עיקר תוספות יום טוב על משנה שבועות· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ב
ו בַּתְּחִלָּה כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לְהוּ וּמַסִּיק דִּידִיעַת בֵּית רַבּוֹ (שֶׁלָּמַד בְּבֵית רַבּוֹ שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּטֻמְאָה טָמֵא) שְׁמָהּ יְדִיעָה. פְּרָט לְנִשְׁבָּה בֵּין הַנָּכְרִים:
ז בִּפְנִים. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּשָׂעִיר זֶה וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ, מִטֻּמְאָה שֶׁבַּקֹּדֶשׁ. יָכוֹל עַל כָּל טֻמְאָה שֶׁבַּקֹּדֶשׁ יְהֵא שָׂעִיר זֶה מְכַפֵּר, תַּלְמוּד לוֹמַר וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם, חֲטָאִים דּוּמְיָא דִפְשָׁעִים, מַה פְּשָׁעִים שֶׁאֵינָן בְּנֵי קָרְבָּן, אַף חֲטָאִים שֶׁאֵינָן בְּנֵי קָרְבָּן. וּמִנַּיִן לְיֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה, פֵּרֵשׁ הָרַ"ב מִשְׁנָה דִלְקַמָּן:
ח שְׁלֹשָׁה שְׂעִירִים נַעֲשִׂין לַצִּבּוּר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶחָד מַתַּן דָּמוֹ לִפְנִים, וַחֲבֵרוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל, וְאֶחָד קָרֵב בַּמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן בְּמוּסָפִין. וְהוּא כָתוּב בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס עִם שְׁאָר כָּל מוּסְפֵי הַמּוֹעֲדוֹת. רַשִׁ"י:
ט וְיוֹם הַכִּפּוּרִים. הוּא עַצְמוֹ מוֹעִיל עִם הַקָּרְבָּנוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר [וַיִּקְרָא כג] כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא. רַשִׁ"י:
י שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחָטָא, יֵשׁ לוֹ לִדְאֹג. שֶׁכָּל הַשּׁוֹגְגִים צְרִיכִין כַּפָּרָה לִכְשֶׁיֵּדְעוּ, אַלְמָא קֹדֶם יְדִיעָה עֲנוּשִׁים הֵן. רַשִׁ"י:
יא וַחֲדָא מִתַּרְתֵּי נָקַט. וְהוּא הַדִּין שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ: