עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ח
משנה א
א מְשַׁלֵּם כוּ'. וְיֵשׁ עָלָיו שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ:
ב וְהַאי דַּהֲדַרַהּ וְתַנְיַהּ הָכָא, מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי חִיּוּבֵי וּפְטוֹרֵי דְּקָרְבַּן שְׁבוּעָה דִּידְהוּ, תָּנָא בָרֵישָׁא חִיּוּבֵי וּפְטוֹרֵי דְּמָמוֹן דִּידְהוּ, לְפִי שֶׁקָּרְבַּן הַשְּׁבוּעָה בְּחִיּוּבֵי וּפְטוֹרֵי תָּלוּי בְּכָךְ כוּ', כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם כוּ':
משנה ב
ג פֵּרוּשׁ, מַה שֶּׁחַיָּב עַל פִּקָּדוֹן. אֲבָל מִשּׁוּם בִּטּוּי, קַיְמָא לָן כְּמַאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּחַיָּב:
משנה ד
ד וְכֵן לְשׁוֹן רַשִׁ"י. דְּאִלּוּ אֵין כָּאן עֵדִים עַל הַגְּנֵבָה, מַאן מְחַיְּבוֹ אַטְּבִיחָה וּמְכִירָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁטָּבַח וּמָכַר, אִי לָאו דְּאִיהוּ אוֹדֵי שֶׁגָּנַב אֵימָא דִּידֵיהּ טָבַח דִּידֵיהּ מָכַר. וְעַיֵּן פֶּרֶק ז' דְּבָבָא קַמָּא מִשְׁנָה ב' וּבְפֵרוּשׁ הָרַ"ב שָׁם מִשְׁנָה ד':
משנה ה
ה מֵת. וְשֶׁלֹּא מֵחֲמַת מְלָאכָה:
ו מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי. אַף עַל גַּב דְּלֹא פָטַר נַפְשֵׁיהּ בְּמִידֵי, מַשְׁבִּיעוֹ לְאַמֵּת דְּבָרָיו. וְאֵין לְפָרֵשׁ שֶׁמַּשְׁבִּיעוֹ שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ כוּ', דְּזֶה אֵינוֹ צָרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁכִּדְבָרָיו כֵּן הוּא אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְאִם כֵּן מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, הָא לֹא נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר:
משנה ו
ז זֶה הַכְּלָל. הָרַ"ן הֶעְתִּיקוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁהוּא לֹא גָרַס זֶה הַכְּלָל בַּתְרָא:
ח לְהָקֵל כוּ' חַיָּב. הָא נִשְׁבָּע שֶׁלֹּא לְהָקֵל, אֶלָּא שֶׁמְּשַׁנֶּה בֵּין מֵחוֹבָה לְחוֹבָה בֵּין מִפְּטוֹר לִפְטוֹר, נַעֲשֶׂה כְנִשְׁבָּע לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וּפָטוּר:
סוף הספר