עיקר תוספות יום טוב על משנה שביעית· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ה · משנה ו
ו שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי כוּ'. אָמַר הַכָּתוּב (וַיִּקְרָא יט) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְמִי שֶׁסָּגְרָה עֵינָיו הַתַּאֲוָה וְיֵצֶר הָרָע לֹא תַעֲזֹר אוֹתוֹ לְהוֹסִיף בְּעִוְרוֹנוֹ וְתוֹסִיף לְהַרְחִיקוֹ מִן הַיֹּשֶׁר, וּמִפְּנֵי זֶה אָסוּר לַעֲזֹר עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְלֹא יְתַקְּנוּ לָהֶם כֵּלִים, אֲבָל רָאוּי לְקַלְקֵל לָהֶם. לְשׁוֹן הָרַ"מ:
ז כְּלוֹמַר דַּוְקָא בַּגֹּרֶן דְּהַיְנוּ הַרְבֵּה, אֲבָל כְּשֶׁיִּזְרֶה מְעַט לֹא יִזְרֶה בְּמִזְרֶה כְּלָל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ח דְּהָא לְאָכְלָה כְּתִיב. וְכָתַב הָרַ"מ וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר אֶת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצֹר, שֶׁלֹּא יִקְצֹר כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹצֵר בְּכָל שָׁנָה, וְאִם קָצַר כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִים לוֹקֶה, כְּגוֹן שֶׁקָּצַר כָּל הַשָּׂדֶה וְהֶעֱמִיד כְּרִי וְדָשׁ בַּבָּקָר אוֹ שֶׁקָּצַר לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, אֶלָּא קוֹצֵר מְעַט מְעַט וְחוֹבֵט וְאוֹכֵל:
ט מַגַּל יָד הוּא חֶרְמֵשׁ קָטָן שֶׁיִּקְטֹף כִּמְלֹא הַיָּד. וְהַךְ מַגַּל יָד דִּקְצִירָה לָאו לְעִנְיַן תְּבוּאָה וְקִטְנִית וְכֵן יְרָקוֹת דְּדֶרֶךְ לְזָרְעָם בַּגִּנּוֹת וַאֲסוּרִים מִשּׁוּם סְפִיחִים, דַּהֲנָךְ אָסוּר לְקָצְרָן כְּדִלְעֵיל מִשְׁנָה ד'. אֶלָּא דְּתָלִינַן שֶׁיִּקְצֹר הָעֲשָׂבִים שֶׁאֵין זוֹרְעִים אוֹתָם רֹב הָאָדָם כְּגוֹן הַפֵּיגָם דְּרֵישׁ פֶּרֶק ט'. וּמַגַּל קָצִיר יָדוּעַ. הָרַ"מ. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא מַגָּל סְתָם, וְהַיְנוּ חֶרְמֵשׁ: