשְׁעַת מְזִיגָה. וְכֵן מַשְׁמַע בַּיְרוּשַׁלְמִי: