עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ז · משנה א
א רֵישָׁא דִקְרָא, שְׁבוּעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם וְגוֹ' וְלָקַח בְּעָלָיו [אֶת הַשְּׁבוּעָה] וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְהַאי לֹא יְשַׁלֵּם קְרָא יְתֵרָה הוּא, דְּכֵיוָן דִּכְתִיב אִם לֹא שָׁלַח כוּ' מִמֵּילָא מַשְׁמַע דִּלְאַחַר הַשְּׁבוּעָה לֹא יְשַׁלֵּם, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן כָּאן, תְּנֵהוּ לְמוֹדֶה בְמִקְצָת וְעֵד אֶחָד כוּ'. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ב וְאֵלּוּ כוּ'. וְאִיכָּא עוֹד הָנָךְ דִּלְקַמָּן מִשְׁנָה ז', וּדְפֶרֶק י' דְּבָבָא קַמָּא מִשְׁנָה ז', וּדְפֶרֶק ח' דִּכְתֻבּוֹת מִשְׁנָה ה'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ג וְאִי נַמִּי שְׂכָרוֹ בְעֵדִים אֶלָּא שֶׁאֵין עֵדִים שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מְלָאכָה:
ד וְאִם תֹּאמַר הָא לֹא חָשְׁדִינַן לְבַעַל הַבַּיִת דִּמְשַׁקֵּר אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח, וְאֵיךְ שַׁיָּךְ מִגּוֹ. יֵשׁ לוֹמַר דְּהָכִי קָאָמְרִינַן, וַדַּאי קוּשְׁטָא קָאָמַר שֶׁזּוֹכֵר שֶׁפְּרָעוֹ, דְּאִי מְסָפְקָא לֵיהּ וְטוֹעֵן שֶׁקֶר שֶׁזּוֹכֵר שֶׁפְּרָעוֹ, לֹא הֲוָה אָמַר מִלְּתָא דְּיָדַע דִּמְסַפְּקֵי בָהּ רַבָּנָן מִשּׁוּם טִרְדָּא, וַהֲוָה טָעֵין דְּלֹא שְׂכָרוֹ כְלָל. הָרַ"ן. וְתוֹסָפוֹת:
ה וְהַיְנוּ כְּדַעַת הָרִי"ף, דְּבִקְצִיצָה לֹא תִקְנוּ כְלוּם אֶלָּא הִנִּיחוּ עַל דִּינוֹ, דְּאִם הוּא מוֹדֶה מִקְצָת נִשְׁבָּע שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא, וְאִם כּוֹפֵר בַּכֹּל נִשְׁבָּע הֶסֵּת. וְטַעֲמָא, כֵּיוָן דְּלֵיכָּא כָאן טַעֲמָא דִכְדֵי חַיָּיו. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
ו מִקְצָת כוּ'. לְרַבִּי יְהוּדָה לֹא תִקְנוּ שְׁבוּעָה לִטֹּל, אֶלָּא בְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁבוּעָה עַל הַנִּתְבָּע, וַהֲפָכוּהָ חֲכָמִים עַל הַתּוֹבֵעַ בְּאֵלּוּ הַשְּׁנוּיִים כָּאן. רַשִׁ"י: