עיקר תוספות יום טוב על משנה שביעית· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ב · משנה א
א כְּלוֹמַר וְאֵין כָּאן צֵל, (לָכֵן נִקְרָא שְׂדֵה הַלָּבָן) הָרַ"שׁ. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק ג' דְּפֵאָה כָּתַב טַעַם אַחֵר לְפִי שֶׁהַתְּבוּאָה כְּשֶׁמִּתְבַּשֶּׁלֶת מִתְלַבֶּנֶת:
ב כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם. יְרוּשַׁלְמִי לֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מִקְשָׁה וּמִדְלַעַת, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵאַחַר שֶׁבְּנֵי אָדָם עֲתִידִין לִטַּע בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת מֻתָּר:
ג הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁבְּנֵי אָדָם נוֹטְעִים בַּמִּקְשָׁאוֹת קִשּׁוּאִים כוּ'. וּפֵרוּשׁ מִקְשָׁאוֹת מְקוֹם זְרִיעַת הַקִּשּׁוּאִים. רַ"מ: