עיקר תוספות יום טוב על משנה שביעית· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה ז
טו הָכִי מַשְׁמַע בַּיְרוּשַׁלְמִי. וְהַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב הֶאֱרִיךְ לְהַפְלִיא וּמַסִּיק וְנִרְאֶה כְּפֵרוּשׁ הָרַ"מ שֶׁמְּפָרֵשׁ וֶרֶד חָדָשׁ בְּשֶׁמֶן יָשָׁן וֶרֶד דִּשְׁבִיעִית שֶׁכְּבָשׁוֹ בְּשֶׁמֶן דְּשִׁשִּׁית יִלָּקֵט, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס כֹּחַ הַוְּרָדִין וְטַעֲמָם בַּשֶּׁמֶן שֶׁהַשֶּׁמֶן יָשָׁן וְהַוֶּרֶד חָדָשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן יַנִּיחֵהוּ זְמַן רַב. וְיָשָׁן בְּחָדָשׁ וֶרֶד דִּשְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן דִּשְׁמִינִית, וְזֶה יִכָּנֵס בּוֹ כֹּחַ הַוֶּרֶד וְטַעֲמוֹ מִיָּד, וּמִפְּנֵי זֶה חַיָּב לְבַעֵר הַשֶּׁמֶן. וּפֵרֵשׁ הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה כִּי הַוֶּרֶד הַיָּשָׁן נוֹתֵן כֹּחַ וְטַעַם יוֹתֵר מַהֵר מִן הֶחָדָשׁ, וְהַשֶּׁמֶן הֶחָדָשׁ נֹחַ לִקְלֹט טַעַם יוֹתֵר מֵהַיָּשָׁן:
טז וְתָמוּהַּ דִּבְמִשְׁנָתֵנוּ מַשְׁמַע דִּבְּעִנְיָן אֶחָד שְׁנָאָן לְוֶרֶד וְחָרוּבִין אֶלָּא שֶׁדִּינָם נִשְׁתַּנָּה כוּ'. וְהָרַ"מ מְפָרֵשׁ דְּחָרוּבִין בְּיַיִן יִכְנוֹס בּוֹ טַעַם הֶחָרוּבִין מִיָּד, וּמִפְּנֵי זֶה עַל שְׁנֵי הַדְּרָכִים חַיָּב לְבַעֵר:
יז רְצוֹנוֹ לוֹמַר זֶה הַכְּלָל לַאֲתוֹיֵי כָּל אִסּוּרִים:
יח כָּל שֶׁהוּא. תֵּימַהּ לְמַאי הָדָר תָּנֵי לֵיהּ, וַהֲרֵי זֶה הַכְּלָל לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ שֶׁל שְׁבִיעִית בָּא, כִּדְתָנֵי חַיָּב לְבַעֵר. וְנִרְאֶה לִי דִּלְעִנְיַן גִּדּוּלִין הוּא, שֶׁאִם לָקַח בָּצָל שִׁשִּׁית וּנְטָעָהּ בַּשְּׁבִיעִית וְהוֹסִיפָה כָּל שֶׁהוּא, אוֹתוֹ כָּל שֶׁהוּא מְבַטֵּל אֶת הָעִקָּר וּמִחַיֵּב כֻּלּוֹ בְּבִעוּר. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב, וְעַיֵּן שָׁם: