עיקר תוספות יום טוב על משנה קידושין· משולם בן יואל כץ, רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
פרק ד · משנה יב
מא לֹא יִתְיַחֵד. רֶמֶז לְיִחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ [דְּבָרִים יג], וְכִי בֶן אֵם מֵסִית בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, בֵּן מִתְיַחֵד עִם אִמּוֹ (וּלְהָכִי נָקַט בֶּן אִמֶּךָ, שֶׁהַבֵּן מָצוּי אֵצֶל הָאֵם), וְאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם כָּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. גְּמָרָא. וּלְפִי שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא רֶמֶז, כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, וְאִסּוּר יִחוּד הָעֲרָיוֹת מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְכָתַב עוֹד, דָּוִד וּבֵית דִּינוֹ גָּזְרוּ עַל יִחוּד הַפְּנוּיָה, שַׁמַּאי וְהִלֵּל גָּזְרוּ עַל יִחוּד כּוּתִית. עַד כָּאן. וּמִיהוּ כָּל זֶה בְּיוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. יְרוּשַׁלְמִי. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
מב וְרַשִׁ"י וְהָרַמְבַּ"ם כָּתְבוּ נַמִּי בַּת חֲמוֹתָהּ:
מג כְּלוֹמַר, מַה הִיא בִּיאָה, שֶׁתֵּדַע לְסַפֵּר דְּבָרִים בַּשּׁוּק. וְאֵינָהּ מוֹסֶרֶת כוּ' מִתּוֹךְ קָטְנָהּ עֲדַיִן לֹא לְבָשָׁהּ יֵצֶר, הִלְכָּךְ אֵין כָּאן מִשּׁוּם דַּעְתָּהּ קַלָּה, שֶׁלֹּא תְהֵא נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת. רַשִׁ"י:
מד שְׁנֵיהֶם בִּכְלָל. הָרַמְבַּ"ם:
מה שֶׁאִשְׁתּוֹ. הִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק ב' דַּעֲבוֹדָה זָרָה מַשְׁמַע שֶׁאִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם אִישׁ שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהָכָא מַשְׁמַע דְּדַוְקָא שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְרַבָּנָן, אִם כֵּן מַתְנִיתִין דְּהָתָם דְּלֹא כְמַאן כוּ'. לְכָךְ כָּתְבוּ דְּהָכִי גָרְסִינַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. וּבִזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ יָשֵׁן עִמָּהֶן בְּפוּנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. וַאֲתָאן אֲפִלּוּ לְרַבָּנָן. וְכֵן גִּרְסַת הָרִי"ף:
מו בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם בִּיאָה. רַשִׁ"י. כְּלוֹמַר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמּוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה. וְאֵין זֶה כְּטַעַם בִּיאָה דִלְעֵיל, דְּהָתָם אֵינָה מוֹסֶרֶת. וּמִשׁוּם הָכִי לְעֵיל אָמְרִינַן שֶׁיּוֹדַעַת, וְהָכָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ: