עיקר תוספות יום טוב על משנה ראש השנה· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק א · משנה ד
כז הַיְנוּ לְאַחַר שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי בֵּית דִּין מְקֻדָּשׁ, דְּאַף שֶׁנִּרְאֶה בַּעֲלִיל [בְּיוֹם כ"ט] אוֹ בְּלֵיל שְׁלֹשִׁים צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ כוּ', דְּדִלְמָא מִמְלְכֵי בֵית דִּין וּמְעַבְּרֵי לֵיהּ וְאָתֵי לְקִלְקוּלֵי מוֹעֲדוֹת, וְאִם כֵּן אִם לֹא יָבֹאוּ עֵדִים וְיִתְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ לֹא יֵצְאוּ הַשְּׁלוּחִין עַד לְמָחָר, שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין בַּלַּיְלָה (וְאַף דְּאָז אִי אֶפְשָׁר לִדְחוֹתוֹ יוֹתֵר צְרִיכִין לְהַמְתִּין, דְּגָזְרֵי הַאי אַטּוּ הַאי), נִמְצְאוּ מְמַעֲטִין הִלּוּכָן מַהֲלַךְ לַיְלָה וְיוֹתֵר. אֲבָל בִּשְׁאָר חֳדָשִׁים אֵינָם צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מְקֻדָּשׁ, דְּאֵין הַמּוֹעֲדוֹת תְּלוּיִן בָּהֶם, וְאִם כֵּן אֵין חִלּוּל שַׁבָּת [שֶׁל עֵדִים] מְמַהֵר יְצִיאַת הַשְּׁלוּחִים. גְּמָרָא וּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת:
כח וּבָהֶן כוּ'. אֲבָל אֱלוּל אַף עַל גַּב דְּמִנֵּיהּ חַשְׁבִינַן לַעֲשׂוֹת בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא נָפְקָא מִינָהּ מִידֵי, לְפִי שֶׁעֲדַיִן בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים כוּ', וְאִם לֹא נוֹדַע לָהֶם נוֹהֲגִין הַיּוֹם וְיוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד קֹדֶשׁ עַד שֶׁיָּבֹאוּ לָהֶם שְׁלוּחֵי תִּשְׁרֵי. הָרַמְבַּ"ם: