עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ד
יד גְּמָרָא, וּנְכַפֵּר נַמִּי אֲפִלּוּ בִשְׁאָר עֲבֵרוֹת (כָּל חֵטְא שֶׁלֹּא נוֹדַע). תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹאִיל וְזֶה בָא בִזְמַן קָבוּעַ (שְׂעִיר יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּחִיצוֹן) וְזֶה בָא בִזְמַן קָבוּעַ, מַה זֶּה אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו אַף כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טו בַּגְּמָרָא, עֲצֶרֶת [וְיוֹם הַכִּפּוּרִים] דְּלֹא כְתִיב בְּהוּ וּשְׂעִיר, מְנָלָן. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹנָה אָמַר קְרָא אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם, הֻקְּשׁוּ כָל הַמּוֹעֲדוֹת כֻּלָּן זֶה לָזֶה. וְהָא רֹאשׁ חֹדֶשׁ לָאו מוֹעֵד הוּא, אִבְּרָא כוּ' רֹאשׁ חֹדֶשׁ נַמִּי אִקְּרֵי מוֹעֵד, דִּכְתִיב [אֵיכָה א] קָרָא עָלַי מוֹעֵד כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
טז הָרְגָלִים. דְּאִית לֵיהּ נַמִּי הֶקֵּשָׁא דִבְמוֹעֲדֵיכֶם דְּהֻקְּשׁוּ כֻלָּן לִדְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, מַה דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמִלְּתָא דְקֹדֶשׁ מְכַפֵּר, אַף דִּרְגָלִים כוּ'. וְכִי תֵימָא נִיכַפְּרוּ אַדְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה וְגוֹ', אֹתָהּ נוֹשֵׂא עָוֹן, וְאֵין אַחֵר נוֹשֵׂא עָוֹן כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יז עַל הַטָּהוֹר כוּ'. דְּאָמַר קְרָא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה, וְהַאי קְרָא בְּשָׂעִיר דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּתִיב, וְיָלֵיף עָוֹן עָוֹן מִצִּיץ, מַה לְּהַלָּן טֻמְאַת בָּשָׂר, שֶׁאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַגּוּף אֶלָּא עַל טֻמְאַת חֵלֶב דָּם וּבָשָׂר שֶׁקָּרַב בְּטֻמְאָה, אַף כָּאן טֻמְאַת בָּשָׂר כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
יח שָׁוָה. דְּיָלֵיף הֶקֵּשָׁא דְמוֹעֲדֵיכֶם אַף לַחִיצוֹן דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. דַּעֲדִיפָא לֵיהּ הַךְ הֶקֵּשָׁא מֵהֶקֵּשָׁא דְּלַפְּנִימִי. תּוֹסָפוֹת:
יט שֶׁהוּא אֵינוֹ מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן, כַּפָּרָה אַחַת מְכַפֵּר וְאֵינוֹ מְכַפֵּר שְׁתֵּי כַפָּרוֹת. וְהֵן אֵינָן מְכַפְּרִין כַּפָּרָתוֹ, אַחַת בַּשָּׁנָה, כַּפָּרָה זוֹ לֹא תְהֵא אֶלָּא אַחַת בַּשָּׁנָה. גְּמָרָא:
כ מִשּׁוּם דִּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן אַלִּימָא קֻשְׁיָא, דַּחֲלוּקִים הֵם שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים גַּם מִשְּׂעִירֵי הָרְגָלִים, לְהָכִי פָּרֵיךְ לֵיהּ. וְהוּא הַדִּין נַמִּי דַּהֲוָה מָצֵי לְמִפְרַךְ לְתַנָּא קַמָּא מִשְּׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם שְׁאָר הַשְּׂעִירִים. וּמִסְתַּבֵּר נַמִּי דְּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב וְכֵן רַשִׁ"י, רַבִּי מֵאִיר הוּא דְּקָאָמַר לֵיהּ, לָאו דַּוְקָא כוּ', אֶלָּא חֲכָמִים הֵשִׁיבוּ לוֹ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אַלִּיבָּא דְרַבִּי מֵאִיר: