עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ו · משנה ז
לה וְלֹא אָמְרִינַן שֶׁלֹּא הוֹדָה לוֹ שֶׁיִּתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁיַּחֲזִיר לוֹ מַשְׁכּוֹנוֹ וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא יוּכַל לַחֲזֹר לוֹ מַשְׁכּוֹנוֹ נִמְצָא שֶׁלֹּא הוֹדָה לוֹ בְּשׁוּם חִיּוּב, מִשּׁוּם דְּמַשְׁכּוֹן לָאו פֵּרָעוֹן הוּא וְיָכוֹל הַמַּלְוֶה לָכוֹף לַלֹּוֶה שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ חוֹבוֹ אַף עַל פִּי שֶׁרוֹצֶה לְעַכֵּב הַמַּשְׁכּוֹן אֶצְלוֹ בִּדְמֵי שָׁוְיוֹ שֶׁאוֹמֵר, וְעוֹבֵר בְּלֹא תַחְמֹד כוּ', וְאֵין הַלֹּוֶה נִפְטָר מֵחִיּוּבוֹ בְּכָךְ, וְחַיָּב בְּבָא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם לְפָרְעוֹ אֶת הָעֹדֶף. הָרַ"ן:
לו פָּטוּר. אוֹקִימְנָא בַגְּמָרָא בְּמַאֲמִינוֹ לֹוֶה לַמַּלְוֶה שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ. שֶׁאִם לֹא כֵן מִתּוֹךְ שֶׁצָּרִיךְ לִשָּׁבַע שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ נִשְׁבָּע נַמִּי כַמָּה הָיָה שָׁוֶה עַל יְדֵי גִלְגּוּל, אַף עַל פִּי שֶׁבַּשִּׁוּוּי אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּלֹא קִים לֵיהּ לַמַּלְוֶה בְּגַוֵּיהּ. וּמַלְוֶה אֵינוֹ מַאֲמִין לַלֹּוֶה, דִּמְקַיֵּם בֵּיהּ וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם (מִשְׁלֵי יא), שֶׁאִם הָיָה נֶאֱמָן וְיָשָׁר לֹא הָיוּ מַצְרִיכִין לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁיְּהֵא לֹוֶה. אֲבָל לֹוֶה מְקַיֵּם בַּמַּלְוֶה תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם, שֶׁאִם לֹא שֶׁנֶּאֱמָן וְיָשָׁר הוּא לֹא הָיוּ מַעֲשִׁירִין אוֹתוֹ. וְכָתַב הָרַ"ן, וּבַסֵּיפָא דְרֵישָׁא מְחַיְּבִינַן לַמַּלְוֶה לִשָּׁבַע שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּאֲמִינוֹ, שֶׁמָּא יוֹצִיא כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לז שֶׁמָּא כוּ'. וְאִם תֹּאמַר, וְלָמָּה לֹא שָׁנָה נַמִּי הַטַּעַם דְּעִקַּר שְׁבוּעָה לָמָה הוּא דְּשֶׁמָּא נָתַן עֵינָיו בָּהּ. תֵּרֵץ הָרַמְבַּ"ם לְפִי שֶׁזֶּה הַטַּעַם כּוֹלֵל כָּל מַשְׁכּוֹן. אֲבָל שֶׁמָּא עֵינָיו כוּ' אֵינוֹ כוֹלֵל כָּל מַשְׁכּוֹן, שֶׁאִם הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן לְשׁוֹן זָהָב וְכַדּוֹמֶה, אֵין כָּאן טַעַם שֶׁמָּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
לח וְהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְכִי עָבְדִינַן תַּקָּנָה לִרְשִׁיעֵי. אֶלָּא טַעֲמָא שֶׁמָּא יוֹצִיא הַלָּה הַפִּקָּדוֹן וְנִמְצָא שְׁבוּעַת לֹוֶה לְבַטָּלָה: