עיקר תוספות יום טוב על משנה ראש השנה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה ח
יז אֵין מַעֲבִירִין כוּ'. מַאי טַעְמָא, שׁוֹפָר עֲשֵׂה וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה. גְּמָרָא. וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם הָכָא כְּשֶׁל תּוֹרָה. הָרַ"ן:
יח לֹא תַעֲשֶׂה. זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי. גְּמָרָא:
יט כִּדְפֵרֵשׁ רַשִׁ"י. וְטַעְמָא, שֶׁהוֹאִיל וְהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ מִתְעַסְּקִים עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּלְמֹד, שֶׁיֵּדַע לִתְקֹעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה כְּשֶׁיָּבֹא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ לֹא. רַשִׁ"י. וְאַף דְּקָיְמָא לָן קָטָן הָאוֹכֵל אִסּוּרִים אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ, הָנֵי מִלֵּי בְּמִלְתָּא דְּלֹא מִפַרְסְמָא אֲבָל בְּמִפַרְסְמָא כִּי הָא שֶׁהַקּוֹל נִשְׁמַע לָרַבִּים, מְעַכְּבִין, דִּלְמָא נָפֵיק מִינָהּ חוּרְבָא לִתְקֹעַ בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין. הָרַ"ן:
כ מִתְעַסְּקִין. שֶׁאוֹמְרִים לָהֶם תִּקְעוּ וּמִשְׁתַּדְּלִין עִמָּהֶם. הַמַּגִּיד:
כא לֹא יָצָא. לְמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הָרַ"ב פֶּרֶק דִּלְעֵיל מִשְׁנָה ז' דְּבָעֵי כַּוָּנָה לָצֵאת, מִקְרֵי מִתְעַסֵּק כָּל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִתְקֹעַ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה, וּמִמַּתְנִיתִין דִּלְעֵיל לֹא שָׁמְעִינַן אֶלָּא דְּהַשּׁוֹמֵעַ צָּרִיךְ כַּוָּנָה, אֲבָל הַתּוֹקֵעַ עַצְמוֹ הֲוָה אֲמִינָא דְּיֵצֵא בּוֹ אֲפִלּוּ בְּמִתְעַסֵּק וְלֹא לִבָּעֵי כַּוָּנָה לָצֵאת, קָא מַשְׁמַע לָן מַתְנִיתִין דְּהָכָא. וְתָנֵי תוּ וְהַשּׁוֹמֵעַ, לְאַשְׁמְעִינַן דְּאַף דְּנִתְכַּוֵּן לָצֵאת אִם הַתּוֹקֵעַ מִתְעַסֵּק לֹא יָצָא: