עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ד
יז אִי תְּנַן אֹכֶל רִאשׁוֹן לְחוּד לֹא הֲוָה יָדְעִינַן אֹכֶל שֵׁנִי, וְאִי תָּנֵי אֹכֶל שֵׁנִי הֲוָה אֲמֵינָא דְּאֹכֶל רִאשׁוֹן נַמִּי טַמּוֹיֵי מְטַמֵּא, כְּלוֹמַר שֶׁהַתְּרוּמָה תִּהְיֶה טְמֵאָה לִפְסֹל אֲחֵרִים בְּמַגָּעָהּ. תּוֹסָפוֹת:
יח וּמַקְשָׁה הַגְּמָרָא, הַיְנוּ הַךְ דִּגְזֵרַת אֳכָלִין. וּמְשָׁנֵי מַהוּ דְּתֵימָא הָא שְׁכִיחַ שֶׁאָדָם שׁוֹתֶה עִם אֲכִילָתוֹ וְהָא לֹא שְׁכִיחַ שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל עִם שְׁתִיָּתוֹ, קָא מַשְׁמַע לָן:
יט וְלֹא חִלְּקָהּ נַמִּי לִשְׁתַּיִם כְּמוֹ בְאֹכֶל, מִשּׁוּם דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּהוּ שֵׁנִי, דִּלְעוֹלָם מַשְׁקִין תְּחִלָּה הֲוָה, וְאַף עַל גַּב דְּאַכַּתִּי לֹא נִגְזָר [גְּזֵרָה דִּלְעוֹלָם מַשְׁקִין תְּחִלָּה], בְּדַעְתָּם הָיָה לִגְזֹר מִיָּד:
כ [וְכֵן אִם נָפְלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין]. וְגָזְרוּ דְפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וַאֲפִלּוּ כִּי הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ פּוֹסֵל עַד שֶׁיַּחְזֹר וְיִטְבֹּל:
כא דִּבְטָהוֹר [שֶׁאֵינוֹ טְבוּל יוֹם] לֹא גָּזְרוּ אֶלָּא דַוְקָא בִּנְפִילָה כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין לְהַפִּיל עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁאוּבִים אַחַר שֶׁטָּבְלוּ בְּמַיִם סְרוּחִים. תּוֹסָפוֹת:
כב וְלָאו גְּזֵרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא, דְּהָאֳכָלִין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִין הַיְנוּ גְּזֵרָה דְּכָל הַפּוֹסֵל כוּ' וְעַד הַשְׁתָּא לֹא נִגְזְרָה. תּוֹסָפוֹת:
כג הוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְמִנְקָט מַשְׁקִים הַבָּאִים מֵחֲמַת יָדַיִם, שֶׁגַּם הֵם מְטַמְּאִים כֵּלִים לִפְסֹל אֶת הַתְּרוּמָה, כִּדְאִיתָא בִּבְרָכוֹת פֶּרֶק אֵלּוּ דְּבָרִים, אֶלָּא נָקַט מַשְׁקִים הַבָּאִים מֵחֲמַת שֶׁרֶץ לְאַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ הָנָךְ לֹא הָווּ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. תּוֹסָפוֹת: